Monday, January 30, 2012

אהבה בפרדס -פגישה ראשונה

"ראית את המייל שמיה שלחה?" עלתה השאלה על שפתינו בחרדת קודש..התגובות היו מעורבות :אלה שקראו והחווירו ואלה שטרם קראו ולחייהן היו ורודות והיה להן פנאי לפטפוט סרק ...
"עורו קומו בנות פרדס חנה " היא פתחה מכתב נרגש ומעורר .
ואנחנו מיהרנו להתעורר כי עד היום מה שמיה אמרה היה נכון. 
התאספנו בנות יוצרות לפגישת הפקה ראשונה .
הכרנו ,צחקנו ,אכלנו, החלפנו דעות ,התייעצנו, סיפרנו ,טעמנו שתינו יין חם ,יצאנו החוצה בכפור לבחור מיקום בחצר הגדולה .
בחרתי לי פינה להקים בה סטודיו ,בפינה הזו אני אצלם חברות שיגיעו יחד וגם משפחות ובעצם כל מי שתרצה..

היה נחמד לשמוע מאיפה כל אחת מכירה את האחרת. כל האנשים שמדברים סרה בפיסבוק יכולים לאכול את המקלדת שלהם ,כי אנחנו ,כמעט כולנו ,הכרנו שם ועברנו לאישית פנים אל פנים.
הסיפורים היו מאוד משעשעים. בחלקם היה קסם של ממש. לכולם משותפת ההתאהבות המידית זו ביצירותיה של האחרת. ובעקבות היצירה נולדה הכרות אישית .
כשחזרנו אל הבית החם של ליאת קראו לנו הבנים לראות מה הם בנו בלגו..


האוירה התחממה , התחלנו להשוות קעקועים ,
שרה ניצחה:בקטגורית 'המעוטרת ללא חת' וגם 'המפתיעה ביותר מתחת לסוודר' 
ואילו אני קיבלתי ציון לשבח על העיגול הקטן שקיעקעתי לעצמי בתיכון בעזרת מחט ועט ששברתי כי נמאס לי להכין שעורים..בכל זאת -שימוש בטכניקות של אסירי מחתרת (מה שאני לא מצליחה להבין זה מאיפה שאבתי את המידע הנחוץ להכנת קעקוע ביתי,הרי לא היתה אז אינטרנט,ככה זה :מחוננת וADD)
כל הזמן דילגתי עם המצלמה לחיטוט חופשי בבית מלא ילדים ערים בשעת לילה מאוחרת.
נפרדנו בחיבוקים ובנשיקות,איחלנו לבבי בהצלחה בנסיעה ליפו,כולנו הערצנו את ההשקעה בנסיעה למפגש עם חבורת זרות..
 
יצירה של רוני מלץ המוכשרת תלויה אצל ליאתי בפינת האוכל 
כשחזרתי הביתה פגשתי בפיסבוק את מיה לנדאו , ואת הפוסט שהעלתה ליאת ורדי בר, שהבריזה מהמפגש אבל בטח שיהקה כל הערב כי דיברנו עליה לא מעט(דברים טובים,מה עוד יש לאמר?)
קראתי את הפוסט שלה והתמלאתי קינאה בבנות שבילו ערב כייפי ואני לא הייתי שם ,בול מה שהיא הרגישה כשראתה את התמונות מהערב שלנו עולות .
וכך המשכנו את הפטפוט הינשופיות ואני ברשת.
אתן חושבות שצריך להזמין את מארק צוקרברג לאירוע שלנו? 
10.2.12 בפרדס חנה בקרוב הפרטים המלאים .
השמש תזרח הדשא יהיה ירוק ,יהיה שווה ויפה וטעים ותוכלו להצטלם ולחזור עם זכרונות על נייר ומסגרת.
תבואו !!





* צילומי משפחות ותמונות פרופיל הכי יפות שיש , גם לך יכולות להיות כאלה...לפרטים והזמנות 0522454032






Friday, January 27, 2012

משפחה חוזרת ציר זמן ספקטור

משפחת ספקטור חוזרת ,לפני שלוש וחצי שנים הצטלמו אמא אבא ילד ילדה והריון .
עכשיו הם חוזרים לצילומי משפחה 
"ואוו,איך גדלתם " ככה אמרתי כשהם דפקו אצלי בדלת ויצאתי אליהם.
בפעם הקודמת הצטלמו בסטודיו הפעם מבקשים משהו אחר בטבע "יש בבלוג שלי תמונות של שדה שאנחנו אוהבים לטייל בו " אמרתי לעינת היא אהבה את הרעיון, ואני התלהבתי ממנו.
אז ככה זה נראה שלוש וחצי שנים ושני(!) ילדים נוספים . 


