Monday, December 9, 2013

לצאת למילואים

"זרימה (באנגלית: Flow) היא חוויה סובייקטיבית של קשב גבוה אך לא מאומץ, הנאה ומודעות עצמית נמוכה אשר יכולה להתרחש במשך ביצוע פעיל של משימה מאתגרת"  

מצלמת בבקרים ,
ומתה, מתה ,מתה, מסקרנות לראות את התוצאות.
 וכמעט תמיד הלקוחות גם חייבות חייבות לאתמול את התמונות להעביר לעיתון (שתמיד נותנים בו דד ליין של שנתיים קדימה)
אי אפשר . 

אי אפשר למהר לאסוף מהגן ובה"ס להכין ולאכול איתם צהריים  , לשחק לפטפט, ולא לרוץ ישר למחשב לשפוך את החומר ולראות...
נו , איך יצא ?






"ואוו מגניב , ואיפה התמונה הזו שאמרתי לה לעקם את האף ?"



כשאני מצלמת אני בflow חלק ממנו היא גם העבודה עד למוצר המוגמר.
על כל שעה של צילום יש לפחות שעה מול המחשב - רק למיין לבחור ולכייל .. רק לבחור בודדות מתוך מאות של תמונות.
מסיימת צילומים בצהריים ורוצה להמשיך לעבוד לראות את התמונות .
לא לעצור , לא להיות עכשיו אמא , לכמה שעות . 


כמו הבוקר , מהסט נסעתי לבה"ס ולגן , ממערכת המגזין לחצו וביקשו שהתמונות תגענה עד שלוש .
איפה אני ואיפה שלוש בצהריים ?
התיישבתי לבחור תמונות ולשלוח להן מהר.
שיואו זה היה מרוץ הבוקר הזה , היינו בעבודה כל הזמן לא עצרנו לרגע ,שלוש במטבח ואחת על המצלמה .
זה דורש קשב רציני לצלם על סט כזה .

"מעיין ולירון -משחקות באוכל "

התמונה האחרונה בסשן - לירון עייפה וקצת מרוככת , חושבת על ההמשך..



לפעמים בא לי לצאת למילואים .
לצאת בכל פעם לשבוע צילומים לעבוד כמה שרוצים בלי העצירות האלה של סזיפוס .
למה אין לאמהות מילואים ? זה מרגיש כמו צבא קבע ..

בכל אופן,
הייתי חיילת מצטיינת התמונות נשלחו ליעדן בזמן.
"אין כמוך " סימסה לי מעיין.
"הכל בdropbox" עניתי .
והדלקתי את הקמין .
מחר ומחרתיים -סופה .
אז לא ים ולא תל אביב , אז מתי ישלחו אתי למילואים בהוואי ?

* צילומים ליחסי ציבור ,לקולקציה ,לחנות אינטרנט, לעסק.
ולנשמה . כי אין לנו מילואים . הנה באתר שלי http://www.noazeni.com/he/photos
לפרטים 0522454032


Saturday, November 9, 2013

הפוסט הנדיב - איך להתכונן ליום צילומים ?

אני מתרגשת...
לקראת היומיים המרוכזים של צילומים ללקוחות חדשות (מה ? מה? - בפוסט הקודם סיפור הרקע)
אנחנו מדברות בטלפון וחושבות יחד, אני מנסה לעזור להן לדייק לעצמן מה הן רוצות .
מתקשרות מעצבות ויוצרות מתחומים שונים , חלקן בשלות ומוכנות להתחיל לצלם, חלקן מבולבלות ומתקשות .ואת כולן אני שואלת שאלה ראשונה פשוטה : כמה דגמים או מוצרים יש לך לצלם ?
כולן רוצות שזה יצליח .
ושאלו למה פרסמתי רק תמונות של צילום אופנה..
הפוסט הזה בשביל כולכן .
רוג'ום -ערימת גופי תאורה מלבד , עיצוב סטודיו luffa 


חנה ששון מעצבת המותג colehands 
החליטה שגם היא רוצה להיות נדיבה , ישבה וכתבה הצעות "איך להתכונן ליום צילומים"

טיפים ליום צילומים.

אל תוותרי על שיעורי בית
.

הכיני רשימות ועבדי איתן – מה צריך לצלם?  באיזה סדר? מה הולך עם מה?
עכשיו תעשי הרצה, העמידי את הדברים ובדקי שהכל עובד.
 
לגלות על הסט שהגוזייה שהבאת לדוגמנית בולטת, או שצבע הפרחים לא מחמיא לאגרטל זה מבאס, ויותר מזה – פוגע במוצר הסופי שלך. הרצה תחסוך לך הפתעות לא נעימות על הסט ותחסוך זמן ואת תוכלי להוציא תוצאות מעולות גם מיום צילומים קצר.

כדי לחדד לעצמך איך את רוצה שהדברים ייראו הכיני קולאז' של תמונות שאת אוהבת [מבחינת אוירה, צבעים, סגנון, זוית צילום ועוד] עכשיו את יודעת מה התוצאה שאת מחפשת ויש לך בסיס טוב לעבוד ממנו. אל תתביישי להראות לצלמת, דוגמנית, מאפרת.  זה רפרנס ולא העתקה.

מה משותף לתמונות האלה ,ואיזה אווירה הן משדרות ?

לאן התמונות הולכות? אטסי?  לוקבוק?  קטלוג? ובאיזה מדיה ייראו את זה : מסך אייפד? מצגת או עיתון?
לפעמים לדברים האלה יש משמעות לסגנון הצילום ולסטיילינג. חשבי על גודל וצורת הפריים והתייעצי עם הצלמת.

עזרי ללקוחה לדמיין איך היא תשתמש במוצר שלך. כל פריט הוא חלק מקולקציה ומעבר לצילום הפריט את מצלמת אווירה. האם את יכולה לשלב את השמלה שעיצבת עם חגורה מהקולקציה? האם אפשר להראות את הכרית עם השמיכה התואמת?

התמונה הגדולה. כל תמונה צריכה לעמוד בפני עצמה אבל היא גם חלק ממשהו גדול יותר – איך הכל ייראה יחד ?

שדרי את האוירה של המותג שלך – מי שנהנית על הסט תיתן מעצמה יותר, מי שתראה אותך כמקצועית תתנהג ככה גם. מה שאת משדרת על הסט זה בעצם האווירה של המוצרים שלך וזה מורגש אח"כ בתמונות.

Check list –בואי עם רשימה מוכנה, האם יש לך את כל התמונות שאת צריכה? לפעמים על הסט נסחפים וחבל לגלות אח"כ שלא צילמת את הגב שלך החולצה הכי יפה או פספסת תקריב של שרשרת. תכיני רשימה של כל הפריטים [כדאי לפי סדר חשיבות למקרה שלא יהיה זמן לצלם את הכל] ואיזה תמונות צריך לכל פריט [לונגשוט, אווירה, פרטים..]

נכון שאנחנו אוהבות לעשות הכל לבד אבל חשוב לדעת במה אנחנו טובות ובמה פחות – אנחנו מעצבות, יוצרות, אמניות – לא צלמות ולא מאפרות אז את העבודה הזו נשאיר לבעלות המקצוע. אל תניחי שאפשר לקרוא את המחשבות שלך, התייעצי עם אלו שעובדות איתך על הסט, ותני להן לעשות את העבודה שלהן. יום צילומים זה מאמץ משותף - אם ניתן לכל אחת את הבמה לעשות את מה שהיא טובה בו ונגיע מוכנות התוצאות יהיו בהתאם.

הכי חשוב לזכור, כל צעד זה תהליך למידה – פעם ראשונה לא יכולה להיות מושלמת אבל בהחלט יכולה להיות מוצלחת, הכל תלוי בהכנה שלך ובשיתוף פעולה עם אלו שעובדים איתך.




