Tuesday, May 29, 2012

שמחת בית זני

יש משפחה שנולדים אליה יש משפחה שבוחרים ויש משפחה שאני בוחרת להוולד אליה בכל פעם מחדש.
המשפחה שלנו שהיא כל הטוב שיש .
 הבסיס האיתן מושרשת באדמת הארץ הזו דורות על דורות, מטבריה עד פרדס חנה ...
בכל שנה בשבועות מתכנסת המשפחה .
פעם זה היה סבא חיים סבתא פרידה ילדיהם ונכדיהם וכמה דודים 'גדולים' האחים של פרידה .
היינו מתכנסים ברחובות על הדשא של דוד מרדכי ,אוכלים מאכלי חג מסורתיים משפריצים מים .
הדוד מרדכי ודודה יעל לא ויתרו על מנהג השפרצת המים המסורתי, אף אחד לא נשאר יבש .
זה תמיד התחיל בשקט כשפתאום מי מהדודות היתה מתחילה לצרוח בבהלה למגע טיפות קרות של מים ,ומייד לצחוק , ועובר מאחד לשני מהמבוגרים אל הילדים, שקיות מים וצינורות התעופפו , צהלה ושמחה וצווחות של אושר מילאו את האויר .
והיינו מסתכלים בהם במבוגרים שמשתוללים וצוחקים איתם .
מסורת.
בשנים מאז סבא וסבתא נפטרו מהעולם ועברו לשוט באוניית הפאר של הלא נודע , ממשיכה המשפחה במסורת ההתקבצות.
על הדשא אצל הורי נמתחת רשת צל, שולחנות וכסאות נפרשים ,ממטרות עומדות בהיכון והשמחה מתגנבת אל הלב עוד טרם החל המפגש.
בכל שנה אני מתכננת לצלם את השבט ושוכחת , עסוקה בפטפוט אין סופי ,נזכרת רק אחרי שכולם מתפזרים. השבט היפה האיתן הזה שבעה אחים ואחיות בני ובנות זוג , ילדיהם נכדיהם וגם נינים , נעים יחד במרחב החיים , כגוף אחד נוח עם עצמו .

מכירים את כולם עוד מהבטן של אמא שלהם .יש מקום לכל אחת ואחד להיות מה שהוא ,מופנמים ומוחצנים איטיים או זריזים , אוהבים אותנו כמו שאנחנו .
השנה היה קצת מאוחר מידי ,השנה היה גם קצת עצוב .
השבט האיתן והיפה חסר . 

חסרה לנו רבקה שנפטרה בפסח .
היינו יחד המון גדול צוהל ורוחש , ורבקה היתה חסרה ,והיא היתה נוכחת - בלבבות .
באו ילדיה ונכדיה ובעלה האהוב והיינו יחד כל היום עד שהשמש התחילה לשקוע .
והגוף המשפחתי הגדול רוחש חיים היה חסר .
כמו אגרוף מכוון ישר אל הלב ככה זה מרגיש כשהיא איננה בגופה .
הוצאתי את המצלמה כי שם טוב לי ושם לא רואים את הדמעות .
העברנו אותה ביננו , צילמנו הצטלמנו וצחקנו כלכך הרבה .



כל משפחה מביאה מנות מתחרות בטעמים של גן עדן והאוכל המסורתי של משפחתנו : הקלסונס  
(חיפשתי קישור ומצאתי מתכון בבלוג של ענת סקילי בתו של דוד מרדכי ) .
וגם סלטים פשטידות פסטות ומאפים.
לא עמדתי באף פיתוי וטעמתי מה כ ל
הבנים תמיד נשארים לשבת באותו מקום, ושלל צלחות מפנקות זורמות אל שולחנם..הבנים הצעירים, הדור שלי ,הדור של אבא שלי מפנק את נשותיו, הדור הזה מפנקים אותו . 
הנה המפונקים היקרים  נהנים מאספקת מתוקים מעשי ידי המשפחה 

את הצינורות ואקדחי המים החליפה בריכת השחיה המאובזרת..זה נח מאוד , וכייפ פי אלף.