כשעינת יצרה קשר מחודש בפיסבוק היא שלחה לי תמונה לעזור לי להזכר כתבתי לה :"אני זוכרת את הבת שלך היפיפיה ושהילד היה חכמצ'יק הזכיר לי את יותם שלי." 

ואכן הילדה היפה הפכה לנערה יפה והילד החכם נשאר חכם אבל גבוה יותר ויותר חריף .




וכמו בהזמנה מתוך קטלוג הצטרפו אל המשפחה בת ובן תאומים :

זה נדמה לי - או שעינת משתבחת עם הזמן ? 
לא נדמה לי , היא משתבחת.


כיוון שהיה לא פשוט לארגן אותם לתמונה אחת עשיתי תחרות פוזות בנים מול בנות ...


טיילנו ודיברנו והיה קר מאוד ורוח חזקה הקפיאה לכולם את האוזניים ,בסוף הקטנה נשברה ורצתה אל האוטו הביתה לישון , נפרדנו לעת עתה .
ותמונה אחרונה שעינת ביקשה לצלם ואני מתחילה לחשוב שאאמץ אותה כפוזת סיום לכל המשפחות המצטלמות :


תודה למשפחת ספקטור ששמחו לחזור , תודה לאמא שלהם שרצתה לחזור ,והציעה להם צילומים בצהרי שישי ,לאלוהימא על ההפוגה בגשם שאפשרה לנו לצלם בחוץ. 
ושוב אני רואה כמה נהדר המקצוע שבחר בי ,או אני בו ?


 צילומי משפחה אצלנו בחצר בשדות וגם בים לפרטים והזמנות 0522454032 




25.3.2012 התוספת שבאה אחרי...
עינת שלחה לי קישור לאתר שהקימה ונדלקתי .
בימינו הדיגיטליים מעטים טורחים להדפיס את תמונות המשפחה , לפעמים מעבירים אותן אל המחשב הביתי ולרוב הן נשארות לגור במצלמה או גרוע מכך בטלפון איתן צולמו. אני מקפידה להדפיס תמונות ללקוחותי ,
ועינת לקחה את העניין צעד אחד קדימה : 
הרעיון פשוט אל האתר שהקימה מעלים תמונה מהמחשב , שותלים את התמונה בתוך מסגרת מעוצבת ומקבלים גלויה או מגנט עם התמונה וברכה,או הזמנה מקורית לחתונה .
שמחה מאוד לשתף ולהמליץ על השרות והמוצר המקסים של עינת 
*מזמינים http://www.mazminim.co.il


Wednesday, January 25, 2012

שתי חברות יוצאות לדרך

כשחשבתי שזה כבר לא יקרה היא דפקה בדלת ונכנסה בסערה,מאחרת,כמו תמיד,מחייכת מתלוננת שהאיפון שלה לא עובד ,לא מגיב למגע אצבעותיה ,והיא לא מצליחה לענות לטלפונים,תוך כדי מחבקת אותי  ..מיד שכחתי שכבר כמעט ויתרתי על הצילומים המשותפים .
'טוב יאללה' אני מביאה מהאוטו את הציוד תולות יחד רקע שחור חדש שקניתי במלא כסף ,הוא מקומט ואני מתעצבנת ,אבל לא נורא מקסימום נעשה פוטושופ ..מוציאה את המצלמה ואנחנו מתחילות לסובב את הרקע כי האור לא מוצא חן בעיני,מנסות לכל מיני כיוונים עד שאני מרוצה מהתוצאה.ואז יוצאת השמש ומשנה את הכל...
ככה זה יהיה בחגיגת טו בשבט שאנחנו מכינות : רקע שחור מתוח היטב תאורה טבעית מתוכננת ונשים נשים נשים . כאלה שיבואו עם חברות וכלאה שיבואו עם המשפחה וכאלה שיבואו לבד ויפגשו שם חברות שבאו לבד גם .
אני רוצה לצלם חברות .
יום המשפחה צלמת משפחות זה נכון וזה כלכך כייף לי . אין דבר שאני אוהבת יותר מלצלם משפחות ,אנשים (יותר מלקרא ספר, על ערסל בקאריביים ,מול שקיעה, כשחם ונעים ועל מגש קטן לצידי מונח קוקטייל ורוד צהוב ירוק בטעם נענע )

