Monday, April 25, 2011

די דיינו

בכל פעם שמגיע חג,וחופשה משפחתית מתחילה לדרוש את תשומת ליבנו ,אני עוברת כמה שלבים: ההתעלמות מלוח השנה -לא מתכננת תוכניות .לא מכירה בחג המתקרב, ממשיכה בשיגרה .אתרי החדשות וההורות מתחילים לפמפם את שלל הבילויים המצפים למשפחות בחג : טיולים ,פסטיבלים ופעילות מיוחדת להורים וילדים קרי :הליכה קצרה בשביל מסומן הליכה חזרה לחניון עצירה במסעדה מזרחית בליסה ונסיעה חזרה בנוף היפה. פסטיבלים : דוכני מכירה של שטויות עומס בחניה המוני הורים וילדים מחפשים מה לעשות עם עצמם, הפעלות שכוללות דוכן יצירה(לבנות ) שבדיוק כשהגענו נגמרו בו חומרי היצירה , גדי וארנבת מרוטים עד אובדן חושים בפינת הליטוף ,ורמקולים רועשים מנגנים גלגל"צ למנגינת ליבי ,מזכירים לי את איימי השלטון הקומוניסטי בסין.
ואז, מגיע ערב החג ואנחנו עושים מה שעושים בערב חג :ארוחת ערב עם הורי או הוריו ,הרכב משפחתי בסיסי נעים וטוב.
ואז אני אומרת לו :יש שלושה ימי חופשה צריך לתכנן משהו .
אנחנו מחליטים לעלות לקיבוץ ומשם לטייל בכל יום מסלולון קצר ים או יער .
ואנחנו מגיעים אל הקיבוץ ועושים בעיקר כלום : הילדים מציירים ,משחקים במחשב ,יורדים למגרש לשחק כדורגל ,טיול בקיבוץ ,גן שעשועים נדנדה נדנדה מגלשה ,חזרה הביתה לארוחת צהריים ,מנוחת צהריים ,נימנום על ספה עם ספר ,יציאה לחצר ,גן שעשועים, יותם הולך למרכול לקניות חוזר עם שני יוגורט וחמישה פסק זמן.
 'מחר 'אנחנו אומרים 'מחר ניסע לעכו לטייל בעיר העתיקה נראה את אולמות האבירים ונאכל אצל אבו כריסטו (אורי בורי זה לא בתקציב משפחתי..) .
למחרת כשקמנו בבוקר,מצאנו את יותם עם חום גבוה ,משתעל .תמר משתעלת ,ואיתי בשלהי ההשתעלות ,כולם מנוזלים . נוסעים לנהריה לרופא מחכים שעה וחצי בתור אח"כ בפקקים מחפשים בית מרקחת,קונים תרופות ואני קונה גם שלושה ספרים חדשים?ליותם ספר ההמשך לדרקון הראשון שלי וסטיבן הוקינג החדש ,לאיתי ספר השירבוט -שיצייר וידמיין כאוות נפשו. מאה ושמונים ש"ח בסטימצקי נהריה.
שלוש שעות בנהריה וחוזרים לקיבוץ. נוסעים דרך הים כל הדרך משמאלנו הוא מנצנץ בירוק וכחול מרהיבים ,באכזיב משפחות משכשכות במי בריכות 'איזה כייף להם 'אני חושבת .
בבית לוקחים תרופות אוכלים משהו ,טיול קצר ברגל לבקר חברים בדרך חזרה גן שעשועים נדנדה נדנדה מגלשה ,וחזרה הביתה למנוחת צהריים.
וכך חוזר חלילה. ואנחנו כבר לא מתכננים טיולים או גיחות, מקסימום התכתבות עם חברים שהגיעו לאזור מת"א ורוצים לצאת לבלות 'פאב הפרה בשבי ציון ?'הם מציעים ..'למה לא? ' אני עונה . בעשר וחצי יוצאת מהחדר בו הרדמתי את שני הקטנים ,גדול נרדם לבד במיטתו ,כולם שרועים על הספות רואים סרט צרפתי .
אני מבינה שפאב הפרה כבר לא יקרה הערב..לוקחת את 'לפני המקום /חיים באר 'נשכבת לקרא ,קמה לבדוק באינטרנט כמה שמות שהוא מזכיר בספר,קוראת קצת את ועל אצ"ג וחוזרת אל חיים באר על הספה בסלון, ואחרי כמה עמודים קמה שוב לבדוק בגוגל כמה שמות שהוא מזכיר שם.'מה את עושה?' הוא שואל 'הספר הזה מעורר כלכך הרבה מחשבות שאני חייבת לבדוק על מה הוא מדבר ' .
נרדמת ליד הקטנה חולמת אותיות פורחות באויר .


