Wednesday, December 28, 2011

שיניים של חובב גאומטריה

לאיתי נמאס לחכות לשן המת- 
                                           נד -
                                               נדת 
שתיפול מעצמה.
ושלף אותה היום מפיו.
אפשר להגיד שנפלה לו שן שניה 
ככה הוא צייר את זה היום
בתמונה :שתי שורות שיניים ושתי שיניים שנפלו.

Sunday, December 25, 2011

נר רביעי - עץ נשיר

ערמת עלים שאספו על הדשא.
הוא רץ ובתנופה נוחת לתוכה.
מחזיק בין השפתיים סיגר עלה- פקאן 
מדביק עלה לאף,
שוכב מתכסה בשמיכה מרשרשת.
אני במרפסת עם מצלמה .
תופסת:
ערמת עלים וילד .

נר חמישי - שאנו מדליקים

הדלקת נרות אחרי השעה תשע בערב היא רעיון לא טוב.
כולם כבר עייפים ומרוטים
בקושי הצלחנו לשיר.


Tuesday, December 20, 2011

נר שני- מציירים באור

בערב שיחקנו באור ומצלמה.
גילינו את הקסם שבפנס וחשיפה ארוכה במצלמה .
בהתחלה הם למדו את טריק הציור באור לכוון לסובב להניע.
קשקשו וכתבו .



לאט לאט התחילו לבדוק מה קורה אם מאירים על גוף , מה אם מאירים צורות ?מה אם מאירים מאחור ומציירים בעצם עם צל ? יוצרים וממהרים לצפות בתוצאה על מסך הדיגיטלית שלי.
התמונות הלכו ונעשו מעניינות ומורכבות.
הם אומרים מפלצת
אני רואה מלאכים.  


איך לצייר באור : 
מצלמה אמיתית (לא טלפון) שיש בה אפשרות לחשיפה ארוכה \ מצב B 
חדר חשוך 
פנס
ילדים 
לוחצים על המצלמה ולא עוזבים את הכפתור (במצב B הלחיצה מפעילה חשיפה והצמצם נסגר רק כאשר עוזבים את הכפתור) מאירים בפנס . מפסיקים את החשיפה (מרימים אצבע מהכפתור..)
לא בדקתי אבל אני מניחה שאם יש לך מצלמת פוקט סבירה,אם תכווני אותה על P או על A ותבטלי את הפלאש ,בלחיצה על הכפתור בחדר חשוך המצלמה כבר תעשה חשיפה ארוכה .



נר ראשון - האור שבי

על העפר בשטח שלפני בה"ס מצאתי נר גזור מבריסטול כתום.ניקיתי אותו מהחול קראתי ,ילדה אחת כתבה בו "האור שבי " 
היא כותבת על עצמה :
"אני מצחיקה 
אני שובבה
אני מציירת יפה אני אוהבת לקרו 
אני אוהבת לכתוב
אני מלעת אהבה
אני אוהבת ללכת לבית ספר
אני מהירה אני חזקה אני חברה טובה."

ואני רוצה גם לכתוב ככה על עצמי את האור שבתוכי שלפעמים מרוב ביקורת קשה לי לראות.
הילדה הזו על סך האור שבה מוכרת לי .
גם אני מצחיקה שובבה אוהבת לקרא אוהבת לכתוב , גם אני חזקה, מהירה.
גם אני חברה טובה .
אני גם מציירת יפה ומצלמת יפה ומחברת בין ראש ללב למחשבה .
אני אמא ואני אהובה ואני בת ואחות 
ויש לי משפחה גדולה ויש לי שורשים עבותים באדמת הארץ הזו.

אני שמחה שהתכופפתי להרים את חתיכת הבריסטול הדרוסה .זה היה כמו לתת יד לעצמי הקטנה .אני רוצה לדעת מי הילדה הזו ולתת לה חיבוק אני רוצה להיות אמא של ילדה כזו . ילדה שיודעת מה האור שבתוכה.
לנר ראשון של חנוכה אני עושה לעצמי שוב תזכורת ,לזכור את האור . 
ולהגיד אותו . בלי להתבייש ובלי להסס.
תודה ילדה .
.