בסוף היום הרגשתי שהלב שלי מלא עד גדותיו .
נינוח ושקט ומלא אהבה .
תגידי תודה.
תגידי תודה על המשפחה שיש לך על התמיכה על מאגר הגנים וההסטוריה המשותפת .
תגידי תודה על הבטחון ועל הזכות להיות חלק ממשפחה כמו זו שלנו .
תודה לכל מבט שמשקף בחזרה את הטוב האין סופי .
תודה לסבא וסבתא שהיו חכמים וידעו לשמור על המשפחה שלהם .
תודה על המשפחה . על חג שבועות בחיק השבט הנצחי שלנו .
סבא חיים לא היה מרשה לי להעלות תמונות של כולם יחד ,
אבל לא היה אז פייסבוק והבנות והבנים שלו משתמשים בטכנולוגיה בהנאה .
סבא חיים ,זה בשבילך :שאתה וסבתא תוכלו לראות מלמעלה איך כולם יחד .
משפחה


*ותודה לצלמים אמיר קרקו ועמית גראוור שהתחרעו על המצלמה..
תלחצו על התמונות ותגדילו 


* צילומי משפחות טבעיים שמחים ומלאים אהבה ,כמו שאני יודעת - גם לכם יכולים להיות כאלה רגעים . לפרטים והזמנות 0522454032
















Saturday, May 26, 2012

מטען צד תרבותי

"לפני שבעה שבועות יצאנו ממצריים והחלה הגדרה לאומית בחג השבועות קיבלנו את התורה והיא המטען הרוחני שלנו "
כך החל טקס חג שבועות בבית הספר שבילים ע"ש מנחם בגין בפרדס חנה .
אחרי שהחטיבה הצעירה שרו לנו "ארץ זבת חלב " ומחאנו כפיים במקום הנכון (איזה כייף) 
עלו ובאו משה רבנו , מרים אחותו (המורה לחשבון הדס)  , העם שבא להתלונן על מריבות ובעיות שקורות בחברה אנושית צפופה , והם הבינו שתורה בעל פה זה לא מספיק  "צריך חוקים כתובים " אמר לו יתרו החכם "לך לאלוהים תגיד לו שייתן לנו משהו בכתב "..

 בשבוע החולף קיבלו קבוצות החונכות דיבר לדון בו , הם התכנסו באמפי וקיימו דיון בנושא שהוא מעלה,כתבו את המחשבות והרגשות שכל דיבר מעלה בהם , ובחרו דרך להמחיז אותו .התורה נכתבה על גלילי בריסטול ניתלו בבית הספר וכל ילד יכול היה לכתוב את מה שהוא מרגיש לגבי אותו דיבר.
הנה  בתמונה ילדים עם חשיבה חופשית : אלוהים הוא שוויצר ורכושני  כתבו שם בתגובה ל "לא יהיה לך .." 

זה היה מעניין לשמוע מה הילדים חושבים מה היא 'שבת' "לשחק עם סבא וסבתא "
מה 'לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני ': "לא להכנע ללחץ חברתי לשמור על האמת שלך " 
כבד את אביך ואת אימך : להכין לאמא ואבא ארוחת בוקר ...
הגדולים התמודדות עם "לא תנאף "ודיברו על בגידה : "כשחברה שלי יודעת שאני מאוהבת בילד ומתחילה איתו בכל זאת " אמרה ילדה ואילו הבנים נתנו את הכיוון שלהם "לאהוד קבוצה אחת ואם היא מפסידה לעודד קבוצה אחרת.." 

ספר תורה הונח על כן 
ילדה ניגשת לקרא ממנו פסוק .
מיכלי שלומדת להיות רבה מתרגשת "תראי , אישה וילדה קוראות בתורה " 
בשבילי זה היה כלכך טבעי שמחתי שהיא ציינה בפני את המיוחדות של האירוע .

