הנסיכה האביר והבנות

בשנים שצילמתי חתונות זכיתי להכיר המון אנשים מקסימים,
נטלי ויניב הם מהזוגות האלה שהתאהבתי בהם מהמפגש הראשון ,נסיכה אצילית יפיפיה כמו שצלמות אוהבות  והאביר החתיך טוב הלב שלה . הם התחתנו במקום מקסים ביער אורן עם קבוצת חברים שהולכת יחד מילדות ,כולם גדלו בכרמיאל . החתונה היתה אירוע שאנחנו זוכרים (כל הצוות כולו ) היה שמח ומרגש רקדו עד הבוקר .

את החבורה הזו המשכנו ללות חתונה אחרי חתונה בכל פעם זוג נוסף התחבר ולסיכום חתונה של האחד שמהחתונה הראשונה הכריז 'אני הבא בתור ' שעד שהגיע הנסיכה המיוחלת שלו הספקנו להזדקן בכמה שנים , והנסיכה שלו -שני-היתה שווה את ההמתנה .
חבורה כזאת שנעים להפגש איתה בכל אירוע .
נטלי שלחה לי הודעה בפייסבוק : בובה, מה נשמע? טוב, אני לא עומדת בצילומים שלך... ונזכרתי שחשבנו לתאם מועד שלא יצא לפועל- אז אולי הקיץ? מה את אומרת?
כמובן שקבענו .
התוכנית היתה לטייל במושב ולצלם ..גל החום המגעיל שהגיע שינה לנו את התוכניות ...
בסטודיו הממוזג רדפתי אחרי דני ואביגייל הבנות המתוקות בעלות דיעה מוצקה ורצונות משלהן (?)מוזר...דילגנו ממקום למקום ניסינו לצאת לצילומים על הדשא הבנות התייעפו קצת וחזרנו לסטודיו .
משפחה כלכך יפה קשה לפספס ..
מה העיקר? שיש לי מזל להכיר ולאהוב אנשים כלכך מקסימים שחוזרים שוב ושוב להצטלם ולהאיר לי את היום בזכרונות מתוקים ובהנאה צרופה של מפגש.
תודה משפחת טל .

חיים קצרים

החיים שלנו עטופים בהגנות כשהכל מכוון אל האושר .הוא מגיע באריזת צלופן עם בית מכונית ושניים וחצי ילדים בריאים ועליזים.
המצלמה שלי ואני ראינו הרבה סוגים של הבטחות לאושר בשני עשורים (!) של עבודה משותפת.הרבה זמן אני מצלמת אנשים ומשפחות ובמפגשים אני מצליחה להתקרב אל האנרגיה החמה והטובה שהיא האהבה .
הנוכחות שלי מאחורי המצלמה מאפשרת לי לראות מצבים שונים ולבחור האם אני לוקחת חלק ומשתתפת או לא, לפעמים נשארתי מאחורי המצלמה בשקט ולפעמים אני יוצאת מעמדת התצפיתנית מתערבת ותומכת .
יש איכות מרפאה בצילום במה שהתמונה משקפת ובתקשורת שלי עם המצולמות .לרוב אני פוגשת משפחות שבהן כולם בריאים ושלמים ,בד"כ כולם רוצים להצטלם ושמחים על ההזדמנות לבילוי משותף.


