Tuesday, September 27, 2011

......ולב עולץ- פוסט המשך



זה פוסט המשך
פעם ראשונה שיש כזה ..
פשוט רציתי להראות כמה הן יצאו מתוקות ויפות
בדיוק לשנה החדשה.
אז מה הספקתי היום (אין זמן לסיכומי שנה)
אמש נולדה לאחותי ובן זוגה תינוקת קטנה ,הבוקר מיהרתי ברכבת לראות אותה (מתוקה ויפה ממש כמונו..)
התפללתי שלא יהיו עיצומים והבטחתי לתפוס את זאת עם השער המוחלק ולהרביץ לה ,אם משהו ימנע ממני לחזור בזמן לאיסוף מהגן .
באתי רחרחתי נישקתי התרגשתי התמוגגתי התאהבתי וחזרתי ברכבת . (נסיעה ברכבת זה זמן מיוחד להתבוננות והקשבה :שתי נשים מתאפרות במומחיות ומפטפטות ברוסית, אישה אחת מברכת את כולם בשנה טובה בטלפון , חייל מתקשר לאמא שתאסוף אותו ברכבת ...)
הגעתי בדיוק בזמן להספיק לארוז כמה "מתוקות" לחלק בגן ולחונך האהוב איתמר , הכל בלחץ ובטיסה לגן , איתי חילק לכל גננת ואיחל שנה מתוקה והקול שלו והשפתיים הוורודות היו התגלמות הברכה  . את איתמר לא מצאנו היה חם והמתוקות החלו להנמס ואני התחלתי להזיע ולהיות קצת יותר עצבנית משאני יכולה לסבול את עצמי...
חזרנו הביתה הכנתי צהריים , השכבתי את תמרי לישון , ארזתי עוגייה אחת לתת לחברה שגרה קרוב לביה"ס , ונסעתי לאסוף את יותם משיעור רובוטיקה (היה כייף הוא אמר לי כשנכנס לאוטו ,כמה שמחתי לשמוע שההתעקשות ההורית על שיעור התגלתה כמוצדקת)
ועכשיו סיימתי להכין עוד 17 אריזות צלופן מנצנצות קשורות בסרט . רק 17 שנות טובות והרבה יותר מכך נשים אהובות וראויות לבונבון .
מסתדרת אותן לצילום , אני רואה כמה הן חמודות ושלמות : אחת עקומה ,לכל אחת מקל אחר ,כל אחת בגודל אחר ,זו עם קינמון וזו בלי , זו בשלולית מתוקה של שוקולד וזו לא , שלמות עם עצמן. יש מה ללמוד מעוגיות !
נחלק אותן היום ומחר בבוקר .
תודה לאסתי הקונדיטורית לכל הנשים המקסימות המפרגנות שהגיבו וצחקו והשתתפו במשימה (רגשית)
לבלינג בלינג על הבלינג
לאלוהים על כל אלה ועוד .
שנה מתוקה




 
 שולחן העבודה - כתמיד מופת של סדר ונקיון





Sunday, September 25, 2011

ידיים שמאליות / מתנה לראש השנה

מידי פעם עוד מפעמת בי אשלייה של אישה מטבח . מטבח מתוקתק מעוצב מלא אוכל ומאפים , כל הבלוגים שאני עוברת בהם מוציאים אותי מדעתי ומהמקום הנח בו אני ממוקמת. מידי פעם אני עושה את הטעות הטפשית ומנסה להכין משהו חדש, לא מסתפקת בהנאה שביצירה של מישהי אחרת. אני אומרת לעצמי "היי את זה גם אני יכולה לעשות" 
קראתי בבלינג על מומחית לתופינים אסתי ידידיה ,שמציעה מתכון למשהו מתוק קטן ונחמד ,כדור עוגת דבש מצופה בשוקולד לבן..נשמע טעים וקל והתמונות מאוד משכנעות . ובא לי , פשוט בא לי גם .
לקח לי יותר משבוע לאסוף את כל המוצרים .
בפעם הראשונה קניתי שוקולד לבן חפיסה אחת והילדים גילו אותה לפני שאני גיליתי שצריך שלוש חפיסות למתכון..השוקולד חוסל.
לא ידעתי שהם אוהבים שוקולד לבן...
אח"כ חיפשתי מקלות כאלה עגולים יפים כמו בתמונות של התופינית , לא מצאתי בסוף נסעתי לחנות ייעודית באזור התעשייה של קיסריה מצאתי שם שיפודי במבוק שהם יותר בערך מבדיוק , וקניתי כל מיני שטויות שאין לי מה לעשות איתן כמו מנדולינה מקצועית לחיתוך ירקות(אני מאמינה שבזכותה נאכל כאן המון קולורבי בקרוב..) .


