Thursday, February 28, 2013

לבנה עם שוליים כחולים

אחרי שבועות שבהם הייתי מאוד לא נחמדה עם עצמי ,
מלא דרישה מלא ציפיות מלא רשימות של מה אני לא , התחלתי לאט לאט להיות קצת יותר כן.
קודם כל פגישה - עם היועצת שלי והמלווה העסקית האהובה  ,

פגישה של שעתיים בקפה בעזריאלי הניעה אותי שוב ליצירה לעבודה וגם לשיווק .
כיוון שאני לא אחת שאוהבת לעבוד הרבה , הכל נעשה במידה ,ובכל פעם מחדש מדהים אותי כמה הכוונה מקיימת עצמה במציאות.
אז סבבה עבודה ומשרד והכל אחלה בחלה אין לי טענות ,

לקוחות אחד אחד , באמת. כל סיפור מלמיליאן .
אחרי כמה ימים של צילומים (שתמיד ממלאים לי את המצברים , תמיד) 

הרגשתי קצת יותר טוב .
ואז הגיע אתמול, עם החמסין המקסים שלו.
וכולם העלו תמונות מהים ורק אני לא הייתי שם.(היו לי צילומים בבוקר והחלטתי לא להבריז )
וכבר לא יכולתי יותר לחכות עם הנחמדה אל עצמי..
אז היום יצאנו לים.
על הבוקר: פיזרתי ,סידרתי , קצת פייסבוק, קצת מיילים

והנה היא כבר מחכה לי ברחוב "מתלבשת ובאה " אני מסמסת לה .
הגענו לחוף ,לקחתי גלשן רייסר שבנוי למרחקים ארוכים , והוא יותר צר . (אדום - זה גם די חשוב לנו...) ונרתיק נגד מים לאייפוד ,שנוכל לצלם .
נכנסנו לחתירה . 

אחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
היה לנו מסע ספארי, מלכת המדבר, נערת הגומי, וההרפתקנית המזדקנת .
הכל היה שם .
המים ירוקים זוהרים , השמש יצאה ונכנסה בדיוק בזמן, לא היה חם מידי לא היה קר .
שעתיים .

חתרנו לכיוון ה"בויות" שהם מצופים ענקיים כאלה ,אליהם נקשרות אוניות הפחם שמגיעות למסוע של חברת חשמל .

רצינו לפגוש דולפינים.

אתמול בבית ינאי היתה להקה שחתה עם שני חותרים.
אז החלטנו למצא דולפינים.
כבר כשהתחלתי לחתור אמרתי לעצמי

"את יודעת שהם יבואו כשהזמן יתאים..חלאס להלחיץ "
אבל בכל זאת ,הסתכלתי לאופק וקיוויתי, אפילו עשיתי קולות קטנים כאלה של דולפינים, וניסיתי לדמיין אותם ,עצמתי עיניים .ואז נפלתי אל המים והתעוררתי לגמרי ...סססאומו המים קרים בעומק!!!!
אחר כך חתרנו אל המסוע של חברת חשמל אבל יש שם המון רעש של חשמל אז התחפפנו .
בדרך אכלנו פירות יבשים שהיא מייבשת , ושתינו מים . 

וצילמנו אבל השמש סינוורה לנו את החיוכים 

לא פגשנו דולפינים ,אבל זה בטח עוד יקרה , היתה שם מדוזה אחת לבנה כם שוליים כחולים יפים.
עצרנו למנוחה, חתרנו מהר חתרנו לאט והתידדנו עם להקת קורמרנים . 
חזרנו שחוטות אבל מאוד מרוצות.
ישבנו לפטפט עם קובי שבונה גלשנים, ונסענו .

