Sunday, February 27, 2011

felt food * " הרגשתי פיצה "

משהו קורה לי ...
הקדמה היסטורית לסיפור.
לא עניין אותי. לא התעסקתי בדברים שבתוך הבית,התחברתי לבן זוג מעצב מוכשר ובעל טעם מצויין ,אקולוג ,נחרץ,וחרוץ,לא היה כל צורך בהתערבות שלי בנושאי עיצוב הבית ותאורה.
וגרנו בבתים שכורים,גם אם שנים ארוכות בית שכור.
פעם אחת יחד עם חברה סובבתי את הכורסאות בסלון לכיוון של החלון ..זה היה בתקופת הנקה ונמאס לי לשבת לבהות בספריה הענקית שלנו ,אז עישינו מעשה העברנו את הטלויזיה על כבליה את הספות ותמונה או שתיים .

ופעם אחרת קניתי ביחד עם אמא שלי שולחן אוכל באיקאה ויחד גם הרכבנו אותו ,השולחן יציב ומשמש אותנו עד היום ואני תמיד גאה לספר איך הרכבנו אותו שתינו בתנופה של עשיה.
מלבד אפיזודות זכורות אלה ,לא עניין אותי כלום.

לא שתלתי בגינה ,לא ניסיתי אפילו לגדל בזיליקום בעציץ ,גם חמותי היקרה הפסיקה להביא עציצים פורחים כי הכל אצלי קמל. מילא בחורף ,פה ושם, היה יורד גשם.
אבל תחת השגחתי בעקביות כמעט מקצועית ,הצלחתי לייבש ולהמית כל פרח או עציף שניסה לגדול בגינה.
הייתי אישה מצטיינת בעלת עסק משגשג ,הרווחתי בערב אחד משכורת ממוצעת חודשית ,היה ביקוש ,ויכולתי לבחור לי מתי וכמה לעבוד.פירנסתי בשמחה את משפחתנו המתרחבת והולכת ,היינו המון בבית יחד שולי ואני
הוא עבד על המוצרים המרהיבים שלו טיפל בילדים בישל לנו ארוחות צהריים וערב ובנה את עצמו ואת הקן המשפחתי שלנו.
אידילה .היינו אוכלים יחד צהריים כל יום ,עובדים כל אחד בסטודיו שלו באותה קומה בביתנו השכור הענקי במושב בני ציון.כתף אל כתף בשלווה ונחת.
ואז עברנו לפרדס חנה .קודם קנינו בית ,בית חלומותי .
בן שישים עם רצפות חומות,אשר דורות רבים של רגליים יחפות רצו עליהן .שני חדרי שינה חדר עבודה סלון ומטבח. פשוט ויפה .כמו בית מלגו ,עם לבנים אדומות וגג רעפים וחצר נהדרת שעליה כבר כתבתי הרבה.
אהובי שיפץ את הבית בעצמו עם עזרה של צמד חשמלאים שלומיאלים ובחור אחד שעזר בשבירת קיר .
לא הגעתי אל הבית אלא לעיתים נדירות,כשהייתי באה ראיתי רק בלאגן וליכלוך ולא יכולתי לדמיין איך יראה הבית כשיסתיים השיפוץ.
חסרת סבלנות לפרטים כמו צבע הריצוף או הקיר, קיבלתי החלטה לרצף את חצי סלון במרצפות שהיו זמינות אצל היצרנים,נחמדות צהבהבות טרצו כמו של פעם,לא רעות בכלל ,וגם- לא דומות אפילו לריצוף הקיים שבשאר החדר. לחכות חמישה שבועות עד שגלוסקא ייצרו ריצוף תואם את המקורי שבבית ,נראה לי כמו בזבוז זמן משווע.
מה גם שברצפבהט היו כלכך נחמדים ואדיבים שמייד רצינו לסגור איתם.
כשהגעתי עם חברת הניקיון יומיים לפני שעברנו נכנסתי לחדר השינה העתידי שלנו והתקשרתי אל אהובי 'איזה צבע יפה בחרת לקיר '... באמת צבע יפה ,לא הייתי חושבת לטרוח ולבחור צבע לקיר .