יש את המשפחה שלנו שאנחנו נולדות לתוכה ואיתה עובדות כל הדרך . התיקון שלנו אם תרצו. המקור שלנו . 
ויש את המשפחה שאנחנו בוחרות ומרכיבות לעצמנו - החברות.
פעם היו לי רק חברים בנים איתם הסתדרתי הכי טוב הבנות היו רציניות מידי ישבו וחפרו ,במקום לעשות שטויות יחד,הן היו כבדות ומתלוננות המון, ולא היתה לי סבלנות . מתקופת הילדות במושב יש לי חברה אחת.אחת בלבד.
היום יש לי חברות בנות . מפרדס חנה (פרדס חנה זה שם גנרי ליישוב שנראה קטן אבל הוא ענק והוא כולל את גבעת עדה ,בנימינה ,חדרה, צוקי ים ,תל אביב ,ורחובות גם ) .
שש שנים גרנו בבני ציון הייתי מתלוננת ואומרת שאני בודדה ומשועממת ושאין לי חברות (חוץ מצפי השכנה שהביאה אותי לגור לידה) .
ביום הראשון כשבאנו לגור כאן , פגשתי ברחוב שלנו את רונית,  הזמנתי אותה להיכנס והתחברנו על המקום. 
מאז המעגלים הולכים ומתרחבים .דרך מפגשים מקריים נאספו עוד ועוד נשים אל ליבי ואל חיי .
ליאת שרון זה רומן רומנטי .
לקח זמן להניע את הקשר שמתהדק והולך. ביום הולדת של ענת מגל ראיתי אותה נכנסת ואמרתי לעצמי 'טוב ,ככה זה לא יכול להמשך..' והתחלתי בחיזור עדין . 
אח"כ באתי אל הסטודיו וקניתי ממנה מתנה לאמא שלי .וכתבתי פוסט נרגש .וככה זה נמשך אנחנו מדברות הרבה, צוחקות ,מבינות אחת את השניה ,היא עוזרת לי לעשות סדר בראש כשאני בלחץ ,היא מזכירה לי דברים חשובים היא מבינה אותי .היא צעירה ממני בעשר שנים וחכמה כמו אישה בת מאה. 
היא משהו משהו .
והיא תמיד מאחרת .
וזה היה הרעיון שלה שנצטלם יחד . אז למה כבר עשרה ימים שאנחנו קובעות ומבטלות ? ? 
לצלם את ליאתי זה קלי קלות בשבילי. להצטלם זה כבר סיפור אחר. 
'אני חייבת מקיאז' ' צועקת אליה ונכנסת למרוח שפכטל על האף האדום והעיגולים השחורים מתחת לעיניים 
 ואנחנו מתחילות להתאפר מצחקקות כמו שתי סתומות מול המראה 'רגע!אני חייבת לצלם את זה!! ' 


אנחנו יוצאות אל הסטודיו המאולתר ואני מכוונת את המצלמה על טיימר :2 שניות.
 'זה לא מספיק זמן ' עד שאני מכוונת לוחצת ורצה אליה, המצלמה כבר עשתה את הקליק הדיגיטלי שלה .


שמה על הטיימר הארוך וכשאני מכוונת את המצלמה אני לא יכולה שלא לצלם את ליאת עם הטלפון שלה שלרגע עובד ומייד אח"כ לא . מי אמר שלאייפון אין באגים ??מי?!? וככה היא נראית כשהיא מנסה לצלם אותי באייפון הדפוק שלה.