אני מסכימה עם חנה

ומוסיפה  כמה דברים משלי :
* למעצבות בגדים - תגיעו עם הבגדים תלויים על מתלה נייד , מגוהצים (!) מוכנים לפי סדר הצילום כולל כל האביזרים . מתחילה בדגם הראשון ומתקדמת . כדי שכל הזמן תדעי איפה את עומדת וכמה דגמים כבר צילמת. אין לך זמן לבזבז על הסט .
כל ההכנות יכולות להעשות לפני הצילומים וחוסכות לך זמן וזמן עולה כסף.

* סעיף דוגמנית - נכון שזו תוספת תקציב גדולה , אבל דוגמנית טובה מקצרת את זמן העבודה , היא מבינה את הבגד ולא צריכה שאני אגיד לה מה לעשות . אם אין לך דוגמנית מקצועית נסי למצא מישהי שמבינה בתנועה , בגוף -רקדניות יכולות להיות אחלה דוגמניות.

* כמה דגמים לצלם ? אם יש לך את אותו דגם בצבעים שונים את לא חייבת לצלם כל צבע בנפרד !
תכנני את מה את מצלמת ומה יופיע בדף רק כריבוע של צבע ודוגמה .
* מעצבות מוצר - תחשבו על ההקשר של המוצר שלכן , מה עושים איתו ? מה מגניב בו ? מה מבדיל את העיצוב שלך משל האחרים ? ואיך את מביאה את זה לידי ביטוי בתמונה ?
למשל 'לליס' שתופרות כל פרט במו ידיהן , ויש להן סטייל ...


האם יש "משפחות " של מוצרים ? האם אפשר ליצור תמונה של כל המשפחה ביחד בנוסף על כל מוצר לבד ?

משפחת גופי תאורה luffa design
יודעות מה יכול להיות יעיל ? להכין את כל הפרטים שאת צריכה לפרסם בחנות האינטרנט : חומר, גודל, צבע, טקסטורה..וכן הלאה .
מתוך הרשימה תוכלי להוציא תמונות שאת צריכה לצלם למשל התמקדות בפרטים מסויימים .

ומה שלא תעשו - אל תחסכו על צלמת מקצועית ! אחת שראית עבודות שלה ואולי דיברת עם לקוחות מרוצים , כי לפעמים עדיף לא לצלם בכלל או לקנות לעצמך מגפיים מהממות לחורף ולא להוציא סכום על מה שאח"כ לא ישמש אותך, יוציא לך את הרוח מהמפרשים.
כי זול עולה ביוקר.
יש לנו עשרה ימים .
זה מעט זמן !!!אבל אפשרי .
תתחילי לעבוד - לחפור לחטט בחנויות אינטרנט , באטסי אפשר לראות מי החנויות שמוכרות הכי טוב בכל תחום - תסתכלי ,  דרך הצילומים תביני מה עובד להן. 
תבואי מוכנה , אני מתקתקת זה ייתרון ,נצלי אותו .

יום צילום מרוכז כדי שכולם יוכלו לראות כמה את מוכשרת.
לפרטים והרשמה 0522454032 
noazeni@gmail.com


Tuesday, November 5, 2013

חמש נשים בפורד כחולה..

אתמול היינו איזה מליון וחצי נשים יוצרות , בבוקר של הרצאות בנושאי שיווק שאירגנה לנו מיה לנדאו.
היה יפה ואלגנטי  , עם כל מיני סוגי נשים (ומלא נעליים מהממות). מקשיבות ומניעות גלגלים..
ולא היתה אחת מבין המרצות ,שלא ציינה והדגישה שיצירתיות צריכה ת'כלס ,ועבודה שחורה כדי להגיע לרגע בו היא הופכת מרעיון למשהו שקורה, ואחרים רואים אותו ,קונים אותו .
ובעברית : אם אין בסוף מוצר את לא קיימת.
ובמציאות של 2013: אם אין תמונה של המוצר - אין מוצר .
ומה זה אומר עלייך ..(?)

הנה תמונת מסך מהרצאה של אלישבע שהעיפה לכולן את הראש :
קישור למצגת 




בדרך הביתה דיברתי עם מעצבות מתחילות על הדרך הקשה אל ההצלחה.
איך את צריכה לספור כל שקל ,לקבל החלטות ,להוציא אל הפועל את מה שרץ לה בראש ,המון עבודה סזיפית שקשה פי כמה לאדם יצירתי.
ודיברנו על צילום .
כולנו יודעות ומסכימות שצריך תמונה שתייצג את המוצר שלך , בצורה טובה , שתתפוס את המיוחד שבך שתבדיל אותך מכל היתר.
אבל התקציבים מקשים מאוד , הרבה מעצבות נאלצות לוותר על הדבר שמחבר בינן לבין הלקוחה שמעבר למסך - הצילום.
ונכון שאת מתוקצבת בקושי אם בכלל , אבל אל תתפתי למחיר בלבד , כי אם התמונות יצאו גרועות את גם הוצאת כסף על משהו וגם לא מקבלת כלום ..או מקבלת אבל לא מה שיעשה את העבודה לא יריץ אותך קדימה.
אם התמונה גרועה או בינונית - את תלכי לאיבוד ...

אני מחוברת ללקוחות העסקיות שלי , מעניין אותי התהליך שהן עוברות אני מאמינה במוצרים שלהן.כשהן מגיעות אלי לצילומים אני רוצה שזה יצליח לנו, רואה את היצירה כמשותפת , ומשקיעה את מה שיש לי לתת .
ועד כה ,טפו טפו , יש תוצאות.



נזכרתי שבערך לפני שנה עשיתי יום מיוחד של צילומים , שהוא התחלה של משהו .
שמאפשר לך לפתוח חנות , שמאפשר ללקוחות לראות מה בעצם את עושה.
וחשבנו אולי לעשות עוד פעם יום כזה ,ואיך לעשות את זה ?
כמה פעמים בשנה ? פעם אחת? כמה זמן צילום ? מה יספיקו ?
"את יכולה להדריך אותן לבוא מוכנות, כמו שעשית איתי , זה מאוד עזר לי " 
אמרה לי מעצבת שצילמתי לה לא מזמן

וככה עד שהגענו לכרכור ופיזרתי את הבנות, חזרתי אל המחשבות.

בהרצאה הפותחת אתמול מיה הציעה: "תהיו נדיבות "
תחלקו רעיונות , תנו מעצמכן .
אני יכולה לעשות את זה !
אני בין כה עושה את זה עם הלקוחות שלי..
אז עכשיו נגדיר את זה מסודר :
זה היה פוסט שמסביר מה שעובר לי במוח בנסיעה מחוות אלנבי לכרכור-
 איזו בעיה מתקילה אותי ואיך אנחנו פותרות אותה . ואיך זה בא לידי ביטוי בפועל ?
הוא מסביר גם לי ..(:

ואח"כ יהיה פוסט נדיב : איך להתכונן ליום צילומים כדי להשיג ממנו את המירב ?
ויהיו בו גם צילומים של מוצרים ,לא רק דוגמניות.

ועכשיו - לקבוע תאריך
ימים שלישי ורביעי ה20.11.13 - 19 מבוקר עד אחר צהריים .

"לא תפסיקו לחייך 2 " יוצאת מן הראש אל הפועל .

אני לא מבטיחה לכן שהמכירות ינסקו במאתיים אחוז יום לאחר הצילומים , אבל מבטיחה בלב שלם שהתוצאות יהיו טובות , בדיוק כמו שאתן .
ואם את רוצה אבל פוחדת ,או אם את רוצה להבין על מה מדובר קראי את הפוסט "לא תפסיקי לחייך "
הקונספט נמצא שם.