היום החלטתי להתחיל במלאכה לעשות מקצה אחד לראות איך יוצא ולקוות לעוד אחד של שיפורים .
איך יצא ? 
אני אביא כאן את המקור ואת מה שיצא ..תוכלו לשלוח לי פרחים ולחלק לי שבחים על עמידה במשימה .
תמונה מקורית של המומחית לתופינים





























נכון שזה נראה טוב? 
ואפשר לחלק כאלה לגננות לשכנה החדשה לסבתות לחברים ..
כדי שלא יהיו פיספוסים העתקתי על דף נקי את המרכיבים ,


בתור התחלה שמתי בקערה חבילת שוקולד לבן והפעלתי את המיקרו ככתוב בהוראות,אלא שלא הפסקתי את הפעולה כעבור 20 שניות (מי באמת קוראת הוראות?) , תמרי התעוררה וביקשה משהו לשתות פניתי אליה ושכחתי מהשוקולד ,ועד שלא עלה ריח של צמיג שרוף לא הבנתי שזה השוקולד. מוציאה מהר 
"אוי ,שיט שיט , אההה זה חם " זרקתי את הקערה אל הכיור ומילאתי במים , הריח ממלא את המטבח שוקולד שרוף זה מגעיל .


"מה את עושה ?" היא מתעניינת " גם אני רוצה ,אני רוצה להכין עוגת בננה " "לא עכשיו ,היום עוגת דבש " "לא,עוגת בננה " "לא ,עוגת דבש " "לאאאאא עעעעעוגגגגת בנננננה " היא צורחת , בתמורה אני מרידה אותה ממשטח העבודה והיא יוצאת זועפת אל החצר לשחק בבוץ .
טוב שקניתי שלוש חבילות שוקולד , חצי מחבילה מספר שתיים מומסת בהצלחה  חלקית : יש גושים שמתגבשים לפירורים ואי אפשר למזוג אותם לתוך התערובת. מזל שיש לי תבניות קרח קטנות בצורת לב אני דוחסת לשם את השוקולד , מחר הילדים יקבלו אותן . 
חצי שני של חבילה שניה נמס הפעם זה מצליח!! מערבבת הכל יחד ,
ומכניסה למקרר לעשר דקות . 
המקרר מלא אין מקום חייבת לפנות מקום לקערה .
ביד אחת אני מתחילה לדחוף ולמקם קופסאות וסירים , קופסה עם טחינה נופלת מהמדף העליון נוזלת על הדלת על הרצפה ומכתימה את השמלה האדומה שלי 
"כוס אמו כוס אמו כוס אמו של הטחינה המזדיינת הזאת " אני שואגת ,והולכת להביא את המצלמה . 
כורעת ומתחילה לנגב ,קודם גליל נייר (לא) סופג אח"כ סמרטוט .
"כוס אמו בן זונה " חייבת להגיד עוד משהו...מכניסה את הקערה למקרר . 






בנתיים משטח העבודה נראה ככה :


כעבור חמש דקות אני מוציאה את התערובת ומתחילה לכדר כדורים ,
 הראשונים יוצאים גדולים ואני חוששת שהתערובת לא תספיק ,אז אני מקטינה אותם , ורק לקראת סוף המלאכה אני מגלה שהקונדיטורית כתבה כדורים בקוטר 2 ס"מ ...
אחרי קירור נוסף הגיע שלב המקלות היפים .
כאמור מקלות כמו שלה לא מצאתי אז התחלתי במקלות המיוחדים שקניתי ולאחר מחשבה קצרה החלטתי לקחת שיפודים רגילים ולשבור אותם, יצא יותר טוב. ועדיין נראה מעפן.


בשלב הבא אתן לתמונה לדבר 


 טוב, זה לא ממש מצליח לי הכדורים נופלים מהמקלות , לא מספיק קירור כנראה, האצבעות שלי מרוחות שוקולד ויש לי כבר הרעלה סוכר מכל הליקלוקים.
"אמא אני רוצה אפרסק " איזה תיזמון ..עוצרת רוחצת ידיים וחותכת נקטרינה , הצלחתי לבלבל אותה היא לא מבחינה בינהן. 
"הנה מתוקונת"  "אני לא מתוקונת אני תמרי החמודה " היא חייבת להגיד משהו .


הכדורים שלי משאירים סימני החלקה ,למרות ההוראה המפורשת לנער היטב את השוקולד שלא תווצר שלולית קטנה , נוצרות אצלי שלוליות גדולות ומריחות , לא נורא את זה אפ'חד לא רואה .
זהו , סיימתי , אני מרוצה, מרוחה ,ומסריחה ,הרצפה דביקה והילדים רוצים פיצה לארוחת ערב - יש אלוהים. 
כדי לנחם את עצמי אני מכינה לי עדשים עם בצל ופסטה .ואוכלת שתי צלחות ענקיות .

כששולי עובר בדרך מהמטבח לסלון לקרב כדורגל באקס בוקס הוא רואה את הכדורים שלי "ממי,איזה יופי !" הוא מתפעל
ואני חושבת לי בשקט שהוא לא ראה את המקור המושלם אז זה נראה לו יופי.
אין מקור מושלם
בתנאים שלי עשיתי ממש הכי טוב שיכולתי ואין לי בעיה עם זה .
חסרים בלוגים שיראו איך זה עובד באמת . את הליכלוך את הכיור מלא כלים את משטח העבודה המרובב , ולשמוע את כל המריבות הבכי הצחוק והצעקות של אחר צהריים אחד בבית עם שלושה ילדים.
הנה, הקונדיטורית עשתה טיפול פוטושופ לתמונות העוגיות המושלמות שלה...
אפילו ג'וליה רוברטס היפה - חוטפת פוטושופ לפנים  .
אין עולם מושלם יש רק תמונות מרוטשות וחצאי אמת .