מצלמות ומצלמות ונהנות כלכך לא רוצות להפסיק, אני פוסלת תמונות עקב סנטרים כפולים וליאתיש אומרת לי "אבל זה רק את רואה " ואז מחליטה להיות אמיצה ואמיתית כמו שאני אומרת למצולמות שלי להיות . לא לפסול על שטויות ,אז מה אם רואים לי את שלושת הסנטרים? זה הרגע שמנצח ,זו השמחה והאהבה ,ואני לא עובדת בדוגמנות וככה אני יפה:עם חברה בבוקר של שמש חורפית מתעתעת .
הנה אחת עם שלושה סנטרים:


 כמה שאנחנו נהנות זה קשה לספר בתמונה .
מדברות על דוגמניות על הרזון המופרז ,העיוות של פוטושופ . אני מספרת לה איך הייתי מתעצבנת כשהייתי עדה להצרת הקפים לדוגמניות רזות עד כאב , כשעבדתי בעולם ההוא של הזוהר השקרני ,של דמויות שלא קיימות במציאות ,של שאיפה לשלמות חולנית ומעוותת .
'אולי תצלמי נערות עם הפרעות אכילה ?' היא מציעה לי 'כי את מוציאה את כולן יפות ואת תעשי להן טוב על הלב ' 
נזכרתי בילדה אחת מקסימה שבאה להצטלם אצלי כפרס שקיבלה , אחרי שהצליחה להתמיד בטיפול ,והפסיקה לתלוש לעצמה את השיער . 
היא מספרת לי על הבת שלה ואני מספרת לה על הטירונות , אסוציאציות שמתחברות לתסריט קוהרנטי בשבילנו.
"בואי נשתף כינים " אני מציעה בנדיבות :



 ולסיום נתנו בוסה . 
נבוכות כמו נערות מצחקקות ועושות עוד אחת כי הראשונה יצאה לא טוב..



 אז אם יש לכן חברה או שתיים תבואו אני אצלם* אתכן יחד !
יהיה שמח .

* צילומי חברות כל השנה - לפרטים והזמנות 0522454032 



Sunday, January 22, 2012

אמא, תביאי מצלמה

דברים שאומרים לאמא צלמת :
 "בטח לילדים שלך יש המון תמונות "
כן יש להם אבל מעטות מהן תמונות שאני מופיעה בהן .
"איפה מדפיסים תמונה למחר בבוקר ? "
במדפסת הביתית אם יש לך דיו צבעוני ,לי אין .
"אנשים עוד מצטלמים בכלל ?"
כן אנשים שרוצים מזכרת יפה באים לצילום מקצועי .
"מי תולה תמונה של עצמו בבית ?"
של עצמו ושל משפחתו ברגעים יפים - מי שרוצה לחייך , זו הכרת הטוב צילום משפחתי .
"איזו מצלמה לקנות ?"
אני מכירה רק את מה שיש לי , קאנון משתי סדרות עיקריות בהתאם לתקציב .
איזו מצלמה אני רוצה? לייקה,  זאת .
ויש עוד ועוד. ויש : 
"אמא תביאי מצלמה
זו מוסיקה לאוזני ,אני רובצת על הספה הגורים שלי עלי ואיתנו חתול מנומנם.  
שפוכה ,אבל קמה אל החדר ומביאה מצלמה .
הילדים אוהבים כשאני מצלמת אותם ,שניה אחרי שהרגע צולם הם כבר מסתכלים בו בצג המצלמה ונזכרים איזה כייף היה ממש כרגע,ואיזה כייף עכשיו .
והנה אני מעלה תמונה מהערב הזה שהיה חם וארוך. ורגע לפני שעלה על דרך 'הערב העצבני' הצלחתי לעצור להתבונן ולבחור- לצלם.

*תמונה משפחתית שתופסת בול את הניואנסים , גם לך מגיע רגע כזה .
לפרטים והזמנות 0522454032 

Saturday, January 21, 2012

לכל שבת מוצאי שבת

נכנסתי אל החדר לראות מה המצב ,האם צריך לסדר לפני השינה .
"ואוו ככה אף פעם עוד לא ראיתי אותו "ורצתי להביא מצלמה .


Wednesday, January 18, 2012

מבB-גוד יפרוץ השלום

יש מקומות שאנשי האזור מכירים טוב טוב . 
איזכור השם מעלה אצל כולם הבנות מסוימות ושותפות גורל...
B-גוד הוא מקום כזה .
אנחנו יוצאות אחר הצהריים לפזר את הבנים אצל חברים ומתכננות ללכת לקנות לנו לק ורוד ולק ירוק .
אבל אז התוכנית משתנה ואנו מוצאות את עצמנו בסניף B-גוד הקרוב , מחפשות חולצת ברצלונה לחבר של יותם ,ופיג'מות  .ומוצאות שם נעליים .לא סתם נעליים,נעלי ספורט של נסיכות.
מוציאות מערימת הקופסאות נעליים קטנות ומוצאות שני זוגות במידה המתאימה , אחד תכלת עם מלא נוצצים והזוג השני -זהב . זהב עם לבבות ובסולייתו לבבות אור שקופים,יצירת פאר,נעלי קו התפר שבין ג'י-לו  לכפר קרע 

היא מתלהבת מהתכולות אני מגלה שהן עולות 39 ש"ח..ושמחה לרכוש לה זוג.
"ממי,אם כבר אנחנו הולכות על קטע נוצץ אז זהב זה של נסיכות"אני מנסה לשכנע אותה ללכת על הזהובות "אבל תכלת זה גם של נסיכות ויש להם פרחים "היא עונה בבטחון .