ואח"כ תשני על זה ,ודברי איתי 0522454032 או במייל noazeni@gmail.com

*והתמונות מצילומים שעשיתי לחנה ששון colehands  , שהיתה אחת היועצות החכמות בנסיעה מלאת השראה. הנה החנות שלה באטסי








Tuesday, October 29, 2013

המנטור

פתאום (לאחר אזהרות ואיתותים )הוא מת.
מותו העציב אותי . כי הוא היה חבר שלי , ומנטור .
הוא גר איתי בחדר כלכך הרבה זמן  ,
היצירה שלו היא חלק מחיי.
וכיוון שכך,
יש לשבת שבעה , להתכנס להקשיב שוב לחזור אל החדר  .

תמיד אני מתעצבנת על אלה שאומרים ביום הזיכרון "איך אני אוהב את המוסיקה היום.."
אבל אתמול , בכל כניסה ויציאה מהאוטו , הרדיו דלק שיר שלו .
ולרגע שמחתי ,"יא איזה כייף שיום הזיכרון"

להסביר את האהבה אל המוסיקה שלו זה כמו להפריד את עצמי מעצמי ולנסות לראות, מה המטען התרבותי הריגשי שנשאר מהאזנה רציפה, של שנים רבות .
יש מוסיקה ודימויים שמרכיבים אותי וקשה כבר להפריד .
דימויים שעובדים כמו מוסיקה ,כמו המפגש המחודש עם העבודות של דגנית ברסט , כשעמדתי מול העבודות שלה ובכיתי וצחקתי באותו מקום.



מה מחבר בין אנשים ממקומות שונים , שמדברים שפות שונות וחיים חיים אחרים ?
יצירת האומנות .
ויש איזה תדר , כמו משרוקית של כלבים , שאי אפשר לשמוע באוזן אדם גשמית.
תדר שמרחף בעולם ומתחברים אליו כל מיני אנשים .
כשאני פוגשת אותם,אני נרגעת .
אני מכירה מלא מהכוכב הזה .
בשבילי , הוא היה הטייס של החללית.

וכיוון שאמרתי שבעה , נפרד מרוחו שעולה אל השמיים בימים אלה .
נספיד , ונתרגש ,ואדמע .
ואני אגיד  גם:
תודה ,
ושאני אוהבת אותך .

ביי
לו .


(וזה הסווטשירט שהגיע הבוקר , ויחד איתו חמסין )

 * תוכנית לזכרו שמנגנת כשאני כותבת .לירון תאני במהות החיים .
* קיצור תולדות הזמן -שרון מולדאבי בגלובס 


Thursday, August 15, 2013

האטרקציה היא האמביוולנט

חופשה משפחתית.
בלי אטרקציות, ללא הפעלות
רק מה שקרוב רק מה שנעים ומה שלא צריך לקנות בו כרטיס. 
מה כן? 
אוטו עם טנק מלא,ומערכת חדשה (שסוף סוף תתגבר על מנוע הדיזל הצעקני)  
אבא בחופשה אמא גם ושלושה ילדים .לא הזמנתי מקומות בצימר , אנחנו בצ׳ילבה עם מקומות לינה יקרים אך עלובים. 
שלושה לילות בקיבוץ ושלושה במושב. 
(אלה נתוני פתיחה טובים אבל גם סבא וסבתא בעיר זה אחלה.)
אז מה כן?:
 נחל אחד רבע שעה נסיעה מהקיבוץ
חצי יום של בילוי סופר מהנה.
לחמניות עם חומוס, פירות, ושני בקבוקי מי)
בגד ים נעליים סגורות ומגבת קטנה אחת)
עץ דולב שתול על פלגי מים
צריך זמן לעקוב אחר הרוח בעלים. 
וזמן להתרגל למים הקרים
 
לשבת בלי לזוז. והדגים עושים פדיקור דיגדוגים 

וצריך זמן להעריך את הדרך אל הענף המעולה הזה
וללכת אל הנקודה הבאה.
למצוא ענף של טרזן ולבדוק אותו.
ואז. אחרי מנוחה ואפילו נימנום בין שורשי עץ ענק. 
מטפסים את כל הדרך חזרה. 
ואפשר להתקדם בקצב אישי ולמצא סימני דרך של שלושה פסים
מצויירים במברשת על סלע. 
ולעצור. בכל פעם כשמתחשק לשבת עוד קצת.
ולהתרגז על ההורים.
לחזור למקלחת דוש בחצר .
ולנוח עד הערב. 
״היה כייף בנחל בצת״.
״מחר״ אני מודיעה לעצמי ולכולם 
״מחר על הבוקר אני חותרת לראש הנקרה״
אחלה. 
מחר. התעוררתי ונרדמתי שוב והתעוררתי 
קפה לחמנייה בגד ים ,
ויצאתי לסרוק את החופים שלמרגלות ההר .
״את לא יכולה להכנס לנקרות על סאפ, אנחנו מוציאים רק קייאקים בקבוצות ״..
קיבוצניק בחגורת הצלה מתכונן להוריד חמישים קייטנים אל המים. 
מנפץ לי את התקווה. 
אז חניתי בבצת.
וחציתי את הכביש לחוף שאני לא מכירה. 
עם ים אחר. 
הסתכלתי עליו כמה זמן. 
ויצאתי לחפש עניינים על איזה אי שראיתי מהחוף.
אי השחפים ,
״אי ראש הנקרה״ ככתוב בשלט מכוסה לשלשת.  
השחפים הוחרדו ממנוחתם עפו מעלי בצרחות. 
ספינת משמר הגבול מאחורי שומרת לי על. הגב. 
קצת פחות לבד ממה שאני אוהבת. 
אבל 
אראבלה ואני עם מצלמה ובקבוק מים. בים. לבד. 
מלמטה. החרבות נראות כמו חיבוק של דולפין
ואחרי שעתיים. יצאנו מהים ונסעתי צפונה לראות בכל זאת. את הים והנקרות. 
יותר ברור מזה. לא יכול להיות.
ככה ודאי הרגיש משה רבנו מול הארץ המאובטחת. שטח צבאי סגור.
בדרך חזרה לקיבוץ עצרתי בבריכה הסודית. 
הם כבר במים. אני נכנסת לטבילה. 
בריכת האמיצים .
ואחרי הצהריים. 
האטרקציה המרכזית. 
ים. 
הפעם עם כולם וגלשן אחד. 

אז נכון, ים עם ילדים זה להיות בערנות יתר,
ולא באמת מגיעים לשכב על המחצלת שפרסתם בעמל רב. 
אבל זה כייף. 
ומצמיח להם כנפיים. 

אז מה מחר״?״
אני שוב פותחת מדריך מפה ועוברת על רשימת האטרקציות שהכנתי.
״אולי מוזיאון תל אביב ואחכ נמל כמו שהם אוהבים?״
אולי
אבל בינתיים יש בריזה גלילית ועץ אלון מצל על המרפסת. 

Tuesday, July 30, 2013

שעון קיץ מתקתק לאחור

ב5.8 מסתיימת קייטנת הגן , שני הצעירים 4 ו7 יהיו בחופש .
מצטרפים לבן 11 שכאן כבר מיולי .
אני רוצה להיות פנויה אליהם בחופש שלהם, שלושה שבועות סה"כ זה לא הרבה מידי.
מנסה לתכנן תוכניות קטנות ,נסיעות לסבאים ולסבתות בקיבוץ ובמושב ,
הרבה לעשות כלום בבית - אבל יחד .
חופשה משפחתית אחת של שבוע כשהאבא מצטרף .
ככה זה אמא עצמאית יכולה לתכנן לעצמה ולקבוע..
אז אני מתכננת
ומצלמת כל הזמן.