הכי התרגשתי מהביצוע של מתוקי שכבת הגיל שלנו .
שביצעו באופן מדוייק שיר שבחרו להביע בו את תחושותיהם לגבי 'לא תרצח' 
"החבר'ה שלי קיבלו את הדיברה (!!) לא תרצח . החלטנו לשיר את 'עוד אח אחד ' בגלל האלימות של הנוער  וכל זה..."ככה הוא סיפר לי על זה 
חוץ מכמה שהתרגשתי לראות את בני בכורי עומד עם יד בכיס בבטחון וקלות ושר בפני הקהילה , התרגשתי לשמוע את המילים שיוצאות מפיו וחרוטות בתודעתו .
...אולי הגיע עת לשאול שאלות 
כמו כמה זמן נוכל כך להמשיך ולחיות? 
והאם המלחמה שבגבולות מנותקת 
מהאלימות שאת חיינו משתקת?...

אני יודעת למה אני מאמינה בחינוך הדמוקרטי צריך לראות כדי להבין . לקרא כדי להמשיך לרצות להגיע אל החינוך האוטופי שבו ילדים מקבלים יחס של כבוד , פחות לחץ פחות מאבק ,פחות אלימות .
 הנה הם הבנים המתוקים ילדים אחד אחד .
והמקור 
כדי שמי שלא קרא יוכל לשמוע ולקרא את המילים .


למחרת בפייסבוק תמונה של נער בועט בברווז בפארק רמת גן .
והכותרת "תכירו ,הדוקר הבא "
הם אלימים אבל גם אנחנו ולא לשכוח שאנחנו מדגמנים להם כל מה שהם לומדים.





Wednesday, May 23, 2012

ביכורים של יום


יצאנו אל החצר,


היא קטפה מלפפונים ,תות 

ופיטנגו.

שמנו בסל, ויש טנא למחר לגן.

בנתיים הוא מדגים לי שחקני כדורגל מצטלמים :
 "יש כאלה שעומדים למעלה וכאלה שישובים למטה בשורה. ויש כל מיני חיוכים ." הוא מפרט 
"זה חיוך רגיל של מסי "

"זה החיוך הכי גדול של מסי "

"זה:  החיוך שלי "

.
באותו זמן היא רוקדת ושרה 

עד שבאו לקחת אותו לאימון הוא הראה לי סוגי בעיטות .
ובין פוזה זועפת לפוזה של קשוח עם סנטר בחוץ.
ברגע שבו מתחלפת ההבעה ,תפסתי את הילד שאני מכירה מהלב .
יפה וטוב וגדל לי מתחת לכנף .

והוא כבר יוצא מהחצר אל הרחוב תיק כחול על הגב ונעלם .


* ככה אני מצלמת גם ילדים של אחרות, לפרטים והזמנות 0522454032

Monday, May 21, 2012

יום רגיל כזה

...לא היה לי זמן להתקשקש היום.
לאיש הנחמד הזה ואשתו יום נישואין ממש בקרוב .
ובתו האוהבת ביקשה שאכין אלבום לכבוד המאורע מתמונות משפחתיות שצילמתי להם בהזמנתה.
לא התעצלתי ועבדתי במרץ וריכוז כל היום .
הקבצים יצאו לדפוס ואני החלטתי לתפוס תנומת צהריים קצרה.
ממש כמו שהוא 
(אבל עם ילדונת בת שלוש ורודה וריחנית לצידי שמשחקת לי בשיער)

הצלחתי להיות מאורגנת עם הזמן. מאז שאני חותרת ומאז שישבתי עם מיה לנדאו לשיחה ,אני מפוקסת יותר על דברים ומסוגלת לארגן את היום בגמישות אסרטיבית .

