Saturday, February 18, 2012

להנות בכח , מוכרחים להיות שמייח


ה"סופה" שלה ציפינו חלפה, כמו שבאה ככה הלכה.
בסוף כל סופה אפשר לראות שזו היתה רק רוח ,ואלה היו דמעות ולא סופה .
הוצאנו אותם לטיול כמעט בכח .הם שונאים מעילים ומעטפות. איתי הולך כל יום אל הגן בתלבושת ריאל מדריד שלו ללא געטקס מתחת למכנסיים הקצרים.עקשן ,ואני אומרת לעצמי שאם לא קר לא אז לא קר לו ולא חייב ללבוש מעיל (רק ביציאה מהבית אח"כ אני מגלה שהוא השאיר אותו באוטו...
אבל על חוויות אני לא מוותרת כלכך בקלות . 
אז יצאנו מהבית בדיוק כשהתחיל לרדת גשם. נוסעים לראות גלים בים " ואוו אולי אלך לגלוש ? " אני מתלהבת "כן "עונה הסקפטי "היום זה זמן מעולה לפעם ראשונה " הילדים מעודדים אותי "לכי לקנות גלשן!"  
עד שהגענו אל החוף הגשם פסק .
יצאנו החוצה אל הרוח הקרה איתי נשאר במכונית , זועם מכונס בעצמו .

הסתובבנו על החוף עמבה ויותם רצים מקצה אל קצה ברוח  , הרוח הנושבת גורמת לכלבה וגם לי לרצות לרוץ . אז אנחנו רצים .
ואז ראיתי אותה , שוכבת שם סחופת סופה .
התקרבתי אליה היא נראתה כישנה שינה עמוקה .

כפותיה מתקלפות בשכבות שקופות . 
הקשבתי לסיפוריה על מסעות בימים רחוקים מאוד .
עוברים בחוף עוצרים לידה .
חולקים לה כבוד .
ובבית נזכרתי בצבה הזקנה שנמצאת אצלי בצד שמאל - הנשי שלי ,במפת החיות .
וזה מה שכתוב על הצבה :
"קצב איטי , החיבור לאדמה מביא שפע ובטחון.
 להיות בתודה . רואה את הכוס המלאה .
אמנות הקירקוע אמא אדמה 
לא אמא מרחפת .
נשמות עתיקות ידע עתיק 
אנרגיה אמהית
מודעות לנתינה וקבלה "...


*וזו הזדמנות להזכיר את מורתי האהובה רות שר שלום, שפותחת תכף קורס קלפי חיות . ואני ממליצה לצאת אתה למסעות .

Sunday, February 12, 2012

בן שש

"אני פשוט אשב ואחכה כל יום עד שאהיה בן שש "הוא הכריז לפני חודשיים כשכבר נמאס לו לחכות ליום הולדתו.
כולם אומרים לו "ואוו בן שש בשנה הבאה כיתה א' " והוא לא מתכוון ללכת בכלל לבית ספר . רוצה להשאר בבית ללמוד לבד חשבון.
קמנו בבוקר חגגנו עם עוגה ושירים וברכות

תמר קישטה את עצמה בהשראת העוגה 

אמרנו "היום יום הולדת של איתי עושים מה שהוא מחליט,איתי מה אתה רוצה לעשות " היו לנו תוכניות לטיול בעכו שייט בסירה ובילוי משפחתי ..
"אני רוצה לנסוע לחנות של אדידס. "
?!? 
הממממממממ (אני חייבת להשחיל מחשבה על איך זה שהילדים שלנו המחונכים המתוקים פתאום נהיו חובבי מותגים?..אבל משתיקה אותה, אדידס הם הכי קוליים) 
" טוב "
נסענו לקניון בקריות. מרכז מסחרי ענק שקם על חורבות מפעל אתא .אני חושדת שזו לנו פעם ראשונה בהרכב משפחתי שלם בקניון. וודאי בקניון הענק הזה..אני מתרגשת למראה חנויות שמושכות אותי אבל זוכרת שאין מצב לקניות עם שולי והילדים..עם הילדים עוד איכשהוא אבל עם גבר ? קניות?לא תודה.
"הנה הנה אני רואה את החנות" הוא קורא והם רצים ונעצרים בפתחה "תכנסו זה לא מקדש "דוחפת אותם מעבר לסף .
בחנות היכל הקודש של נעלי כדורגל וצבעים זוהרים . "שיואו תראה יש כאן נעלי כדורגל במידה של תמר " אני מתלהבת..