עד כאן ההקדמה .

בשנתיים האחרונות משהו השתנה..מאז שנולדה הקטנה הורדתי את כמות העבודות ,צימצמתי את העסק,שיחררתי את הצלמים,ונפנתי אל מה שאני הכי אוהבת -צילומי משפחות ופורטרטים של אנשים(מפגשים מצומצמים ואינטימיים עדיפים על פנים חמש מאות אורחים בחתונה...),והתחלתי לקנן ,להיות בבית לאסוף את הילדים להכין ארוחת צהריים,לאפות עוגיות ולשחק שעות על השטיח.
אני גולשת באתרי עיצוב ולייפסטייל,קוראת בלוגים של סטיליסטיות לעניני בתים,מעיינת במגזינים ,חושקת במנוי למארי קלייר ,מזיזה מיקום של חפצים בבית ,אפילו יודעת איך לבטא נכון את השם הצרפתי המצחיק roche bobois 
לומדת לבד ומפלסת את דרכי אל הטעם העצמאי שלי .
גיחות מהנות אל האוסף של רענן ואביב מעלות בחכתי מגוון שכיות חמדה ואני אפילו לא מייצרת חור גדול בארנק או באוזון.
אני מחפשת מתכונים קוראת ספרי בישול,ומסתכלת סביב ,יש לי גינת ירק מזינה ,חברה מעצבת פנים ,ואפילו קניתי בדי ריפוד לבד ! בלי להתיעץ עם הגבר האחראי על הטעם בבית.

איזה אושר. לגלות את הבית ולצלם מה שאני באמת אוהבת.
בשבת האחרונה ,ישבתי כל הבוקר ליד הקמין המחמם.
בחוץ ירד גשם ואני גזרתי רקמתי ותפרתי ...
אורי אהוב נפשי ה'ילד לא שלי ואני מתגעגעת אליו בלב מפרפר ' יהיה בן שנתיים בשישי הבא.
בהתקף לא ברור של יצירתיות קניתי לבד בכל מיני צבעים (כל הצבעים שהיו בחנות) חיטטתי בבלוגים ואתרים של אמהות כאלה ,אזרתי אומץ והחלטתי על פרוייקט פיצה לאורי .
זה תוכנן כפרוייקט יצירה משותף לילדים ולי,דמיינתי איך נשב יחד: אחד יגזור שני יתפור והשלישית תסדר הכל לפי צבעים ומרקמים ,הגשם ירד על החוץ ואנחנו נהנה מזמן איכות של אמא וילדים...
וכמובן שהקמין יבער ואני אגיש עוגיות חמאה מתוקות על צלחת חרסינה צבעונית .
ובאמת כמעט הכל קרה ,הקמין בער הגשם זילפף ואני מצאתי את עצמי מול הר של לבד מספריים וחוטי תפירה ,מתאמצת להשחיל את החוט לקוף המחט ,מנסה להעביר תמונה לתלת מימד רוקמת בעקמומיות גוזרת ככה בערך לפי העין ותופרת ביד לא מקצועית.
הילדים..היו עסוקים בעניניהם ,יותם יוצא ונכנס רטוב ומבוצבץ ,תמר חגה בין החדרים מאבא אלי אל איתי וחזרה ,שולי במטבח מכין פנקייקס של שבת ואיתי משחק בחדר.
עסוקים.
סידרתי צלחת עם עוגיות חמאה ,והתחלתי לעבוד על עיוור ככה ייצא מה שייצא.
וזה מה שיצא :
 

פיצה עם תוספות,פלפל ירוק משני סוגים עגבניות בצל (הפיתוח העצמאי שלי )תירס וזיתים (רעיון של איתי)


פיצה ,שטוחה (לתפור שכבה כפולה עם גבשושית בצק קראסט..היה גדול עלי )
 ותוספות .
רוטב עגבניות וגבינה צהובה

עגבניה תלת מימדית מושקעת

פילפל ירוק פשוט ושלושה מושקעים (לא בתמונה)
פטריות בשני צבעים
רק אננס חסר לי ,לא היה צבע מתאים .
ופפרוני שאני אוהבת אבל לא יתאים מטעמי כשרות מצד האם וצמחונות מצד האב.