ומה כאשר לא? כשהילדים לא בריאים ? כשהמשפחה מתמודדת עם כאב ועצב הקשורים במחלה או אובדן ?
מה אז ?
כשצפיתי בסרט 'חיים קצרים'  התרגשתי מהדרך העדינה בה חושפים הורים את הסיפור שלהם עם תינוק פגוע שמותו קרב. אל בית החולים המיוחד בו מתרחש הסרט מגיעה צלמת פורטרטים ומצלמת עבור המשפחה צילומים של התינוק ושלהם עם התינוק , ברגע הראשון הרגשתי דחיה מהצילומים כאילו יש בזה משהו מלאכותי 'אמריקאי' מידי , אבל כעבור דקה הבנתי את החשיבות שיש לתמונות עבור המשפחה:
לצלם את המשפחה כפי שהיא - אמיתית כמו החיים כשהם כואבים ויפים,הורים ותינוק והקשר בינהם ,לצלם אותם כי זה הסיפור שלהם - הוא לא מוכר והרבה פעמים מוסתר מהעין ומהאוזן ,כל משפחה מתכנסת בכאב הפרטי שלה. בעולמנו הנוצץ המסחרי כמו אין מקום למה שלא עונה על הדרישות האסטתיות של עולם הפירסום .
אני מרגישה שבצילומים המשפחתיים יש מקום להראות את השוני את המגוון שהחיים מיצרים גם כשמה שהם מציעים כואב. בעבר לפני המצאת הצילום היה נהוג לעשות מסיכת מוות לאדם שנפטר מהעולם -יציקת גבס על פניו רגע לאחר הפטירה -המסיכה היתה נשארת אצל משפחתו ומלווה את הדורות הבאים ,היום הצילום מהווה תזכורת דו מימדית לאבותינו ולמתינו.
כאשר הוזמנתי לצלם בבית איזי שפירא צילמתי את הילדים את הציוד המשוכלל שמיועד לאפשר להם פעולות בסיסיות צילמתי מפגש בגן של ילדים פגועים וילדים לא פגועים, משפחות רבות לא נתנו את אישורן לצלם את הילדים והמשימה היתה מסובכת למדי .תיעוד מפגש אחד בין ילדה מטופלת לבין אבא שלה האיר את יומי ,החיבוק הוא אותו חיבוק האהבה אותה אהבה .
האטום הבוער הזוהר של האהבה משתקף דרך הצילומים -משפחה היא משפחה בכל צורה וגודל והיא הכח שלנו.


קישור לסרט 'חיים קצרים'
http://yes.walla.co.il/?w=2/7828/1663649

בת יער

אנחנו בחופשה משפחתית
יוצא שבכל שנה באוגוסט אנחנו מתיישבים בקיבוץ חניתה ומשם יוצאים לפעילות משפחתית קצרה שאינה דורשת נסיעה של יותר משעה ומספקת חויה נעימה' לא מורכבת 'עם מינימום קהל מסביב ומקסימום טבע.
מצאנו שמכל הבילויים אנחנו הכי נהנים במינימום : ים או בריכה הרבה ענבים ירוקים' מסעדה שיש בה מנות ילדים נחמדות ואוכל פשוט וטוב מוסיקה שכולנו אוהבים לנסיעה (דג נחש , כוורת ,רוקפור בעברית,דברים שאפשר לשיר איתם).
מזג האויר חייב להיות מתחשב, מזל שהתחלנו את החופשה אחרי השרב הנורא של השבוע שעבר.
בת יער ביער ביריה עונה על כל הנ"ל . הדרך ירוקה ויפה ומתפתלת בנתיים הילדים נרדמים ואנחנו זוכים לזמן של שקט באוטו.
יצאנו מהמכונית וכבר הייתי מרוצה - לא חם !! נעים ומוצל .
המקום 'בת יער' מן חווה ממש קטנה עם כמה סוסים, מנאז' לחובבי הז'אנר הסיבובי ,טיולי רכיבה (מגיל  10 - לא בשבילנו ) מוסיקת רקע משעשעת של דולי פרטון ומוסיקת מערבונים , יער יער יער .
במבט ראשון  -מזכיר מחנה של תנועת הנוער .
כמסתכלים שוב רואים שבאמת , המקום מופעל ע"י קבוצת נערים משועשעים מעצמם נחמדים ועצלים .
יש ביתן עץ קטן ובו 'הפנסיונר'(כמו שהנערים קראו לו ) איתן החביב והמבולבל ,אצלו קונים כרטיס לכל פעילות שרוצים: 
באולינג משפחתי (30 ש"ח לחצי שעה ) : שני מסלולי עץ ובקצה כל מסלול כמה מקלות ממוספרים שצריך להפיל בעזרת חמישה כדורי עץ שנראים כמו חריץ גבינה ומתגלגלים כמוהו .
משעשע ומצחיק . המסלול השני היה פנוי אז איתי עמד שם חצי שעה והתאמן על זריקת חריצי גבינה ואנחנו התחרינו במסלול המקצועי . - ניצחתי בקלות...