בB-גוד המוכרות ערביות מהכפרים הסמוכים,יש שם בגדים באיכות ירודה , או שאריות של מותגים בזול,ותמיד יש משהו לקנות שם . 
B-גוד זו הפרעת קשב ענקית מנצנצת ומלאה טונות של גירויים.
כולם קונים שם ,העשירים העניים הבורגנים והלא מוגדרים ,ערביי הכפרים ויהודי המושבות כתף אל כתף, כל האמהות מצטופפות ביום הראשון של הגשם לקנות מהר טרנינג ונעלי ספורט, בתחילת שנת לימודים עומדים בתור לחולצות בתי הספר רבין ליד שבילים דתיים ליד חילוניים . נשים במטפחות שיער ובגדים מהוהים משני עמי המתרס ,ילדים משחקים בכדורים למכירה משתעממים בעוד הוריהם מחפשים בגדים במתלים העמוסים מעבר לקיבולת . כשבבה"ס אוספים את כל החולצות הטרנינגים והמעילים הנשכחים מתגלה תמונת הקולקטיב של פרדס חנה כרכור -תויות של B-גוד על אחוז גבוה ביותר של בגדים.
כמו שאצלנו בבית אומרים מB-גוד יפרוץ השלום.
יצאנו משם עם נעלי ספורט חדשות למתוקה שלנו . הן עלו כמו פיצה משפחתית עם תוספת אחת .
בערב רציתי לצלם אותה ואת נעליה החדשות היא דיגמנה בסבלנות ואז אמרה "תצלמי אותי ככה ":
ועשתה פרצוף מפחיד 




"ואוו,תמרי יש פרחים על על הסוליה של הנעליים " !!

Sunday, January 15, 2012

נשים נשים

בוקר יום א' אני מוקפת נשים .
בשמונה וחצי אספה אותי שירי מפטיש בראש
נפגשנו פעם אחת אצל מיה לנדאו בסדנה ,בבית של דוסה .
אח"כ נפגשנו בפיסבוק . ובסוף היא התקשרה שאבוא לצלם לה בית שעשתה לו נגרות בקיסריה.
סבבה !
אני נכנסת אל המכונית המחוממת שלה ומיד אנחנו בהילוך שני של ידידות , כאילו מכירות כבר מזמן.
הדרך מפרדס חנה לקיסריה קצרה ואנחנו מספיקות ה-מ-ו-ן דיבור ומידע זו על זו .
בקיסריה הנבנית :בתי מידות על שטחים בינוניים , המון בית מעט מאוד חצר- ובריכה .
הרחובות כמעט ריקים ,רק פועלים, מנהלי עבודה, ומפקחי בניה האחראיים על בניית הבתים ללקוחותיהם העשירים בכסף רב .
רובם רוסים .מפקחים ממוצא רוסי .חשמלאים, שרברבים, בנאים ,ערבים ויהודים .עבודת כפיים .
אבל לתפירת הוילונות - מביאים מישהו במיוחד מספרד ...
אנחנו מסתובבות בבית הקיץ הריק ומצלמות בנחת ."יש עוד משהו שאת רוצה שאצלם?"אני שואלת אותה "אני רעבה ולא שתיתי קפה ,בואי נסיים אזמין אותך לקפה " היא עונה לי ..
אישה כלבבי .
לא האיצה בי ,נתנה לי לצלם מה שרציתי וכמה שרציתי , נתנה הכוונה בסיסית ומשם שלחה אותי למלאכתי.כשהיא מנקה ומארגנת את התמונות שלא יראו בהן את הסולמות והדליים ,את הארגזים והשקיות,את השש בש שהשאירו הפועלים ואת בקבוקי הקולה הריקים. שייראה יפה .