 הוא בוחר לו חליפה של ריאל מדריד,אחיו הגדול לא מאמין "איזו בגידה בברסה , שלא יתקרב אלי עם המדים האלה"..הוא ממלמל לעצמו , אבא שלו מנסה "תראה יש כאן קבוצות אחרות ..בצבעים יפים .." אין להם סיכוי
הילד רוצה חליפה של ריאל מדריד לבנה עם פסי זהב .
כאן אני מתערבת "אולי תיקח את השחורה? היא תתלכלך פחות..היא יותר יפה " לא ולא . הוא מכווץ את פה הדובדבן שלו ותולה בי עיני תכלת .
" אמרתם שמה שאני רוצה . זה מה שאני רוצה " צודק הילד,אנחנו צריכים להקשיב לו יותר..
300 שקלים לחולצה ומכנסיים קצרים?! אני מזדעקת "זה מגיע עם גרביים " מרגיעה אותי המוכרת.. אה, עכשיו זה נראה לי מחיר הוגן...
אבל כמה שהוא יפה במדים החדשים שלו.


בחוץ רוח וקר כולנו במעילים אבל הילד חם לו בלב מרוב שמחה גאה כמו תרנגול הוא הולך במדי המלך החדשים.
ועכשיו מה ? 
אנחנו רעבים .
"הביתה לאכול צהריים " טוב אין מצב..הבית ריק כמו הבית של יוסי ילד שלי מוצלח.
אנחנו בחיפה וחיפה מבחינתי נבנתה סביב מעיין הבירה אבל אין שם משהו שהילדים יכולים לאכול..יש עוד סיבה למה בנו את חיפה 'ג'אקו דגים' המקורי בשוק התורכי . "יכינו לך שניצל"אנחנו מבטיחים "טוב, אז מסעדה "מתרצה הבונבון. 



ולקינוח גלידת וניל "אחח איזה יום של כייף " הוא אומר לי כשליבו ובטנו שמחים .
חוזרים הביתה עייפים .
הבנות נשפכות הבנים יוצאים לשחק בחצר.
בערב שולי קורא לי לבוא מהר עם מצלמה אל האמבטיה. זה אף פעם לא קורה הוא לא קורא לי לצלם..
אבל הפעם. זה באמת מראה מתוק במיוחד ועם קצף אמבטיה בריח וניל בא לי לאכול אותו.




יום הולדת שמח ילד מתוק וטוב לב נדיב ועליז, יפה מבפנים ויפה מבחוץ.
אוהבים אותך כאן הרבה.










