Monday, September 22, 2014

היה בית

״יש לנו הריסה של בניין שאני רוצה שתצלמי ״
אני שומעת הריסת בניין ומייד נדלקות לי כל המנורות בראש .
״זה עם פיצוץ ? ״ אני שואלת מתלהבת (מדמיינת סצינות האחר עשר בספטמבר אבל לטובה )
״לא זה עם כלי כבד מיוחד , שוברים את הבניין לא מפוצצים ״ עונה לי היזם הקבלן הסבלני .
״לא משנה אני באה בכל מקרה...״
חיכיתי וחיכיתי עד שהגיעה ההודעה ״ יום א הריסה תתכונני ״
קמתי מוקדם זרזתי את הילדים , מיהרתי לרכבת , רצתי לקרון האחורי , משם במונית מהר מהר בפקקים של יום ראשון , עד לכתובת בגבעתיים . כל הדרך על קוצים ...

הגעתי .
בניין ישן עם תקרות גבוהות ומרפסות פתוחות לרווחה .
עומד שם מחכה לסופו .
הבאגר מתעכב קצת , אנחנו מחכים לו .
אני יושבת על גדר אבן מול הבניין , מחכה כמו כולם .
מבחוץ אני רואה שנדלירים תלויים בדירות , חלונות עץ של פעם ענקיים כאלה כמו שאני אוהבת ,כאלה שמישהו היה שמח לפרק ולקחת משם לבית חדש .
הסקרנות מתעוררת ,
מבקשת ומקבלת רשות להכנס אל הבניין .
משוטטת בדירות הנטושות . שבעליהן עזבו אותן לטובת ״פיצוי בינוי ״ דירות חדשות מבריקות עם מזגן מרכזי .
ומוצאת את זה :

אני קצת נבוכה להכנס ככה , אבל אף אחד לא גר פה . לבד בבניין הגדול .
מוצאת בקבוק שמן זית על השיש במטבח .
עוברת לסלון .
עוברת אל השכנים .
בגדים ,בגדים, תיקי גב ,
ערימות של ספרים ומגזינים , ״איך לרכוש ידידים והשפעה ״ וחוברות של טבע הדברים .
ככה .
הכל מונח כאילו תכף יחזרו לנקות ולסדר.

אבל לא יחזרו .
לא יתלו כביסה במרפסת האחורית .


ברחוב מתחילים להתגודד דיירי הבניין , מברכים זה את זו ב״בשעה טובה ״ ושמחים שהחיינו וקיימנו לזמן הזה . שמחים אבל גם משהו צובט בלב .
בנתיים מחכים ...
אני עולה לקצה הרחוב לחכות לבגר - ה״טרקטור״ הגדול שאמור לעשות את העבודה .
גבעתיים מנומנמת, רחוב צר ותלול , שקט . רק קולות הפועלים ופה ושם איזו מכונית עוברת .
מחכה . ומחכה .עוקבת אחרי השכנים ושיחותיהם .
ואז הוא מגיע .
ענק , זוחל פרה-היסטורי ,כבד רועש וגדול .
(״באגר ״זה ממש לא ה״בובקט ״ שחשבתי בטעות ...)
בתהליך איטי הוא מורד מהמשאית.
לפניו ,כמו ׳שטיח אדום׳ נפרש מסלול צמיגים שמשמשים אותו לנסיעה , במקום שיחרוץ את הכביש.

הוא מתחיל את דרכו האיטית המורד הרחוב .
כל האנשים יוצאים לראות אותו , לפניו רצים פועלים פורסים שטיח צמיגים , ואני איתם בתהלוכה
יורד את הדרך אל מספר שלושים ואחת .
עד שנעצר , ממש מולו .

חיכיתי לו בדיוק באותה נקודה בה הם עומדים זה מול זה .
שני שחקנים ראשיים בדרמה שלא הם כתבו .
הקהל מרים סמרטפונים ומתחיל לצלם...
וזה התחיל , ברעש גדול .
הבאגר פער לוע וטרוף טורף ברדיצ׳בסקי שלושים ואחת.

צילמתי וצילמתי עד שאמרנו - די .
ונסענו לרמת החי״ל לצלם בניין משרדים שתכף יכנסו אליו דיירים חדשים .
השמיים החזירו לי עננים לתוך הזכוכיות .

חברת בניה אחרת באמת - הנקו .
(עוד מעט יעלה האתר , בשביל זה אני מצלמת...



*מצלמת מה שמעניין , כל מה שיש בו סיפור , ובבניה יש הרבה סיפורים ...*לפרטים 0522454032*