אחר כך בערב אצל ליאת בחצר 
תמר ואריאל מפתחים יחסים שאינם על רקע כדורגל .
הוא מראה לה את גורי החתולים שבחצר ומזמין אותה לקטוף איתו פיטנגו
כשהוא לא מצליח להגיע אל הפרי שבענף הגבוה היא אומרת לו בביטחון "תן לי אני יכולה "
והוא כמובן מסרב ולוקח את הכיסא לנקודה אחרת של קטיף.
"טוב אני אקטוף לעצמי" היא אומרת לוקחת אל הסלסלה והולכת לשבת באוהל .
"תמרי,בואי להתנדנד איתי " הוא קורא לה ,
פתאום לפיטנגו יש טעם אחר כשאין ילדה שתסתכל עליך מטפס לכבודה על כסא ומגיע לענף הגבוה ...

" מה אם הם יתאהבו ויהיו יחד, אולי יתחתנו ואז נהיה מחותנות" אני מציעה לליאת תמונה לעתיד ורוד 
"אמא של שולי וחברתה הטובה התחתנו עם אחים ,וככה הם נשארו יחד לתמיד " 
"נהיה משפחה ונאכל יחד ארוחות ערב בשבת" ליאת מתחילה עם השטויות שלה.
ואם כבר גיסה אז ליבי ,
ואם כבר חמות אז ליאתיש .
תראו: היא כבר כובשת אותה במתיקות .


Sunday, May 20, 2012

הו. גילו גילו נא.

יום הולדת הנה בא .
כלכך מזמן לא שמעתי את השיר הזה . והיום שרנו אותו במחרוזת ריקודים וקפיצות ,
וגם היום יום הולדת .
ואפילו לא פעם אחת השיר הדבילי שאני לא יודעת מתי ולמה הוא הגיח אל חיינו "איפה איפה העוגה?"
תמרי בת שלוש !
בתאריך האמיתי שלה לא חגגנו כי אבא ויותם היו בברצלונה טסו לראות משחק ולהפרד מפפ .


התבקשנו להכין עוגה (בלי צבעי מאכל ועם קישוט שכולם יכולים לקבל )
ופעילות (מה?! פעילות?! אמאלה מה אני כבר יכולה להכין????...)
״נעשה המפוזר מכפר אזר? כמו תמיד?״סגרנו ביננו. זה תמיד מצליח.
הילדה רוצה עוגה בצורת לב. ישר נכנסתי לפייסבוק והעלתי בקשה , תוך פחות מדקה התקבלה תשובה שיש תבנית להשאלה.
לקח לי שבוע לגשת אל האישה הנחמדת ולאסוף את התבנית.
האבא הכין עוגה ואני קישטתי במרנג שאפיתי בעצמי (!) וסרט ורוד .




בבוקר היא לבשה שמלת סאטן עם מלמלות שהוציאה מארגז התחפושות והלכה איתה לגן .
לקראת שעת המסיבה הלב שלי התחיל לפרפר בהתרגשות "רק אל תתחילי לבכות" התרעתי בעצמי ,למודת נסיון מימי הולדת קודמים של כל אחד מהילדים ..דמעות של התרגשות ,אבל בכל זאת דמעות.
הגענו אל הגן , נשיקות המרנג ספגו לחות ונדבקו אל נייר האלומיניום שכיסה את העוגה...
התחלתי לתקן את הלב שהתפרק "זה מאמץ של 'בצלאל' , חוץ ממך אף אחד לא רואה את זה " ניחם אותי חנן הגנן שהיה סטודנט לגרפיקה באותו מוסד תובעני.
בכל זאת ניסיתי .
הגן של תמרי הוא גן מיוחד .
יש לו שם מצחיק "עולם קטן , איזה מן שם מוזר "אמר איתי "לגן קוראים בשם של צמח :ברוש ,זית הדס..."
והוא משהו בסגנון מונטסורי . לא ידעתי על כך ולא הכרתי את המונטסורי (בקישור המצורף גם אני אקרא מה זה מונטסורי ..)
מצאו חן בעיננו המבנה הסגנון הביתי והחצר הגדולה , יותר מזה לא התעמקנו.
היינו ברשימת המתנה מאז שהגענו לפרדס חנה , רשמנו את איתי שבנתיים היה בגן אחר ,עד שבגר והיה בן שש ובנתיים הרינו את תמר וכשהיא הגיעה לגיל שנתיים קיבלנו הודעה שהגיע תורנו ברשימת ההמתנה...צחקנו ובאנו להתרשם שוב.
הלכנו על זה .
אז בגן מונטסורי מסתבר שחוגגים יום הולדת קצת אחרת .
זה תמיד נחמד לחגוג וכאן היה קצר וקולע כמו שאני אוהבת כדי שאספיק לרכבת לפגישה בת"א...
בלי יותר מידי הסברים הנה התמונות עם הסברים.


