Monday, October 31, 2011

משחת שיניים



"בא לי לצבוע להם את הפנים במשחת שיניים" הוא אמר אחרי שהציץ אל החדר,כשסופסוף כולם נרדמו . "יאללה אני מביאה את האיפור,בוא נצייר להם שפמים מצחיקים " אני מייד מזנקת .הוא לא נתן לי לבצע את זממי.
"את לא אמא את מלאך" אמרה לי חברה כששמעה שהסכמתי שיזמין חמישה חברים לישון אצלו בלי סיבה מיוחדת כמו בר מצווה או קבלת פרס נובל "את שומעת את השקט?"שאלתי אותה והחזקתי את הטלפון ככה שתשמע את השקט.."הם הגיעו בפיג'מה אחרי ארוחת ערב עם ההורים ועם שקי שינה , שום כלום התארגנות בשבילי " חיברתי את הלפטופ למסך גדול יותר, וכשהיו מוכנים שמתי להם סרט 'רנגו' .האבא הטוב הכין פופקורן והאמא באה לטאטא להם את המיטות אחרי שהפופקורן נשפך...
לפעמים הכי קל להגיד "כן" לבקשה של ילד.





ובבוקר הוא הכין להם פנקייקס ...

Sunday, October 30, 2011

מקום לחכות



צריך לדעת למצא מקום שבו אפשר לחכות
לחכות לחביתה ,
לחכות לתה שיתקרר,
לחכות לתפוח שהזמנת,
לחכות שתתעוררי לגמרי ותוכלי להנחית בקשות ספירליות ,
לחכות לאבא שיחזור ,
וכל הזמן כשאת מחכה ,להיות בעמדה ממנה תוכלי לראות כל דבר שמתרחש סביבך.
המשטח במטבח הוא מקום טוב לחכות.



Saturday, October 29, 2011

אוקטובר

"יחף בערב של סתו ,
כשקריר וצריך כבר גרביים, 
יושב וקורא וקורא             
עד שקופאות הרגליים"

יהודה אטלס "גם הילד הזה הוא אני" 
הוצאת כתר1979 




Friday, October 28, 2011

אם יוצאים מגיעים למקומות ..

הגננת מספרת לילדים :"פעם היה כאן ישוב קטן והוא היה מיוחד כי לא היה בית לכל משפחה .כל הילדים גרו בבית אחד והיה להם כייף , וכל המשפחות אכלו יחד בחדר אוכל " ואני חושבת : "קיבוץ..איזה דיכאון " מסתכלת סביב והתיאור הרומנטי של רבקה לא נקלט .אני רואה סביב חיים של קושי , חקלאים כושלים בסביבה עויינת,הר טרשים קירח ,הרוח שנושבת בראש התל נעימה היום ,בחורף היא מכה ללא רחם הקור מקפיא ,ובקיץ השמש מייבשת אל כולם. חושבת על חיי האמהות ב1920 .



עין צור \תל צור מקום יפה 
בסביבה שבה אנו חיים יש המון מקומות לטייל בהן,התמזלנו .
מרחק דקות נסיעה לכל כיוון יש שמורת טבע או גן ארכיאולוגי ,בריכות ומעיינות "סודיים" .




שישי בבוקר בגן של תמר יש 'טיול משפחות '
האבא בעבודה, האחים בגן ובבה"ס לא רוצים לבוא לטיול ופיקניק ,הקטנה ואני על תקן משפחה.
בהתחלה אני לא רוצה לנסוע ,מן הקפדה יתרה על המונח 'משפחה' .
אבל אז ,קיקה אמרה לי בקלילות 'תבואו שתיכן לארוחת בוקר יהיה כייף ' וההזמנה שלה סידרה לי את הראש : במקום לראות מה לא לחשוב מה כן , היא צמצמה את המושג הגדול "טיול משפחות" לכדי פיקניקון וארוחת בוקר זה ממוקד ומצומצם , אני יכולה לדמיין אותי עושה את זה.