מחר אעטוף את המתוקים בצלופן אקשור בסרט סאטן ורוד עם נקודות לבנות ונתחיל לחלק אותם יחד עם ברכת "שנה טובה"
ועדיין לא הכנתי כרטיס ברכה משפחתי ..




*אני מצלמת הרבה יותר טוב משאני אופה , צילומי משפחות ועסקים תמונה לאתר ולפרופיל העסקי 
לפרטים והזמנות 0522454032

Thursday, September 22, 2011

אבות ובנים

כשאני קוראת על את המחקר המדעי שהתפרסם ועשה כותרות , אני מחייכת אל ה"גילוי" .
המדע צריך היה לחקור ולהגיע למה שהנפש והגוף יודעים מתמיד .
איזו תסבוכת מרהיבה של תפקוד רגשי יצר לנו העולם החדש , חשמל ,ומים זורמים ,מכונית ומכונת קפה וגם - הורים מנותקים רגשית , וילדים שעוברים תהליך ניתוק איטי מהרגש שלהם . ומעצמם .
מה הפלא שאנשים ממש נדהמים מהחדשות המרעישות ?שגבר יכול ואף מרוויח מכך שהוא מבלה עם ילדיו , 
אנחנו חיים בדור שלא יודע את מקומו בעולם ,החילוניות הקמת המדינה,הצורך בהתגייסות ,החלוציות והקולקטיב כדת מחקו את חשיבות היחיד .
הורנו והוריהם הועלו לעולה לבניית מדינת ישראל , נשרטו בשריטות שהשאירה חווית השואה ,גדלו בתחושת האשמה הקולקטיבית ,נאבקו על זכותם לשרוד , ואנחנו נמצאים בתווך - בין העולם החומרי המודרני הדורש המרחיק אותנו מעצמנו ,לבין הילדים שאנחנו מגדלים ועצמת הרגשות שהורות מביאה איתה.
אנחנו מתבלבלים .


אבל לא לשם רציתי להכנס...
מסקנות המאמר הזכירו לי כמה נפלא הקשר בין ילדים לאבא שלהם.
איך הם זורחים מאושר כשאבא שלהם נוכח בחייהם .
כמו אתמול , היה אירוע של בתי הספר הדמוקרטיים בסופר לנד,הבנים כלכך התרגשו לקראתו , כבר שבוע שיותם נכנס לאתר של הסופרלנד כדי לתכנן את המסלול . אספנו את שולי מהעבודה בשעה 14.00 ארוחת צהריים משותפת ,ריבים טיפשיים על אוכל ,הבנות הלכו לישון צהריים  והם יצאו לדרך
נסעו שלושת הבנים , יצאו עייפים חזרו אנרגטיים מאושרים ומאוחדים .
איזה אור שנובע מבפנים האיר את פני שלושתם כשנכנסו בערב הביתה ,ולאיתי היה זקן לבן של צמר גפן מתוק ..
זה היה כייף לראות את שלושתם יחד אחרי חוויה משותפת להם בלבד , התקרבות וזיכרון נעים שיישאר להם 
לתמיד.
לא צילמתי אותם אבל יש לי ציור יפה :






כנראה שיש איזו תנועה נכונה  אנשים מדברים פחות על כמה קשה ורע להם , יש את הישראלים החדשים  מלאי רגש ותבונה , שהלב שלהם לא מנותק מהשכל , ועורכי אינטרנט בוחרים להעלות למודעות כל מיני מחקרים שפעם לא היו מענינים אף אחד , הציניות מתאדה , אולי משהו משתנה .


גברים מעזים לבקש מקום בחיי הילדים שלהם :  גמרנו לבנות ולהבנות לכבוש ולסגת ,עבדנו למולך ההייטק חזרנו מאוחר מידי בלילות הביתה נהננו מעט מידי מהחיים , והחור  שבלב לא מתמלא . הם מגלים את מקור הכח וההתפתחות - הילדים .
חלק מהקולות האלה אפשר למצא כאן : בלוגים על אבהות 


זה יותר קל בתור אישה ,לדעת מי את ומה את בחיי הבית והילדים ,הטבע דאג לכך .
שחרור האישה הוא מצב קיים מבחינת הדור שלנו.
הקיצון מתרכך וכבר לא צריכה לגדל שפם ולנסות להיות כמו הגברים , אני חופשיה לבחור אילו חיים אקיים בתור אישה האופציות כולן פתוחות בפני , זכיתי בגבר פמיניסט אין לו עניין מגדרי שמונע ממנו לעשות כל מה שאני עושה בבית ועם הילדים , וזה מזל גדול שלי ושל הילדים.


הגיע הזמן לתנועת שיחרור הגבר .

ואסיים במילותיה של קרן מור : בואו בנים
                                             בואו בנים 







Wednesday, September 21, 2011

אוכל מוכן ואהבה

תמונה אחת מדכאת ...