מסלול חבלים על ראשי העצים (30 ש"ח לראש מגיל 5 או 6 עניין של גובה): יותם התגלה כקופיף אמיץ ועצמאי עשה את המסלול המאתגר בהנאה. מסלול קצר אבל חביב המדריכים מעודדים את מי שנתקע או פוחד בקריאות הידד מלמטה , ועד שהילדה שפוחדת להזיז את הרגל לא מסיימת מסלול כולם מחכים בסבלנות כי אי אפשר להוריד אותה באמצע...

יש עוד פעילויות אבל אנחנו הסתפקנו בנ"ל היה מאוד נחמד נקי ושקט מתוחזק ונעים ,יחד איתנו היו עוד כמה משפחות ללא תורים ארוכים וצעקות.
נהיה חם והיינו רעבים ורציתי מזגן ,אז נכנסנו אל מסעדת בת יער . מסעדת בשר טובה .רק צריך להזמין מקום כי מסתבר שבאזור אין איפה לאכול ובמסעדה הזו אוכלים טעים ויש נוף מרהיב מהחלונות . היה לנו מזל . היה מקום..גמרנו הכל מהצלחת. 

ובדרך חזרה בתוך חצי דקה בערך נהיה שקטטטט

מקום נחמד ופשוט מומלץ למשפחות שלא מחפשות אטרקציות ...
 

לאבד לרגע ולקבל בחזרה

בשבריר של רגע ,

גן שעשועים ליד חדר האוכל איתי משחק על הדשא יותם מסתובב בקרוסלה .פתאום איתי מחליט לשנות כיוון ורץ במהירות אל הקרוסלה המסתובבת  הוא מחליק חוטף בומבה משתטח על רצפת הבטון.

למרגלותי .

אני מרימה אותו במהירות ומחבקת הוא בוכה צורח כואב .

אבא שלו מגיע ומרים אותו ומחבק אותו הולכים לשבת על הדשא .יותם בורח מהמקום בריצה. תמר נשכחת על ספסל שולי ואיתי על הדשא.

ואז ברגע אחד האירוע היומיומי הופך דרמטי : איתי משתנק גופו מתקשח והוא נעלם אל תור עירפול עילפון ,עיניו לא סגורות ולא פקוחות ,אני רואה רק את הכחול של העיניים עמום עמום ,הוא לא נושם ולא מגיב לקריאותנו .

אימה .

שולי קורא לו ומנסה לעורר אותו אישה אחת שופכת עליו מים אני צועקת עליה 'לא להטביע אותו!' . 

מתחילה לרוץ לכיוון קבוצת אנשים שעומדת שם וצועקת בקול לא מוכר 'מהר טלפון אני צריכה אמבולנס' המשפט הזה מזניק קבוצת אבות לכיוון הדשא כולם רצים מבוהלים ואני עומדת שם הילד שלי איבד את ההכרה עיניו הכחולות פקוחות וריקות ממבט ואין לי מה לעשות עם זה אין לי מה לעשות.

'הוא התעורר' צועקים לי .

הוא ער חיוור ומזיע מחבק את שולי ובוכה .

אח"כ אספנו את כולם .

רופא בדק את אותו הוא בסדר לא קיבל מכה בראש(זו תופעה מוכרת,מסתבר הקושי בגפיים והעילפון - תגובה לכאב ובהלה). הרופא תושב הקיבוץ בו אנחנו מתארחים קיבל אותנו בביתו .'אם זה רופא איפה חדר המשחקים שלו?' איתי שואל ואנחנו מבינים שהילד חזר.

הערב המשיך כאילו כרגיל ,רק נוסף מבט בוחן על הילד שלנו מוודא ששוםתופעה מאיימת לא מתרחשת.

ועוד דבר ,לא היו ריבים וכעסים . ערב שבו הלב מודה בלחש על מה שיש על שלושה ילדים בריאים שרבים ואוכלים שוקולד במקום ארוחת בוקר ,שמשאירים את הכדור במגרש ומתווכחים מי יביא אותו , ילדים של 'הוא מציק לי' שכלכך מתסכלים עם הריבים שלהם,שלפעמים אני רק רוצה שהם ילכו כבר לישון ויהיה קצת שקט.

שלושה ילדים רגילים לגמרי . אהובים .

והלכו לישון וסיפור ופיפי ועוד פיפי ועוד רגע בסלון .

ורק התמונה של שולי על הדשא מחזיק בידיו את איתי המעולף לא נותנת לי מנוח.

הלילה הזה כולו תודה .

