החיים שלנו עטופים בהגנות כשהכל מכוון אל האושר .הוא מגיע באריזת צלופן עם בית מכונית ושניים וחצי ילדים בריאים ועליזים.
המצלמה שלי ואני ראינו הרבה סוגים של הבטחות לאושר בשני עשורים (!) של עבודה משותפת.הרבה זמן אני מצלמת אנשים ומשפחות ובמפגשים אני מצליחה להתקרב אל האנרגיה החמה והטובה שהיא האהבה .
הנוכחות שלי מאחורי המצלמה מאפשרת לי לראות מצבים שונים ולבחור האם אני לוקחת חלק ומשתתפת או לא, לפעמים נשארתי מאחורי המצלמה בשקט ולפעמים אני יוצאת מעמדת התצפיתנית מתערבת ותומכת .
יש איכות מרפאה בצילום במה שהתמונה משקפת ובתקשורת שלי עם המצולמות .לרוב אני פוגשת משפחות שבהן כולם בריאים ושלמים ,בד"כ כולם רוצים להצטלם ושמחים על ההזדמנות לבילוי משותף.
ומה כאשר לא? כשהילדים לא בריאים ? כשהמשפחה מתמודדת עם כאב ועצב הקשורים במחלה או אובדן ?
מה אז ?
כשצפיתי בסרט 'חיים קצרים' התרגשתי מהדרך העדינה בה חושפים הורים את הסיפור שלהם עם תינוק פגוע שמותו קרב. אל בית החולים המיוחד בו מתרחש הסרט מגיעה צלמת פורטרטים ומצלמת עבור המשפחה צילומים של התינוק ושלהם עם התינוק , ברגע הראשון הרגשתי דחיה מהצילומים כאילו יש בזה משהו מלאכותי 'אמריקאי' מידי , אבל כעבור דקה הבנתי את החשיבות שיש לתמונות עבור המשפחה:
לצלם את המשפחה כפי שהיא - אמיתית כמו החיים כשהם כואבים ויפים,הורים ותינוק והקשר בינהם ,לצלם אותם כי זה הסיפור שלהם - הוא לא מוכר והרבה פעמים מוסתר מהעין ומהאוזן ,כל משפחה מתכנסת בכאב הפרטי שלה. בעולמנו הנוצץ המסחרי כמו אין מקום למה שלא עונה על הדרישות האסטתיות של עולם הפירסום .
אני מרגישה שבצילומים המשפחתיים יש מקום להראות את השוני את המגוון שהחיים מיצרים גם כשמה שהם מציעים כואב. בעבר לפני המצאת הצילום היה נהוג לעשות מסיכת מוות לאדם שנפטר מהעולם -יציקת גבס על פניו רגע לאחר הפטירה -המסיכה היתה נשארת אצל משפחתו ומלווה את הדורות הבאים ,היום הצילום מהווה תזכורת דו מימדית לאבותינו ולמתינו.
כאשר הוזמנתי לצלם בבית איזי שפירא צילמתי את הילדים את הציוד המשוכלל שמיועד לאפשר להם פעולות בסיסיות צילמתי מפגש בגן של ילדים פגועים וילדים לא פגועים, משפחות רבות לא נתנו את אישורן לצלם את הילדים והמשימה היתה מסובכת למדי .תיעוד מפגש אחד בין ילדה מטופלת לבין אבא שלה האיר את יומי ,החיבוק הוא אותו חיבוק האהבה אותה אהבה .
האטום הבוער הזוהר של האהבה משתקף דרך הצילומים -משפחה היא משפחה בכל צורה וגודל והיא הכח שלנו.
קישור לסרט 'חיים קצרים'
http://yes.walla.co.il/?w=2/7828/1663649
המצלמה שלי ואני ראינו הרבה סוגים של הבטחות לאושר בשני עשורים (!) של עבודה משותפת.הרבה זמן אני מצלמת אנשים ומשפחות ובמפגשים אני מצליחה להתקרב אל האנרגיה החמה והטובה שהיא האהבה .
הנוכחות שלי מאחורי המצלמה מאפשרת לי לראות מצבים שונים ולבחור האם אני לוקחת חלק ומשתתפת או לא, לפעמים נשארתי מאחורי המצלמה בשקט ולפעמים אני יוצאת מעמדת התצפיתנית מתערבת ותומכת .
יש איכות מרפאה בצילום במה שהתמונה משקפת ובתקשורת שלי עם המצולמות .לרוב אני פוגשת משפחות שבהן כולם בריאים ושלמים ,בד"כ כולם רוצים להצטלם ושמחים על ההזדמנות לבילוי משותף.
ומה כאשר לא? כשהילדים לא בריאים ? כשהמשפחה מתמודדת עם כאב ועצב הקשורים במחלה או אובדן ?
מה אז ?
כשצפיתי בסרט 'חיים קצרים' התרגשתי מהדרך העדינה בה חושפים הורים את הסיפור שלהם עם תינוק פגוע שמותו קרב. אל בית החולים המיוחד בו מתרחש הסרט מגיעה צלמת פורטרטים ומצלמת עבור המשפחה צילומים של התינוק ושלהם עם התינוק , ברגע הראשון הרגשתי דחיה מהצילומים כאילו יש בזה משהו מלאכותי 'אמריקאי' מידי , אבל כעבור דקה הבנתי את החשיבות שיש לתמונות עבור המשפחה:
לצלם את המשפחה כפי שהיא - אמיתית כמו החיים כשהם כואבים ויפים,הורים ותינוק והקשר בינהם ,לצלם אותם כי זה הסיפור שלהם - הוא לא מוכר והרבה פעמים מוסתר מהעין ומהאוזן ,כל משפחה מתכנסת בכאב הפרטי שלה. בעולמנו הנוצץ המסחרי כמו אין מקום למה שלא עונה על הדרישות האסטתיות של עולם הפירסום .
אני מרגישה שבצילומים המשפחתיים יש מקום להראות את השוני את המגוון שהחיים מיצרים גם כשמה שהם מציעים כואב. בעבר לפני המצאת הצילום היה נהוג לעשות מסיכת מוות לאדם שנפטר מהעולם -יציקת גבס על פניו רגע לאחר הפטירה -המסיכה היתה נשארת אצל משפחתו ומלווה את הדורות הבאים ,היום הצילום מהווה תזכורת דו מימדית לאבותינו ולמתינו.
כאשר הוזמנתי לצלם בבית איזי שפירא צילמתי את הילדים את הציוד המשוכלל שמיועד לאפשר להם פעולות בסיסיות צילמתי מפגש בגן של ילדים פגועים וילדים לא פגועים, משפחות רבות לא נתנו את אישורן לצלם את הילדים והמשימה היתה מסובכת למדי .תיעוד מפגש אחד בין ילדה מטופלת לבין אבא שלה האיר את יומי ,החיבוק הוא אותו חיבוק האהבה אותה אהבה .
האטום הבוער הזוהר של האהבה משתקף דרך הצילומים -משפחה היא משפחה בכל צורה וגודל והיא הכח שלנו.
קישור לסרט 'חיים קצרים'
http://yes.walla.co.il/?w=2/7828/1663649
יה מרגשת
ReplyDelete(כמו שאת רואה אני עוברת על הבלוג שלך פוסט אחרי פוסט הבוקר, כאילו שאין לי עבודה לעשות..)
זה בגלל העיצוב החדש נראה לי,שמציג את התקצירים בצד.
תודה
ReplyDeleteאכן העיצוב החדש מרענן ועושה חשק לחטט ,אפילו לי, אני לא זוכרת חצי מהפוסטים שהעלתי ..