סיסטרס אנד אי


בשלוש לפנות בוקר התחיל לרדת גשם  .בשבע לפני שצאתי מהמיטה התקשרתי בחושך אל ליאתי לבדוק האם בכלל לפקוח את העיניים "ראית איזה יום ?"היא שאלה בשמחה..קמתי התלבשתי יצאתי .
ב07:46 ירד עלינו גשם ,קיבלתי הודעות טקסט מענת ורונית "הכל יהיה בסדר "הן אמרו.מצטרפות לתפילת הנשים ליום יפה.
אופירה מבינה בתפילות "אין תפילה לעצירת גשמים"היא כתבה לנו בצ'ט הקבוצתי"אבל יש תפילה לפרנסה.."
השמש יצאה והכל היה נקי ושטוף .
התחילו להגיע אחת ועוד אחת ופתאום הטפטוף הפך לזרם בלתי פוסק ,ארבע שעות של חיבוקים וחיוכים , הייתי מוקפת נשים יפות , וגברים חמודים מחייכים בים של בנות.
התרגשתי המון פגשתי נשים שלא ראיתי שנים וכאלה שזו הפעם הראשונה שאנחנו מתראות, כולם יפות יותר בחיים מאשר בפיסבוק ,כולן!
אנרגיה של מסיבה והשתולליות צחוקים וריצה בין ממטרים פזורים למצא מחבוא .
האינטרנט היא נקבה ,רשת טבעית לנשים,מאפשרת שחרור מכבלים של עולם ישן. אימי עירון כתבה על זה יופי .רשת של קשרים מסועפים שנוצרים בקלות כמו קליק שמאלי אחד של עכבר . וזה יבוא השינוי הגדול בפתח .נשים, הכושים של העולם, פועלות קבלן בבתיהן יוצאות מהחדרים . ואני לא נכנסת אל הצד הרגשי העמוק הנלווה.אני מדברת פרקטית ...
קיצר , הרבה דברים למדתי הרגשתי והבנתי בחוויה המרוכזת הזו . 
ובסופו של יום 
היה ממש ממש כייף !
צילמתי וצילמו אותי ,והנה התמונות ,כמו מסרט..


ותמיד הכי נעים לחזור הביתה בסוף היום אל המשפחה שלי הגרעינית



Thursday, February 9, 2012

פעם בחיים


מכתב שקיבלתי מלקוחה מקסימה אחת עורר בי את התשובה לשאלה 'למה?'
שאלה הנשאלת מבפנים ומבחוץ: למה צילום ?למה משפחות ?ולמה אני  ?
והתשובה : כי איך שאני מצלמת . כמו שאני מצלמת את המשפחה שלי .
למה אני מצלמת כל הזמן ? 
מכמה סיבות .
כשהייתי קטנה היתה אצלנו בבית אמונה תפלה שאם מצלמים את הכלב הוא מת .
ככה קרה לג'ורג'י היפה שלנו ,לאחר שהצטלמנו אתו .
וזה קרה לLou '
ואם אינני טועה 'BOWIE' שרד אחרון כי אותו לא צילמנו...

צילום מנצח את הפחד לאבד ולשכוח. זו פעולה שמרחיקה את הפחדים
להעז ולעצור שבריר של שניה ,מתוך חיים שלמים ,לתת לו עוצמה ומשמעות .
להגיד: 'הנה אני בתוך החיים שלי והנה כל הדברים הטובים והיקרים שמקיפים אותי '- 'הנה המשפחה שלי '
'הנה אני '.
להצטלם זו נתינה לעצמך. זו הזדמנות להיות גיבורים ולהגיד את הדברים הטובים.
ושום דבר רע לא יקרה .
להזכיר ולזכור את האהבה .
על זה כתבה לי עינת . והכאב שלה התחבר אל שלי :
"..אני חושבת שהכאב שמתוכו הגעתי אליך הוא סוג של פחד שכל האושר שאני חווה בחיים,  יום אחד אני עשויה לא לזכור ממנו דבר.
אני מסתכלת על הילדים המדהימים שלי ועל אהבת חיי ואומרת- אזכור משהו מהאושר הזה? אני מריחה את הראש החמים הנקי והבלונדי של נועם ולא יודעת באיזה תא לנצור את כל הטוב הזה...  "
בשיעורי ציור בבצלאל אמרתי פעם שאילו הייתה לי סבלנות ,הייתי מציירת בשמן ומחכה שנים בין שכבה לשכבה .
אבל אין לי סבלנות לחכות , וצילום מתאים לי יותר.
ההסתכלות על העולם לא שונה מאז שהתחילו לצייר ועד עתה –
אותה שמש משחקת בעלי עצים בחורש, אלא שהיום אפשר לתפוס אותם ברגע אחד...
וככה היא מסיימת את המכתב המרגש שלה , שעשה לי נעימים בלב ופתח לי את הראש והפיל את האסימון שחיכה לתורו – מצלמת את החיים כמו שאני חיה אותם , פשוטים ומלאים אהבה:
"...בעיני את קוסמת- יש לך את היכולת להקפיא לי את האושר הזה. שאוכל להדביק באלבום, לתלות בכניסה לבית ולשאוף רגעי נחת.
יש לך את היכולת לאפשר לאנשים להיות מה שהם ומי שהם, יש לך את החוכמה לקרוא אותם ולהחזיר להם תמונה של עצמם, כמו שיקוף, רק פוטוגני ומאוד מחמיא.
יש לך היכולת "לצלם" רגשות, יחסים, קשרים, אהבה אמיתית בין אנשים.  מי שעומד מול העדשה שלך יש לו סיכוי גבוה לחזור הביתה עם בקבוקון קטנטן של אבקה בכיס, תמצית של רגעי קסם מהחיים שלו.
באהבה,
עינת."