בין בצת לאכזיב *תמונות מהטלפון *

איזה חוף אהוב
משפחתי ,מסולע ,רדוד עם בריכות, חול, שקט, צלול , לטייל להכנס לטבילה לאכול ענבים לנמנם.
מראש הנקרה ועד אכזיב חופים קסומים .
דייגים עומדים על סלעים באמצע הים , ברקע אי האהבה שסומן כיעד הבא של יותם (8)
ובתוך המים צפה סירת חיל הים מחומשת ואפורה מזכירה שהשקט שברירי

באוגוסט משחררים צבי ים שבקעו במתחם המגודר שבחוף בצת

שתיים שמונה שישי שבת

שתיים בחופש
שתיים בנות שמונה ,עולות לכיתה ג' עלמה וליאה חברות.
באו לבלות סוף שבוע אצל סבא וסבתא של ליאה בקיבוץ.
יש להן סדרי עולם משלהן : מחליפות בגדים בכל שעתיים ,מתאפרות חצי שעה בבוקר (על העור החלק השקוף וכמה נמשים על האף -
הן מורחות ביסודיות שכבות של מייק אפ ואח"כ צללית ירוקה מנצנצת מעל העין..אמא של ליאה ואני צוחקות מזועזעות מהצורך להתאפר כשיש לך עור כלכך בוהק ומושלם)
בערב הכינו לנו מופע ריקוד ושיר ,באנגלית מג'וברשת ותנועות אגן פרועות ,משחזרות את ימי הזוהר של ג'ון טרבולטה .
הגיבורה שלהן - בריטני ספירס , ביוטיוב שוב ושוב הקליפים שלה i love rock'n'roll בגירסת בריטני פופ עם נענועים ובגד עור צמוד ,מבחינתן זה שיא היצירה המוסיקלית.


הן עושות מקלחת בחצר מצחקקות ומקשקשות כל היום מתעללות קצת ביותם בן גילם שלא מצליח לפענח את הכוונה שמאחורי המילים שלהן,יוצאות מהאמבטיה ממהרות עם הטוסיק בחוץ שלא נראה אותן ,מרוב תיחכום הן תמימות.


מתייצבות לצילומים בפוזות של נערת ג'ימס בונד ,אני מחכה לוכדת את הרגעים שהן חוזרות להיות שתי ילדות 
מתוקות .
אנחנו מסתכלים עליהן ,אני בהנאה, בן זוגי בחלחלה מתגברת -תמרי שלנו בת 14 חודשים ונדמה שבעוד עשר דקות היא תהיה בת שמונה עם דיעה מוצקה על איך צריך להתנהל ולהיראות העולם רכה ומתוקה עקשנית ותמה.

בבית

יש ימים כאלה:
מתעוררים ביקיצה טבעית ,שני הקטנים ואני במיטה הגדולה . מתנמנמים עד שקמים ,אוכלים באטיות ארוחת בוקר מתלבשים ,מחליפים ,מתלבשים ,מחליפים, עד שאיתי בוחר מה הוא לובש ובוחר שמלה לאחותו .
מלוות אותו אל הגן , תחנה אחת בלבד בסיבוב הבוקר .
תמרי נשארת בבית איתי יותם בקיבוץ ואנחנו בחופש הגדול של החיים.
בגן אנחנו מתעכבות היא מתעניינת בילדים והם מקיפים אותה בסקרנות רבה . הכל רגוע הכל כייף .
חם חם חם אז הולכות לאט לקניות מביאות הביתה ירקות וגבינות ואוכלות קל ומעט.

יזה כייף שהיא בבית , כל הזמן חיבוקים נשיקות וצחוקים . שרות יחד רוקדות . עושות יחד ספונג'ה ...יש ימים כאלה שהכל כייף .

היה ממש לא כייף

...במילים אלה נפרדנו חברתי ואני בערב של יום ג' מותשות מבילוי של יום במויזאון המדע בחיפה.
ההתחלה נשמעה מבטיחה' 'תערוכת רובוטים' ..'ואוו הילדים משוגעים על רובוטים ואולי מישהו יסביר לי סוףסוף מה ההבדל בין רובוט לבובה שאומרת 'קקי' ?'
קבענו שתי חברות עם שני בני שמונה סקרנים ועליזים ואוטו אחד אחד שיקח אותנו ישר למקום ההתרחשות .
הדרך היתה נעימה ורגועה,הגענו חנינו (אפילו חניה חוקית ולא צריך לשלם?!?!ואוו חיפה כבר מוצאת חן בעיני)
אולם הכניסה היה ממוזג ומבטיח שמנו פעמנו אל אולם הרובוטים והנה הגיע תורנו להכנס ..