חופשה משפחתית לא חייבת להיות הפקה וטילטול .אני בעד לא לתכנן ולא לעשות יותר מידי ,זה הכי מאתגר ויצירתי .
כמו הדיון שהתחיל עם חברה שגרה בקיבוץ על לגדול במקום כזה או בעיר , שהתחבר לי אל הדיון הקודם שהיה לנו על לשעשע את הילדים או לתת להם למצא תעסוקה בעצמם.
ואני מגיעה שוב אל המסקנה שמחכה לי כמעט בסוף כל חופשה :הפנאי שלנו הקדוש הפך מוצר צריכה.
חברות מזהות את הפחד של ההורים מלהיות עם ילדיהם , עסקים קלטו שאנחנו חוששים מהפנאי שלנו.וממהרים להציע סיפוקים מידיים באצטלה של זמן איכות .
הפכנו מוצרי צריכה- אנחנו והזמן שלנו, בוהים מסוממים באירועי הראווה , עומדים הלומי רעש בפקקי סוף היום . העיקר שהילדים התעייפו ונרדמו במושב האחורי.
יש מקום שמחכה אחרי הפחד ,אחרי ה'משעמם לי ' יש מקום שהוא כולו נוכחות בזמן .
הדרך אל המקום הזה עוברת בשביל צר ולא מסומן , השביל שביננו -אינטימי משפחתי עולה ויורד , כדי לעבור אותו משאירים מאחור את ה'צריך' מתעלמים מהקולות שאומרים שבמקום אחר כולם נהנים ,ורק אנחנו לא. פותחים דלת ויוצאים לשכונה ,לגן שעשועים ,הולכים ברגל ,קוראים ספר יחד במיטה באמצע היום , חסדים קטנים של פנאי .
והעיקר לא לפחד כלל .
חג שמח.

Friday, April 22, 2011

שני אפונים

איתי ויאיר 
בסוף היום לאסוף את איתי מהגן ולהפרידו מיאיר זה כמו להפריד שתי ביציות ..
כמו לפרק שני אפונים מערסלם הירוק.
יאיר נסע לחמישה שבועות בניו זילנד ספרנו את הימים .
יש להם שפה משותפת ומילים שרק הם מבינים בדיחות פרטיות וכלכך הרבה אהבה אחד לשני ,איתי דוחה את הצעות הנישואין שהוא מקבל מהבנות בגן הוא אוהב רק את יאיר ורק איתו הוא מתכוון להתחתן.

(כאן בסשן אכילת מצה עם שוקולד )

Thursday, April 21, 2011

דני בת שתיים עשרה

קבלו את משפחת הדרי
כשהיינו שכנים במושב בני ציון, הם הגיעו להצטלם בסטודיו לרגל יום הולדת 12 של ים הבכורה,לא רצו צילומים רק שלה ,העדיפו משהו משפחתי.
כמובן,כשיש משפחה כזו יפה מומלץ צילום משפחתי..
השנה דני בת 12. כאשר מירב התקשרה לתאם צילומים אמרתי לה דבר אחד -ים ,צילומים בים,בחוף היפה שתמיד חלמתי לגור קרוב אליו(והנה התגשם החלום).
לא יכולתי להזמין יום מושלם יותר ומשפחה מתאימה יותר לצילומי ים ,שזופים גולשים ופוטוגניים. השמש שיתפה פעולה והסתתרה בין ענני אפריל.
יצא מקסים. מירב מעצבת גלביות ומוכרת אותן בחנות שפתחה בתל אביב הצעתי לה להביא קולקציה שנצלם ,24 שעות אחרי הצילומים התמונה של משפחת הדרי קופצת באוויר כבר הפכה לעלון הפירסום של החנות ,
פעם בשנתיים מפגש לצילומי משפחה זה דבר כלכך חכם שאני מעריכה את היוזמות האלו בכל פעם מחדש. 


