אחר כך אנחנו נוסעות בחזרה לפרדס חנה אל גיליס היכן שתמיד נעים ויפה וטעים וטוב.
חולקות סנדביץ' בוקר חביתת ירק עם שקדים (!)ומפטפטות 
ברבע לאחת עשרה היא מורידה אותי בסטודיו .
ענת מביאה את יובל הפתעה מתנת יום הולדת 12 ,הן מגיעות מבית לחם הגלילית ,שלפה את הילדה מבית הספר לבוקר כייף וצילומים.
יובל הורסת פשוט  ה-ו-ר-ס -ת את המצלמה ואותי ,ענת ואני מקוות שהיא תבין עד כמה היא נהדרת עוד לפני גיל ארבעים..
לקראת הסוף אני מבקשת מענת להכנס לי אל הפריים, לא יכולה לוותר על הזדמנות לצלם שתי יפות כאלה אמא ובת בכורה (ואחריה שלושה בנים..) מקסימות .
וככה אני מבלה את הבוקר . מוקפת נשים .
ברוך שעשני אישה .







Saturday, January 14, 2012

הפוגה

הפוגה בגשם יוצאים לטיול
הכי אני אוהבת את טיולי הבוץ בשדות שמול הבית.
יציאה מהחצר המגודרת חוצים כביש שומם(בשבת) וכבר אנחנו בשדות .
בלילות הקיץ שומעים להקות של תנים מיללים חוגגים שם
בחורף הגשם מרווה את האדמה הכבדה ואפשר לשוט בשלוליות ולרוץ בעשב הצומח .
כמה צריך להתווכח להתעקש ולשכנע אותם לצאת מהבית . שלושה עקשנים משונים והוריהם עקשנים גם:
זו רוצה לנעול נעלי ספורט ורודות וזה לא מוכן ללבוש מעיל ומגפיים ..
בסוף כולם יוצאים יחד .
לקחנו גם את עמבה לטיול ראשון עם הלהקה שלה .

בזמן שהבנים התחבאו בעשב תמר ליקטה ולעסה חמציצים .
 תמר התעקשה להמשיך ללכת בשביל טוענת שיש שם סוסים ורוצה לראות אותם. לנו לא זכורים סוסים אבל הולכים איתה על זה...
השמיים היו כאלה באמת

שמאלה בשביל קצת פנימה בין העשבים גילינו שניים בשטח מגודר בחוטים .
אחד בא מייד .
 הסוס ניגש אל איתי בבטחון והם התחבקו .
עברו עלינו רגעי קסם של קשר עדין בין החיה הגדולה והחזקה לבין הקטן הזה .
עמבה שגדֶלה עם חתול למדה ממנו לזחול ולזנק ..כלבה שתיכף תתחיל לילל ולהתחכך ..

ממשיכים בטיול.
רק תמרי מסרבת להפרד מהסוס החום.
"ואוו אמא הנה רגל של דינוזאור"

 איתי ואני עומדים יחד על עצמות רגלו של הדינוזאור ומפרקים לנו עצם אחת שהוא בחר לקחת הביתה.
חזרנו רגע לפני שהגשם חזר 
עמבה ישנה עד עכשיו ..גמר אותה הטיול הזה.


לא כן ולא חם -מדורת השבט החדשה

לא צריכים אותם יותר ! לא לווין ולא כבלים לא חבילת "בסיס "במאות שקלים בכל חודש,לא בהייה אוטומטית במסך מתוך ערפול חושים ועייפות.
הלפטופ הישן שלי כבר לא יעיל לעבודה שלי . חיברתי אותו בכבל אחד למסך הטלויזיה ובחוט אחר למגבר ,ויש לנו כל מה שצריך בטלויזיה שלי  .
גשום וקר בחוץ ובבית חם , לפנות ערב שישי , אני מדליקה את ערוץ היוטיוב הנבחר ,המוסיקה מתפזרת בבית ואוספת אותנו אחד אחד אל הסלון .מהשירים והקליפים אנחנו עוברים לראות סרטוני אנימציה שעשינו ,סרטונים שאחרים עשו, סרטונים טובים תוצרת הארץ וגם חינוכיים.. צוחקים מהשטויות שלנו ונזכרים בימים טוביםבאחד פתאום מופיע מלך, "הי הנה מלך"אנחנו מתרגשים ...