התארגנתי עם מה שיש במקרר ,לחם מלא, ממרח פלפלים וגבינת פטה , ממרח חרובים ובוטנים(איכסה ,הילדים אוהבים את זה...)
פריכיות(אותו נ"ל) מים, מים ,תה לימונית , מפה גדולה ,צלחת ומזלג לכל אחת, סכין,כפית ושתי כוסות . הורדתי את הבנים בבה"ס ויצאנו אל הדרך.הגענו בקלות .
פרשנו את מה שהבאנו על המפה המשותפת והתרווחנו .
חלצנו נעליים קשקשנו התחבקנו עשינו שטויות אכלנו מה שהתחשק ויצאנו לביקורים בין המחצלות .



לשמחת הגברת הצעירה נמצאו באזור תינוקות רבים,ברמת 'טריות' שונה,והיא עוברת בינהם כמו פרפר בשדה פיגם.


ואז יצאה למסע עצמאי :
הצטרפה אל שלוש בנות גדולות ויחד הן רצו אל עבר הבריכות , תמר ,בגרביים, חוצה את הגשר ומגיעה בספרינט אל שפת המים. שם הן מביטות בוחנות וסוקרות את כל מה שהאגם הקטן מציע להן. 
הן טובלות ידיים במים הצלולים ,וכיתת דגיגונים נפוצה לכל עבר .




כשאנחנו חוזרות אל הפיקניק מסתבר שיוצאים לטיול רגלי ,עולים את התל .
אנחנו נועלות נעליים ומצטרפות אל שביל ההולכים בקצב חופשי .




על התל היא מתעייפת ורוצה הביתה. אנחנו הולכות להפרד מרבקה, היא מתיישבת עליה ונשארת .
אני רואה שהיא קשורה אליה מחפשת אותה בין האנשים שואלת 'איפה רבקה ?'
זו הזדמנות לראות את תמרי במשפחת הגן , את הקשרים המתפתחים עם הילדים ויחסי האמון והחיבה עם הצוות הגדול (כלכך הרבה צוות שאני לא לגמרי סגורה על השמות ,ייקח לי קצת יותר זמן ממנה) 



"אני רוצה הביתה "היא אומרת לי ועושה פרצוף .
אנחנו יורדות מהתל אוספות את הפזורה אל התיק ובדרך חזרה נעצרות לשבת על שפת הברכה הקטנה .


 

באוטו היא מבקשת לשמוע דיסק של "לוייתן בא אלי " ועוברות כמה שניות עד אני מבינה מה היא מבקשת -אביתר בנאי ...
בכניסה לפרדס חנה היא שוקעת בשינה .
טיול משפחות זה רעיון נהדר 
טיימר במצלמה זה דבר מעולה 

* צילומי משפחות גם בשטח:  קחו לכם בוקר לטיול , אני אתלווה אליכם לצילומים שלא תשכחו.
לפרטים והזמנות 0522454032

Wednesday, October 26, 2011

"את לא עובדת ?"

איך לפעמים? השמחה על הטוב שיש מגיעה עם תחושת אשמה . במקום לשמוח שסיימתי את העבודה מוקדם, שואלת "מה עוד אפשר להספיק?" ממהרת לדחוף משהו לרצף ההישגים היומיומיים הסזיפיים . בעוד שעדיף היה לקחת את הזמן שהרווחתי ,להתכונן לחצי הבא של היום : הילדים חוזרים הביתה.




את לא עובדת ?
זו שאלה שאי אפשר בכלל להפנות אל אישה שיש לה משפחה .אני פמיניסטית מדורי דורות , עובדת, עוד איך עובדת ...
רוב העבודות שלי מהנות ומשמחות אותי : לצלם לערוך לדבר ללמד לחנך לאהוב ללמוד ולתקן .
אלה העבודות הנעימות.
יש גם :כביסה וקניות ולנקות קצת, אלה עבודות שאני לא אוהבת ועושה ,אבל עושה רק כשאני רוצה.