Sunday, December 18, 2011

Friday, December 16, 2011

לב מתוק

בתזמון מושלם של לב נפתח , בוקר שישי שימשי נעים.
 הקניות בָמקום . התוכניות לארוחת ערב כבר בראש .
הילדים בִמקומותיהם .ליאת שרון פותחת את הסטודיו למכירת חג .
הסטודיו שתמיד פתוח ,נפתח באופן חגיגי.
זה אומר שבאות נשים ויש המון שמחה באויר, שליאתי מקבלת הזדמנות להעניק מתנות לכל אחת , ובמעגלים גדלים ומתרחבים אל משפחות הנשים שבאו .
יום הולדת של אמי . ואני יודעת לאן ללכת לקנות מתנה  : אל מקום ששׁם את הלב במרכז .
אל הסטודיו ואל היצירות של ליאת שרון.
כשהגענו לפרדס חנה, לפני שהכרנו,הייתי עוברת כל יום פעמיים ביום ברחוב הראשונים ,בדרך לבה"ס.
נוסעת לאט ומסתכלת על הבית שלה שמציץ מאחורי הגדר .משהו משך אותי אליו,בית ראשוני משופץ שמחלונותיו הציצו כלי קרמיקה צבעוניים .
עברו שלוש שנים בערך , כבר הבנתי שגרה שם הקרמיקאית שאת הלוגו הצבעוני שלה אהבתי .
יום אחד התקשרה ליאת רצתה לדבר על צילומים והגעתי אליה לסטודיו.
המקסים . 
פיטפטנו קצת והתפעלתי הרבה ,וליאת אמרה לי :"אני מכירה אותך"  
"בטח מפרדס חנה ,מהדמוקרטי .." אני עונה לה
"לא " היא מתעקשת "אני מכירה אותך ואוהבת אותך נפגשנו פעם אני יודעת " ולוקח זמן עד שאנחנו מבינות איפה היא ראתה אותי : אצל אורנה בדום . בשיעור 'חשיבה הכרתית' .לא פלא שהיא זכרה אותי בהקשר של אהבה .
ואחרי כמה זמן היא הזמינה נפגשנו אצלה ארבע נשים, דיברנו על עצמאות, ויצרנו יחד פוסטים שחלקנו בבלוגים שלנו .
ליאת הגישה לנו לחמניות זעירות וכל מיני מזטים קטנים בכלים יפים , התעלפתי מהיופי וכמובן הרשתי לעצמי לקנא אבל קנאת סופרים :לזכור את הקלות והיופי ..
וככה בקצב משלנו אנחנו מתקרבות .
בבוקר הכנתי לה מתנה קטנה (פדיחות ,אל תשאלו) נעלתי את מגפי הפאנק רוק שקניתי בברלין (לפרויקט הרוק המשותף שאנחנו חולמות) ונסעתי אליה ,,כאמור לקנות מתנה לאמא שלי .
הסטודיו היה מלא נשים מחייכות, שאספו להן חתיכות של ליאת . 
בהתחלה היססתי אבל מהר מאוד נכבשתי ואספתי לעצמי ,כי הבנתי שיש  כלכך הרבה ממנה ושתמיד יהיה עוד 
יצאתי ברכוש גדול ושמחה ענקית . היצירות שלה הן כמו דים סאם טעימות של הלב שלה .
"זו מתנה אחת וכל השאר מתנות לעצמי ,לא צריכה לטרוח על עטיפה " אמרתי לשרי שארזה הכל כלכך יפה. 
"ליאת לא מרשה, גם מתנה לעצמך אני עוטפת יפה" 
חזרנו הביתה בצהריים ולקחנו לעצמנו דקות לפתוח את המתנות וההפתעות .ולצלם .
תמרי לא יכלה לעצור בעד האצבעות הקטנות שלה,פיתויי הצבע והגלזורה משכו אותה שוב ושוב אל הכלים היפים שהתגלו אחד אחד.
וככה צילמתי את הכלים ואת הידיים הקטנות המתוקות שלה.