אוטוטו חופש גדול..
אני רוצה להיות איתם , אבל יש עוד דברים שאני רוצה לעשות .
העבודה שלי מזינה אותי בכלכך הרבה דרכים , והיא חלק ממני, אז בין ימי החופש זורעת לי ימים של צילומים בבוקר, לשעות מדודות .

איך אמהות אחרות עושות את זה ? אני מדברת עם חברות ורואה שיש הרבה קולות דומים , החופש הגדול הוא זמן שבו אנחנו הרבה עם הילדים, ללא מסגרת ללא לו"ז ככה חופשיים .
זה יכול להיות מבהיל , "מה אני אעשה איתם כל היום???"
זה מבהיל כשחושבים שצריך לעשות משהו וכשחושבים על "כל היום"
יום זה ענק .שלושה שבועות זה המון זמן ...
בתור צלמת שמפרקת את הזמן לגורמים אני רוצה להציע רעיון : אין חופש גדול, אין כל היום ,
תסתכלו על כל רגע בן חלוף בפני עצמו.

לי זה עוזר .
כשכבר נדמה לי שאני תכף מתפוצצת אני עושה עצירה קטנטנה , ושואלת "מה את רוצה ממש ברגע הזה ?" ועושה.
וזה משנה את הרגע הבא.

ובנתיים , עוד יש להם קייטנה ,עוד יש לי כמה ימים לעבוד וללכת בבוקר לים לבד.

אוח אוגוסט אוגוסט החם המאיים
השנה אני הולכת להנות ממך,
מכל רגע .
השנה אני מתכננת להפעיל מזגן רגע לפני שנהיה לי חם מידי ,לספור עד עשר , ולשתות מים.

בלי נדר
בלי החלפות נגעתי בא-דום..

חופש נעים לכולן







Friday, July 12, 2013

סבתא בת שבעים- והמתנה המיוחדת


אני רוצה לשתף בסיפור אישי עם מסקנות עסקיות ..
סבתא בת שבעים .
יום הולדת גדול וחגיגי .
כלכך הרבה זמן מראש התחילה ההתארגנות לקראת המאורע .
יש לה ארבעה בנים, ועוד שניים מאומצים חמש בנות (שבאו עם הבנים )
בעל אוהב, וחמשת אלפים נכדים ...
נמצא מקום לאירוע שיש בו מספיק צימרים לכל הגדוד , נקבע תאריך, הדודים מצרפת אישרו הגעה,
תוכנית אומנותית גם.
ובישיבת הפקה עלתה השאלה "מה ניתן לה מתנה "...

" תגידו, אתם עושים צחוק? "שאלה הבת שבאה עם הבן השלישי (אני)
"נעשה לה אלבום תמונות, נפגש לסשן צילומים משפחתי המוני, ואני אכין אלבום מודפס "
כאילו, דא ?....

הסבתות של היום , הכי בעולם הן משתוקקות לתמונות מודפסות של המשפחה .
כי אנחנו מצלמים אותם די הרבה ,בטלפון במצלמה , והתמונות נשארות במאגר הדיגיטלי שלנו .
על המחשב.
או אולי בכלל הן עדיין בכרטיס הזיכרון של המצלמה ?

הסבתות של היום מקבלות תמונה בזמן אמת, בהודעה לטלפון או למייל. וזהו.
כמה מאיתנו טורחים על הדפסת תמונות..
?
ואם יילך המחשב ? ואם יילך ההארד דיסק ?
לי הלך הארד דיסק חיצוני ועימו ירדו לטמיון עשרות אלפי תמונות , שיחזור ההארד דיסק היה יקר מאוד ולא הניב תוצאות.
רק שתדעו
המדיה הדיגיטלית עלולה להעלם
פוף יום אחד...

לא משנה , נחזור אל הסיפור שלנו.
נפגשנו שבת אחת ביער סמוך אלינו , פרשנו פיקניק ,ובין היתר עשינו צילומים .
כולם איחרו ,יצאו יפים, היה שמח וקצר .


הנכדים הכינו ברכות וציורים ושלחו לי אותן . הוספתי תמונות וקישוטים ונהיה עמוד כזה שמייח .

הוצאתי מהמאגר הפרטי תמונות שצילמתי מאז המפגש הראשון שלי עם שבט לוין מקיבוץ חניתה
(שהתרחש, איך לא? בחתונה של הבן השני שאותה צילמתי ..)
וערכתי
אלבום . של כל השנים, הילדים הנכדים החברות החברים ,
אירועים שמחים ,ימי הולדת ,
משחקי כדורגל ,שבת על המרפסת יום העצמאות ,
חדר אוכל , טיולים , יום הולדת שישים...
פתאום נזכרתי - "היא אופה לנו את כל עוגות היום הולדת, נעשה עמוד עוגות !"

כשאני עורכת אלבום אני מנסה לבנות סיפור בתמונות, לפי נושאים, לפי מקומות, משהו שיעביר איזה עומק שנשמר.
עובדת כמו נמלה אוספת מידע דרך התמונות .
אני לא מעצבת גרפית אבל יש לי אינטיליגנציה ויזואלית שעוזרת לי לחבר סיפור בלי לדעת את כל הפרטים.

כשסיימתי את האלבום שלחתי לדפוס וחיכיתי.
חיכינו שבועיים...
האלבום הגיע !
"זו המתנה הכי יפה שיכולנו לעשות לה " סימסתי לכל המעורבים , גאה כלכך ביצירה, שמחה על הרעיון על הביצוע ועל זה
שסוףסוף יהיה לסבתא שרה אלבום תמונות שבו כל אהובי ליבה .

במסיבה שלה מסרנו לה את האלבום , היא כמובן שמחה והתרגשה מאוד.
ואני עקבתי אחרי "מה קורה עם המוצר שלי כשהוא מגיע ללקוחה"
האלבום עבר בין האורחים, ישבו בקבוצות והסתכלו , קריאות של זיהוי וצחוק, ניסו לזהות ממתי כל תמונה, הזילו דמעה בסתר , צחקו, ודיברו, ישבו צפופים יחד והסתכלו על ההסטוריה המשפחתית.
ואני עמדתי ליד והקשבתי.
והבנתי מה קורה עם המוצר שלי ..
הוא בדיוק כמו שחשבתי - מקרב את הלבבות , ומושך את רגעי האושר עוד קצת.
אפשר לפתוח אותו ולדףדף בו בכל עת שרוצים , הוא מוחשי
לא על מסך המחשב בלבד.


לקוחה שהזמינה אלבום יום נישואים להוריה, שלחה לי לילה אחד סרטון וידאו ותמונות מאיטליה,
בזמן שהיא נתנה להם את המתנה .
"הם כלכך התרגשו הייתי חייבת להראות לך " כתבה לי .

ולקוחה אחרת כתבה ככה :
אז לחמותי היה יום הולדת.
וכל פעם אותו סיפור עם מה לקנות מתנה. כי היא אחת שיש לה הכל ומה שאין לה היא קונה לעצמה. וכל שנה אנחנו מתאגדים וקונים לה חפץ כלשהו שהיא לא צריכה ולא משתמשת.
והשנה הברקתי. מודה.
והתקשרתי לנעה זני.
התאספנו אחר הצהריים אחד והיא באה לצלם אותנו.
וככה היא: מצחיקה, זורמת, יודעת לדבר עם כל אחד, מהירה (תקתקנו צילומים בשעה) וסבלנית.
והיה כל כך כיף ומשמח. אנחנו התנהלנו והיא צילמה.
אתמול הגיעו התמונות. אין דברים כאלה. הבחורה מוכשרת בטירוף. יצאנו כל כך יפים. ופתאום ראינו שאנחנו שבט ומשפחה.ולסבתא יש תמונות עם כל נכד ועם כל ילד, יש תמונות לכל משפחה בנפרד ולכל המשפחה ביחד. וזו מתנה שתשאר לנו לכל החיים. ורואים שנעה אוהבת את מה שהיא עושה כי יש שם קסם.
וחוץ מהנכדים זו המתנה הכי יפה שנתנו לה אי פעם. בטוח.

