Tuesday, December 16, 2014

טיפול זוגי



אלי חזר לרוקפור . אחרי עשור פלוס של פרידה ,אבל יותר שנות חברות ושורשים עמוקים , מישהו הצליח לחבר אותם יחד .
כששמעתי את החדשות שיפשפתי את אוזני ובאתי לחזרה , לראות במו עיני .


בלוקיישן יצרני ביום וגיהנום עלי אדמות בלילה, בעולם התחתון של שדרות הר ציון , חדר חזרות חשוך .
דחפתי את המצלמה אל הקצה .
ללא מטרה מוגדרת . פשוט הייתי חייבת, אחרי שצילמתי את התמונות הראשונות שלהם כשהיינו בני עשרים והם לבשו חולצות פרחוניות , דרך ההקלטות של האיש שראה הכל  . זה כן ביג דיל שהם שוב יחד כי כשהם נפרדו זה היה כמו גירושים ואני רוצה לשמוע ולראות אותם יחד, כדי להאמין .


יש לילד שלנו חבר ממש טוב , אח , אפון תואם . בארוחת ערב  הם ישבו מולי ושמתי לב שהם לא אוכלים, כי כל הזמן כשאחד מהם דיבר השני הניח את המזלג והביט בו והקשיב לו בריכוז .
״פיצחתי את סוד הזוגיות הטובה שלהם ! הם ממש מקשיבים אחד לשני ״ סימסתי לאמא של החבר.

אותו דבר להקה .
מקשיבים אחד לשני
כל הזמן מישהו מסתכל על מי שמדבר .
   


כמה טבעי הביחד , יש בו נינוחות של קילומטרז׳ חיים משותף .
כולם עכשיו הורים , כולם יודעים מה זה לקום בבוקר וכולם היו במסיבות חנוכה בגן .
הם מנגנים אני מנענעת את הרגל , יש רעש מוסיקלי שלא מפריע לי ,להפך זה מתגבר על זה שבראש, עושה לי להתרכז .


ויש את הרגע הזה שהוא מחפש את הצליל שיש לו בראש:


אני תופסת את אלי לתמונה אחת בכוך של פינת התה .
אין מקום להכניס את כולם בפריים , וגם חושך מצריים .



וכל הזמן בחוץ זונות טרנסג׳נדריות מהשטחים .
צבעוניות בוטות וצעקניות , שמשכו אותי החוצה להסתכל , הרמתי מצלמה לקליק אחד .


״טוב , לא נראה לי שאני אקח פה סטודיו ...״
סיכמתי איתי אחר כך , כשליוו אותי לאוטו (ונקלענו לקטטת זונה עם לקוח , כולל ספרי פילפל ,צרחות והרבה קללות )
נסעתי בחזרה לנמנמת היפה שבה אנחנו גרים .
למחרת בבוקר באוזניים מצפצפות אני לוקחת את הילדה לגן .



**כל הכרטיסים לשתי ההופעות הראשונות נמכרו ,אבל יהיו עוד .
ובאופן כללי אין מה להיות ציניים , רק לשמוח שהם שוב יוצרים יחד .