"אפשר להכין לנו תה ?" היא שאלה כשראתה את הכוסות החדשות שלנו . קטנות ונעימות בדיוק לגודל כף ידה .
מדענים "גילו"שאפשר להשפיע על DNA בעזרת תדר מחשבה ומילים. 
היום הזה היה כלכך מתוק שאני מאמינה שאפשר להשפיע על DNA בעזרת נקודות וגלזורות צבעוניות.
ליאת , שאני קוראת לה 'לב מתוק' .
לימדה אותי שיעור היום : שאפשר לעשות ,להצליח ולהיות 'מותג נחשק' בקצב שלך, ומתוך קרבה אל עצמך, בכנות ונאמנות לדרך .
דרך של נתינה של בטחון ושמחה .
תראו מה שכלים יפים עושים לדעתה של אישה...

ואולי היא פשוט -פיה? קוסמת מעולם אחר. 
ליאת שרון קרמיקאזה 

*צילומי מוצר מיוחדים עם כל הלב , צילום עסק ותדמית -לפרטים והזמנות 0522454032

שפע

תמר עומדת בחדר המשחקים של ילדה אחרת. הלומה מעוצמת הורוד ומשפע הבובות הצעצועים והאביזרים  .
לא יודעת לאן תפנה קודם.
לוקחת בובה ועגלה והולכת לשחק במקום אחר. 


Tuesday, December 13, 2011

חברות



אחר הצהריים הבית מלא.
ארבעה בנים שיחקו בחדר ,בסלון ,בחצר ובמגרש .
שתי בנות שיחקו בחדר .
המשחק שלהן שונה -עושות הכל יחד,מדברות כל הזמן,צוחקות וממציאות שטויות ,ערות ילדה אל רעותה.
חברות .
כשנכנסתי אל החדר להציע להן תפוח ראיתי את התמונה מלמעלה .
המשחקים שלהן :מרוכזים ,אסופים .
והמשחק שהבנים השאירו: שדה קרב נטוש, גופות הפליימוביל נותרו לבד כשהם יצאו לאימון כדורגל בחצר.











Monday, December 12, 2011

מלאכים שרים

לא כל תמונה חייבת הרבה מילים.
רק: ילדה יפה,וכשהיא מתחילה לשיר מלאכים מעופפים סביבה.


Sunday, December 11, 2011

הקינקט מבאס

זה לא קורה לי בד"כ אבל הפעם פוסט לא אופטימי .
 ביקורת לא חיובית .
 גאדג'ט שלא עושה את העבודה .
ובכלל זה פוסט צרכני .
 אבל בסוף יש טוויסט : למדתי שוב שהילדים יודעים.
והנה הוא:


kinnect sucks
מיום ששמעתי על המכשיר הזה לא יכולתי לחכות לשחק בו.
בדרך חזרה מפיזור בבה"ס שמעתי את טל ואביעד ברדיו(אז היה לי רדיו באוטו..)
סיפרו על מצלמה חדשה שמתחברת לקונסולות אקס בוקס , טכנולוגיה מדהימה.
הגעתי הביתה ישר חיפשתי ברשת מידע. מצאתי את הפרסומת הנכונה וארבתי...
כשהילדים חזרו הביתה הראתי להם את הסרטון וסיכמנו שאנחנו מגייסים את כוח הרצון שלנו ויחד רוכשים לנו את הקונסולה המפוארת .
אף פעם לא קנינו מכשיר כה מגניב כמו קונסולת משחקים ,הwii הגניב אותי אבל נראה לי לא מוצדק /
בקינקט -לצלמת  היה בלתי אפשרי להתגבר על הסקרנות: מצלמה שסורקת את השחקנית ומתקשרת איתה להפעלת המשחק..wii בלי האביזרים .. ואוו...ואכן בערב הצגנו את הקינקט לאבא והסכמנו שיש יעד לשנה זו :להשיג לנו כזה.
תחקרתי  את ילדי המשפחות  שאני מצלמת לגבי הרגלי המשחק בקונסולות, הילדים של ברכה אמרו שהם לא משחקים בקינקט כי זה "יותר מידי אמיתי " לא הבנתי . אבל חשבתי לעצמי שהם יודעים מה הם מדברים. ילדים יודעים.