מתכון לקציצות של סבתא נילי :
בשר טרי וטוב שליש שליש ושליש - אנטרקוט , חזה עוף , חזה הודו אדום . ביצה או שתיים,קישוא או תפוח אדמה , פירורי לחם (אני שמה גם פירורי נבט חיטה ) פרוסת לחם אחת רטובה סחוטה פטרוזליה , שום, מלח פלפל. לטחון יחד ללוש לטגן לבשל ברוטב אדום או רוטב חום.
פחות מזה לא הולך .
אני קונה בשר ומבקשת שיטחנו במקום , שוברת פנימה ביצה ותבלינים לשה חשה מוסיפה מה שצריך מאלתרת מקבבת עוטפת בפירורי לחם ומטגנת ומטגנת ומטגנת (החלק הכי משעמם בבישול) או מקבבת ומבשלת ברטבים שונים .
והם זוללים בשמחה ישר  מהמחבת " זה חם,תעשי לי פווווו"


ופתאום יום אחד זה נפסק .


גדול :"לא אוהב יותר קציצות" 
קטן :"אני לא רעב " ( חכמי משרד החינוך הורו לנעול את כיתות הגן, ולא לתת לאמהות להוציא משם את הילדים לפני השעה 14.00 איתי ,שהתרגל לאכול ב13.00 ארוחת צהריים חמה בגן הקודם שלו, תוקע סנדביץ' בגן ולא אכל ארוחה חמה מאז האחד בספטמבר) 
מזל שיש שישי שבת לאכול בבית .
קטנה : הולכת לגן גורמה שם מבשלים אוכל טעים (כשהגננת היא שפית לשעבר ב'לילית' האגדית ,זה מתבקש...)
והיא גם חובבת בישול ,אוכלת כל מה שמציעים לה .


השבוע נפל דבר בביתנו , קניתי קציצות מוכנות קפואות .
היה יום קשה ,איתי היה בבית ,הייתי מאוד עסוקה ופתאום קראו לי מהגן לבוא לקחת את תמרי וכל התוכניות השתבשו. הגיע זמן הכנת צהריים יותם ביקש סלמון עם סויה ,איתי ביקש שניצל אמיתי (להבדיל משניצל תירס) בחופזה אני אורזת אותם לאוטו לפני שאוספים את יותם נוסעים אל הקצב לקנות חזה עוף טרי ,האיש שעומד לפני בקופה מחזיק שקית שקופה מלאה שניצלונים בצורת כוכב (בחיים לא קנינו שניצלונים מוכנים)אני מהרהרת באפשרות ..שואלת "מאיפה זה?" וטסה אל המקפיא בו מאוחסן האוכל המוכן . אין שניצלונים יש קציצות עוף ..אני לא יכולה לעמוד בפיתוי לוקחת סיכון וקונה שקית קציצות .
כשאני מגישה אותן הם טורפים אותן בשמחה ואני לא יודעת אם לשמוח או להעצב ,כי מצד אחד איזה כיף שלא צריכה להכין אוכל ואפשר לקנות מוכן ,ומצד שני מי יודע מה יש שם בתוך הקציצות וכמה האכילה מזינה באמת?
אני שואלת את עצמי שאלות לגבי תזונת תושבי הבית , האם להסכים לקנות חומוס מוכן ופסטרמה לוותר על הכנתם בבית ?לשחרר אותי מהמעמסה הזו של בישול אוכל טרי בכל יום ?ולהיות בנחת שיאכלו מה שהם רוצים ?
או להתעקש? להמשיך להכין הכל לבד ? 
אוכל ,אמא ,אהבה, נתינה ,הזנה ובריאות, כולם קשורים יחד בקשר בלתי נראה אך יציב .
האוטומטיות שבקשר בין אמהות לבישול מעצבנת אותי , ואני מתחילה להתגמש לעגל פינות לתת להם להנות , ללמוד להרפות מהאחיזות הישנות ומההתנגדות . אם כשאני קונה לו פלאפל אני האמא הכי טובה בעולם בעיניו למה לא בעצם? 
כרגיל עניין של מידה .
ובנתיים ,
ככה זה נראה :
פסטה בלי כלום וקציצות קנויות (יש בהן הרבה מאוד לחם ומעט עוף..)




ארוחת ערב שישי : צלחתו של איתי  



הצלחת של יותם : 




ורק תמרי , אוכלת מרק עם שקדים ומלקקת את הקערה .




טוב , בתור אמא שאוכלת על דבר עם מיונז ..אין לי אל מי לבוא בטענות 
יאללה
קונים קציצות ופסטרמה !!!




Tuesday, September 20, 2011

להתפלש כמו חזיר

החבר שבא הלך, בוב ספוג נגמר, זמן מסך יומי הסתיים , אמא קמה ממנוחת הצהריים ,
מה עושים? יוצאים לחצר לבד לשכלל ולהוסיף לעיר הבוץ שהם בונים . 
אנחנו מפטפטות במרפסת מורידות כביסה והיא מטפסת אל נדנדת הצמיג וטסה לה .
"אני רוצה להתפלש בבוץ כמו חזיר  "אומר הגדול ומביט בי בשאלה..
"סבבה" אני עונה " רק תוריד חולצה .תחלוץ סנדלים. בעצם, תוריד הכל תתפלש ערום" פרקטית - לא רוצה עוד כביסה...
אחרי כמה דקות הוא מגיע אלינו מכוסה אוברול בוץ חגיגי בתוך רגע הקטן מצטרף אליו ,זורק את הבגדים לכל עבר,ולבסוף גם הגברת הצעירה.
 עומדת ובוחנת את מעשיהם לומדת וצופה אחר כך נשכבת בלב בור הבוץ מחייכת מרוצה .
אמבטיית בוץ היא נעשית בשלבים קודם מתלכלכים קצת בכפות הרגליים מתיישבים ב ז ה י ר ו ת בתוך השלולית הייעודית ולאט לאט כל אחד בקצב שלו משתחררים מהפחד מפני הליכלוך , ומתמסרים למריחה לרכות לחום של האדמה .
איזו בריאות ! 