ואחרי שסיימתי הרמתי את הראש וראיתי מה מחכה לי :


וגם :


אז הלכתי לטפל בכביסה .
כשקמתי מתנומת הצהריים איתי הגיש לי עוגיות ופיצה וניל שהכין משאריות שמצא על השולחן

מתוק!
ידעתי שבסוף מישהו יצטרף !!
מה אני יכולה לאמר? היה שווה לעשות את כל הדרך מיסורי האומנית הצעירה בבצלאל עד לאמא הפרברית המרוצה שאני היום...


*felt זה גם 'הרגשתי' וגם 'לבד' (הבד) ואני אוהבת לחשוב שיש יצירה שקוראים לה' אוכל הרגשתי '
גם בעברית השם של לבד הוא קצת עצוב ..

Saturday, February 26, 2011

העפיפון לא עף , אנחנו כן

video
תנו לנו שבת גשומה בבית וכל מה שנבקש זו הפוגה של שעה לצאת החוצה.
לקחנו עפיפון נעלנו מגפיים וחצינו את הכביש אל השדה
פעם עוד יבנו כאן שכונת קוטג'ים
עכשיו זה פרא מרנין .





הפי אנד

Thursday, February 24, 2011

פריחה

 אנחנו חוזרות הביתה בצהריים וריח מתוק של פריחה מציף את האף ,
פעם זה היה גורם מאיים ,גורר אחריו התקף אפצ'י ואלרגיה ,עכשיו אני יכולה להנות מהריחות והצבעים.
בכל מקום שבו אנחנו עומדות יש ריח אחר :
 לבנדר משכר אותנו כשאנחנו תולות כביסה ,
בין הסביונים ,מוקף חמציצים שאיתי תולש ולועס ,מרים ראש בצבע סגול פרח לא מזוהה ,מעולם לא שמתי לב שלרוזמרין יש כזו פריחה יפה.
ובערוגה פורחים בצל ירוק ,חסה ,כרובית וברוקולי.בקרוב נכרות את ראשי הברוקולי והכרובית ונאכל בהנאה.
אני מצלמת פרחים בגינה.
בחיים לא צילמתי פרחים או נופים מרהיבים ,נראה לי נסיון נואל לתפוס את הטבע ,
אבל היום לא עמדתי ביופי שמעבר לקירות הבית ,מחוץ לחדר בו אני יושבת ועובדת על המחשב ,אז צילמתי . 
 עד שתמר קראה לי לחזור סגרנו את הדלת והלכנו לישון צהריים .






בצל ירוק בפריחה



חסה

'AMA , BOY ' ככה היא אומרת אמא בואי








 










עין בצלחת

לא ,זה לא הולך להיות פוסט לייף סטייל .בלוג של אמהות שמצליחות לגדל שמונה ילדים מאושרים , להיות יפות ומטופחות ,הבית שלהן נראה כמו חלום מגזינים, ובזמן שבין אפיית קיש קינואה ברוטב חמצמץ ,לסדנת ליבוד בוץ פרחוני ,הן תופרות סורגות צובעות מקפלות וגם משחקות עם הילדים שח מט.
שלשום הכנתי ביצת עין מלבד,אני מתכוננת לקראת פיצה עם כל התוספות מלבד.משהו לתת לילד שאני אוהבת ושהוא לא שלי .
אתמול אפינו עוגיות חמאה תמר ואני ,היא לא רצתה ללכלך את הידיים בחמאה הדביקית אבל לחצה ועשתה בכל כדור שקעועית קטנה .
אחר כך ביקשה שתי עוגיות חמאה בצלחת עם ביצת עין מלבד  .
מייד צילמתי .