על חלק קטן מהעבודות אני מקבלת בתמורה כסף.

(לעתים אני מרגישה שאני זו שצריכה לשלם לאנשים שהזמינו אותי ,על החוויה שזימנו לי.)רבות נאמר ונכתב על העבודות השקופות - אני לא מתלוננת .אבל כשאישה שואלת את רעותה :"את לא עובדת? "אני לא מבינה .מה היא שואלת ? 


למה את מתכוונת?





Tuesday, October 25, 2011

ADD למתקדמות

"בשבוע שעבר,בשבת ,היינו בעיר גדולה והיה לנו כייף . אני מציע שגם בשבת הקרובה ניסע לעיר גדולה,הפעם לחיפה . נטייל ברחובות נאכל במסעדה ונלך לחנות של מכבי חיפה ..."
כך הוא מגיש לנו רעיון לבילוי משפחתי .
שבוע לפני כך ברצף של בילבול וחיפוש מקום לאכול בו צהריים מצאנו את עצמנו נוסעים מרמה"ש ("מה רע בעדנה??" ) לנמל תל אביב. הארד קור של הארד קור מלכודת תיירים מקום ראשון בתחרות למקומות בילוי עמוסים בחופשת סוכות עממית.
חיפשנו חניה אח"כ חיפשנו שוב ושוב ושוב מקום לאכול (בגילי'ס היה מקום אבל שם אני לא אסכים לאכול גם אם ישלמו לי -הוא חרא של בנאדם והתקופה השחורה והקצרה שבה מלצרתי אצלו במסעדה בירושלים זכורה לדראון עולם,אני מקווה שפעם כשהוא יהיה זקן וחלש מישהו יטרח להתייחס אליו כמו שהוא התייחס אל צי העובדות הכנועות שלו ).
הכל היה מלא עד אפס מקום ואנחנו 12 יצורים רעבים שרמת העצבים שלהם עולה ומתגברת עם הבטן המקרקרת.
בסוף התישבנו בטיגוניית  "פיר 23" אכלנו המון קלאמרי ברצלונה (כמובן שהילדים נדלקו על השם ובחרו במנת ברצלונה) וצ'יפס שמנוניים היה טעים לילדים ולי ,ונרגענו.
אח"כ היה יותר קל וכולם התחילו להנות

לא היתה לי מצלמה רק אייפון של גיסתנו ובלקברי של הגיס .(האינסטגרם ,בגללה אני אקנה בסוף אייפון -מי נוסע לאמריקה יביא לי אחד?) 

 (שוק האיכרים זה חתיכת חירטוש: אין שם צימוקים אורגניים בכלל !! )


כאן ליאה ואני אוכלות יחד מנה של ופל בלגי עם המון קצפת ומשמינות מנחת

הייתי חכמה ומראש דאגתי לאלחוש הADD ,ולמזלי יש לי בן זוג שהוא אלוף בארגון ואין לו קשיי ריכוז במקומות הומים. 
כך שהצלחנו ממש להנות מהבילוי הדו משפחתי.


 זה היה בשבוע שלפני...