(בעקבות הפיטפוט היא החליטה לקנות את 'מובי דיק' אז עצרנו בסטימצקי)

הגעתי הביתה .
התקלחתי ,התלבשתי ,רצתי לפגישה , מישהו חסם אותי בחניה ,חיפשתי אותו בכל ברחוב "מזדה ירוקה? מזדה ירוקה !"
לא ענה הבנזונה , חזרתי לאוטו ,יצאתי מהחסימה ,נסעתי לפגישה ישבתי שם ארבעים וחמש דקות ,טסתי לגן אספתי שניים,נסעתי לבית ספר אספתי אחד, מה אוכלים צהריים? חונים ,הולכים ברגל למסעדה , מתווכחים איתי על כל דבר, חוזרים עם אוכל בשקית במקום לאכול במסעדה, נכנסים הביתה,הוא פתאום רעב, מכינה לו משהו מגישה לאחרים ואוכלת בעצמי ,מהר !לפני שיבקשו ממני מים או משהו, אחכ שכבתי לנוח, חצי שעה .ואז :
הסעות -כדורגל גן שומרון ,חבר בעין עירון ,חזרה ,לחם חלב ביצים ,כדורגל שני, כביסה כביסה, ארוחת ערב .
ועכשיו ירדתי למשרד להחזיר מיילים ולעבוד קצת.

אז מה רציתי להגיד לכן חברות ?
שהים .
הים .
הים .
החתירה זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים מאז שנולדתי.
תמיד שנאתי את הים, אף פעם לא הבנתי מה עושים שם , השתעממתי בחוף לא נכנסתי למים , גם לא באוגוסט ,

מי לי ולים ?? 
אוטוטו שנה מאז הפעם הראשונה. 
ואני מתרגשת ומאוהבת והיחסים שלנו רק הולכים ומתפתחים.
הים הוא חכם ומרפא ,הוא לא פראייר . הוא שם תמיד ואני לומדת להתמודד עם מצבי הרוח שלו, והוא משקף לי את שלי.

הוא ספורט ,הוא כושר,הוא להרגיש טוב עם הגוף.
הוא לקפוץ לתוך המים להעטף בחיבוק שלו, לצוף , להסתכל בשמיים .
לבכות מרוב יופי .
שמנות רזות נמוכות וגבוהות , לכל אחת יש מקום בים. 

יש כל מיני סוגים של גוף בים רואים הכל.
לא כולן שזופות בבקיני .


הים הוא החבר הכי טוב שלי.
והאנשים שמצאתי שם.
את לבד , אבל לא : 
אם את בבעיה תמיד מישהו יחוש לעזרתך,

אם את נראית מבוהלת או אבודה תמיד יצוץ מי שיצעק מילה טובה, או ישאל איך אפשר לעזור.
כשאת רוצה להתקדם תמיד מופיע מדריך ,או סתם איש או אישה שיש להם נסיון והם מדגימים לך,

ואפשר ללמוד הרבה מלשבת מול הים ולהתבונן באחרים.
הים הזה זה משהו.
ולילדים - זה נפלא לילדים! 
מחזק מבפנים בונה אופי ועושה שרירים .
אין כמו התמודדות עם איתני הטבע לפיתוח אישיות.


קחו את עצמכן לים .
תעשו משהו למען עצמכן . 

סקי זה גם כייף אבל הים- הוא פשוט קרוב לאללה .
ולא צריך להיוולד דולפין ולא להיות משועממת , 
צריך לפנות מקום בלו"ז בשביל עצמך.
זה הכל ,
מה שרציתי לשתף היום .

תעשי משהו טוב בשביל עצמך .




*
הממממ...זה פוסט ללא מטרות רווח ,חוץ מהאושר של עוד מישהי שאולי תהיה טובה אל עצמה מחר בבוקר. 