היה רגע שבו חשבתי שאם כבר מצלמת שנעשה מזה שנה טובה .אבל לא הצלחתי לארגן אותם לתמונה אחת מסודרת...נשארה רק הכתובת "שנה" מרוחה באצבע על חזה של תמרי ,ה"טובה" נמרחה והיתה לשלולית בוץ .


בסוף כשנכנסו למקלחת וכל הלבן הפך חום אמרתי להם "מזל שאין לי עוזרת ,הייתי מתחרפנת אם הייתם מלכלכים לה.." 
באמת מזל.

Sunday, September 18, 2011

שנה טובה

השנה החגים מגיעים מאוחר..ויש לי זמן להכין לכל מי שרוצה ברכת "שנה טובה " או מתנה לסבתא ולסבא -תמונה מודפסת על קנבס , או יומן להורה העובד עם תמונות יפות של הילדות שלו ,שיהיה געגוע ויחזור הביתה מהר..
אני יושבת כל בוקר ומבלה על המחשב עם משפחה אחרת שצילמתי .
היו כמה משפחות שקיבלו אותי כמתנה השנה הזו, אני לא מגיעה עטופה בסרט אלא בברלינגו שלא ראה מכון שטיפת מכוניות כבר חודשים (את מי זה מעניין לנקות את האוטו?) 
אבל המתנה שנשארת היא הרבה יותר מוצלחת מכל ואזה או סט סכו"מ שימושי מיובא מסין או וינה..
זו מתנה שנשארת לתמיד.
זה נעים להיות מתנה זה נעים להיות אחראית על זיכרונות מתוקים .



Saturday, September 17, 2011

משהו טוב


מיום חמישי בצהריים עד שבת בערב ,שהות רצופה בבית שלושה ילדים ביחד  .
אַת בתי הקטנה הסתדרת בחיים. יש לך שני אחים שמלמדים אותך הרבה דברים ולומדים ממך לא פחות.
הם שומרים עלייך ומשתוללים איתך
את נסיכתי הסתדרת בחיים
חכמה שידעת לבחור  לאן לבוא.









Friday, September 16, 2011

בוקר שישי

היא העירה אותי הבוקר ברבע לשמונה "אוי לא אין לי כח להסעות הבוקר " אני חושבת בעוד ראשי מסרב להיפרד מהכרית ,הבילוי של ליל אמש מכביד על התעוררות בבוקר יום שישי .
"ילדים היום אתם בחופש בבית,אין לי כח להסעות " יותם מתרעם קלות שאולי הוא מפסיד משהו בבית ספר "משהו כייפי " איתי לא מתלהב מהגן בין כה , ותמרי -אצל תמרי בגן יש קבלת שבת חובה לכל המשפחה,שולי עובד בשישי, אני לא רוצה להיות אמא עם שלושה ילדים בתור כל המשפחה .
אז נשארנו בבית .
מאז שהיא הולכת לגן "עולם קטן" ששם מכבדים ילדים ומאפשרים להם עצמאות מקסימלית , גילתה תמר את קסמי המטבח, מעכשיו אין עוד אמא שמכינה לה .הכל היא רוצה לעשות בעצמה ,"הכל למטה " היא מבקשת בקולה המתוק ומתכוונת שאשים לה את כל המוצרים הדרושים על שרפרף בגובה שלה , לעצמאות מקסימלית..הבוקר הכינה דייסה מקוואקר עם תפוח וסילאן .
אח"כ היא ביקשה :"קרש חיתוך מלפפון רחוץ לא קלוף וסכין " באצבעותיה הקטנות והמיומנות חתכה לנו פרוסות מלפפון טעימות. לא יכולתי להתאפק וקראתי לבנים שיבואו לראות איך האחות הקטנה שלהם עושה דברים שהם אפילו לא חושבים שאפשר ...הם באו לראות ,אכלו מלפפון והסתלקו אל החדר להמשיך במשחק .


יש דבר אחד שאני רוצה לעשות היום ,לא בטוחה שהבנים יצטרפו בשמחה:
קרן שביט מארגנת קולאז' סייל והפעם ממש ליד הבית שלנו , אני רוצה לנסוע לראות למשש להריח ובעיקר לפגוש נשים יוצרות וחברות פייסבוק , וחברות מהחיים .
וזה כלכך קרוב , נסיעה של כמה דקות "בואו יהיה שם דשא גדול ותוכלו לשחק כדורגל" אני מנסה במתק שפתיים
במחשבה שנייה מה יש לי להסחב עם שני רוטנים באירוע נשי מובהק? ?
משאירה אותם בבית ,אחרי טקס האזהרות "לא לעשות שטויות"  האיומים "תתנהגו יפה אחד אל השני  ו"איך מחייגים אל אמא במקרה חרום "  ו "לא יוצאים לשחק בחצר עד שאני חוזרת"..וגם "מותר לכם לשחק באקס בוקס" 
תמרי בוחרת שמלה אדומה עם נקודות נעלי חורף אדומות כובע ורוד ותיק ורוד...אני מתעקשת רק על סנדלים במקום נעליים, "אל מי אנחנו נוסעות?" היא שואלת , רוצה לדעת שם "מי זה היה בטלפון? של מי החנות? מה הוא אמר? איך קוראים לנהג שעקף אותנו ?..."היא שואלת ושואלת ואני עונה  "אנחנו נוסעות אל קרן " וחוגרת אותה במכונית. שמה דיסק של נעם רותם מגבירה ויצאנו לדרך..
מגיעות אל החצר הישנה של עין שמר.