Posted by Picasa

Wednesday, February 23, 2011

להתנשק עם שלומי שבן *

אני עובדת ומקשיבה לשלומי שבן והפסנתר שלו, או, אולי זה הפסנתר ושלומי שבן ?
איזה מוכשר ,מהתחלה אהבתי אותו,מהתחלה הוא היה אמיץ ומיוחד.
אנחנו מקשיבים לו בנסיעות, קניתי את הדיסקים שלו ברשת - הורדות חוקיות זה הכי מתאים לי , סיפוק מיידי .
ביצירותיו הוא מחיה תמונות במבט  ציני ,לפעמים ממש רע ובמקביל באותו מקום באותן מילים נשמעת רגישות ופגיעות .מה שנקרא -זה שהוא משכיל לא אומר שהוא לא מרגיש...
על הבמה של 'מופע אריק אינשטין בפארק ',על פסנתר כנף, בחום והלחות של אוגוסט ,הוא לקח את  האלפים שהיו שם בפארק ,לנסיעה חורפית צפופה ,הביצוע שלו היה כלכך חכם שהפך מ'ביצוע' לשלו .אחרי המופע נתתי את הדיסק שלו 'עיר' לחבר ששאל 'מי זה היה על הפסנתר???' .
במגדל הפזמון יש ביצועים לשירים של אחרים וגם כאן הוא מביא את עצמו בביצועים פסנתריים ,יש שם את הצרפתים הישראלים והבילויים האהובים עלי באופן מיוחד.
אז במוצאי שבת הבאה יש הופעה שלו בברל'ה ,ראיתי מודעות ,והפעם אני לא מחכה לחמישי בערב שלפני להתקשר ולגלות שאזלו הכרטיסים .
היה פעם מבצע של יצרני בירה : אמנים באו להופיע בסלון ,הייתי שמחה להופעה כזו בסלון אצלנו אפילו יש מקום לפסנתר כנף ,אנחנו נעמוד במטבח ...


*צלילה שלי אמרה, אם אנשים היו יודעים
בחלומות של מי הם מככבים בתור מה . (מאיר אריאל זצ"ל)