* אוצרת רגעים : צילומים ליום הולדת ,תמונות משפחתיות , תמונת פרופיל לעסק .
גם לכן יכולות להיות יפות כאלה . לפרטים והזמנות 05224540320

משעמם לו

חופשת פסח,שבעה עשר ימים של בטלה.
בשלב מסויים נמאס לו מהמחשב מהטלויזיה (תודה לערוץ ניקלודיאון של פסטיבל פרקים חדשים -אחד בכל יום )
יותר מדוייק יהיה להגיד שנמאס לי לנתק את המחשב ולהוציא את הכרטיס החכם מהממיר...
כך או כך הילד יצא לחצר שיחק בבוץ שיחק כדורגל פגש חברים ואז הוא אמר שהוא רוצה לעשות סרט ...
'סרט הפנטזיה הישראלי הראשון' הוא הכריז בקול דרמתי מחקה את קרייני פרסומות הקולנוע .
'נסיכה נחטפה ע"י הטרול ,האבירים יוצאים להצילה..האם יצליחו במשימתם? ..'הוא ממשיך בקול רפי גינת שלו.
'חמוד,זו פרסומת, אם אתה רוצה לעשות סרט אתה צריך להתחיל בהתחלה ..' הסברתי לו מה זה סינופסיס ואח"כ תסריט וסטורי בורד,הוא ניגש מייד למלאכה: כתב סינופסיס ,תסריט ,חילק את הסרט לסצינות ,צייר כל סצינה בסטורי בורד מפורט , עשה דף לכל דמות בסרט ,שירטט אותה וערך רשימת אביזרים דרושים לתלבושת. אח"כ הוא רשם כל סצינה היכן תצולם בהתאם לתנאי השטח (הבית של הורי) וכשהכל היה מוכן הוא הכניס לתיקיה מסודרת.
ואני עליתי חמישה קילו של נחת ורודה ומתוקה .
בזמן שהוא עבד על התסריט אחיו הקטן ואחותו הצטרפו ,הקטן צייר דמויות וביקש שארשום מה קורה בכל ציור 'אלה הנסיכה ליהיא והנסיכה גלי כלואות במגדל '..והקטנה לקחה דף טושים והתחילה לצייר .
ילדים יוצרים זה מראה נעים .
כמובן שצילמתי .


הוא התקשר אל בני הדוד שגרים במושב ויחד הם סיכמו על תלבושות לכל דמות ,בערב החג הם הכינו חרבות ומגינים מקרטונים שגזרו לבד וערכו חזרות. חמישה ילדים עצמאיים עוברים ממיקום למיקום מתרגלים את השורות לבושים בתלבושות.
הכל בחופש יצירה ופעולה שהתאפשר כי לא היינו שם כדי להפריע...
למחרת צילמנו את הסצינות אחת אחת ,לא לפי סדר כרונולוגי אלא כפי שהתאפשר לכל שחקן ולפי לוקיישן ,הכל יסודר בעריכה ,יותם צעק 'שקט מצלמים , רול ' 'רולינג' ענתה הצלמת 'אקשן ' הוא קרא ..
היה פשוט כייף . גילינו כמה שחקנים מוכשרים במשפחתנו:איתי הבריק בתפקיד האביר המגמגם עידו האביר המשתעל השתעל כלכך הרבה שחשבתי שהוא חוטף התקף אסטמה ,ליהיא היתה נסיכה..יפה ומצחקקת ,אבא שלי היה טרול וירטואוז ומפחיד ,והדוד ניתאי אילתר מגבת על הראש וחטף את הנסיכה לקול בכי ומחאה של אורי בנו המזועזע...
אחה"צ ישבנו לערוך את הסרט ,והגירסה הסופית מובאת כאן , טוב לא לגמרי סופית ,יש עוד תיקונים קלים של כתוביות שברחו ,אבל בעיקרון זה הסרט. ויש אפילו מוסר השכל -כל אחד יכול להיות גיבור גם אם הוא מגמגם או חולה...