 שיהיה לנו טוב . 

* צילום משפחה , כן!  גם  המשפחה שלך  .
לפרטים והזמנות  0522454032

Monday, February 6, 2012

גדולים ביחד

קבלו אותם , חברי קבוצות הרובוטיקה של בה"ס הדמוקרטי שבילים ע"ש מנחם בגין אשר בפרדס חנה .
בבניין אחד וסביבו כמה קראוונים בשכונת יפה נוף ,שאין בה לא יופי ולא נוף( אבל בטח היתה גבעת איקליפטוסים יפת נוף לפני שבנו בה שכונות צפופות)
קבלו את הילדים האלה שלומדים כי הם רוצים,שמפריעים קצת בשיעורים, שיש בהם מכל הסוגים והם יודעים לקבל את השוני ,שיודעים חוק, שיודעים להיות חברים.
למדנים בני למדנים .
הגיעו כאנדר-דוג  כיתות ד וה'  להתחרות בבני כיתות ז-ח' בתחרות מחוז השרון ,בבית ספר ברעננה .
הילדים מבית ספר שאין בו מספיק חדרי לימוד,שהכיתות בו צפופות, אבל לומדים בהן 18 ילדים בקבוצת חונכות.ורוח קהילה ואילתור שורה בו .
הם היו טירונים ולא ידעו כל מה שהם לא יודעים...
יצאו וחזרו בראש זקוף עם שני גביעים.
אם למישהו היה ספק אם בחינוך הדמוקרטי לומדים,התשובה בתמונה .


הערב יותם אמר שהוא ישמח אם תהיה עליהם כתבה בעיתון מודפס.
ישב וכתב דיווח ,כמו בעיתוני הספורט שהוא אוהב לקרא .
הכל כתב לבד רק אחרי שקראתי ונהנתי  עברנו יחד על הטקסט בקול רם כדי לשמוע היכן חסרים סימני פיסוק ,ואילו סימנים צריכים להיות שם.

הנה לפניכם 
פוסט ראשון של יותם לוין מקבוצת ד איתמר:

קבוצות הרובוטיקה של בית ספר שבילים לקחו דאבל בתחרות האזורית של הFLL FOOD FACTOR .

5/2/2012
מאת :יותם לוין
בבית הספר שבילים ,יצאו שתי קבוצות הרובוטיקה לתחרות האזורית ברעננה.
הילדים נאלצו לקום בחמש לפנות בוקר לתחרות ביום ראשון ליום ארוך.
באולם היה המתח בשיאו, הילדים והמאמנים עבדו עם הרובוט במשך עשר שעות רצופות.
הילדים עבדו במחקר על שני סוגים של מזון: קבוצת רובו שביל עבדה על חלב,
וקבוצת אפל עבדה על שוקולד, הקבוצות סיימו במקומות 12 13 .
כולם היו בטוחים שאין שום גביע, אבל ,בטקס הפרסים קראו ללובשים אדום
לעלות למגרש ולקחת שני גביעים! אפל קיבלו את פרס השופטים
ורובו שביל קיבלו פרס על רעיון חדשני אך להפוך חלב לבטוח.
הגביעים הם מלגו אבל הקבוצות קיבלו אותם בשמחה.
למחרת בבית הספר, הצטלמו ילדי הקבוצות עם
הפרסים והצלמת נועה זני אמא של אחד הילדים
צילמה את כול צוות הילדים והמדריכים בשנת התחרות השניה של בית הספר בFLL