כל אחד עשה מה שהוא יכול ורוצה למען המטרה:
 יותם מכר קלמנטינות ומנגו בדוכן שלו.



אני שמתי מעשר מכל עבודה (בראש לא באמת שמתי כסף בצד אבל מנטלית ..)
איתי נתן מה שהיה בקופתו (והיה..תאמינו לי)
סבא וסבתא נרתמו למאמץ ואז באוגוסט האחרון בדרך חתחתים רצופה קסמים וניסים ואיש מכירות נחמד .
(שוב,סיפור ארוך שסופו טוב) נסענו לקנות את האקס בוקס קינקט עליו חלמנו.
הרכבנו את המצלמה ולא הפסקתי להתלהב "ואאוו" ו "שיואו " כל הזקנים מתפעלים מהקסם והילדים קצת פחות.
בכל יום משחקים כאן באקס בוקס ,בקינקט פעם בחודש...
היום רצינו לשחק תמר ואני במשחק הריקודים ,סוף סוף שותפה ל"משחק של בנות "המוקצה .
הפעלנו שמחנו זזנו מחאנו כפיים הרמנו ידיים ועברנו מסך ועוד מסך ועמדנו וחיכינו שהמשחק יתחיל ואז היתה אנימציה והמוסיקה התחלפה שמחנו ומחיאות כפיים ,ואז שוב עמדנו וחיכינו וחיכינו שהמשחק יתחיל . בסוף כשהמסך נתקע על start תמר התייאשה "משחק אחר" ואז רצינו לחזור למשחק האחר ושוב..מסכים מסכים תפריטי התחלה.."אולי אני אשים לנו סרט?"שאלתי אותה לבסוף "כן" היא אמרה בשמחה והקלה.
וכיבינו את הקינקט.
יקר שרות גרוע ללא תמיכה בישראל -מסקנה משפחתית : אל תקנו קינקט חכו לדור הבא.
ושוב, הילדים חכמים ומבינים .
אני אתן להם לבחור לי סמרטפון 