Monday, February 25, 2013

ורג'יניה צודקת

כשאני לא מצלמת בסטודיו ובחוץ .
אני עובדת מהבית .
על המחשב , בטלפון .
אבל לעבוד מהבית זה לא פשוט , את זה כולן יודעות.
אז פי מאה לאחת שמתרשמת בקלות מכל הסחת דעת .
יושבת עם אוזניות כאלה של פועלים כדי לא לשמוע את הרעש .
לא מצליחה להפריד בית מעבודה ,
זה עובד בעיקר לרעה.
לרעת המשפחה לרעת שרות הלקוחות (כשאני עונה אבל לא יכולה לדבר כי מסביב יהום הסער..)
לרעת העסק לרעת האיך שאני מרגישה עם עצמי .
ואנחנו הרי בעניין של טוב.
לא אוהבת לסבול .

ערב אחד הוא הציע לפנות עבורי את החדר שיש לו כניסה נפרדת וחצר קטנה, חלונות גדולים , וכרגע משמש מחסן.
למחרת הוא ניקה צבע ואירגן , אני רק ניתקתי את הכבלים של המחשב .
אפילו לא מיינתי ניירת כי זה יותר מידי סטרס ליום אחד .
ואחר הצהריים ירדתי לחבר את המחשב .
ששששששש
שמעתי את השקט .



שטיח כסא ושולחן עבודה שפונה אל החלון הגדול .
משמאלי ארונית ספרים ,
מימיני ספסל מתכת לבן ועליו גופי התאורה הגאוניים של LUFFA DESIGN  - שזה האיש שלי ,שעיצב וייצר במו ידיו המוכשרות .

התחברתי לרשת לספר לחברה  "יש לי חדר !".
"ליאת תביא לך קצת לבבות לפזר בכניסה ויש לך בית!" 
כתבה לי החברה . 
ובאותו רגע , 
בתיזמון של הסרט שבו אנחנו חיים , הוא נכנס , עם הלבבות שליאת נתנה לנו כמתנת פרידה .
(ואני כלכך מתגעגעת )



אז יש לי חדר משלי , 

שוב .
הוא כבר שימש כמשרד לפני ארבע שנים ,כשתמרי נולדה .
ועכשיו אני חוזרת.

שששששש תקשיבו לשקט .

כשאת אמא ויש לך ילד אהוב שצריך תשומת לב , את מקדישה לו אותה .

ומרוויחה מזה בגדול.
ככה העסק שלי היצירה שלי , זקוקים לתשומת לב לאהבה ולחדר משלהם .
ההשראה צומחת כשאת מאפשרת לה תנאים , 
צריך להזין להשקות לחשוב ולשמוע המון מוסיקה .
וזה היה פשוט כלכך וקל לעשות.
כמה שעות ?כמה שנים ?העיקר שנעשה .

הוא ירד לכאן בערב, עם קפה ישב בכסא מקשיב לשקט..
ופתאום יש לנו קן .
יושבים ומדברים , שותקים . 
בשבע בערב .
כש"טפיפות*"הילדים מתנגנות לנו למעלה מעל הראש .
(*טפיפות הוא אולי המונח הנכון אבל סליחה-טפיפות זה גם בומים ודפיקות?)  

ועוד דבר שגיליתי ואני אומרת עכשיו אבל אתכחש לזה לנצח : אני עושה את רוב הבלגן, לא הוא .
אני בעצמי .


סליחה מראש : צילמתי באייפון,
כי אם הייתי מצלמת במצלמה האמתית הייתן מסתנוורות .
(וגם כי אני כאן למטה עכשיו והמצלמה בארון הנעול המוגן, ולא בא לי ללכת להביא אותה ולשכוח מה רציתי)

והמסר השיווקי לפורים :
יש לי חדר ,אז אני יכולה לענות ולשאול שאלות ,לברר באמת את הצרכים של לקוחותי ,כי זה חלק בלתי נפרד ממהות העסק שלי .
 ככה אני אוהבת לעבוד .
דברו איתי בנות, מה את רוצה לצלם ופוחדת? 
0522454032





Thursday, February 21, 2013

חמדיללה מבסוטית !

