Monday, May 6, 2013

לחזור לשפיות או ACT YOUR AGE MAMA

".. היא רוצה בוק ,
אני אמרתי שאני לא מסכים ,בשום אופן, מה זה בכלל , בוק ?..
ראינו את התמונות שלך, אמרתי לה 
שאני רוצה לדבר איתך לפני שאנחנו סוגרים... "

בואו נדבר על צילומים לגיל 12 .
הילדות קוראות לזה בוק, אני קוראת לזה פורטרט .
הילדה שלי בת ארבע .
שלכם תכף נוגעת ב12 הגדול .
היא הילדה שלכם ואתם אוהבים אותה .
היא הקטנה שלךָ ואתה לפעמים קצת מודאג,מרגיש מרחק שנות אור 
מהשפה שלה העולמות שבהם היא מסתובבת.
היא שלךְ ואת רואה אותךְ משתקפת בעיניה ובהתנהגות שלה .
ואתם אוהבים אותה בכל מקרה, אתם יודעים, היא נפלאה כמו שהיא .
כמו ביום שבו היא נולדה .
עכשיו בת שתיים עשרה  .
עם חדר מבולגן או מסודר, עם שירים שהיא אוהבת ,
עם חברות וסודות,
עם רעיונות ותפיסת עולם שמתחילה לצאת לידי ביטוי בימים אלה ..
עם מבט נבון שנעלם ,פתאום, כשגל של הורמונים שוטף אותה והיא מתעצבנת על כלום, ממש כלום .
אתם אוהבים אותה ורוצים בשבילה רק טוב.

"זה הדבר הראשון שאנחנו מסכימות עליו , בכל הבת מצווה הזאת "


והילדה רוצה בת מצווה - לא משנה גדולה או קטנה ,בחצר של הבית או במועדון ריקודים ,עם המשפחה או עם החברים .
לא משנה איזו שמלה היא מתכננת ללבוש ואם זה בכלל מעניין אותה ללבוש שמלה , היא יכולה להיות הכי דעתנית בעניין ולעקוב אחרי טרנדים שמוציאים אתכם מהדעת. או לא .
הילדה רוצה להצטלם .הילדה רוצה -בוק


אתם מתחילים לחפש באינטרנט, להבין מה זה הדבר הזה "בוק" 
(איזו מן מילה שתפסה , ותאמינו לי -בתור צלמת שהגיעה מהעולם שמשתמש בבוקים לצורכי עבודה - בהקשר הזה של בת מצווה היא משקפת הכל חוץ ממקצוענות.
אם כבר משחקים ב"צילומי אופנה" תגידו טסט. כי בוק זה לא...)

מתקשרות אלי אמהות שפוחדות ממה שהילדות שלהן רוצות,
שחוששות שהילדה תצטלם תמונות מביכות.
מתקשרים אלי אבות שמבינים שאם כבר צילומים ,שיהיו כמו שצריך לצלם ילדה בת 12.
מבינים שיש טעם וערך בצילומים .
לא לעצור אותה מהרצון להנציח את התקופה.
לא לסתור את הבקשות שלה ,להבין ולתת לה את התחושה והביטחון שאתם איתה.
כמו כשהייתה קטנה .
ומותר לכם לבחור צלמת .
אתם יכולים לדעת שאתם עושים את הדבר הזה בהתאם לערכי המשפחה שלכם.
אלה גם הערכים שלי .
ומה שנחמד זה שגם הבנות שמחות לבוא להצטלם אצלי רואות את התמונות ורוצות לבוא.
ותמיד מרוצות מהתוצאות.

12 זה גיל מאוד מסובך 
היא כבר רוצה להיות גדולה אבל היא עוד לא מבינה הכל כמו שנדמה לה ,
יש לה מושג מתפתח על עצמה, והעולם מסביב מבלבל.
היא יכולה להצטלם רכובה על אופנוע עם בקיני, 
או יושבת בפוזה פתיינית על ספה מעוצבת בסטודיו נוצץ.
אבל , 
האם תהיו שלמים עם התמונות האלה ? האם כך אתם רואים את הילדה שלכם?
בת שתיים עשרה .
היא יכולה לעשות "בוק" תעשייתי בפוזות ואיפור .
להתאים את עצמה לעולם של חיקויים ומניפולציות ,
או לבוא אלי ושהעולם יעצור רגע ויסתכל עליה.
על הילדה שהיא האמתית .

בלי להכנס לקרבות על מה אמא רוצה ומה הילדה ,אני מגשרת בין העולמות.
מצלמת אותן בכבוד ובמקצועיות.