לסבתות ולסבים של היום יש הכל, אין להם צורך בעוד חפץ .
הם רוצים את המשפחה שלהם קרובה ובהישג יד,
ואלבום תמונות זה בול מה שעושה להם טוב.

אז אל תסתבכו עם "מה נקנה לה מתנה"
יש לי בשבילכם מתנה שלא נגמרת .
תרימו טלפון ונתכנן אותו יחד .


לפרטים והזמנות :0522454032




Tuesday, June 25, 2013

מסיבת צילום

זהו, סיימתם את התיכון.
אתם צעירים וכבר די חכמים ויודעים כמה דברים ויש עוד מלא מלא מה ללמוד,
מעכשיו לא עוד ספרי לימוד וכיתה , לא עוד מה שלא מעניין אתכם.
מעכשיו זה החופש הגדול של החיים .

אבל מה שקורה כרגע זה :
גמרתם את התיכון !!
יותר לא יגידו לכם מה ללמוד ,
אתם תעשו מה שתעשו ותגיעו לבד לבחירות שלכם.

תחשבו על זה רגע .
כל אחד מהחברים שלכם ילך למקום אחר ,
אין הרבה סיכויים שתהיו יחד בשנתיים הבאות ,תפגשו בפייסבוק .
אז זה כייף!
וגם קצת מפחיד.
זה הזמן שלכם
לחגוג את החופש הגדול האחרון.

אני רוצה להכין לכם תמונות מהזמן הזה.
תבואו , חברות וחברים , תתלבשו תתאפרו אם בא לכם,
תחליטו על תלבושת אחידה , תבואו יחפים תבואו בבגדי חג.
אני אצלם אתכם יחד !
אני אלופה בלצלם חברים .
תהיה לכם מזכרת הכי מגניבה מהיום הזה.
ואחלה תמונות לטיימליין של החיים .
סוף הבגרויות , ים וחופש ושמש , וצילומים.
נעשה מסיבת סיום -
מסיבת צילום .

* מסיבת צילום קיץ 2014 :
1-7-14
לפרטים והרשמה
0522454032
noazeni@gmail.com








Thursday, June 20, 2013

רגע לפני שמתפזרים

זוכרת איך זה היה ? להיות בת 17 - 18 יוד בייתניקית טריה .
מוקפת דבוקת בני גילך, יחד בשיעור יחד בהפסקות יחד אחרי הלימודים,
יחד בשיחות אין סופיות, יחד פורמות את הסודות של החיים.
מבחנים ,שעורים, שעמום ,יצירה השתוללויות , שאלות שאין עליהן תשובות עדיין .
היינו תמימים וסקרנים , המבוגרים נראו כמו בעלי משרות מכוכב אחר, הסתכלנו עליהם ולא יכולנו לדמיין איך זה יהיה כשאנחנו נהיה בנות ארבעים...
בכל שנה בקיץ זה קורה : ילדים וילדות שבגרו מסיימים יב' שנות לימוד , בבת אחת מתפרקת הדבוקה .
שנים של ביחד , וערב אחד של מסיבת סיום חגיגית ופוף..הכל מתפרק.
אתן מבטיחות להשאר בקשר אבל החיים מושכים לכיוונים שונים,
כמה מאיתנו שמרו על קשר עם החברה הטובה מהתיכון?

אני מסתכלת בתמונות שצילמתי כשהיינו בכיתה יב'
הגדולים של בה"ס .
תפקיד המתעדת שלקחתי על עצמי מתוך איזו הבנה אינסטנקטיבית שזו תקופה יחודית , שבה אנחנו כבר יודעים לנהוג במכונית אבל לא משלמים על הדלק..שבה יש לנו חובות של לימודים אבל לוקחות את המחברות והספרים "ללמוד" בים.
מה שנדמה לנו דרמטי וגורלי הופך לאיזה זיכרון קלוש "מי זה היה שאהבתי כלכך ורציתי למות כי הוא לא שם עלי?..."
מה שחשבנו שיהיה, וכמה שלא הגיעו לגיל עשרים.

היית רוצה להכנס אל מכונת הזמן שתקח אותך לגיל הזה בחזרה ?
ומה היית עושה אחרת ?

אני נוסעת במושבה ורואה אותן חבורות חבורות , להקות מתעופפות של קולות צחוק ושיער מתנופף .
וחושבת עליהן ועל השינוי הגדול שיעבור עליהן בתוך חודשים ספורים.
ואני רוצה לעצור בשבילן את הזמן הזה.
לעצור לרגע ,לפני שמתפזרים.

אז הנה זה בא : רגע לפני פיזור .
סשן של צילומי חבורות , בנים בנות , חברים הכי טובים חברות הכי אהובות.
שיבואו אלי ליום כייף יצטלמו יחד . תמונות עליזות תמונות של חיבוקים אחרונים תמונות של רוח נעורים שנדמה כאילו תשאר תמיד אבל איכשהוא נמעכת קצת בגלגלי החיים.
אני רוצה לעשות להם מזכרת , תמונות שיוכיחו שפעם זה היה אחרת, תמונות שהם יקחו איתם לטירונות, תמונות שיזכירו להם מאיפה הם באו ,
שבימים שיהיה קשה יוכלו להסתכל ולזכור שיש מי שאוהב אותם שיש עוד אנשים כאלה בעולם שלא כולם יודעים ומבוגרים , שהאהבה נשארת .
אולי הם ישארו בקשר? אולי לא
אבל יהיו להם תמונות להוכיח "פעם הייתי צעירה ותוססת...ויש לי חברים שאוהבים אותי שמכירים אותי מההתחלה .."
כשהם יצאו מהבית המוגן אל העולם המאתגר .
כשהגעגועים יציפו כשהבדידות תחנוק בגרון.
הם יוכלו להסתכל ולדעת - שמישהו בעולם הזה בחר לאהוב אותם . החברים והחברות שלנו.
רגע לפני שמתפזרים.

ביולי , יהיו שלושה ימי צילום מרוכזים.
שיבואו יחד אני אצלם אותם כמו שהם - צעירים יפים חכמים ,שהעולם כולו עוצר ומחכה לראות מה הם יעשו עם כל האפשרויות שהוא מציע להם.
תנו להם לחגוג את הזמן הזה של בקיעה
לפרוש כנפיים נהדרות
ולעוף


* רגע לפני שמתפזרים -  ימים של צילום חבורות  . 5/7  9/7 12/7
לפרטים והזמנות התקשרו 0522454032

והנה השיר שליווה אותנו ונשאר רלוונטי גם עכשיו




Monday, May 6, 2013

לחזור לשפיות או ACT YOUR AGE MAMA

".. היא רוצה בוק ,
אני אמרתי שאני לא מסכים ,בשום אופן, מה זה בכלל , בוק ?..
ראינו את התמונות שלך, אמרתי לה 
שאני רוצה לדבר איתך לפני שאנחנו סוגרים... "

בואו נדבר על צילומים לגיל 12 .
הילדות קוראות לזה בוק, אני קוראת לזה פורטרט .
הילדה שלי בת ארבע .
שלכם תכף נוגעת ב12 הגדול .
היא הילדה שלכם ואתם אוהבים אותה .
היא הקטנה שלךָ ואתה לפעמים קצת מודאג,מרגיש מרחק שנות אור 
מהשפה שלה העולמות שבהם היא מסתובבת.
היא שלךְ ואת רואה אותךְ משתקפת בעיניה ובהתנהגות שלה .
ואתם אוהבים אותה בכל מקרה, אתם יודעים, היא נפלאה כמו שהיא .
כמו ביום שבו היא נולדה .
עכשיו בת שתיים עשרה  .
עם חדר מבולגן או מסודר, עם שירים שהיא אוהבת ,
עם חברות וסודות,
עם רעיונות ותפיסת עולם שמתחילה לצאת לידי ביטוי בימים אלה ..
עם מבט נבון שנעלם ,פתאום, כשגל של הורמונים שוטף אותה והיא מתעצבנת על כלום, ממש כלום .
אתם אוהבים אותה ורוצים בשבילה רק טוב.