אבירים וחרבות : 



Wednesday, April 13, 2011

שוקו

הסורק חזר בדיוק בזמן כשיש איזה עניין מחודש בעבודות ישנות:
חגית נכנסה אלינו רצתה לקנות תמונה לבית החדש , ריקי נכנסה ורצתה לקנות אחת ,מיכל נכנסה אמש ומייד רצתה אחת, הנשים שנכנסו אלי בשבועיים האחרונים ורצו תמונה יצאו בידיים ריקות .
תמונות שיצרתי בשנת 2000 ..
העבודה לקחה חודשים ,הגדרתי את זה כהריון לידה והנקה מלאה -התהליך של יצירת העבודות ,פיזית . המון עבודה שחורה בחדר חושך להגיע אל האמולסיה הנכונה והחומר הנכון שיחבר בין האמוליסה לאלומניום ,שבועות על שבועות של נסיונות.עבודה קשה ומספקת התערוכה היתה נהדרת ואנשים רצו עבודות וגם קנו,איזה כייף.
לא משנה,
הנקודה היא שאלה עבודות שאני לא ממש משחררת כלכך בקלות.
אז מה כן?
לסרוק ולמצא דפוס טוב ,לא עבודת יד ,עברו 12 שנים של טכנולוגיה שוברת שיאים .
שמחה רבה ,לקראת האביב התחלתי לנבור בארכיונים לסרוק נגטיבים ולהדפיס על קנבס ועל אלומניום וזה זמין ואפשרי!
אושר גדול !
בקרוב אעלה תמונות ,אפתח כאן עמוד ,בינתיים הן בפיסבוק .
ואיזה כייף למצא אוצרות כמו אוסף התמונות של רוקפור שצולם במשך שנים,ופורטרטים שצילמתי לעיתונים ועבודות אומנות שנעשו לשמה,רוב הזמן לא היה את מי לצלם אז הייתי אחלה אובייקט טאבולה ראסה לעצמי.כמה פורטרטים עצמיים יא אללה,דיוקן האומנית כאשה צעירה וחקרנית .
למשל זה : שוקו 
אני שוקלת להפוך אותו לתמונת הפרופיל שלי :


הסורק חזר! הסורק חזר !