בום !! הלם של רעש בלתי נתפס וילדים רצים מצווחים ומכים על כפתורים שונים, ובין הילדים המתרוצצים 'חיות רובוטים' בובות ענק שעושות משהו (לא הצלחנו לשמוע את ההסבר ולא לקרא אותו כי הילדים כל הזמן החליפו שפת תצוגה..)משהו שכנראה מחקה את החיה שאליה הם התחפשו. כנראה שזה ממש מסובך ומעורר התפעלות ,את הילדים זה לא הרשים במיוחד ,והם אצו רצו ממתקן למתקן .
היה סיוט.
מכונה משוכללת של מערכת מצילות תופים הרעישה עולמות בכל פעם שילד רקד או עמד לפניה , בחיי שניסינו להבין מה ואיך אבל לא יכולנו להתרכז .הייתי שמה את הראש של ממציא המכונה בתוך אחת המצילות .
ואז המכונה משתתקת יש הדגמה והסבר ,'אוה הנה עכשיו זה יהיה מעניין' :
מדריך מנומנם הציג בפני קהל הצעירים שני רובוטים מיוחדים : אחד יודע לרקוד כמו מייקל ג'קסון והשני כלב בלתי ממושמע . (אני בטוחה שהם יותר מסך התכונות שציינתי אבל אי אפשר היה להתרשם מזה בתצוגה)
גם כאן שום מילת הסבר על ההבדל בין רובוט לסתם צעצוע מתוכנת .לא זמן לשאלות ותשובות לא בא לו עלינו,בקיצור .

כשיצאנו מהתערוכה עברנו אל חדרי המוזיאון .
גם בפעם הקודמת שהיינו כאן היתה אותה חוויה של ריצה ממקום למקום לחיצה מוטרפת על כפתורים ואפס קליטה של מה אנחנו עושים כאן בעצם.
תחושה של פיספוס ליותה את כאב הגב והרגליים (למה אין כסאות לאמהות שמתלוות אל הילדים ???)
שעות על גבי שעות של גירויים ואפס קליטה אפס עניין .
עכשיו,זה לא נעים להגיד אבל אני אומרת,המקום צריך חידוש דחוף .
זה נראה יותר כמו מוזאון להיסטוריה של המדע ,התצוגות המושקעות מיושנות חלקן לא עובדות אין בנמצא מדריך שיסביר מה ולמה . בחדר הקולות הרעש בולע כל סיכוי להנות מהמוצגים. יש תחושה כאוטית ולא נעימה של קניון המדע הגדול לבלוע לא ללעוס לרוץ מהר ולהספיק הכל...וברקע עייפים והלומים סבאים וסבתות ואמהות (לא מספיק אבות היו שם לסבול איתנו)
נניח שהיו מכניסים למוזאון בקבוצות קטנות עם מדריך? או שיהיה בכל חדר מישהו שיכול להסביר מה עושים כאן.
תצוגות שהזמן חיסל אותן כדאי לזרוק או לעדכן (למשל ..פעם באיזור הזהירות בדרכים היו מכוניות קטנות,אני משערת שכולן מתו מזמן אז למה להשאיר את המדרכות והכבישים ? למה לא להחליף נושא? לחדש? לקנות עוד פעם מכוניות קטנות?)
שני דברים טובים :
המבנה מאוד מיוחד ויפה .
היה רגע מרגש מאוד בתצוגה בנושא החלל ,עמדנו וקראנו מיומנו של אילן רמון , זה היה מרגש לראות חתיכת דף בכתב ידו המיוחד שרופה בקצותיה , חתיכת דף ששרדה את האש הגדולה. ודיסק של פוליקר מעוות מהאש ,וחפצים נוספים. הצצה לרגע דרמתי . התרגשנו .
מחיר כרטיס לתערוכה הוא כ70 ש"ח ..מה שהופך את הבילוי הזה ללא משפחתי בעליל מאוד מאוד יקר , לא שווה לכל כיס
ולא שווה באופן כללי .
סתם,מאכזב ומיגע.
לא היה כייף בכלל ...