"זה הדבר הראשון שאנחנו מסכימות עליו , בכל הבת מצווה הזאת "


והילדה רוצה בת מצווה - לא משנה גדולה או קטנה ,בחצר של הבית או במועדון ריקודים ,עם המשפחה או עם החברים .
לא משנה איזו שמלה היא מתכננת ללבוש ואם זה בכלל מעניין אותה ללבוש שמלה , היא יכולה להיות הכי דעתנית בעניין ולעקוב אחרי טרנדים שמוציאים אתכם מהדעת. או לא .
הילדה רוצה להצטלם .הילדה רוצה -בוק


אתם מתחילים לחפש באינטרנט, להבין מה זה הדבר הזה "בוק" 
(איזו מן מילה שתפסה , ותאמינו לי -בתור צלמת שהגיעה מהעולם שמשתמש בבוקים לצורכי עבודה - בהקשר הזה של בת מצווה היא משקפת הכל חוץ ממקצוענות.
אם כבר משחקים ב"צילומי אופנה" תגידו טסט. כי בוק זה לא...)

מתקשרות אלי אמהות שפוחדות ממה שהילדות שלהן רוצות,
שחוששות שהילדה תצטלם תמונות מביכות.
מתקשרים אלי אבות שמבינים שאם כבר צילומים ,שיהיו כמו שצריך לצלם ילדה בת 12.
מבינים שיש טעם וערך בצילומים .
לא לעצור אותה מהרצון להנציח את התקופה.
לא לסתור את הבקשות שלה ,להבין ולתת לה את התחושה והביטחון שאתם איתה.
כמו כשהייתה קטנה .
ומותר לכם לבחור צלמת .
אתם יכולים לדעת שאתם עושים את הדבר הזה בהתאם לערכי המשפחה שלכם.
אלה גם הערכים שלי .
ומה שנחמד זה שגם הבנות שמחות לבוא להצטלם אצלי רואות את התמונות ורוצות לבוא.
ותמיד מרוצות מהתוצאות.

12 זה גיל מאוד מסובך 
היא כבר רוצה להיות גדולה אבל היא עוד לא מבינה הכל כמו שנדמה לה ,
יש לה מושג מתפתח על עצמה, והעולם מסביב מבלבל.
היא יכולה להצטלם רכובה על אופנוע עם בקיני, 
או יושבת בפוזה פתיינית על ספה מעוצבת בסטודיו נוצץ.
אבל , 
האם תהיו שלמים עם התמונות האלה ? האם כך אתם רואים את הילדה שלכם?
בת שתיים עשרה .
היא יכולה לעשות "בוק" תעשייתי בפוזות ואיפור .
להתאים את עצמה לעולם של חיקויים ומניפולציות ,
או לבוא אלי ושהעולם יעצור רגע ויסתכל עליה.
על הילדה שהיא האמתית .

בלי להכנס לקרבות על מה אמא רוצה ומה הילדה ,אני מגשרת בין העולמות.
מצלמת אותן בכבוד ובמקצועיות.

"..היא קצת מתביישת בגוף שלה עכשיו

אני רוצה שהיא תרגיש טוב עם עצמה ,שתראה שהיא יפה .. "

נכנסת ברווזונת ביישנית - יוצאת זקופה .

נכנסת ילדונת רועשת וחשדנית , יוצאות תמונות אנרגטיות שמראות אותה מאחורי החשדנות.
מסכות של ילדה מתבגרת נופלות ואני מצליחה לגעת בנשמה שלהן לראות אותן ולתת להן זמן להרגע .
לתת להן להרגיש טוב עם עצמן, להתחיל להחזיק את הראש ישר 
ובכנות להסתכל בעיניים.
עומדת מולי כשווה ומקבלת יחס ותשומת לב .
וזה בכלל לא פשוט לעמוד מול מצלמה .


"...הייתי בוחרת את כולן, הן נהדרות ... אני כבר רואה את האלבום שא'  תעשה ואת האלבום שאני... לא יהיה כל דימיון :)
את מוכשרת אש ..."

לראות את אותה הילדה של תחילת הצילומים מתבגרת מול המצלמה , 
בלי איפור בלי שיער וסטיילינג.
עם הבגדים שלה :תלבושת הצופים, בגד בלט , גופיות ושמלות כובעים ואביזרים שהיא אוהבת .
וזה זמן של הנאה זה כלכך כייף .

בוקר.
לוקחות יום חופש מבריזות מבית ספר ונוסעות. אמא ובת . ולפעמים אבא ובת .
ההורים "רק " מסיעים 
בזמן המשותף בסטודיו ,הם לוקחים חלק לא פעיל אבל תומך בצילומים.
אני כמעט תמיד לא עומדת בפיתוי ומבקשת מההורה המלווה להצטרף לתמונה.
כי יש בהן רגעים של חסד.
הסשן הזה פותח את הלב מרכך את החומות והילדה שלך היפה האהובה חוזרת.

וכיוון שזה לוקח לכם רק שעתיים מבוקר פנוי ,אחר כך תחתכו לאכול יחד במסעדה
לשתות מיץ בקפה המקומי המדליק ,ולמשוך יחד עד הצהריים.

"...מ-ע-ל-ף הצלחת ללכוד את האופי שלה . אני דומעת.."

תנו להן להיות בנות שתיים עשרה ,
עם מצבי רוח מתחלפים עם שאלות על העולם עם חוויות חדשות ,הן צריכות אתכם שם בתהליך.
אל תלכו לאיבוד . היא בת שתיים עשרה -אתם כבר לא .
ככה אני רואה את זה .באהבה ושמחה לא במאבק .
אני עובדת אחת ,אחת , בסבלנות רבה .
אנחנו נהנות וצוחקות ומשתחררות בזמן הצילומים .
אחרת,אם לא יהיה נעים איך אוכל לתפוס אותה מחייכת את החיוך שלה ?
ככה אני מצלמת ניצנים בנות שתיים עשרה 
לא מתאימה לכולם.
לא פס ייצור
לא זולה
איכותית.


יש לי נסיון של עשרים שנים כצלמת,

של 11 שנים אמא ,
ואג'נדה פמיניסטית . 
מכבדת את הנערה שעומדת מולי וזוכרת איך זה היה להיות שם.
אני מצלמת פורטרטים ,מצלמת בנות שתיים עשרה ,מצלמת בנות .
וזו הזכות שקיבלתי להוציא מכל אחת את הברבור שגר לה בבטן.



"...מטבע הדברים גם אנחנו עסוקות בימים אלה בשאלות האלה ממש:
איך לאפשר לילדה לגלות את עצמה ואת דרכה כאישה וכאדם, ובכל זאת לתרום קצת הכוונה ונסיון חיים.
איך לשחרר את האחיזה בידה של הילדה הקטנה שלי, רק כדי שהאישה הצעירה תוכל להושיט יד אלי.
מאתגר!
שוב תודה..."

0522454032

נעה זני זו אני ,
ואם יש לך חברה שבדיוק מספרת לך שהילדה משגעת אותה, תני לה את הטלפון שלי.
אם את בעצמך מחפשת צלמת
דברי איתי.




ולסיום שורה משיר 
של פרינס : 


act your age, not your shoe size 

שרק עכשיו(כשעברתי לפני חמש שנים את מידת נעלי)

אני מתחילה להבין אותו..