Tuesday, February 22, 2011

נשיקת מצח

פתאום,תקופה שאני לא מגיעה אל הבלוג,ולא שהפסיקו לקרות דברים.
יש עשיה יומיומית שוטפת עם חידושים ומחשבות ודיבור ולימוד ,הכל ממשיך לקרות.הרבה עבודה הרבה צילומים ועבודה על אלבומים שוב ושוב מתקנת מדייקת ולפעמים קצת יותר מידי .
רק שאני לא כותבת. 
קוראת ספר מרגש 'נתניה' של דרוד בורשטיין ,ראיתי אותו על מדף החדשים בספריה מבהיק ונוצץ בעטיפת הנילון המתוחה ,מיד פעם אני קוראת להיט בזמנו . ז"א קוראת רב מכר בעודו מככב בכותרות ( בעצם,אני לא בטוחה אם גם כאן זה המקרה אצלנו במשפחה ליום הולדת של אחד ,יליד נתניה ,יצא שהוא קיבל אותו פעמיים ,אז בעיני סימן שהספר הוא רב מכר.. )שום דבר בשם הספר ובכריכתו לא הכין אותי למה שהוא .ספר מרתק עשיר ברגש וברעיונות .ספר טוב ,אני קוראת אותו לאט בלילות עם פנס מתחת לשמיכה .קוראת ומתרגשת מתקרבת אל האיש על הספסל שחולם ספר ,מחובר לילדות שלו אל העבר שלו .הקשרים שנתחברו בהיגיון של ילד ,אירועים משפחתיים ובסדר גודל לאומי  שהפכו להוא עצמו .אני מזדהה איתו עם הילד שמחבר את העולם ללא מחיצות של הקשרים חיצוניים ,כל מה שנגע בו הפך חלק ממנו . גם אני מרגישה כך.
והוא מזכיר לי גם את יותם שאוסף מידע ומערב אותו עם הרגשות הלא מעובדים שלו ..ולא ישן בלילות מפני שהוא פוחד מחומר אפל. ('לא נורא חמוד' ניסיתי להרגיע אותו בליל בעטה אחד 'אני כאן ואבא כאן אתה לא לבד '..'אבל אמא,חומר אפל יכול לבלוע את כולנו את כל כדור הארץ..'אז נשכבתי לצידו חושבת מה שחשבתי תמיד שלא אכפת לי שיכחדו החיים מעל פני הארץ כל עוד כולם יחד .)
ליותם יש חום . הוא ישן הרבה ובזמן שלא ישן הוא מדבר המון ומהר ודברים נחרצים ומוזרים ..הוא נרדם ,ישן שעתיים מתעורר ומודיע 'אני מרגיש הרבה יותר טוב' ונרדם שוב ומתעורר 'אני אזמין את יובל אלי היום 'ושוקע בשינה .
כשיש לו חום יורדות חומות של הגנה נפרצים קירות שהוא מקפיד להעמיד בינו לבין אמא שלו המנשקת,והילד שלי הרך חוזר ,אני מחבקת אותו ומגניבה נשיקה ראשונה ,בחשש מה, והנה הוא לא דוחה ולא מזעיף פנים ואני מבינה שהוא באמת חלש ומנצלת את ההזדמנות לאסוף אותו לחיבוק רך והוא מתרפק זקוק לחיבוק ולנשיקה. כשהייתי ילדה נהגתי לבקש מאמא שתמדוד ,האם יש לי חום? שפתיה היו נצמדות אל מצחי לרגע ,לפעמים אצבעות מסיטות שיער ומכינות את השטח לנשיקת החום הנשיקה שבה זכיתי בחינם ,נשיקת המצח .

יותם 39.2 מעלות צלסיוס מדידה מתחת ללשון

Tuesday, February 15, 2011

שטח כבוש

באדמת החצר שלנו נולדות ערים מוקמים כפרים, וטריטוריות שלא מופו עדיין מתחילות להפתח בפני קהל .
כשקנינו את הבית החצר הגדולה היתה ברובה חול ואדמה חשופים ובהם: צמחי תבלין פראיים ושיחי נוי משנות השבעים,עץ לימון ,קלמנטינה ותפוז (שההרכבה שלו לא עלתה יפה)עץ שסק עצום מימדים ועצי מנגו משנות החמישים, כל דייר שגר כאן השאיר חותם ,או ,אולי ,את הכל נטע מר גלמן ?הבעלים המקורי של הבית ברחוב המלאכה.
הוספנו משלנו עץ תאנה תפוח ואגוז,יסמין פסיפלורה ופיטנגו ,בנינו דק מעץ (איך אומרים בעברית DECK?)שאפשר יהיה לשבת עם חברים ,בקיץ נוספה לו הרחבה והבריכה הונחה עליה.
תלינו נדנדה ועוד אחת האבא הטוב בנה מתקן טיפוס מבמבוק.
כשתמר נולדה שתלנו דשא שיהיה אפשר לשכב עליו ולהנות מהעננים ,בערוגות שתלנו ירקות .והשארנו שתי חלקות רחבות ידיים ,את אחת כובשות רגלי הילדים במשחק כדורגל , והשניה ללא צמחיה מעשה ידינו ארגז אדמה רחב ידיים שבו הילדים אוהבים לחפור וליצור מאדמה מים וקש.
אני יוצאת אל החצר אחה"צ לרעות ומוצאת בכל פעם מבנה מעניין ,רצף של בורות מקושרים בתעלות השקיה ,חומות בגובה שלושה סנטימטרים מקיפות תלוליות אדמה מהודקות מאורגנות במבנה כפרי ,והנה היום, משקיפה על הכפר, מצאתי את הגברת שנולדה בצרפת ,נשלחה בחלקים לאמריקה,רק כדי להיות מורכבת, עומדת בתוך המים,ומשגיחה על תנועת כלי השייט בנהרות ניו יורק .
הבנים מבלים שם שעות ארוכות בכל יום ובשבתות במיוחד.חופרים באדמה בונים הורסים מקימים וכובשים חיים שלמים בחלקת האדמה הלא מטופלת שלהם.
אף אחד לא יושב על הדשא ,רק אנחנו מתישבים על הדק לקפה בשבת בבוקר,והחלק הפראי הלא ממופה ,שם מתרחשת פעילות רציפה יומיומית .