בחלום שלי אני מצלמת .
יוצרת.
בחיים שלי אני מצלמת 
מרוכזת ברגע השברירי הזה של הקליק.
שום דבר אחר לא משתווה לעוצמת הרגע הזה , זמן היצירה .
יש לי מה לתת ודרך המצלמה אני מצליחה להגיד אותו, לעשות אותו  בלי מילים.
מצד שני ,
יש כאן עסק .
שפועל ודופק ודורש את שלו , שמלא ב"צריך" ומלא התנגדויות , ולפעמים חסרה האמונה בדרך .
כי הכל במילים באוויר במחשבות.
ואני צריכה  את המימוש ,לראות בעיניים איך זה קורה.
 לא נרגעת ,חסרת מנוחה .
עד הזמן שאליו העסק מכוון - הצילום .
והלקוחות שלי - אנשים יוצרים .
העבודה אתם מולידה שיח , יציאה מהבועה שלי אל בועה של מישהו אחר.
רעננות וסקרנות גדולה .
שילוב של כוחות יוצרים ותוצאות שמוכיחות לנו שעשינו טוב. 
ככה גם בפרוייקט הנוכחי שאני עובדת עליו יחד עם הלקוח .
צילומי גלשנים .
כמה חדווה ויצירתיות יש במסעות הצילום הקטנים האלה בני שעתיים או שלוש ,
מדלגים בין לוקיישנים , מחברים חלום למקום  ,מתרגמים שפה ורעיון לויזואליות.
והנס הזה - היצירה הזו ההפתעות שמחכות לקרות מתרחשות לי מתחת לאף . מאחורי המצלמה.
ויש זמן לשתות קפה שחור לפני המשימה הבאה..
אז אני אומרת לעצמי (ולחברותי העצמאיות היוצרות )
תזכרי שאת כאן בשביל שיהיה לך טוב. תעשי את ה"צריכים"כי הם שם , הם צריכים לקרות , יש תהליך שרוצה הנעה .
אל תכעסי ואל תשפטי ובבקשה בבקשה אל תרדי על עצמך .
אם אפשר...
למשל: פסח כבר ממש מעבר לפינה.
ואת רוצה להיות מוכנה עם תמונות מקצועיות אבל ..
אבל אין לך זמן להתפנות לזה ?
אבל את עובדת יותר טוב בלחץ ועוד לא לחוץ ?
 אבל את לא בטוחה שיש לך כסף לעשות את זה ?
את מאמינה בעצמך ? 
מאמינה שמגיע לך וליצירה שלך מקום שמכבד את שתיכן ?
אני מאמינה.
ובגלל שאני מופרעת קשב , ובגלל שאני לא עומדת בלו"זים של עצמי שמתפוגגים כשאין מבנה מסודר .
אני מזכירה השנה מראש .
תתחילו מצעד אחד למען עצמכן וזה יקרה כבר מעצמו , האייטם היחצ"ני יגיע ממקום בלתי צפוי , ההזדמנות תדפוק בדלת ותרצה תמונה מהיום להיום.
ולך תהיה תמונה טובה לתת לה . 
תהיי נחמדה אל עצמך.
מגיע לנו . 
אחיותי ליצירה והעסקים תרימו טלפון ובואו לצלם.
וצאו החוצה ! 
האביב כבר פה 


* צילומים לעסקים שמתרגשים מהם - לפרטים : 0522454032




Sunday, February 10, 2013

יום האם קיבינימאט

זה יום האם.
אפילו שיש כל מיני משפחות .
משפחה לא בוחרים.
יש טענה שכן בוחרים אפילו פעמיים :
פעם אחת ברורה לכולנו כשמקימים משפחה.
ופעם אחת, מוסוות ע"י מקריות וגנטיקה : כשנולדים לתוך משפחה .
כי אנחנו בוחרים לאן להוולד כי יש עבודה ותיקון לתקן.

