Monday, September 22, 2014

היה בית

״יש לנו הריסה של בניין שאני רוצה שתצלמי ״
אני שומעת הריסת בניין ומייד נדלקות לי כל המנורות בראש .
״זה עם פיצוץ ? ״ אני שואלת מתלהבת (מדמיינת סצינות האחר עשר בספטמבר אבל לטובה )
״לא זה עם כלי כבד מיוחד , שוברים את הבניין לא מפוצצים ״ עונה לי היזם הקבלן הסבלני .
״לא משנה אני באה בכל מקרה...״
חיכיתי וחיכיתי עד שהגיעה ההודעה ״ יום א הריסה תתכונני ״
קמתי מוקדם זרזתי את הילדים , מיהרתי לרכבת , רצתי לקרון האחורי , משם במונית מהר מהר בפקקים של יום ראשון , עד לכתובת בגבעתיים . כל הדרך על קוצים ...

הגעתי .
בניין ישן עם תקרות גבוהות ומרפסות פתוחות לרווחה .
עומד שם מחכה לסופו .
הבאגר מתעכב קצת , אנחנו מחכים לו .
אני יושבת על גדר אבן מול הבניין , מחכה כמו כולם .
מבחוץ אני רואה שנדלירים תלויים בדירות , חלונות עץ של פעם ענקיים כאלה כמו שאני אוהבת ,כאלה שמישהו היה שמח לפרק ולקחת משם לבית חדש .
הסקרנות מתעוררת ,
מבקשת ומקבלת רשות להכנס אל הבניין .
משוטטת בדירות הנטושות . שבעליהן עזבו אותן לטובת ״פיצוי בינוי ״ דירות חדשות מבריקות עם מזגן מרכזי .
ומוצאת את זה :

אני קצת נבוכה להכנס ככה , אבל אף אחד לא גר פה . לבד בבניין הגדול .
מוצאת בקבוק שמן זית על השיש במטבח .
עוברת לסלון .
עוברת אל השכנים .
בגדים ,בגדים, תיקי גב ,
ערימות של ספרים ומגזינים , ״איך לרכוש ידידים והשפעה ״ וחוברות של טבע הדברים .
ככה .
הכל מונח כאילו תכף יחזרו לנקות ולסדר.

אבל לא יחזרו .
לא יתלו כביסה במרפסת האחורית .


ברחוב מתחילים להתגודד דיירי הבניין , מברכים זה את זו ב״בשעה טובה ״ ושמחים שהחיינו וקיימנו לזמן הזה . שמחים אבל גם משהו צובט בלב .
בנתיים מחכים ...
אני עולה לקצה הרחוב לחכות לבגר - ה״טרקטור״ הגדול שאמור לעשות את העבודה .
גבעתיים מנומנמת, רחוב צר ותלול , שקט . רק קולות הפועלים ופה ושם איזו מכונית עוברת .
מחכה . ומחכה .עוקבת אחרי השכנים ושיחותיהם .
ואז הוא מגיע .
ענק , זוחל פרה-היסטורי ,כבד רועש וגדול .
(״באגר ״זה ממש לא ה״בובקט ״ שחשבתי בטעות ...)
בתהליך איטי הוא מורד מהמשאית.
לפניו ,כמו ׳שטיח אדום׳ נפרש מסלול צמיגים שמשמשים אותו לנסיעה , במקום שיחרוץ את הכביש.

הוא מתחיל את דרכו האיטית המורד הרחוב .
כל האנשים יוצאים לראות אותו , לפניו רצים פועלים פורסים שטיח צמיגים , ואני איתם בתהלוכה
יורד את הדרך אל מספר שלושים ואחת .
עד שנעצר , ממש מולו .

חיכיתי לו בדיוק באותה נקודה בה הם עומדים זה מול זה .
שני שחקנים ראשיים בדרמה שלא הם כתבו .
הקהל מרים סמרטפונים ומתחיל לצלם...
וזה התחיל , ברעש גדול .
הבאגר פער לוע וטרוף טורף ברדיצ׳בסקי שלושים ואחת.

צילמתי וצילמתי עד שאמרנו - די .
ונסענו לרמת החי״ל לצלם בניין משרדים שתכף יכנסו אליו דיירים חדשים .
השמיים החזירו לי עננים לתוך הזכוכיות .

חברת בניה אחרת באמת - הנקו .
(עוד מעט יעלה האתר , בשביל זה אני מצלמת...



*מצלמת מה שמעניין , כל מה שיש בו סיפור , ובבניה יש הרבה סיפורים ...*לפרטים 0522454032*

2 comments:

  1. הוי, זה קשה בכל פעם מחדש. כמה אנשים חיו, רבו, אהבו, ילדים שיחקו, ציירו, יצאו כל יום וחזרו שוב ושוב, חשבו אם לחזור, חזרו ולפעמים לא חזרו, והכל ברגע נעלם כאילו לא היה...

    ReplyDelete
  2. אשמח לקבל מידע על פורטל קרמיקה מומלץ לבית

    ReplyDelete