* תודה להורים ששלחו לי מכתבים והודעות מרגשות, משם הציטוטים.
ותודה לדניאלה ויעל שהרשו לי לשתף בתמונות שלהן , והיו השראה לדברים יפים.


Friday, May 3, 2013

הילדות של גלמן

צהרי שישי מוקדמים ,
אנחנו בבית .
יוצאת לשפוך את הקומפוסט בפח.

אישה בכובע גדול מתקרבת אל שער הבית.
אני מברכת אותה לשלום במבט שואל .
"אני מציצה אל בית ילדותי" היא קוראת אלי בחשש מה.
ומאחוריה מציצים איש ואישה . אחותה ובעלה.
כמובן שהזמנתי אותם להכנס , זה הבית שהן גדלו בו.
זה הבית שלהן.
מסתובבות בחצר ומסתכלות על העצים .
"זה המנגו הכי טעים שאכלתי בחיי" היא מצביעה על העץ הזקן 
סיפרתי להן את סיפור העץ ,ומזל של הפרפרים 
מחייכות למראה הטרסות שמתפוררות , ומזהות כל צמח זקן .
"זה שיח שאמא שלי מאוד שמחה כשמצאה שתיל שלו "
"כאן הכל היה גפנים" 
ונכנסות אל הבית מסתובבות בחדרים, מספרות לי את הסיפורים שרצו בדמיוני ,
איך טפיפות רגליים יחפות של ילדות רצות על אותן רצפות ישנות מתקלפות .
וכל הזמן אני רואה שהן שמחות, נושמות לרווחה.
"כמה יפה שימרתם את הבית, ואפילו שידרגתם אותו."
אני משתפת אותן באהבה שיש לנו אל המבנה הזה ,שהוא בית מהרגע שנכנסים אליו,
שבקירות שלו ספוגה הרבה אהבה. 
אהבת משפחת גלמן.
מבטיהן מלטפים את הקירות, ממש ככה, לא כאלגוריה לכלום. 
וככה אני למדה שהוא נבנה ב1942 , וכאן וכאן היו התוספות,
שהמשרד שבו אני יושבת עכשיו נבנה מאוחר יותר בשנות השישים.
איך אבא שלהן אהב גינון ,
איך אמא שלהן היתה גם היא משקה את הגינה במי הכביסה .
"הם היו מאוד אקולוגיים "
גם אנחנו (: 
ולפני שהן עוזבות את החצר הן אומרות לי 
"ההורים שלנו היו שמחים לדעת שאתם גרים כאן עכשיו "
אני מבקשת רשות לצלם אותן ליד הבית שגדלו בו. "אני צלמת" קצת מתנצלת על הבקשה המוזרה "חייבת לצלם דברים "
והן מתייצבות, צוחקות .
ומחליפות מספרי טלפון כדי שאוכל לשלוח להן את התמונה בוואטס-אפ...

וכל זה אולי לא היה מתרחש אלמלא ילדי העקשנים שסרבו בכל תוקף לצאת מהבית או ללכת לים.
תודה לאל על חסדים קטנים
וילדים שאוהבים להיות בבית...
רחלי ועדה הילדות של גלמן

...ויש המשך מפתיע..
במוצא"ש קיבלתי מייל מקסים מרחלי הבת של גלמן.
היו בו שלוש תמונות .אחת של הבית ושתיים משפחתיות
ורחלי כותבת : 

"התמונה צולמה על ידי סמי-צלם מקצועי ממוצא הודי אשר צילם את המשפחה כל שנה... מצבם הכלכלי של הורי היה בשנים אלה, כמו כולם, גרוע למדי ובכל זאת הם חשבו כי זה חשוב מאוד לתעד את התפתחות המשפחה." 

התרגשנו .
לקבל תמונות מלפני שישים שנה ויותר, ולראות משפחה מחייכת .
לראות סוףסוף בעיניים מי בנה את הבית שבו בחרנו לחיות ולגדל משפחה,
ועוד לגלות שהם יכלו להיות לקוחות שלי כיום..שבת'כלס הם בול האנשים שמבינים שתמונה ,פעם בשנה, היא אוצר של זכרונות ופוטנציאל להמשך הדור.
והנה הבית 
1942  לא גדר ולא כביש,
 "במרחב נזרעות דהרות סוסים לא נראים "


וחזרנו בספירלה הבלתי נגמרת של החיים -צילומי משפחה.
כי היום ומחר עוברים כהרף עין.
בואו פעם בשנה. תקדישו לעצמכם את הזמן והכסף.
אתם שווים את זה וההסטוריה המשפחתית שלכם היא מה שקורה ממש עכשיו.
לפרטים והזמנות 0522454032 


ותודה לאילנה פלדה ,שכנתי , שהזתה  והפיקה את אירוע מקום שמור כרכור ,שהביא את הבנות לביקור .


Monday, April 29, 2013

אחת שיודעת

היה חמסין, רוחות מזרחיות הרסו לנו את הים,
אבקנים באוויר הרסו לי את הבריאות,
ובגלל שבלילה שכבתי על העוקם וקראתי ספר , נתפס לי הצוואר..
אז בצהריים רציתי לנוח.
בנוסף על הוראת ההפעלה הקבועה לעת מנוחת האם " אם זה לא עשן או דם אל תעירו אותי "
השארתי סט נוסף של חוקים
"לא אוכלים בסלון"
"עשרים דקות ערוץ הופ ומכבים את הטלויזיה"
" אל תצאו בחום הזה, יש מדורה בערב כולם נחים היום"...

שעה מאוחר יותר זה מה שחיכה לי בסלון :
במקום להתעצבן הוצאתי את המצלמה :" תעשי מזה רגע להראות לאבא שלה "
כי מה באמת יש לי להגיד ?
היא שמה פס עושה מה שהיא רוצה ,
אבל ערכה יפה שולחן קטן עם מגבת מטבח במקום מפה, מרחה וליכלכה במטבח ורק אכלה בסלון.
ראתה שאני לא כועסת והתחילה החגיגה.."לא על השטיח !!" עוד הספקתי לקרא בחרדה לשלום השטיח שלנו
(מי קונה שטיח קילים בז' ?בבית עם ילדים, מי ??)
לרוב הם רואים את המצלמה ומסובבים לי את הגב ,
היא בכלל לא אוהבת שאומרים לה מה לעשות.
אבל אתמול
היה שם רגע של קסם
נדבקתי בעליצות שלה, סתם שמחה על כלום.
תרגילים גילגולים וקפיצות באוויר.
רצה בסיבובים בבית מרוצה מעצמה ומתשומת הלב שלי.
" לכי, לכי תשטפי את הפנים, קופה קטנה "

ילדים - כשלא מעמידים אותם ולא אומרים להם מה לעשות , בלי "תחייכו עכשיו"  רק להיות שם איתם.
ולצלם.
אוצרת רגעים ,זה גם בבית וגם אצלכם :
לא צריך אירוע מיוחד, לא סטודיו ואפילו לא להתלבש חגיגי , תנו לי רבע שעה עם הילדים שלכם ואתן לכם את העולם במסגרת . רק תגידו . טלפון להזמנות 0522454032

Wednesday, March 27, 2013

לאן תטיילו אחרי הצילומים ?...פוסט מלא כל טוב

כמו החמסינים של ניסן , פריחות ההדרים שממלאות את האויר במתיקות שאין דומה לה, הדף שלי בפייסבוק נמלא טרדות של ערב חג :מה מכינים? למי יש מתכון ל..? והכי הרבה : איך אני עוברת את החג הזה עם חמותי/אמי/אבי/דודתי המעצבנת/אחי אחותי/הילדים של בעלי הראשון/הנכדים של הנרי החמישי ..המון מתח המון רגישויות עולים וצפים בערב חג.
משפחתיות היא עסק לא פשוט , ומתח מרחף מעל חלק מהמפגשים האלו.
אנחנו אוספים את עצמנו לערב אחד .הכל .כל הקניות הפקקים הסידורים ההכנות הרגשות הפצעים הישנים החשבונות החדשים הכל מתנקז לכמה שעות של ישיבה מול שולחן החג.
ויושבים וקוראים בהגדה מילים בארמית ,משחזרים את עצמנו מילדות עד הערב הזה ,
וזה יכול להיות שמח וזה יכול להיות מייגע .