Tuesday, April 12, 2011

פורסט גאמפ התימני



הלילה 
עוד לפני שהיא נרדמה , השארתי אותה להתרגז והלכתי לצפות בסרט 'התליין'.
בחצר מוזנחת בין מבני פח רפתות ולולים יושב עם קהל מאזינים מתחלף: שני חברים זקנים ,אחד בכיסא גלגלים וצעיף משובץ שחור לבן . נשים במטפחות ראש מקשיבות לו ומהנהנות. בין לבין הוא שוחט עז או תרנגולת ,קולף את עורן ומעביר שלב מן החי לאוכל של מישהו .
בעדינות לאט לאט מגולל שלום נגר את סיפור חייו .שהוא סיפור חיי הארץ .
הוא היה שומר אישי של אייכמן , נוכח במצבים אינטימיים טועם את הארוחה לפניו שמא הורעל המזון -המפקד אמר לו:"תימני אחד הלך, לא נורא,איכמן זה משפט עולמי "
נפל הפור ובהגרלת תפקיד התליין הוא זכה ,הוא לחץ על הכפתור שפתח את התריסים תחת רגלי רוצח ההמונים .
ויש המשך גרפי למדי על הליך הורדת הגופה מהחבל .
ואח"כ הוא נסע הביתה וכשאשתו שאלה "מה קרה?" הוא ענה "תשמעי בחדשות"...
וכך הלאה לחברון - מסתבר, שכאשר הגיעו ארבע עשרה משפחות לחג במלון פארק בחברון ,היה זה נגר שהציע פתרון זמני לשכנם בארבע עשרה אורוות סוסי מלך ירדן ."'אז בעצם בזכותך הוקמה קריית ארבע ?" אומר לו בנו "בזכותי או בגללי " עונה האיש הצנוע ,הנבון ,ורואה המציאות ללא מסנני אידאולוגיה.
הצילומים בסרט מרתקים . מעט מאוד תנועת מצלמה או תנועה אנשים בתוך הפריים , מרחוק מבלי להתערב ,באור יפה שכמוהו מזמן לא ראיתי בצילום ישראלי (האור ,האור כאן קשה לא הצלמים )
הוא מחזיק עיניה של עז שזה עתה שחט ומסביר שהכל הבל הבלים ",'אנחנו כאן בשכירות יוצאים בלי כלום לבד מהמעשים הטובים שלנו "
סרט קטן מרגש ועוצמתי .
בסוף הסרט שולי אומר לי 'זה פורסט גאמפ התימני '
כן אבל פורסט היה קצת מטומטם ושלום נגר לא .

צילומים מתוך הסרט - התליין 
הנה הסרט - קישור ליס דוקו




Sunday, April 10, 2011

בריטני שולטתתתתתתת

ליאה בת תשע.
ויש לה הכל :ברביות מקיר לקיר ,wii ,אי פון איפד ואייפוד ,יש לה פלזמה בכל חדר חדר שינה חדר משחקים ענק ומלא משחקים ,ארונות בגדים שופעי כל טוב נעליים מגפיים מגפונים בגדי גלישה בגדי רכיבה ושוט...
וחגגנו לה יום הולדת בשבת.
שבוע לפני נכנסתי לכוננות מתנה ,מה נביא לה?
בשנה שעברה חודש מראש הזמנו תכשיט בהזמנה מיוחדת משי אהרון יוצר מיניאטורות מוכשר ,שולי נסע אליו במיוחד להביא את התכשיט לתכשיטה ..היא אהבה את התליון המיוחד ,ואפילו ענדה אותו לפחות שעתיים ..ומאז לא נראו עקבותיו .
זה מאתגר מתנה לילדה כמו ליאה...כל מה שנקנה לה בחנות בפרדס חנה ,היא יכולה לקנות יותר טוב ברמת השרון או במתחם התחנה ...
ואז זה הגיע, ברגע אחד של פיקחות ,כדרכן של הארות .
ליאה היא מעריצה מושבעת של דמות המופת החינוכית הזמרת המחוננת אייקון שהתרוקן מתוכן -בריטני ספירס .היא שרה את שיריה רוקדת בתמימות את התנועות המגונות של בריטני ואני מצטרפת אליה במופעי ריקוד ושירה מהממים..ולאחרונה היא הקימה את קבוצת - בריטני המהממת- בפיסבוק..
אספנו תמונות של בריטני , ואח"כ תמונות של בריטני עם עוד מישהי (לרוב זו היתה פריז הילטון המוכשרת בלהיות מוכרת) ובעבודת נמלים פוטושופית החלפתי את ראשה של אותה חברה זניחה בדמותה של ליאה. 
מכיוון שאני אשת הדוד שלה יש לי המון צילומים של הגברת,לדעתי יותר משיש להוריה...
אח"כ חיפשתי את החתימה של בריטני והוספנו ברכה אותנטית באנגלית .
שלחתי את התמונה להדפסה בהולה , ביום חמישי אחה"צ הגיעה התמונה המודפסת מתוחה על קנבס..תאווה לעיניים .