קנינו מקלדת ועכבר אלחוטיים בזיל הזול , המחשב המשפחתי יושב בסלון על מסך גדול ואני מגלה שאני צריכה משקפיים...
יש יו טיוב,וערוץ 23 -הילדים מוקסמים מהתוכניות שאנחנו אהבנו -רגע עם דודלי מככבים .
ואת יס דוקו ,וכל ערוץ שמשדר בטלויזיה משדר גם ברשת ,זה חוקי וזה חינם ובעיקר זו בחירה ולא כליאת שווא מול מסך מהבהב .
לשבת בערב מול טלויזיה זה כמו לשמוע גלגל"צ  (על הפנים
" לא צריך יותר יס "אני אומרת לשולי  "לא.." הוא עונה "צריך יס סטימר..."
וערוץ 10 נותן לי להתעדכן במעללי המעושרות .
רק כדורגל אין. אין כדורגל ברשת ..



Friday, January 6, 2012

צחוקים דמעות וחיבוקים

נתחיל בהתחלה 
אורנוש ואני יום הולדת יום אחר יום.
בכל יום חמישי נפגשות לשיעור,שיחה ,צחוקים ושיתוף . אח"כ מתחת לעץ אצל אורנה אנחנו מתקרבות ומגלות עוד ועוד אחת על השניה.שתי צלמות שתי גדיות,שתי נשים שמשקפות זו לזו זו את זו, והאהבה שלנו מעמיקה . 
"השנה אנחנו חוגגות יחד "אומרת לי אורנוש "סבבה אגוזים" אני עונה מידית , אח"כ עבר חודש בערך והגיע זמן יום הולדת .
מתחילות להתלבט :המוני או אינטימי ?מוסיקה וריקודים או אוכל וצחוקים ? זוגות או יחידות ? ואני לא טובה בהתלבטויות  קר או חם ?קפה או תה ?עבודה או בית ? צבע או שחור לבן?אייפון או גלקסי ? 




 נכנסת ללחץ בגלל ש"צריך" לבשל  ולהחליט ולהתארגן .
אורנוש אומרת לי לעזוב הכל ,היא מוציאה מהתיק פתק ועליו רשמה מה היא מכינה :גבינות ,זיתים ,סלטים,פשטידה ...ומה אני : מרק בטטה , לחם .
ואני מתרגשת וקצת היסטרית והיא מרגיעה אותי ,ובוכה .ואני מרגיעה אותה וצוחקת.מחליטות על אינטימי כל אחת מזמינה חברה אחת ויחד אנחנו מזמינות את השותפות לקבוצת הלימוד שלנו שאני קוראת לה "חמישי תשע ורבע -רושמות " אבל בעצם היא קבוצת "חמישי  תשע ועשרים ,תשע וחצי רושמות " 


ההזמנה ששלחתי במייל  מסבירה הכל :


 חברה יקרה
אורנה דוקטורי ואני מזמינות למפגש צחוקים ושטויות של חברות,
לכבוד זה שאנחנו יום הולדת ב5 ו6 לינואר ונחושות בדעתנו להנות מהיותנו כלות יום הולדת .
התלבטנו אם ריקודים ומוסיקה להמון השמח ,או משהו שלא ידרוש הזזת רהיטים ,ושלא נהיה מוכרחות להיות שמחות.
בחרנו באפשרות השניה .
אולי בשלב מתקדם יותר של הארה נעשה מסיבה רועשת והמונית .
בנתיים באינטימיות .
בואו ביום חמישי בערב נגיד ,תשע ועשרה 21.10 
אל הבית היפה של אורנוש:
 XXXXXXXX  עין הים חדרה, נעשה מדורה נכין אוכל נפטפט ונצחק .
 אתן יכולות להביא או לא להביא מה שבא לכן אם בא לכן.
הכל בסדר
העיקר שתבואו 
ונהיה יחד.
אם מישהי יודעת לנגן גיטרה או מפוחית תביאי .