וזה מאחורינו.
 אבל היבלת עוד מגרדת.
אם היה לכם כייף אתם רוצים עוד (אני מקווה שהיה לכם כייף) אם היה לחץ לכם על היבלת אני מקווה שהבוקר הזה התעוררתם בתחושה שאפשר לנשום לרווחה .
כל מה שאתם רוצים זה לבלות עם המשפחה הקטנה שלנו,
להיות נוכחים רגע במשפחה שבחרתם ,להכיר במתנה שקיבלתם כשנולד כל ילד.
עכשיו אתם יכולים לנשום ,לנשוף ולהתמלא ברגש חם וטוב .

זמן איכות עם המשפחה זה עכשיו ,
זמן איכות זה אומר -מה שיכניס אושר ואיזון למשפחה ולכם.
זה חיבוק - כי כשאתם תתחבקו אצלי בגינה במשך חצי שעה ,בלי טלפונים,בלי קניות, בלי ויכוחים, והכי טוב בלי לדבר- רק לחייך .
תתמלאו שמחה שמפיץ הלב מעצמו. 
בני המשפחה שהצטלמה בשישי , ובערב החג כבר השוויצו לכולם עם התמונות שלהם, וסיפרו איזה כייף היה ,
גרמו לדודה לרצות להצטלם גם והיא התקשרה לקבוע סשן , אנשים שקיבלו כרגע החלטה ,ומאחרים כרוניים , טלפונים וסמסים מהבוקר ,
היה ביקוש אז  פתחתי עוד ארבעה סשנים בשישי בבוקר.
תרימו טלפון ותתחילו לתכנן את היום הזה סביב הנאה.

קודם כל תצטלמו אל תחכו שאחרים ישוויצו לכם בתמונות שלהם...
ואחרי הצילומים סעו לטיול כאן באיזור - ב"טיול" אני מתכוונת מינימום נסיעה ,מקסימות לשכב על שמיכה ולתת לילדים לשחק בחול או במחטי אורנים,לטבול רגליים בשלולית חורף אחרונה,ולחייך .

 לזה אני קוראת זמן איכות -כשלא צריך לחשוב "מה אני עושה הלאה" אלא "שיואו כמה טוב לי עכשיו "
תסמכו עלי,
אני מומחית בזה .
בעצם מהות המקצוע שלי היא להנות מהרגע...מכל רגע .
וזה אפשרי .

אז הנה פינות חמד (ללא דמי כניסה ! )
יש כאן גילוי של ארץ  זבת חלב ודבש, צריך רק לדעת להסתכל .

עין צור  -  נקבת מים , הליכה מעגלית, קסם של מקום .

נוסעים מבנימינה לכיוון זיכרון-יעקב בכביש 652 ושני קילומטר לאחר היציאה הצפונית מבנימינה מגיעים לאזור תעשייה קטן ולצמת הכניסה למגרש החנייה של בית הספר אורט בנימינה.
להגעה לנקודת ההתחלה ולהתמצאות על פי מפות גוגל נא להקליק כאן.


יערות הכרמל - אחרי השרפה משתקמים יפה .

רכס הכרמל הדרומי , יער עופר , שבילי אופניים וחניונים פשוטים.
לא צריך יותר מזה .


רמת הנדיב  על גניה המקסימים(עם סיכוי מסויים לעומס מטיילים אבל מקום שווה)תעשו סיבוב במרכז המבקרים,מבנה חכם אקולוגי ונעים . יש סרטון שרץ שם בלופ שמספר את סיפור המקום , ההסטוריה ,ומשפחת רוטשילד ששיחקה אותה באהבת הארץ . הסרטון עשוי טוב מעניין ואפילו נצצה לי גמעה בזוית העין כשהתרגשתי ממשהו שם..


נסיעה לאיזור ישובי אלונה :אביאל  גבעת נילי ,תקח אתכם לנוף ישראלי מקסים הרבה ירוק חורשות נחמדות,

 גן אהוד  נקודת חן, שאנחנו אוהבים מאוד, מקום יפה עם סיפור עצוב .

המקום מלא חיים ואנחנו תמיד נהנים בו כלכך אז אני מרגישה שהמשפחה של אהוד ז"ל עשתה טוב למען כולנו, ועדיף לזכור ככה בצחוק ילדים מתנדנדים .
(נוסעים מבנימינה בכביש 652 המוביל אל המושבה זכרון יעקב. הדרך תלולה. ממש לפני העלייה – מול הכניסה לתיכון אורט השומרון בנימינה, פונים ימינה לדרך סלולה שאחרי כמה קילומטרים הופכת לדרך עפר (כבושה היטב), וליד עץ אלון עתיק פונים שמאלה (צפונה) ונוסעים מרחק קצר עד לחניה של גן אהוד)

וזה מה שתראו שם ,אם תשבו בשעת אחה"צ על ספסל העץ הגדול שבו אני יושבת ומהרהרת .



ואם כל מה שבא לכם זה פיקניק ביער לא מטופל :
שימו ב waze  יער מצר, או  אלוני יצחק. ואתם מסודרים.

כמו כן  , אי אפשר לוותר על האהבה הגדולה שלי – הים.
יש לנו כאן ממש קרוב את חוף האקוודוקט  בקיסריה
והחוף המועדף עלי – חוף שדות ים.  

הקיבוצניקים , שחושבים שהחוף של אבא שלהם ,שמו שומר בכניסה ולא ממש מאפשרים להכנס עם אוטו אולי חג אז הוא לא יהיה,
(אז או שתתחמנו ותמציאו שאתם באים לבקר איזו משפחה בקיבוץ , או שתתחננו ,או שתתקשרו למשטרה או שהחוק בארץ ישתנה לטובת שאר האוכלוסיה,כך או כך זהו אחד החופים המקסימים ביותר.)
כיוון שהבטחתי אתרים ללא תשלום , אני לא יכולה להמליץ בלב שקט על החוף שאליו אני הולכת בכל הזדמנות , בעונה יש שם שומר והתשלום כ30 ש"ח ,אבל אני אוהבת את החוף הזה (ואולי עוד לא העונה) ושם נמצא מועדון הגלישה 'דאדיז ' וקובי שבונה גלשנים בעבודת יד , ויש שם קפה קטן צופה לים, ואנשים טובים.
הוא מסומן במפה שצירפתי (שייט וקייט במפה שלי).
דר עמיקם הרפז הכין מסלולי טיול לתושבי האיזור - אחד אחד מפורטים ומתאימים להליכה נעימה או רכיבה זהירה באופניים .
יש זמן להכנס לאתר ולבחור מסלול : מסלולים של דר' הרפז הטוב.

והכנתי מפת גוגל :
זהו ,יש עוד הרבה מה לעשות כאן , דברו איתי ,
כשאתם מצטלמים זכרו : לחייך לחבק לא להגיד לילדים מה לעשות , אני עובדת אתם נהנים..(שששש..אני נהנית יותר אבל אל תגלו )

מהירי ההחלטה או אלה שממש עכשיו נופל להם האסימון - כאמור פתחתי עוד סשו בשישי ,יש בו ארבעה מקומות פנויים. תרימו טלפון 0522454032

חג שמח
אביב וחופש אהבה ובריאות.
כל השאר זה אקסטרה ...