מתחם מאורגן נקי ויפה ,המון דוכנים עמוסים יצירות מקומיות ויצירות מיובאות ,כמה דוכני בגדים מקוריים ויפים , וקרן .
 קרן היא מעצמה של אישה אחת שאוספת סביבה נשים יוצרות מארגנת רשת תמיכה ומשמחת את כולן , את היוצרות את הצרכניות ואת כל מי שאוהבת דברים יפים, גם אם זה רק להסתכל עליהם..
קרן מביאה איתה אהבה והתלהבות אמיתית ואני חושבת שזה סוד ההצלחה שלה ,לא רק הטעם המשובח ויכולת קליטת הטרנד רגע אחד לפני שהוא מגיח לאויר . כישרון ולב רחב שכולנו מרוויחות ממנו .
ההפקה מצויינת יש אוכל טוב ובירה תוצרת בית ,נשים מכל הגילאים יפות ובזוגות מגיעות לבלות באירוע. 
פשוט קסם ישראלי .
כבר בכניסה התעלפנו תמרי ואני מהצעצועים של קידיס' ,בדוכנים הבאים מצאתי את עצמי לבד כי תמר גילתה עניין רב בעגלות ובתינוקות שהגיעו לשם ועברה מתינוק לתינוק מלטפת להם בעדינות את כפות הרגליים "לא בראש" היא מזכירה לעצמה לפני כל ליטוף..
חיפשתי ומצאתי חברות שלי מהפייסבוק  - סוף סוף לתת פנים וחיבוק לשמות מהמסך . וגם כלה שלי לשעבר שילדה לפני שלשה ימים והוציאה את עצמה להתאורר...איזה כייף!!!
בשלב זה תמר תפסה בשיניה את חגורת השמלה שלי ומשכה ומשכה עד שנשברתי מהפטפוט "טוב,הולכות הביתה" אמרתי 
וחזרנו
בבית הבנים נמצאו שלמים ובריאים , החתול בחצר, השמש קופחת , הדלקנו מזגן .
שבת שלום 









Tuesday, September 13, 2011

The Hand That Rocks The Cradle


    Blessings on the hand of women!
    Angels guard its strength and grace,
    In the palace, cottage, hovel,
    Oh, no matter where the place;
    Would that never storms assailed it,
    Rainbows ever gently curled;
    For the hand that rocks the cradle
    Is the hand that rules the world.
    Infancy's the tender fountain,
    Power may with beauty flow,
    Mother's first to guide the streamlets,
    From them souls unresting grow--
    Grow on for the good or evil,
    Sunshine streamed or evil hurled;
    For the hand that rocks the cradle
    Is the hand that rules the world.
    Woman, how divine your mission
    Here upon our natal sod!
    Keep, oh, keep the young heart open
    Always to the breath of God!
    All true trophies of the ages
    Are from mother-love impearled;
    For the hand that rocks the cradle
    Is the hand that rules the world.
    Blessings on the hand of women!
    Fathers, sons, and daughters cry,
    And the sacred song is mingled
    With the worship in the sky--
    Mingles where no tempest darkens,
    Rainbows evermore are hurled;
    For the hand that rocks the cradle
    Is the hand that rules the world.

    William Ross Wallace



Saturday, September 10, 2011

וחמישה כוכבים


אמא שלו (חמותי הנפלאה שונה מכל דימוי חמות מייגע) הגיעה בצהריים להיות עם הילדים,ארזתי תיק קטן ,ספר,קרם לחות ומשקפי שמש . אספתי אותו מהעבודה ויצאנו אל הדרך. לצאת לדרך אל המדבר זה כבר טוב.
"חמישה כוכבים וירח " 
אירוע של קוקה קולה דיאט שאליו הוזמנתי למשימה: כתיבת פוסט בבלוג שלי שבסלונה .
חאן השיירות קצת דרומה לכתם הירוק הנס המרגש ששמו 'שדה בוקר'.
עיר אוהלים לבנה , מקלחות ושרותים משותפים(מבהיקים בנקיונם בכל שעות היום והלילה) , נוף שטוח מדברי, אויר יבש,שמש חמה , והמתנה לשקיעה שיצטנן קצת האויר .
הוא התמקם באוהל ונרדם,כל הדרך דיבר על תקוותו לישון טוב במדבר, אני יוצאת מהאוהל  נשכבת על ספסל מרופד ב"מרפסת" המוצלת , מחכה שמשהו יקרה: מנותקת מאינטרנט ,סקרנית מאוד, ובלי חבר שיקשיב לפרשנויותי על המתרחש, חסרת סבלנות אני מחפשת מידע להזין את המח שעובד על פול טורים , מביטה באנשים שמגיעים ,מצלמת.
מצחקקת למראה שיירת ה"חפופות" :במגבת לגופן, בקבוקי שמפו וקונדישינר בידן, הולכות אל ומהמקלחת ..
מצוטטת לשיחות ,עוקבת בתשומת לב אחר אדמת הלס מכסה אט אט את מכשיר הטלפון שהופקר מחוץ לאוהל.