בשעה 21.00 סימסתי לאורנוש :"החברות שלי עוד מתארגנות נגיע אחרי תשע.."
ב21.15 סימסתי שוב "זה הכל בגלל יפעת "
חיכיתי שתבוא לאסוף אותי והיא ישבה בביתה ממתינה שאבוא לאסוף אותה...
הגענו ברבע לעשר... גשם ירד ברחוב אפיקי מים .
כולן כבר היו שם. היינו תשע  .
היה מלא אוכל טעים ,התנור הפיץ חום נעים הבית של אורנו כולו יופי וחום .אוסף של דברים יפים שהיא מלקטת בטעם המצוין שלה.
מה עשינו ואיך בכינו וצחקנו אין מה להסביר.
ככה זה נראה :
קיבלתי מאורנו חולצה יד שניה עם לב פתוח 
פתאום שמנו לב שבמסיבת יום ההולדת הזו אין אמא שתהיה אחראית על הוצאת העוגה .
אופירה אפתה עוגת יום הולדת והביאה זיקוקים ,עדנה הגננת לקחה אחריות על הטקס שרנו "איפה איפה העוגה "וענינו"הנה הנה "כל אחת בתור בנפרד .עדנה הקפידה על חלוקה הוגנת של תשומת הלב של הילדות האחרות בין שתי כלות השמחה...


הנה הנה העוגה
בערב לפני שיצאתי הדפסתי גלויות קטנות של תמונה מהתערוכה של silver screen
כתבתי ברכות מהירות . ותכננתי לתת לכל אחת את הגלויה שלה לפני שנפרד ,אבל הבנות קראו "ברכות ברכות"  אורנה נתנה אחת בע"פ שלא השאירה עין יבשה באולם ואני התביישתי ,מה אני יכולה להגיד שיעמוד מול האמת של אורנה .
הוצאתי את הגלויות "כשהאהבה נכונה הכל נכון "
חלק מהברכות הקראתי בקול ,הייתי נבוכה מידי ,עם כולן התרגשתי והגרון נחנק,
לאחת בכלל לא הצלחתי להקריא את המילים שכתבתי לה , רק בכיתי וחיבקתי אותה.
ככה זה אצלי תמיד. ישר דמעות . כשאני מתרגשת אני מזילה דמעות :במסיבת חנוכה בגן,בטקס טו בשבט בחופות (בתור צלמת האירוע..) בפרסומות ,ועם חברות טובות.


אחת בכלל לא הצלחתי להקריא את המילים שכתבתי לה , רק בכיתי וחיבקתי אותה.
אופירה הצעירה בחבורה ואני בשכמיות מעשה ידיה
כמה טוב ושמחה וקלילות היינו שם , כל אישה מביאה עולם שלם .
כבר לא ילדה ,אני מתחילה להבין ,למה התכוונו נשים ששמעתי אומרות שהחיים נעשים יותר ויותר טובים אחרי גיל ארבעים.זה נכון .
נזכרתי שכשהייתי בכיתה ה' עשינו בבה"ס עבודה  על שנות האלפיים, בשער ציירתי חלליות ורובוטים ,חישבתי ומצאתי שבשנת אלפיים אהיה בת 31 ," ואוו" אמרתי לעצמי "בטח כבר יהיו לי ילדים ואהיה כבר זקנה"
הייתי שואלת את עצמי שאלות על העתיד ומה יהיה. ומסכמת איתי ,שכאשר אדע את התשובות ,אחזור אל הילדה השואלת ואענה לי. ובאמת,חזרתי אלי ועניתי לעצמי את התשובות לשאלות .

כשחשבנו על המסיבה אורנו שאלה אותי "ומה עם מתנות?" "בטח בטח " קפצתי בצהלה ומיד תירצתי :"זה מאוד חשוב לדעת לקבל מתנות.." 
קיבלנו מתנות נ ה ד ר ו ת !. פרפרים של אור בשרשרת, יצירות מעשה ידן של היוצרות ,ופינוקים מעולים בריח טוב.
מתנות מעולות ,מתאימות בול ,לא יכולתי להזמין יותר טוב בעצמי.
מעולות כמו החברות האלה ,כמו הקביעה שהשנה הזו היא שנת הלב .
אני נזכרת באווירה שהיתה שם בבית החם , פתיחות ואהבה ללא תנאי .
והזיכרון מתוק כמו גל חם נושא אותי .
בשנה שעברה חגגתי עם עצמי ועם חברה מהטלויזיה  , השנה חברות מהחיים .
כל היום הרגשתי כאילו כל העולם (פרדס חנה ) מחבק אותי .גם את השמש שזרחה לקחתי באופן אישי.

בשלוש ומשהו לפנות מחר בבוקר ,כשקמנו ללכת ,שמתי לב אל פרידה קאלו שהביטה בנו ממקומה על הקיר  .



והתמונה שהכי משקפת את רוח המסיבה שלנו בפוסט הקודם