זוהי עצמאותה / פטריציה / בוטן / תמר לונה לוין ילדת היום הולדת . שהורידה את שמלת השבת ונשארה בבגדי הגן ..


ואלו שלוש גננות מגן אחר שבאו לתצפת וללמוד איך חוגגים יום הולדת בגן
תמר מראה לנו איפה אנחנו נמצאים : בכדור הארץ יבשת אסיה ארץ ישראל פרדס חנה .
הנה כאן אבא השמש תמר כדור הארץ מקיפה את השמש וקיקה הגננת היא הירח שמקיף את כדור הארץ 12 פעמים בכל שנה ...לצורך ההקפות היא בחרה שיר של הדג נחש "מזמינים אתכם לזוז " או " או יה יה יה " כמו שאנחנו קוראים לו
אחרי כל הקפה של שמש שמסמלת שנה שעברה תמר הראתה תמונה שלה בגיל מתקדם  (כאן שנה)
והנה עוד הקפה של השמש
וכאן כל התמונות תלויות לאחר ההקפות . גיל שלוש זו תמונה מגיל שנתיים כי גיל שלוש נעלמה היתה במגירה ואיננה..
תמר קיבלה מתנה מהגן "חולצת עולם קטן " סמל סטטוס של הילדים הקולים ..
קיקה מסמנת את החולצה כותבת עליה "תמר"(כי לכל הילדים יש אותה חולצה ) אני אוהבת את העמידה של ילדתי האמיצה
ידיה על המותניים בבטחון ושמחה.
מידי פעם כשהיו קצת פיטפוטים עברה ילדה עם שלט "שקט" והזכירה למפטפטים שצריך לשתוק עכשיו ..
אני רוצה כזה שלט .
גם אנחנו הבאנו מתנה לגן - לבקשת הגננת המון עצים לנגריה ,עצים רכים בצורות מיוחדות .
וכמובן הרמנו אותה ארבע פעמים !
הנה הנה העוגה !
לב ומרנג וסרט ורוד משתלבים מצויין עם נרות כדורגל שהיא העדיפה על פני הורודים הרגילים..
הילדים אוהבים מרנג, זה דביק באצבעות אבל מתוק ונמס על הלשון...
אחר כך עשיתי סיבוב קצר בגן " היא שוב נעלה את הסנדלים הקטנים שלה" ..עקשנית זאת
ומצאתי כדורי שוקולד מבוץ ...


אה כן. כשהיא בחרה בקיקה הגננת להיות הירח ורבקה הגננת ציינה ש״כזה דבר עוד לא היה לנו״ הבנתי שהילדה היתה אמורה לבחור אותי ...זה קצת קילקל לי את השמחה על הקיקה הזאת , שתמרי קרועה עליה וקשורה אליה ברמות, לרגע איבדתי את מקומי היציב הבטוח כאמא הטובה האהובה.
ושולי תוקע בי מבט ומחייך.
אבל אני יודעת שביננו הבנות הכל בסדר שאני אוהבת אותה והיא אותי .
?ואז מה אם דבר כזה עוד לא היה להם בגן.
אנחנו מיוחדות כאלה. ואיחרתי את הרכבת בגלל המעצבנת במכונית שלפני ,שנסעה 20 קמש ופטפטה עם אמא שלה שישבה לצידה.
בטח גם היא אמא מיוחדת.