"..היא קצת מתביישת בגוף שלה עכשיו

אני רוצה שהיא תרגיש טוב עם עצמה ,שתראה שהיא יפה .. "

נכנסת ברווזונת ביישנית - יוצאת זקופה .

נכנסת ילדונת רועשת וחשדנית , יוצאות תמונות אנרגטיות שמראות אותה מאחורי החשדנות.
מסכות של ילדה מתבגרת נופלות ואני מצליחה לגעת בנשמה שלהן לראות אותן ולתת להן זמן להרגע .
לתת להן להרגיש טוב עם עצמן, להתחיל להחזיק את הראש ישר 
ובכנות להסתכל בעיניים.
עומדת מולי כשווה ומקבלת יחס ותשומת לב .
וזה בכלל לא פשוט לעמוד מול מצלמה .


"...הייתי בוחרת את כולן, הן נהדרות ... אני כבר רואה את האלבום שא'  תעשה ואת האלבום שאני... לא יהיה כל דימיון :)
את מוכשרת אש ..."

לראות את אותה הילדה של תחילת הצילומים מתבגרת מול המצלמה , 
בלי איפור בלי שיער וסטיילינג.
עם הבגדים שלה :תלבושת הצופים, בגד בלט , גופיות ושמלות כובעים ואביזרים שהיא אוהבת .
וזה זמן של הנאה זה כלכך כייף .

בוקר.
לוקחות יום חופש מבריזות מבית ספר ונוסעות. אמא ובת . ולפעמים אבא ובת .
ההורים "רק " מסיעים 
בזמן המשותף בסטודיו ,הם לוקחים חלק לא פעיל אבל תומך בצילומים.
אני כמעט תמיד לא עומדת בפיתוי ומבקשת מההורה המלווה להצטרף לתמונה.
כי יש בהן רגעים של חסד.
הסשן הזה פותח את הלב מרכך את החומות והילדה שלך היפה האהובה חוזרת.

וכיוון שזה לוקח לכם רק שעתיים מבוקר פנוי ,אחר כך תחתכו לאכול יחד במסעדה
לשתות מיץ בקפה המקומי המדליק ,ולמשוך יחד עד הצהריים.

"...מ-ע-ל-ף הצלחת ללכוד את האופי שלה . אני דומעת.."

תנו להן להיות בנות שתיים עשרה ,
עם מצבי רוח מתחלפים עם שאלות על העולם עם חוויות חדשות ,הן צריכות אתכם שם בתהליך.
אל תלכו לאיבוד . היא בת שתיים עשרה -אתם כבר לא .
ככה אני רואה את זה .באהבה ושמחה לא במאבק .
אני עובדת אחת ,אחת , בסבלנות רבה .
אנחנו נהנות וצוחקות ומשתחררות בזמן הצילומים .
אחרת,אם לא יהיה נעים איך אוכל לתפוס אותה מחייכת את החיוך שלה ?
ככה אני מצלמת ניצנים בנות שתיים עשרה 
לא מתאימה לכולם.
לא פס ייצור
לא זולה
איכותית.


יש לי נסיון של עשרים שנים כצלמת,

של 11 שנים אמא ,
ואג'נדה פמיניסטית . 
מכבדת את הנערה שעומדת מולי וזוכרת איך זה היה להיות שם.
אני מצלמת פורטרטים ,מצלמת בנות שתיים עשרה ,מצלמת בנות .
וזו הזכות שקיבלתי להוציא מכל אחת את הברבור שגר לה בבטן.



"...מטבע הדברים גם אנחנו עסוקות בימים אלה בשאלות האלה ממש:
איך לאפשר לילדה לגלות את עצמה ואת דרכה כאישה וכאדם, ובכל זאת לתרום קצת הכוונה ונסיון חיים.
איך לשחרר את האחיזה בידה של הילדה הקטנה שלי, רק כדי שהאישה הצעירה תוכל להושיט יד אלי.
מאתגר!
שוב תודה..."

0522454032

נעה זני זו אני ,
ואם יש לך חברה שבדיוק מספרת לך שהילדה משגעת אותה, תני לה את הטלפון שלי.
אם את בעצמך מחפשת צלמת
דברי איתי.




ולסיום שורה משיר 
של פרינס : 


act your age, not your shoe size 

שרק עכשיו(כשעברתי לפני חמש שנים את מידת נעלי)

אני מתחילה להבין אותו..




* תודה להורים ששלחו לי מכתבים והודעות מרגשות, משם הציטוטים.
ותודה לדניאלה ויעל שהרשו לי לשתף בתמונות שלהן , והיו השראה לדברים יפים.