Monday, February 14, 2011

גשר

הדס בת 14 ,היא גרה בהרצליה ולמען האמת,לא ברור לי איך אף אחד עוד לא 'חטף' אותה לדגמן.
היא הגיע עם אמא שלה להצטלם אצלי בכרכור .
'אני אף פעם לא יודעת איזו מצטלמת תגיע אלי ,איזה אתגר זה הולך להיות'..אמרתי לאמא שלה בהפסקה כשיצאתי מהסטודיו כולי מתרגשת מרוב הנאה מהילדה שלה .
היא מושלמת.בחיי,מנומסת ,עדינה, אוהבת את אמא שלה ,מדברת בטון רגוע שלווה ונראית מאוד שלמה עם עצמה.היא מתלבשת בורוד אפור ולבן הכל מאוד מתוקתק מדוייק ,אצילית .
הכי חשוב לצלמת - אוהבת את המצלמה שמחזירה לה אהבה בקלות רבה .
היה קל וכייף היא חייכה חיוך מושלם אפילו הדיסק שהביאה מהאוטו היה טוב ...
בשבוע הבא יצמידו לשיניה גשר,זו בעצם הסיבה שאמא שלה רצתה לצלם אותה .
האורטודנט יסגור מרפסת ,הילדה תסבול קצת שנתיים, ושום דבר לא יצליח לקלקל את הדבר המוצלח הזה שהיא הדס.


Sunday, February 13, 2011

פה גדול

מול השידור של האח הגדול עמדה אמש תוכנית מרתקת .
בזיפזופ מקרי נעצרתי אצלה ושקעתי בה ורק אחרי שהסתיימו כותרות הסיום ,וזיפזפתי בחזרה אל הבית השקוף ממצלמות,רק אז שמתי לב שגלי המח שלי עברו לתדר אחר .
פתאום מול המטומטמים האנשים  שבבית האח, קפץ כפתור כיבוי המח שנדלק -כנראה באופן אוטומטי -בסרט 'דיבור ציבורי'   יצירה של מ.סקורסזי הפקה של HBO (אלא מי ..),אינטימית מצחיקה חכמה וכובשת פראן ליבוביץ סופרת ,פובליציסטית , אישה מעניינת עם הסתכלות מקורית וניורוטית על החיים.מספרת בחוכמה על עולמנו התרבותי המשתנה מבקרת ומוציאה לאור רעיונות טובים ,היא אפילו חברה של טוני מוריסון .
נשמע כבד?לא זה סרט מאוד מצחיק !!! כלכך הרבה יותר כייף לצחוק מרעיון שנון ,מאשר מריב בין שתי נשים גסות כלואות במתחם אכזרי אחד...
אני ממליצה מאוד לחפש את הסרט ביס דוקו או לחכות שיעלה לאתר שלהם באינטרנט,
סמנו לכן ביומן להשיג את הסרט.
"..אני לא מעוניינת לשנות לכם את החיים אני מעוניינת לשנות לכם את הראש.. "ציטוט חופשי של אישה coolית

תרגום חופשי של רעיון ...'אין לי את המכשירים שמאפשרים לאדם להיות במקום שהוא לא באמת נמצא בו ,מה שמחייב אותי להיות כל הזמן במקום ובזמן ומאפשר לי לראות מה אנשים אחרים עושים'