ההצלחה היתה מיידית וסוחפת
פעם ראשונה שראיתי את ליאה מתרגשת ושמחה בכנות ממתנה,שום דבר יקר גדול או מפואר לא ישווה ליצירה המשפחתית שלנו ..
יותם כבר הזמין אחת עם ל.מסי כוכב הכדורגל האהוב עליו . איזה כייף להיות מסי הוא משחק בהתלהבות של ילד ומקבל על זה בוכטות של מבוגרים...
ואני מכריזה על פס ייצור למתנות מקוריות ,אם חשקה נפשך בפורטרט עם אישיות בין לאומית זוהרת,אפשר לפנות אלי ,מתנה משעשעת למבוגרים ומושלמת לצעירים.
ומי יודע..אולי החלום יתגשם לה ואולי פעם גם יותם יעמוד ליד מסי על המגרש .
"סמתיימס דרים כן קאם טרו "
ולקינוח אחד של בריט, ני . השולטטטטתתתתתתתתתתת

Wednesday, April 6, 2011

זה בסדר?

ושוב,חשש ופחד וספק בבחירות שאנחנו עושים בשביל הילדים ,האם בחרנו נכון?
אני קשובה ולומדת ולא פוחדת לשאול ולא פוחדת לקבל תשובות,ומידי פעם עולה שוב אותו ספק ישן בכל פעם בצורה אחרת הוא מגיח אלי מהאפלה ומבהיל אותי 'BOO'
חברה הפנתה אותי אל  של שי אור  ,
את הבת שלו זכיתי לפגוש כשהייתה שנה אחת איתנו בכיתה ב' , נהדרת עוצמתית פתוחה ושובבה . 
בתור אחת שלא זזה הרבה מעבר לגבולות המחשב והמקלדת חיפשתי אותו ברשת ומצאתי אתר ,
ואני רוצה לצטט את הטקסט שעשה לי להרגע ולחייך הבוקר : 
להיות ילד זו בחירה ללכת אחרי אבא ואמא שמובילים אותי. 

אפילו שנשמתו ענקית ואינסופית ואפילו שהוא יודע בתוכו הרבה דברים שאנחנו שכחנו, ילדנו בוחר ללכת כאן, במסע הזה בעולם החומר – בעקבותינו. לא משנה לו מי אנחנו ומה מנחה אותנו, כל עוד הוא ילד הוא בוחר בשביל שלנו. לכן, מתחת לכל השאלות והתשובות שעולות - לפנות ימינה או שמאלה, לנזוף או לחבק, לגור בעיר או בטבע - יש שאלה שמשפיעה יותר מכל: "מה המסע הזה בשבילנו?" 
האם זה מסע מאיים ומפחיד בארץ עוינת, 
או טיול מהנה במולדת, בבית. ילדנו יכול להאמין שהגיע הביתה, למקום מוגן תומך ושופע רק כשאנו, הוריו, מאמינים שהעולם הזה (כמו שהוא) הוא מקום מוגן ושופע ותומך בשבילנו. כמה שלא נגונן עליו ממערכת החינוך, מהחמאס, מהקמח הלבן, מהאלימות בכבישים, מכלי התקשורת או מהדוד הצעקני שלו, אם אנחנו בתוכנו חווים את העולם הזה כמקום מאיים, אז כזהו גם עולמו של ילדנו. אפשר לנסות להגן עליו מהכל. אי אפשר להגן עליו מפנינו. מהאמונות שמפעילות אותנו, מהאמת שלנו.
אז איפה אתם חיים, אמא ואבא?  

הוא ניסח את זה  יפה,אנחנו כלכך עסוקים בלשמור להגן ולחזק אותם ,ומה בבית?מה בלב שלנו?
החלטתי ללכת לסווט כדי לעבור דרך הפחד ולא פחדתי, ראיתי שאני יכולה עוד ועוד ,יותר ממה שחשבתי בגבולות הראש והנשימה הצרים. 
יש עוד מה ללמוד ולעשות ,ועוד אמונה בחיים לכוחם ,ועוד לימוד ועוד אהבה לתת לעצמי ולאחרים.
ואיזה יופי שעולה החשש כדי שאוכל ללמוד ממנו , ואעז לפתוח את הדלת לדברים חדשים להיכנס ולהראות לי שהעולם טוב .
קדימה -לעבודה.