פעם אחת כשאת בוחרת את העיסוק שלך וכל תמונה היא יצירה , לא ילד אבל לידה .
פעם אחת כשאת יוצאת לטיול עם המשפחה ומשאירה את המצלמה בבית (אבל מצלמת באייפון).

לפני שבועיים פגשתי אם טריה , איחלתי לה בריאות ואריכות רוח וימים .
וזכרתי את העייפות הטרדות הפחדים שמחלחלים לכל מקום,שעוצרים אותנו.

אָת אמא .
זה אומר שיש מי שמסתכל עלייך כל הזמן , יש מי שקולט במבט את כל מה שאת לא אומרת בפה.
המחשבות היפות וגם המחשבות שלא כלכך יפות. 
המקומות בהם את בטוחה במה שאת עושה ,והרגעים הרבים שאת לא.
פשוט לא.
לא יודעת לא זוכרת , והספק מכרסם .
ויש מי שקולט את כל הרגש הזה בלי שתגידי כלום .
ומה על המילים שכבר נאמרו?
הטובות מתמוססות אל לב המקבל .
הלא טובות נשארו חרוטות באויר ,עומדות בחלל ומזכירות לך שטעית .
(ואת לומדת לקבל אותן ואותך, כי את לא יכולה שלא)
כמה מילים הייתי רוצה לקרצף ולמחוק.
ומה תעשי עם כל הטעויות?
ומה על איזוטריה של אחזקת בית? 
כותבת ומצלמת ומפזרת את המחשבות לאויר .

ומה עם זמן לחלום? 
בשקט בלי קול בלי ריצוי בלי קהל.
רק נוכחות.

זה יום האם ויש אמהות מתות ביננו . שבע שנים , חצי שנה , היו ואינן .
אני מצלמת את בתהּ היפה ,
מסתכלת לראות איפה היא מגיחה בפני הילדה שלה שגדלה כלכך.
"את כלכך דומה לאבא " אני אומרת .











Monday, February 4, 2013

ככה יודעים

מרוב שאני מצלמת שכחתי לעצור ולכתוב.ו
אז בבוקר אחד עולים צילומים משלושה פרוייקטים שצילמתי .
ואני בכלל בסטודיו ביום ארוך ומיוחד עם צוות נשים אחת אחת."
אמא יש לך 18 בקשות לחברויות חדשות ו79 תגובות " 
הוא קורא אלי מהמחשב. בערבו של יום ארוך. אני נגשת ורואה שכל הדברים עלו ומבינה שזה באזז שקורה .
כשיצירות משותפות שלי ושל המצולמים פורשות כנפיים ומתפזרות בעולם. זה התפקיד שלהן להתפזר .
אני מראה לו בגאווה את התמונות .
הבכור מסתכל וקורא ומתעניין , הוא מעריך את הצלמת -אמא שלו ויודע שזאת העבודה שלי .
מבחינתו - העבודה שמאפשרת נעלי פקקים אדידס , מגיני עצם נייקי  ופיצה אוליו פעם בשבוע (:
(..חשבונות חשמל וחינוך פרטי זה פחות ממשי בשבילו..)
אבל הפעם הוא מתרגש מהמעמד . 
בכל זאת : רוקפור 
ב YNET 
זה הילד שבנסיעה לחוג מזמזם את הוויט סטריפס כי ניגן אותם בשיעור הרכבים בבית ספר .
ילד שמבין מדיה..והוא חושב וחושב ואומר לי :
"פעם אם קבוצת כדורגל גדולה תבוא לארץ ,אולי הם ירצו שתצלמי אותם .."
אוח מתוקי .
עכשיו אני יודעת שהוא מתרגש איתי
ואז הוא מנחית אותנו אל קרקע המציאות 
"הלוואי שמכבי חיפה יבקשו ממך צילומים... "
בתמונה , מה שצילמנו לאדוה ברונר . חכו לחורף הבא...

* צילומים שעובדים טוב עם באזזזז
  לפרטים 0522454032