היה ממש לא כייף

...במילים אלה נפרדנו חברתי ואני בערב של יום ג' מותשות מבילוי של יום במויזאון המדע בחיפה.
ההתחלה נשמעה מבטיחה' 'תערוכת רובוטים' ..'ואוו הילדים משוגעים על רובוטים ואולי מישהו יסביר לי סוףסוף מה ההבדל בין רובוט לבובה שאומרת 'קקי' ?'
קבענו שתי חברות עם שני בני שמונה סקרנים ועליזים ואוטו אחד אחד שיקח אותנו ישר למקום ההתרחשות .
הדרך היתה נעימה ורגועה,הגענו חנינו (אפילו חניה חוקית ולא צריך לשלם?!?!ואוו חיפה כבר מוצאת חן בעיני)
אולם הכניסה היה ממוזג ומבטיח שמנו פעמנו אל אולם הרובוטים והנה הגיע תורנו להכנס ..

בום !! הלם של רעש בלתי נתפס וילדים רצים מצווחים ומכים על כפתורים שונים, ובין הילדים המתרוצצים 'חיות רובוטים' בובות ענק שעושות משהו (לא הצלחנו לשמוע את ההסבר ולא לקרא אותו כי הילדים כל הזמן החליפו שפת תצוגה..)משהו שכנראה מחקה את החיה שאליה הם התחפשו. כנראה שזה ממש מסובך ומעורר התפעלות ,את הילדים זה לא הרשים במיוחד ,והם אצו רצו ממתקן למתקן .
היה סיוט.
מכונה משוכללת של מערכת מצילות תופים הרעישה עולמות בכל פעם שילד רקד או עמד לפניה , בחיי שניסינו להבין מה ואיך אבל לא יכולנו להתרכז .הייתי שמה את הראש של ממציא המכונה בתוך אחת המצילות .
ואז המכונה משתתקת יש הדגמה והסבר ,'אוה הנה עכשיו זה יהיה מעניין' :
מדריך מנומנם הציג בפני קהל הצעירים שני רובוטים מיוחדים : אחד יודע לרקוד כמו מייקל ג'קסון והשני כלב בלתי ממושמע . (אני בטוחה שהם יותר מסך התכונות שציינתי אבל אי אפשר היה להתרשם מזה בתצוגה)
גם כאן שום מילת הסבר על ההבדל בין רובוט לסתם צעצוע מתוכנת .לא זמן לשאלות ותשובות לא בא לו עלינו,בקיצור .

כשיצאנו מהתערוכה עברנו אל חדרי המוזיאון .
גם בפעם הקודמת שהיינו כאן היתה אותה חוויה של ריצה ממקום למקום לחיצה מוטרפת על כפתורים ואפס קליטה של מה אנחנו עושים כאן בעצם.
תחושה של פיספוס ליותה את כאב הגב והרגליים (למה אין כסאות לאמהות שמתלוות אל הילדים ???)
שעות על גבי שעות של גירויים ואפס קליטה אפס עניין .
עכשיו,זה לא נעים להגיד אבל אני אומרת,המקום צריך חידוש דחוף .
זה נראה יותר כמו מוזאון להיסטוריה של המדע ,התצוגות המושקעות מיושנות חלקן לא עובדות אין בנמצא מדריך שיסביר מה ולמה . בחדר הקולות הרעש בולע כל סיכוי להנות מהמוצגים. יש תחושה כאוטית ולא נעימה של קניון המדע הגדול לבלוע לא ללעוס לרוץ מהר ולהספיק הכל...וברקע עייפים והלומים סבאים וסבתות ואמהות (לא מספיק אבות היו שם לסבול איתנו)
נניח שהיו מכניסים למוזאון בקבוצות קטנות עם מדריך? או שיהיה בכל חדר מישהו שיכול להסביר מה עושים כאן.
תצוגות שהזמן חיסל אותן כדאי לזרוק או לעדכן (למשל ..פעם באיזור הזהירות בדרכים היו מכוניות קטנות,אני משערת שכולן מתו מזמן אז למה להשאיר את המדרכות והכבישים ? למה לא להחליף נושא? לחדש? לקנות עוד פעם מכוניות קטנות?)
שני דברים טובים :
המבנה מאוד מיוחד ויפה .
היה רגע מרגש מאוד בתצוגה בנושא החלל ,עמדנו וקראנו מיומנו של אילן רמון , זה היה מרגש לראות חתיכת דף בכתב ידו המיוחד שרופה בקצותיה , חתיכת דף ששרדה את האש הגדולה. ודיסק של פוליקר מעוות מהאש ,וחפצים נוספים. הצצה לרגע דרמתי . התרגשנו .
מחיר כרטיס לתערוכה הוא כ70 ש"ח ..מה שהופך את הבילוי הזה ללא משפחתי בעליל מאוד מאוד יקר , לא שווה לכל כיס
ולא שווה באופן כללי .
סתם,מאכזב ומיגע.
לא היה כייף בכלל ...