וכאן השיר ששרה אלי המתוקה  בדיוק כמו שאני - זה קל להגיד וקצת יותר מורכב לעשות...
באהבה לכל האמהות והאבות שהיו פעם קטנים וגדלו.




video









Monday, April 4, 2011

מפלצת באמבטיה (פוסט ממש פשוט )

הקטנה היתה חולה חיפשתי משהו שירגיע אותה מצאתי - די וי די של יהודית רביץ ומיריק שניר -גם אני רוצה חיבוק,או בכינויו 'דב' ע"ש שיר מספר אחד -.. 'דב עלה לה לה לסולם וגילה לה לה שם עולם '.. איזה כייף לחזור אל הסרט המקסים הזה,פשוט ומלא רגש עדין כלכך ונעים לצפיה . כשהוא מתנגן בבית יש שני שירים שמושכים אליהם את אחיה הגדול אחד הוא שיר שבו מציירים הילדים בצבעי מים -מייד זיהיתי פוטנציאל ציור ושאלתי אותו אם הוא רוצה גם לצייר בצבעי מים 'יש לנו?' הוא שאל בהתפעלות (אין מה לאמר עם הראשון היה לי הרבה יותר זמן וחשק לצייר לכייר ולשחק..טוב שהם מעסיקים זה את זה את זו ואת עצמם )מייד שלפתי ערכת צבעי מים ומכחולים וציירנו יחד שעה ארוכה . השיר השני שקורא לו מהחדר לבהות ולקוות הוא שיר האמבטיה 'אבא יעשה גם לי אמבטיה עם המון קצף ' הוא חולם בקול ..כמה קל להגשים חלומות. בחמסין הראשון פתחנו את עונת אמבטיות הקצף אפשר לשהות במים כמה שרוצים הם לא מתקררים ולא צריך למהר לשום מקום.
גם אני רוצה ,אמבטיית קצף כמו פעם עם המון קצף אמבט ירוק -בת אורן ,מלא כימיקלים שהיום כבר לא נכנסים אלינו הביתה ..חצי בקבוק סבון תינוקות לאמבטיית קצף אחת,בסוף הוספנו שמפו רגיל בשביל האפקט.
והגדול קורא לי לבוא עם מצלמה ...



Friday, April 1, 2011

תעלולים

בשש בבוקר כשעוד הסתובבתי בבית חצי סהרורית אחרי הסווט , פגשתי אותו יושב ומהרהר (מול המחשב..) 'אני צריך לתכנן את כל התעלולים שלי ' '?'  'אחד באפריל ' 
צחקתי.חיבקתי אותו וסוף סוף הצלחתי לישון . 
בצהריים כשהתעוררתי חיכו כמה הפתעות בבית 

'היי מצאתי מטבע !!! '



מפלצת על קופסת הקורנפלקס 



לוח השנה תלוי גבוה מדי בשבילו 

חזרה אל רחמהּ*

יצאתי מבטן האדמה עירומה מעלה אדים ,אל תוך הלילה הקר . בדממה הזדחלתי אל שק השינה שכבתי בלי נוע  ובהיתי בשמיים  
מסביב התחילו קולות הנשים המתארגנות לעלות לוחשים .פיטפוטים רכים חיטוט בחפצים בחושך ,מתלבשות ומתיישבות ליד המדורה ,ס' היפה ישבה עירומה מול האש .
לא יכולתי להגיד כלום .לא רציתי .הראש שקט ועגול הייתי אחת חוץ ופנים, הפער שליווה אותי תמיד ביני לבין עצמי נסגר. שכבתי על האדמה הקרה הלחה והבטתי באור שנשלח ממרחקים ,אורם של כוכבים מתים . 
אחר כך בתנועה עדינה התהפכתי נשכבתי על הבטן פני אל ריח העשב הקצוץ ,בטן אל בטן אני והיא ,האמא הגדולה של כולנו. כי אליה אשוב .




* Sweat Lodge עם אביב(ה)מלכא ,האישה הגדולה מהחלומות .