Saturday, December 10, 2011

האגף החדש

אני שומעת אותו מדבר עם אח שלו בטלפון : "כן ,אנחנו נבוא. נלך למוזיאון לאגף החדש, ויש שם גם גן שעשועים נחמד, אח"כ נבוא אליכם" הגענו אל העיר. מצאנו חניה . עלינו אל הדוד והדודה ,הם במעלית אני בריצה במדרגות( אבל לחצתי על כפתור המעלית בכל קומה כדי להיות בטוחה שאני מנצחת בתחרות) ישבנו קצת הסתכלנו מלמעלה אלהרחוב, בדקנו את הגובה ביריקות על המדרכה ,נהיינו רעבים .
הדודה הכינה אוכל טעים אבל אין לחם.
יצאנו יחד לטיול להביא לחם מהבראסרי .
"הי,נעה הנה הספר שאת אוהבת" על גדר חיה ברחוב בצלאל מונח עותק במצב מעולה של 'לבד בברלין' לוקחת מתחילה לדפדף. על המדרכה מזוודות ישנות של פעם אבל ממש פעם. אני מתנפלת על אחת קטנה כחולה מושלמת . תמר קלטת את האביזר החדש ומתעקשת לסחוב אותו לבד. המזוודה כבדה לה והיא תמשיך להתעקש ,עד שבהפסקה, בכיכר ליד ברכת הדגים, היא תפתח אותה ותוציא ממנה את הספר הכבד שדחפתי לתוכה .
תל אביב בשבת של בוקר שמש היא עיר נעימה .
"תמרי תראי הנה איש אדום ברמזור "בפרדס חנה אין רמזור עם איש עומד ואיש הולך ,אנחנו מאמצים את הראש בנסיון לאתר רמזור במושבתנו המנומנמת..אין . עובדה זו משמחת אותי במיוחד. 
"היי ילדים מה מזכירה לכם התנוחה הבאה?" אני מחקה את עצמי בצילום מ95' .יותם מחייך עוד לפני שאני נכנסת לפוזיציה ואז אומר "זה לא אותו דבר ,עכשיו את עם בגדים "
"בואו נראה את המקום של רבין"אני מציעה ליותם "זה לא מעניין" הוא רוטן
"זה מעניין וחשוב" אני מתעקשת
"זה חשוב רק ביום הזיכרון של רבין" הוא עונה ויוצק לי בטון לתוך הראש והפה. לכי תסבירי לו כמה זה חשוב .
בדרך חזרה אנחנו מגלות שבתוך המזוודות הנטושות יש עוד מזוודות ועוד כמו בבושקות אחת בתוך אחרת. הרחוב היה טוב אלינו יצאנו בשלל של אוסף מזוודות של דיילות משנות השישים , במצב מעולה רק קצת מאובקות.
את האגף החדש של המוזיאון כבר לא ראינו ,אכלנו פטפטנו והיה לנו נחמד לא יצאנו מהדירה אלא בערב לנסוע חזרה.
אם היה לי כסף בשביל לחיות כמו שהעיר מאפשרת :באור ,בדירה מרווחת ,ברחוב יפה ,עם המון מסעדות ובילויים, והייתה חניה ,הייתי גרה בתל אביב.
אבל במרכז . 
אולי .אבל בטח לא .
בתמונה: מרדף מסורתי אחרי הילדים שמסרבים לתמונה משפחתית



Friday, December 9, 2011

קלמנטינה וסולם

היא מטפסת שלב שלב עד לגבוה ביותר 
ומגיעה אל ענף עמוס קלמנטינות
ראשה בין העלים והפירות היא בוחרת אתהקלמנטינה הכי רחוקה מותחת יד קצרה 
קוטפת .ויורדת לאט לאט .
'אמא תפתחי לי אותה, אבל אל תקלפי '



Thursday, December 8, 2011

אהבה חדשה

כרגע - בלי הרבה מילים ,כרגיל סיפור ארוך וסופו טוב מטוב .
בהצבעה דמוקרטית ,שנערכה בארוחת הערב ,על חביתה וקציצות של סבתא נילי , קראנו לה עמבה כי אנחנו אוהבים עמבה,וכי זה השם שהתקבל פה אחד.
תודה לאנשים עמותת 'חדרה אוהבת חיות ' ובמיוחד לורד  .
אני מרגישה שמצאנו את האהובה החדשה שלנו 'והיא דומה למלך כשהיה קטן' מסכמים כולנו בשמחה.



Sunday, December 4, 2011

מה לעשות ?

"הלוואי שהייתי ספורטאית"אני אומרת לו בצהריי יום חול .
אני כלכך מתפעלת מנשים שמתעמלות , כמו שרון שנכנסה לקצב והתחילה הליכות , או מירב הגולשת שמעלה תמונה מהים בכל בוקר ... "קראתי שגלישת גלים טובה מאוד לADD " אני ממשיכה לפנטז "תאר לך אותי בכל בוקר חוזרת בשבע מהגלישה.." "אתה רואה אותי? אתה יכול לדמיין?" ושנינו מתפקעים מצחוק , מכירים אותי כבר "אני יכול .השאלה אם תכנסי למים הקרים? " . או . כאן הבעיה אני לא אוהבת מים קרים ולא אוהבת לקום מוקדם ,אני אוהבת לישון ,לחלום בהקיץ ,לשבת בחצר ולהסתכל על יתושים עפים .
מה לעשות שאני ממש מקנאה בנשים שמתעמלות? שעושות למען עצמן. 
הלוואי שהייתי טיפוס יותר ספורטיבי אני מעריצה אנשים ספורטיבים.