לראות ולבכות

הבוקר אחרי שרשימת המטלות היומיות סומנה רובה בV
ישבתי לצפות בסרט הזה .
 חשבתי על כמה אנשים שאני מכירה ואוהבת שיכולים היו להעזר במידע שהסרט מציג
אני יודעת אלה חדשות ישנות אבל אני מרגישה צורך לשתף במידע ובעיקר בהוכחות המצולמות המרגשות שיש לסרט הזה להציג.
ישבתי ובכיתי כשחולה סרטן,שגווע ברעב אל מול עיני ילדיו המודאגים , ביקש מלפפונים חמוצים לאכול אחרי השאיפה הראשונה בחייו של עשן המריחואנה.
בכיתי כשראיתי את האנשים שעוסקים בהתנדבות בגידול והפצת החומר, פצועי צה"ל ילדים של אחרים שרק המריחואנה החזירה אותם לחיים.
ובסוף דוד הררי חולה פרקינסון שמתקשה לחתום את שמו וידו רועדת ללא הרף ,מעשן שאיפה ארוכה ולמול המצלמה הרעד נחלש ,הוא כותב בקלות ש,מחייך ונותן 'כיף' לבת שלו : "כמוני כמוך" .
לחוות הגידול קוראים בשם המדוייק 'תיקון עולם'
תיקון דרך הטבע האהבה והחמלה , תיקון אל מול האינטרסים הכלכליים הגדולים של תאגידי הענק שרומסים את החולים בכובד כיסם.
רשימת מחלות ארוכה ובסוף כל שם של מחלה שוכבת נפש כואבת עצובה ומפוחדת .
בלי צילום הפעם.
רק קישור אל סרטו של צחי קליין ,סרט קורע הלב  "גראס באישור רופא "
46 דקות של אמת קטנה ומשנה חיים.

שמלה זה ילדה

פתאום אחרי כל החולצות הנוחות הבייביגרו הפרקטיים
קיבלנו מדודה ארלט שמלה
בצבע פוקסיה עם תחתונים תואמים .
ועוד שמלה אפורה עם נקודות לבנות מדודה קטי .
אני שרגילה לחכות עם בגדים יפים כי היא מלכלכת מייד הכל ,וכי כל הפרקטיים ..
הלבשתי לה מייד את השמלה (טוב היינו באירוע חגיגי שלושה ימי חגיגות יום הולדתשל סבא אילן )
ומאותו רגע לא הפסקתי לרוץ אחריה להביט להתרגש ולצלם
ילדה זה כלכך בשמלה.
אחרי שני בנים , פתאום שמלה בשכבות ,ורגליים שמבצבצות
והיא הגברת הקטנה מייד התחילה לנפנף בה ולשבת כמו ילדה .
לפני שניה היית תינוקת בבגד גוף ורוד מוכתם .

חופש גדול ופרידה

לפני שנתיים ,עזבנו את המושב בו גרנו שש שנים ועברנו לפרדס חנה .
יותם הבכור שלנו שהבית היחיד שהוא הכיר היה בבני ציון התקשה להפרד מהחברים,
בימים לפני שעזבנו עשיתי לו צילומים עם החברים הטובים למזכרת.
ובסוף השנה כל ילד וילדה בגן קיבלו מאיתנו תמונה מגנט למזכרת.
אחרי שנים של מגורים בשכירות תלויים בחסדיו ובקפריזות של בעל בית החלטנו לעזוב .
האמת היא שהוא החליט בשבילנו שהוא רוצה לחזור לגור בבית,
ושבוע שלם הייתי עצובה עד שהבנתי ,שיום אחד עוד אודה לו על הבעיטה בתחת שקיבלנו ממנו,
הבעיטה שהזיזה אותנו לכיוון של השתקעות והשתייכות למקום, לקהילה .
חיכינו לסיים את גן חובה ולעבור למקום בו הבית יהיה שלנו,ובית הספר יהיה לרוחנו .
ומצאנו את פרדס חנה ואת הדמוקרטי בפרדס חנה ושם תקענו יתד..