Friday, May 3, 2013

הילדות של גלמן

צהרי שישי מוקדמים ,
אנחנו בבית .
יוצאת לשפוך את הקומפוסט בפח.

אישה בכובע גדול מתקרבת אל שער הבית.
אני מברכת אותה לשלום במבט שואל .
"אני מציצה אל בית ילדותי" היא קוראת אלי בחשש מה.
ומאחוריה מציצים איש ואישה . אחותה ובעלה.
כמובן שהזמנתי אותם להכנס , זה הבית שהן גדלו בו.
זה הבית שלהן.
מסתובבות בחצר ומסתכלות על העצים .
"זה המנגו הכי טעים שאכלתי בחיי" היא מצביעה על העץ הזקן 
סיפרתי להן את סיפור העץ ,ומזל של הפרפרים 
מחייכות למראה הטרסות שמתפוררות , ומזהות כל צמח זקן .
"זה שיח שאמא שלי מאוד שמחה כשמצאה שתיל שלו "
"כאן הכל היה גפנים" 
ונכנסות אל הבית מסתובבות בחדרים, מספרות לי את הסיפורים שרצו בדמיוני ,
איך טפיפות רגליים יחפות של ילדות רצות על אותן רצפות ישנות מתקלפות .
וכל הזמן אני רואה שהן שמחות, נושמות לרווחה.
"כמה יפה שימרתם את הבית, ואפילו שידרגתם אותו."
אני משתפת אותן באהבה שיש לנו אל המבנה הזה ,שהוא בית מהרגע שנכנסים אליו,
שבקירות שלו ספוגה הרבה אהבה. 
אהבת משפחת גלמן.
מבטיהן מלטפים את הקירות, ממש ככה, לא כאלגוריה לכלום. 
וככה אני למדה שהוא נבנה ב1942 , וכאן וכאן היו התוספות,
שהמשרד שבו אני יושבת עכשיו נבנה מאוחר יותר בשנות השישים.
איך אבא שלהן אהב גינון ,
איך אמא שלהן היתה גם היא משקה את הגינה במי הכביסה .
"הם היו מאוד אקולוגיים "
גם אנחנו (: 
ולפני שהן עוזבות את החצר הן אומרות לי 
"ההורים שלנו היו שמחים לדעת שאתם גרים כאן עכשיו "
אני מבקשת רשות לצלם אותן ליד הבית שגדלו בו. "אני צלמת" קצת מתנצלת על הבקשה המוזרה "חייבת לצלם דברים "
והן מתייצבות, צוחקות .
ומחליפות מספרי טלפון כדי שאוכל לשלוח להן את התמונה בוואטס-אפ...

וכל זה אולי לא היה מתרחש אלמלא ילדי העקשנים שסרבו בכל תוקף לצאת מהבית או ללכת לים.
תודה לאל על חסדים קטנים
וילדים שאוהבים להיות בבית...
רחלי ועדה הילדות של גלמן

...ויש המשך מפתיע..
במוצא"ש קיבלתי מייל מקסים מרחלי הבת של גלמן.
היו בו שלוש תמונות .אחת של הבית ושתיים משפחתיות
ורחלי כותבת : 

"התמונה צולמה על ידי סמי-צלם מקצועי ממוצא הודי אשר צילם את המשפחה כל שנה... מצבם הכלכלי של הורי היה בשנים אלה, כמו כולם, גרוע למדי ובכל זאת הם חשבו כי זה חשוב מאוד לתעד את התפתחות המשפחה." 

התרגשנו .
לקבל תמונות מלפני שישים שנה ויותר, ולראות משפחה מחייכת .
לראות סוףסוף בעיניים מי בנה את הבית שבו בחרנו לחיות ולגדל משפחה,
ועוד לגלות שהם יכלו להיות לקוחות שלי כיום..שבת'כלס הם בול האנשים שמבינים שתמונה ,פעם בשנה, היא אוצר של זכרונות ופוטנציאל להמשך הדור.
והנה הבית 
1942  לא גדר ולא כביש,
 "במרחב נזרעות דהרות סוסים לא נראים "


וחזרנו בספירלה הבלתי נגמרת של החיים -צילומי משפחה.
כי היום ומחר עוברים כהרף עין.
בואו פעם בשנה. תקדישו לעצמכם את הזמן והכסף.
אתם שווים את זה וההסטוריה המשפחתית שלכם היא מה שקורה ממש עכשיו.
לפרטים והזמנות 0522454032 


ותודה לאילנה פלדה ,שכנתי , שהזתה  והפיקה את אירוע מקום שמור כרכור ,שהביא את הבנות לביקור .