והנה -יותם מציע חיפה ואנחנו ממילא מתכוננים לנסוע דרומה מחניתה לפרדס חנה, אני מגלה שיש פסטיבל רחוב הופעות וכל מיני קישקושים בחיפה בשישי שבת. נסענו.
יש את הכביש הזה שחוצה את חיפה ,אני מכירה אותו לפחות שלושים שנים ,ואף פעם לא נסעתי בו כשאין בו חפירות תיקונים מסלולים נוספים או עבודות בכביש..משהו מיוחד מזכיר את נתיבי איילון רק יותר מכוער.
חנינו על מדרכה כי לא היה שום מקום חניה מאורגן ,פסטיבל רחוב יש -מתחמים יש -חניה אין. 
הלכנו אבא אמא ושלושה ילדים . הרחובות מוצלים ואני עם משקפי שמש, בכל דקותיים אחד מהם עוצר לשתות או ללעוס,או שנפתח הסנדל , רוצה כובע לא רוצה כובע,או שהיא רוצה ידיים,או שהיא רוצה במבה בעצם ביסלי בעצם ידיים .
והלכנו עוד,ראינו אנשים מחופשים לפסלים (נראה לי דביק כל האיפור הזה)  ,דוכנים שמוכרים שטויות ,חברה שעושים "בום בום קחיק קחיק פפקפפק  " עם מיקרופונים ויוצאת להם מוסיקה ,בחור עם גיטרה חשמלית וחולצה משובצת שר במלא גרון לקהל החולף,אחת שנעלה עצמה בתא זכוכית והיא עכשיו מכונת מוסיקה אנושית,המון דוכנים לממכר בירה (מה יש להם לחיפאים מאלכוהול?) מעיין הבירה היה פתוח בשבת(!) אבל יותם אמר שהוא לא אוכל שם ,שפעם הוא ניסה ולא היה לו מה לאכול..רצינו ג'קו המקורי יש שם איקרה מצויינת . וכל הזמן הזה אני נעה בין מתח להנאה בין עומס חושי לסקרנות בלתי נלאית , מזל שיש לי ילדים טובים,שלא עושים ענינים ובן זוג שמטפל בהם במקומות הומים . 
מיצינו. אני כבר לא רוצה ג'קו שזה ממש סימן לחומרת המצב: על איקרה אף פעם לא ויתרתי .
חזרנו אל המכונית הראש שלי מלא עד אפס מקום ,מאוזן עד אוזן עמוס בקולות עמומים ומחשבות .
ואני עייפה עייפה רוצה רק שקט .
שולי מסיע אותנו מחפשים משהו לאכול, אני לא רוצה לצאת מהמכונית וכל המשפחה יושבת ואוכלת במכונית במזגן בשקט היחסי.
איזה כייף באוטו!
אח"כ בבית אני מנסה לנמנם והראש ממשיך להפריע לי ,מחשבות וקולות מתרוצצים שם ומפריעים את מנוחתי. 
ואני מבינה ומנסחת לעצמי שוב  - מקומות הומים דורשים הכנה :אלחוש לחושים שלי ,שרוצים עוד ועוד ,יותר ממה שאני מסוגלת לעכל.
ולמרות שאני כבר גדולה וזווית הראיה שלי אחרת אני מרגישה כמו קטנה על כביש מהיר :
     ואוו, איזו עייפות .







Monday, October 24, 2011

חוכמולוגים

"את לא צריכה להביא לנו מברשת שיניים לחניתה ,יש לנו כאן מברשות!!"
החוכמולוג הגדול ומחרה אחריו החוכם הקטן .
יופי בנים!

מיקוש

" זאת התינוקת שלי ,קוראים לה מיקוש"
היא חובקת בובה קטנה בידיה, מכסה אותה בשמיכה ושוכבת לצידה .
מיקה האמיתית ומיקוש הבובה .
תמרי מאוהבת ,מפצה עצמה על המרחק הפיזי מסבתא ממיקה ומהמשפחה המורחבת בחיבוק בובה.

Wednesday, October 12, 2011

תמונה שתהיה

איש קרח ממושקף יושב בחצר ביתו על כיסא פלסטיק לבן. מהבית יוצא רזה חיוור וטיפ טיפה כפוף - בנו ששב ,הם מצליבים מבטים הבן מיישר את הגב ויוצא יחף אל הדשא בחצר. סתם שבת רגילה .