החופש הגדול שוב הגיע הפעם אנחנו כבר במקום אחר
ליותם יש חברים חדשים והוא עדיין אוהב ושומר על קשר עם חלק מהחברים הישנים .
פתאום יש קייטנה ומקום לפתוח בו את הבריכה שלנו,
אנחנו כאן כדי להשאר .
והנה כבר יש לי על מה בפרדס חנה להתלונן ... וזה סימן שאני בבית.
כי כשבית אז אכפת איך נראית המושבה כשבשכירות לא הייתי שייכת ולא עניין אותי כלום.
אז על פרדס חנה בפעם אחרת
עכשיו קיץ וחם
ויותם ביקש לנסוע לbגוד בכרכור שם אפשר לקנות חולצות של קבוצות כדורגל ללבוש הערב לגמר המונדיאל.
יאללה ספרד!!!

בני דודים*

בני דודים חשובים מאוד לפי פסיכולוגים של ילדים,הם קשר שמתפתח במקביל לאחים אבל ללא הקינאה המפורסמת ובמרווחים שמאפשרים חברות .
אצלי בני דודים זה חופש ברחובות, עם ריח מיוחד של עץ שצומח רק שם ,הליכה בבוקר למכולת שם קונים לחמניות(במושב לא היו לחמניות רק לחם)
בילוי בבריכת ויסגל ,גלידה,מנוחת צהריים,הרבה סודות וציחקוקים.
ובערב משחקים עם הילדים של השכונה 'שלום אדוני המלך ,שלום בני היקרים,איפה הייתם ומה עשיתם'..
שדרות וולקני ברחובות עד שקוראים לנו למיטות .
מאז יש לכולנו ילדים ואנחנו נפגשים באירועים משפחתיים,והילדים שלי משחקים עם הילדים של אחי ואני עכשיו דודה שאומרת מתי די ומתי אוכלים צהריים..
לא.הם לא משחקים 'שלום אדוני המלך' והם לא פוגשים ילדים מהשכונה.
אין שכונה המושב הוא רחוב ריק, וכולם בבתיהם עושים לא יודעת מה.
אבל בשבילי בני דודים תמיד יהיו לילה בשדרות ולקני רחובות.

*בתמונה שירז אהובתי עם בן דודה הג'ינג'י בסשן צילומי משפחה שעשו מתנה לסבתא נילי שלהם
תמונות משפחה לפרטים והזמנות 0522454032

צילום משפחתי ב8.30בבוקר

יום שלישי שמונה וחצי בבוקר
בבית משפחת ברזילי ברמת אביב מתכנסת המשפחה,
הורים וילדים דוד ודודה ודוד שהגיע מניו יורק.
שמונה וחצי בבוקר באמצע השבוע ביום של חול שעה לא שיגרתית לצילומי משפחה
אבל רונית רצתה צילומים משפחתיים ותמונות של התינוקת המתוקה שאף אחד לא מצליח לצלם .
מתנה לאבא שלה.
לא התאים להם להגיע אלי יותר מידי מסובך יותר מידי אנשים עסוקים ,
ואני כולי ניידות ושמחה להרפתקאות של לצאת מהסטודיו.
ויש לי ציוד מלא לתאורה ובעצם אני סטודיו נייד.
אז קבענו אצלם בבית והגעתי (מתנשפת ,באיחור קל ,פקקים של בוקר..)
היה כייף!
כולם הצטלמו בשלל פוזות והרכבים ,הדוד מניו יורק עם הילדים, הדודה עם אחותה והתינוקת ,כולם כולם בתמונה ,כולם נראים רגועים כאילו אין דבר יותר חשוב מצילום משפחתי.
כאילו אין שום לחץ להגיע למקומות כאילו התחילה החופש הגדול ..
בעשר בבוקר כולם כבר היו בעבודה..
ואני קיפלתי את הציוד אמרתי יפה שלום
וחזרתי הביתה לתמרי שחיכתה לי עם אבא שלה ,כולה חיוכים ומתיקות.