לוקח זמן למדבר לחדור את מעטפת הפעלתנות המערבית בה אני ארוזה .
השכנה ממול קלטה את הקטע, כפות רגליה על השולחן והיא שקועה בספר ,



אני מקנאה בלק הירוק שעל צפורניה ומחליטה ללכת אל"שדרת החיים הטובים" לקבל איזה מניקור באמצע המדבר .
רק כשאני מגיעה אל "המתחם" אני קולטת את מימד הסתלבט  :









והאנשים - נחמדים ! קהל מעורב נינוח ומרוצה מהסידור : אתם תארגנו לנו פינות מפנקות כריות ענק לשקוע בהן , מוסיקת
רקע מצויינת ,הזמנה להשתעשע במניקור או קריאה בקלפים , במת הופעות גדולה מספיק אבל לא יותר מידי , נוף מדברי ורוח בין ערביים שתכופף את ראשי הדקלים ותפרע אותם באופן כלכך פוטוגני ,ואנחנו נהנה ונרגע .קולות רכים של פיטפוט וצחוק עולים ממרבצי הכריות ושקט ונעם סביב .
ואין שום דבר שיפר את השלווה הזו שמתפשטת.
מתחיל להחשיך , מגיח מהאוהל בג'ינס ונעליים (כי שכחתי לארוז לו סנדלים..) הוא מאוד מרוצה ממה שקורה מסביב , ומצטרף אלי לרביצה חסרת תכלית ושיחת רעים עם חברים חדשים שהכרתי לפני חמש דקות ואחד ותיק שפגשתי במקרה .
בארוחת הערב אנחנו מסבים לשולחן קבוצתי , לרגע אחד זה מרגיש מוזר ,רק לרגע ,מיד אח"כ מתחילים להעביר זה לזה סלטים ומעדנים אחרים , שיחות קטנות מתחילות להווצר ואני שואלת את עצמי בקול "מה היה קורה לו היו מנסים ארוחת ערב כזו עם קהל של ,נגיד, שוודים . האם גם אז היה הקרח נמס ברגע שהתיישבת אל השולחן ? " הוא אומר שכן ,שאוכל מחבר בין אנשים , וחוץ מזה מאז המחאה הוא מרגיש שכולם קרובים זה אל זה קצת יותר (ואוו,המדבר באמת משפיע ) ,רצה הגורל ואיתנו בשולחן יושב צלם האירוע ואנחנו מייד מתחברים בשיח צלמים ואני מבקשת להבין היכן המקרר הקטן מלא קוקה קולה שהבטיחו התמונות? "זה באוהל הVIP , היתה הגרלה "הוא עונה לי ומצביע על שולחן אליו מוסבים ארבעת הבחורים שזכו בה .
אוהל הVIP 
ארוחת קירוב לבבות 
וכל הזמן מרחפים סביבנו מלצרים לבושים גלאביות לבנות (בדואים וכמה סטודנטים בהירי עור שהתחפשו לבדואים) מגישים מפנים ומציעים , ואני מתחילה להרגיש כאורחת באוהלו של מלך הבדואים . הנסיך ואני פורשים שבעים ומרוצים לנמנם לפני המשך הלילה .ברקע שירה בציבור מסביב למדורה .


הוא שוב נרדם ואני קוראת.
עד שהגיטרות של 'איפה הילד' מקפיצות אותי החוצה : "השמיים הגבול" בחירה מצויינת לפתוח הופעה ולהטיס את מי שעדיין באוהל אל הבמה.
עומדת קרוב קרוב לרמקולים וכל תא בגופי רועד מהבאסים,כמו שאני אוהבת .
אחלה הופעה! אינטימית וחשמלית במידה , הצעירים קופצים מקדימה ומאחור הסתבלטנים בכסאות האדומים .לכולם חיוך מרוח על הפנים, מניעים אצבעות וכתפיים , אחת בשורה השניה סותמת אוזניים ,חזק לה..