Wednesday, February 1, 2012

זה כל מה שרציתי לדעת


*בסוף הפוסט הערה שקשורה לתמונה הזו ...
מערב יום א' עד עכשיו אני בתוך פעילות רצופה ,מחוברת ,מלאת שיתוף ותמיכה, של קבוצת נשים שבערב אחד והחלטה אחת משותפת הפכו חברות .רשת נשית שממש לוקחות בכל פעם את הפחד ורגעי המשבר של כל אחת מאיתנו ,והופכת אותו לחיבוק והמעגל מתרחב מעבר ל 12 הנועזות: נשים מתקשרות להציע עזרה לשתף להפיץ , זה מרגש כלכך .
להרים בכוחות עצמנו אירוע של 12 נשים יוצרות זו ,מסתבר, חוויה רגשית מטלטלת לכולנו . 
אחרי הכל בחרנו ביצירה אז אנחנו קצת מתבלבלות מרוב משימות, ולא לכולן יש פייסבוק (איך זה ייתכן ?לאן הן בורחות אחרי הצהריים מבלי לעזוב את הבית??) היום בצהריים שמחתי כלכך כשענבל כתבה לי " המפיקה ממשרד פרסום חזרה " בהתכוונה לעבודתה הקודמת ששחקה לה את הזמן..ומאותו רגע עניתי לה על כל שאלה שעלתה :"מפיקה מה שאת מחליטה מקובל עלי".
אתמול היתה הרגשה שבכל חמש דקות לערך מישהי מתפרקת ואומרת שהיא לא רוצה יותר..
כולל כמובן אותי ,אבל אני סמוראית לא מוותרת ,ואם כן אז בשיחה אחת חוזרת אל עצמי (ליאתי ויפעת.תודה) מנהלת את החיים שלי כמו אישה בת 43 שיודעת לא לדעת הכל . 
ובכל הלחץ וההחלטות והתהיות ..עושות ועושות ומדי פעם, כששרה ואילזי התחילו לפטפט להחליף מתכונים לכל מיני אייקונים מפגרים בפייסבוק קפצתי וקראתי אותן לסדר,כשבעצם רק רציתי להפיג מעט את העבודה .




אחיות עושות את זה למען עצמן !
זה השיר שאני שמה עכשיו לכבוד חברותי הסמוראיות הנשים העשויות ללא חת 'שמגדלות ילדים ולא שוכחות לאהוב את הילדה הקטנה שבתוכן.
ולמיה לנדאו ,שהיא אישה חדה וחריפה שעובדת בצורה שלא פגשתי מעולם,כל הרמה שלה להנחתה נעשית בצורה מדוייקת ואני מגיבה אליה מייד..ואח"כ מתעייפת ומעכלת ועושה את זה בקצב שלי ,אבל עם הבנה חדשה. היום אמרתי לה שהיא גילגול של מורה רוחנית דגולה . הבלונדינית הזו היפיפיה שיש לה מבט שמבהיל אותי אפילו בטלפון.אבל יש לה גם לב רחב ומתוק . *מיה ,אני רוצה שתחייכי עכשיו ,בפעם הראשונה שתקראי את מה שאת קוראת עכשיו ,וגם בפעם החמישית כי אני אוהבת אותך. במילותיו של חמי רודנד : יש לך חוכמה שמספיקה לשתינו .




10.2.12 חברות של חברות עם חברות 
כבר היה שווה!
ולגבי התמונה שבראש הפוסט ,
...ואחרי שסיימתי את הפוסט הזה החלטתי להביא את התמונות שלי למכירה באירוע שלנו .
אותה ואת אחיותיה לסדרת הטלויזיות . תקראו עליהן כאן