צילום EPA
בערב ראש השנה עת התפללתי על השנה החדשה חשבתי על גלעד שליט ,שהפך למטבע לשון לסמל ,שהתקווה לשלומו הפכה אוטומטית. עצרתי את האוטומציה והרגשתי לרגע את הכוונה האמיתית שבתפילה לשובו הביתה.
היינו יחד כולנו וידעתי שמשפחת שליט חסרה.
משפחות רבות אחרות חסרות את הנרצחים , הם כבר אינם והוא עוד חי . ומשפחת ארד שהחוסר שלה הוא אימה .
כמה סבל עצב וכאב ,ומצב לאומי מחורבן :בתי חולים קורסים, משפחות פושטות עור ורגל ,מערכת החינוך מזמן התמוטטה הכל על הפנים (מבחינה לאומית לא אישית) כלכך הרבה רע שהיה חייב להתנקז במהירות בציניות בספיניות - לא משנה, העיקר התוצאה.
משפחה שתוכל לחזור לחיים נורמאליים ,לצחוק לבכות ולאהוב .
לפני שנתיים ישבנו בערב החג בסוכה מבית השכנים שמעתי שידור חדשות מצמרר "הם לא ישדרו את זה?"אמרתי לו "זה כלכך אינטימי וקדוש " התכוונתי לקלטת של גלעד בשבי. לא רציתי לצפות בה הרגשתי שזה חילול הרגע .
אמש היינו בשיעור ,כולנו התרוממות רוח ושמחה, על הדברים הטובים שקורים כאשר מתמודדות עם ההפך מהטוב שאליו אנחנו רגילות ,פתאום יפעת קוראת "גלעד שליט בדרך הביתה " התחלנו לבכות.
זהירות מופלגת הרגילה לאכזבות מנעה ממני להאמין ,עד שזה לא יקרה אני לא אאמין.
אבל הבוקר כבר התעוררנו לידיעה -זה קורה .
המושבה לובשת חג אנשים שמחים מברכים זה את זה ולחיוך נוספה השתחררות מעול מעיק.




ובתמונת האושר היפה לא נפקד מבטו של מי שאבד
אין שלם מלב שבור .

שיבוא בשלום .
בשורות טובות , חג שמח

Tuesday, October 4, 2011

אופק חשוך

ללא צורך במילים -ובכל זאת.
לא נעים להגיע לאיסוף מהגן עם ילדה בת שנתיים גמורה מעייפות שמייבבת משעה 13.30 ,ולמצא את הילד ישן בפינת המשחקים שבגן. עכשיו לכי תעירי אותו , קחי אותו הביתה תני לו לאכול ולישון..אופק חדש מעולם לא נראה אפל כלכך.







זו הזדמנות להזמין אתכן להצטרף אל הקבוצה שפתחנו בפייסבוק לשינוי מדיניות "אופק חדש" האוסרת על הורים לילדי הגן לאסוף אותם לפני השעה 14.00 מעוות ולא מטיב עם אף אחד.
http://www.facebook.com/groups/246296722082457/

Monday, October 3, 2011

הסתכלות משתנה Dynamic Views

ים של אפשרויות נפתח בפני עם התבניות החדשות של בלוגר.
לא הצלחתי לבחור בין הישנה והטובה או החדשות,
בסוף בחרתי בחדשות.
הן לא נפתחות באקספלורר וצריך להתקין תוספים או לעבור לאקספלורר 9 (אני משתמשת בכרום וטוב לי ,הבן שלי ב"תוכנה עם השועל" )
לטובת עניין המעברים ולמי שלא אוהבת שינויים אני כאן. ממשיכה באותו בלוג מנומנם וביתי.
לטובת חובבות האקסטרים . הנועזות שלא פוחדות מכפתורי המחשב ומסכים חדשים לא עושים להן חררה...
העתקתי את הבלוג למקום חדש : http://noazeni.blogspot.com/view/flipcard
במסך החדש למעלה משמאל יש שורה של אופציות , כל אחת מאפשרת חיטוט מסוג אחר באותו בלוג , עושה אותו פעיל ומתחדש.

זה נראה טוב וכיוון שאין לי סמארטפון (עדיין..) זה מספק את הצורך שלי בחידושים ויזואלים.
עכשיו תבחרו.