Monday, May 14, 2012

בית ספר לג'אג'לינג

אמא לשלושה . בגילאי 9, 6 ,3
עובדת כצלמת עצמאית .
מצלמת עסקים, אדריכלות , משפחות וילדות בנות 12 לפורטרט בת מצווה.
זה אומר שמשפחות וילדות מצטלמות בעיקר בימי שישי...
אז הנה יום שישי האחרון למשל .
הלו"ז לבוקר שישי היה כזה :
08.00 - גדול לבית ספר בפרדס חנה
08.30 - אמצעי לקיבוץ עין שמר לטיול גן
לקטנה אין גן - חופש (?!)
צילומים ב12.00 בכרכור עד 14.00
11.45 איסוף מבית ספר ומעין שמר באותו זמן את שני הבנים...ואני צריכה להגיע לצילומים למצא בייביסיטר ולדאוג שתהיה להם ארוחת צהריים כשהם מגיעים הביתה..
מרוב מחשבות ותכנונים כבר רציתי לוותר על הכל .
ל"ג בעומר . כל הבייביסיטריות וגם בחור אחד חמוד ומוכשר בילדים ,כולן עסוקות עייפות משבוע של קומזיצים ואין אף בייביסיטר פנויה .
גדול מקבל יום חופש מבי"ס .
אמצעי נוסע אל חבר מהגן ,אמא שלו תאסוף את שניהם.
וקטנה? מה עם הקטנה? היא הוזמנה אל חברה לבלות יחד אבל היא מסרבת . לא מוכנה בשום אופן .."רוצה לבוא לראות אותך בצילומים"
רגע לפני שאני מתפרקת מרוב לחץ אני מחליטה שבסדר, היא תבוא איתי לצילומים.
זה כאן ליד הבית, הסטודיו נעים ומאורגן כמו בית יפה , יש מחשב נייד ודיסק של 'מחסן השטוזונים' תיק עם בובות וצעצועים
וקופסת פסטה למקרה שתהיה רעבה .
והכי חשוב הלקוחה- שירית.
 חוזרת לאחר שלפני שנתיים צילמתי את אחי היפה לבת מצווה וערכנו לה אלבום יפה .
הנה עכשיו אור בת 12 .
אז הרגשתי שזה בסדר , וגם סימסתי לה עידכון , ותמרי היא באמת ילדה בוגרת ומתוקה אז למה לא בעצם?! למה שלא תבוא לראות מה אמא שלה עושה בעבודה ?
הנה אור המתוקה והביישנית :
 אור וזהר ,אחותה הקטנה, שמאפרת אותה :

 אור זהר ואחי שגדלה אבל דומה בול לעצמה לפני שנתיים
  וכשחשבתי שרק בנים מתגוששים כל היום בהבעת אהבה מגושמת..הסתבר שגם בנות,ואפילו גדולות ובוגרות,הולכות מכות לא מעט, זה מתחיל בצחוק ונגמר ב....בכי
אמא באה להושיע "אמרתי לך שככה זה ייגמר.."
 תמרי הביטה בבנות המומה
 אבל בסוף , גם הדמעות המרוחות לא הצליחו להסתיר את האהבה
אחת שתיים שלוש ואמא

וכמה עם אמא לבד...


ואחת עם לשון בחוץ.

כמה שונה הלשון בחוץ זו המתריסה בחופש אין סופי
מהלשון בחוץ בה מגיעה אמא עובדת בסוף היום אל קו הסיום של מקלחת ולמיטות...
ועדיין
לא הייתי מוותרת על שום שלב על שום חיוך או דמעה .
שום כלום .



*צילומים לבת מצווה ? פורטרט ,לא" בוק " .
לפרטים והזמנות 0522454032