* צילומי משפחה בקצב שלכם - לפרטים והזמנות 0522454032

הנאה פשוטה

איתי המתוק יודע להנות
צבעי אצבעות ,בן דוד אהוב,וצינור מים
לא צריך הרבה,

לצלם תינוקת

זה נראה הכי פשוט לצלם תינוקת מקסימה
וזה באמת לא היה קשה (הייתי צריכה להתאפק לא לאכול לה את הפרצוף המתוק )
רק שהעיניים האלה הזכירו לי את העיניים של תמר שלי ומיד התגעגעתי
זה עושה טוב לצאת מהבית לצילומים ולחזור שמחה
אל הפרצופים האהובים הפרטיים שלי

וילון כחול

יותם בחופשה באילת
יושב בבוקר וקורא 
בלי משקפיים
ילד בגן חובה
היום סיים כיתה ב' אבל התמונה בעינה עומדת

חופשה בכפר

ליותם היה קיץ אחד של רומן אמיתי:
 תאומות
צרפתיות
יפות ופרועות שיער בצבע קש .
יחד הם שחו בבריכה ,שיחקו בדמיונות ,וראו סרט בנשיאונל ג'יאוגרפיק,
בלי להבין מילה.
וללא צורך במילים
אהבה ...

מתנה לאישה שיש לה הכל

לא היה לי ספק מה לתת לה מתנה:
תמונה .
משבת אחת שבה השתעשענו הן על המיטה בסלון ואני עם המצלמה החדשה שלי.
קולאז' נקי ויפה על קנבס גדול שתלתה במשרד שלה ,
מתנה בלתי נשכחת .

*צילום משפחה ופורטרט , מתנה שלא נגמרת . לפרטים והזמנות 0522454032

מסיבת בריכה מנערים את הראש

קליפ בנות

'בוק צילום לבנות'
מביקור בסטודיו
ביום אחד של כייף יוצאות תמונות
של האחות והילדה והאמא ולפעמים גם כלב
אבא אם הגיע גם שם
והכל
בהנאה בקלות ואח"כ גם ארוחה איטלקית טובה במסעדת 'לוצ'אנה'

גיגית

בריכה בחצר
איזו הצלה

בימים החמים שכבר כאן
גם גיגית תעשה את העבודה
והמים
מחבקים ומעוררים פעילות אצל הילדים
ואצלי
מקררים ומעוררים רצון לשכב ולא לזוז

צילומי משפחה שישי בבוקר

גלית מצאה אותי בגוגל,אהבה את התמונות שבאתר
לאמא שלה יש יום הולדת חגיגי והיא רוצה לתת לה מתנה:צילומי משפחה מורחבת
אל הסטודיו בכרכור הגיעו : גלית ומשפחתה אח שלה שי ומשפחתו, אמא שלה צביה ,אחותה של צביה ושני ילדיה ומשפחותיהם
סה"כ 18 מצולמים ...
18 אנשים איך יכנסו לתמונה??חששתי ,הרקע יספיק? הזמן יספיק? ואם הילדים יסרבו להצטלם..
כל מיני חששות כאילו זו פעם ראשונה אני מצלמת..
ובסוף
הם הגיעו - בזמן !!
והספקנו ה כ ל וגם כמה קומפוזיציות שלא תיכננו
לכל משפחה תמונה לילדים ,לסבתא עם הנכדים,עם אחותה ועוד נשאר לנו עודף ..
כלכך נהנתי
אני מתמלאה אנרגיה ושמחה כשאני מצלמת אנשים משפחות ילדים זה כזה כייף
משהו עובד שם ..
עכשיו הם אוכלים להם צהריים במסעדה בבנימינה ואני כבר העלתי את התמונות לפיקאסה ויוצאת לקבל את פני הילדים שלי ..ביום ראשון אשלים את העבודה למלא רקע שחור היכן שהרקע לא הספיק..
תמיד כשמצלמת משפחות אני מתגעגעת לילדים שלי הפרטיים...
איזה כייף לי שיש לי עבודה כלכך נהדרת!!

*צילומי משפחה - בסטודיו או בטבע , מתנה נהדרת לעצמכן -לפרטים והזמנות 0522454032 

שתי בנות

שתי בנות, originally uploaded by noa zeni.

ג'ודו של אלופים

יש מדריכת ג'ודו שקוראים לה רחלי והיא מדריכה ומחנכת ברוח הג'ודו ובחיזוקים חיוביים
כשאני נוכחת באימון אצלה אני תמיד יוצאת מלאת רושם מהדרך בה רחלי ואמיר מעבירים את האימון מהמשמעת והעניין , הכבוד ההדדי וההקשבה .
זה מרגש לבוא לחוג ג'ודו וצלאת כמו אחרי רכיבה טיפולית ..נגיד