בשעה אחת בלילה הגיע זמני לקבל מסאז' במתחם הספא ,לביתנים שמות רומנטיים אני מוזמנת אל " ירח " - "זה נשמע כמו שיר של שלמה ארצי " אני אומרת למטפל החמוד שמקבל את פני , הוא עונה שכל דבר מתאים להיות שיר של שלמה ארצי "חתול,דלת,מרפסת"..צודק.
אופיר המטפל עושה לי "פירוק עצמות" מהיר ומעמיק, אני שוכבת על מיטת הטיפולים ברקע ממשיכים איפה הילד לתת את מה שיש להם ,ואין - אין מוסיקה מתאימה יותר מרוק לטיפול כמו זה .תמיד שמים כל מיני פעמונים ודולפינים כמוסיקת רקע וזה מעצבן ומשעמם ובעיקר לא מתאים לקנקים שמשמיעות עצמותי הנרפות תחת ידי המאסטר.
אני לא מפסיקה להודות לו כשאני מצליחה לקום ולצאת מהביתן ,ומדשדשת אל ה"מודיעין"של הספא, המאוייש בשלוש בנות מקסימות וחייכניות ,להודות להן, ולשאול אם יש היכן לטעון את הטלפון שלי ששבק .עמית, מקסימה מחייכת מאוזן אל אוזן מציעה לי להשתמש במטען האישי שלה, לוקחת את הטלפון והולכת לשים אותו במטען, היא מציעה לי לעשות סיבוב ולבוא לקחת אותו כשארצה "אחרי שתיים אהיה בחדר ההפקה " במאור פנים כאילו לא מדובר על שתיים לפנות בוקר כאילו היא לא עבדה כל היום , התאהבתי .
מטיילת בין אנשים ומרחב ברוח הקרירה מספיקה להגיע לשיר אחרון למחיאות כפיים והשמחה של כולם,וגם שלי.
בשעה שתיים המוסיקה נפסקת ודממה מכסה את המאהל מחבקת ועוטפת


רגע לפני מצלמת תמונה אחת ללילה זה - ירח .
וסוף סוף אני מצליחה להירדם .


ומילה על ההפקה : מצויינת .הכל מתחיל ונגמר באנשים שעושים את האירוע ,במקרה הזה פגשתי אנשים אדיבים חייכניים ששמחו לעזור ולתת להנעים את זמנם של האורחים. והשקט התכליתי הזה הדביק את כולם .
מתי עוד פעם ?

השלג של אוגוסט



שבת אחת חמה יצאנו גיסתי הילדים שלה והילדים שלי  למוזיאון הילדים בחולון, מאז ביקורנו האחרון שם ,לפני שנתיים , יותם מחכה להיות בגיל שמאפשר כניסה למסלול החייזרים...
חם חם חם החניון מלא קייטנים שמגיעים אל המימדיון הסמוך. מצאנו חניה ויצאנו בהליכה קצרה אל המוזיאון .
המוזיאון עובד בשיטה של קבוצות ומדריכה , כל קבוצה יוצאת לסיור שלה בנפרד , טיול ארוך במבנה לא גדול מאוד שבנוי כלכך בחכמה עד כי נדמה שהלכנו מרחק גדול.
הגדולים יצאו להיחטף ע"י חייזרים ..מלאי ציפיות הם נופפו לנו לשלום כשנפרדנו .
ואנחנו הצטרפנו לקבוצה שיצאה למסע ביער הקסום .
באפלוליות המוזיאון נענו במסלול מחפשים אחר קונדסון הגמד שחולל ביער מהומה . הילדים צריכים לפתור כל מיני חידות כדי להתקדם ביער , הרעיון טוב הביצוע קצת מיושן בשביל דור הxbox kinnect : בובות ופסלים שמשמיעים קולות הם לא אטרקציה מרגשת ,כבר לא.
באין טכנולוגיה עדכנית נותר החומר האנושי - הנפלא !!
המדריכה שלנו מדברת אל הילדים בשפתם מזדהה ומתרגשת אתם, מצחיקה ומבהילה במידה , שחקנית אינטואיטיבית , זוכרת את שמות ההורים והילדים בתוך שנייה (לזכור שמות ופנים זו תכונה שאני מעריצה..). המסע כולו תלוי בקשר בינה לבין הילדים ,אצלנו הוא היה מצויין.


ויש דברים שלעולם יישארו מהנים.
כמו מסיבת תחפושות משוגעת שערכנו בבקתת שומרי היער (שלוש בובות מבהילות למראה ) 





במסע אנחנו עוברים דרך רגשות שונים, כשנכנסנו אל מערת העטלף היה שם חשוך צפוף וחמים.
המדריכה שאלה "איך אתם מרגישים?" כולם ענו " מפחיד " ורק אני עניתי "נעים"..






לאמיצים שמתגברים על הפחד מובטחת חוויה מיוחדת .
ומותר לגעת וללחוץ ולסובב ולדרוך ולא אומרים "אסור" ולא אומרים "אחר כך" ולא אומרים "לא" שזה כבר כייף !
קפצנו על ענן 
התגלשנו על קשת

ובסוף חיכתה לנו הפתעה נעימה במיוחד : שלג, אמיתי יורד ממכונת שלג מקרקשת ,ומכסה את החדר  בשכבה עבה ולבנה , שלג באוגוסט הוא מתנה .
 בתום המסע יצאנו אל השמש המסנוורת ואל גן הפסלים הנחמד , שם חיכו לנו הגדולים שנהנו לאללה אבל ליגלגו על הטכנולוגיה במסלול: " ואוו , כיסאות זזים..." הם חיקו את תנועת הכסאות ס"מ לכל כיוון לאט לאט ..
אבל היה כייף הם אמרו .
  שזה מה שרצינו בסופו של דבר , 
לכייף .




לסיכום חוויה נחמדה להורים ובילוי שונה וטוב לילדים  
קיבלתי כרטיס אחד מתנה , לכל השאר :כרטיס כניסה עולה 62 ש"ח שזה הרבה , אבל ,קנינו עם נקודות של כרטיס האשראי ושילמנו 30 ש"ח לכרטיס שזה בדיוק מחיר הגיוני !