Saturday, February 12, 2011

בן חמש

יש לנו בן שהוא כולו רגש ,סוער מרגש אוהב נאהב .
הוא כמו בלי שכבת הגנה של עור ,רגיש ועיקש, מביע רגש בצורה שאי אפשר לטעות בהבנתו ,הוא יוצא אל החצר בבוקר וחוזר עם פרח סביון בשבילי ,הוא אומר שאני אמא 'טיפשת כמו נעל ' כשאני מעצבנת אותו ,'אתה האבא הכי מעצבן בעולם והאבא הכי טוב בעולם '  לאבא שלו כשיש עימות. הילד הזה ,המתוק, שאוהב באופן מוחלט שמחבק ומנשק בשפתי הדובדבן שלו (אמא,איזה טעם יש לנשיקה שלי?'  אחרי שאכל גלידת וניל ..) ,
היה היום בן חמש.
אתמול חגגנו בגן מוקף אהבה של הצוות והחברים הוא לא הפסיק לרקוד ולקפצץ לחייו אדומות מהתרגשות ושמחה גדולה שאין כמוה .
מכל התמונות שצילמנו יש אחת שאני אוהבת הכי הרבה ,כשרגליו מרחפות באויר וכולו אור ושמחה.
קסם .

Monday, February 7, 2011

מתיקות




כשדיברתי עם דליה אמא של עפיר* שמעתי ברקע קולות ציחקוקים של שלוש ילדות ..
הן הגיעו שלוש חברות לצילומים של עפיר בת ה12.
שלוש מתוקות ,היו עסוקות בשלהן ואני צילמתי ,הן עזרו, פירגנו, תמכו ,פיטפטו ברוך ,ליטפו ,הלבישו ,פרמו ,והכל בנועם ובאהבה.
כשאמא של עפיר אמרה שיבואו איתה שתי חברות לצילומים חששתי ,אמרתי לה שיבחרו טוב טוב שלא תבואנה חברות לא מפרגנות שרק יעקמו את הפרצוף ,שלא תפרענה לצילומי לאינטימיות לקשר .
בסוף הן היו כלכך מתוקות ,הופתעתי לטובה .
היינו שעתיים בסטודיו ,חמש בנות- אמא, צלמת, ושלוש חברות כולנו בגרביים ושמחה רבה.
ירד גשם כל הבוקר עפיר ביקשה להצטלם בחוץ בחולצת בית ספר קצרה .

אני מסתכלת וחושבת איך תהיה תמר שלי בגיל שתיים עשרה ?האם תהיה לה סבלנות אלי?האם היא תזעיף פנים או תסמוך עלי כשאני אסרק אותה ,מה היא תאהב לעשות מה ידליק וישמח אותה?
עפיר התעוררה לחיים כשאמא שלה הביאה מהאוטו את הדיסק של כוכב נולד,פתאום פרצה הרקדנית החוצה והיא הסתחררה בסטודיו עד שנפלה על הרצפה מצחקקת וחופשיה .






 *עפיר - זריעה מוקדמת, לפני רדת הגשמים.




Tuesday, February 1, 2011

שעת חסד

בין חמש לשש בערב
אחרי שהורדנו את יותם בקורס רובוטיקה ,את איתי אצל יאיר חברו האהוב
אחרי שנסענו אל הספריה וגילינו שהיא סגורה
אנחנו חוזרות הביתה .
יש שעה ביום כשעוד לא החשיך לגמרי והשמיים מכוסים ענני סערה (שלא הגיעה )
שעה של חסד
בה היא ואני יכולות לעמוד רגע בחצר ולבהות.
זה הבית ,כשראיתי אותו בראשונה ידעתי שהוא יהיה הבית שבו נגור.
אהבה ממבט ראשון.

(...הייתי מרימה אותו ככה כמו שהוא עם החצר עצי המנגו והנדנדה
ומעבירה לשכונה אחרת..).









Posted by Picasa