Sunday, May 29, 2011

פראדה ,פראדה ,קום דה גרסון .

בזמן הכי מוזר הוקרן אתמול הסרט 'Patti Smith: Dream of Life"
נשאבתי לתוכו .
פטי סמית 
 דמות נערצת במעמקי הוויתי ,משוררת לוחמת, נביאה, אינדיאנית עתיקה ,אמא לשני בנים, מתלבשת 'מהמם'...
אישה שחצתה את המאה המרתקת של הרוק עם כל ענקיו ,שאלמלא נשיותה הייתה דמותה מפוסלת בפנתיאון הרוק לפחות באותו גובה כמו בוב דילן .
פטי סמית אמנית רנסנס חכמה ונוקבת .
הסרט - שירה פרי צילומים לאורך אחת עשרה שנים ,אינטימיות בשחור לבן .
מסע מרגש ומאוד נוגע ללב שהולך איתי מהדהד, פטי סמית מלכתי הנערצת .
היא עוברת את המצלמה בהליכה ונעצרת,מצביעה על מכנסיים ג'קט וחולצה גברית לבנה שהיא לובשת  : 'פראדה פראדה קום דה גרסון' .

{ויש לי חברה חדשה יעל, כשנמאס לה מהכל היא אומרת 'אני רוצה חזרה את הדירה שלי במאז"ה ' זה הקוד שלנו ואנחנו צוחקות  }

Friday, May 27, 2011

נה פלה פה ( Deux mois ne pleut pas )

ובעברית :
הגיעו אורחים מפריז,מספרים שכבר חודשיים לא ירד שם גשם, הם מתחילים להיות מודאגים.
'שינסו לחיות שנה כמונו ואז נראה אותם..' אמרתי מגוננת על גינת לבנדר דל השקיה ואדמה חשופה .
מה שכן , מקרון הם יודעים להגיש .

זמר עם שמלה של בת





בן חמש שוכב בחדר מקשיב לדיסק של הדג נחש ומצייר , אני מזהה שאלו הדמויות שלהם מהקליפ של 'אני מאמין' עומדים על ריבועי בטון בתחנה המרכזית .
השיר נגמר הציור נמשך עד שהוא מתרגז כי 'הזמר יצא עם שמלה כמו בת ' בוכה וצועק בכאב של אומן מתייסר ,זה לא מספיק לו . מוחק ומתחיל שוב. 











Wednesday, May 25, 2011

לקחת את הגביע

שלושה אוהדי מכבי חיפה וחבר אוהד הפועל ת"א יצאו במכונית אחת למשחק גמר גביע המדינה .
שער אחת עם הדוד אוהד הפועל ת"א .
הולכים לשמוע קללות.




Tuesday, May 24, 2011

אמוש בתוש ודור העתיד



זהו , כבר אי אפשר להגיד בת מצווה , בת מיצווש בלבד.
אחרת זה לא עובד(מאז ניסים אלוני והגשש לא נרשמה היסטריה כזו) נשים מתלבטות לגבי הבנות מיצווש שלהן הפרטיות ,כשהן מתקשרות לשאול על צילומים אני שומעת משפטים כמו 'היא רוצה ללבוש שמלה עם נצנצים ' 'היא רוצה להתאפר' זה תמיד מעניין לשמוע על הלבטים של אמהות לבנות 12 . ובעצם הן מדברות  על פער דורות הולך וגדל ,על הבדלי תפיסה עצמית על תרבות אחרת ממה שהן גדלו לתוכה. הבנות שלהן הקטנות האהובות פתאום רוצות להיות משהו אחר, משהו שהן לא תמיד מקבלות או מוכנות לראות , ואני ,הצלמת אמא לבת שנתיים, מנסה לפשר ,לעודד את הבנות לבוא בבגדים שלהן לא להתחפש בכובעים ונוצות ,אין אצלי בסטודיו אביזרים שמשמשים את כולן .בדיון על איפור כן או לא  אני נחרצת לא (אבל מגישה את הנחרצות בעדינות אל מול בנות ה12 הדעתניות) . המלצתי לטובת שלום בית היא  בד"כ גלוס שקוף ואולי קצת מסקרה .
בת שתיים עשרה לא צריכה איפור .מי שרוצה להצטלם עם איפור מלא שיער מעוצב ותלבושות תחכה לגיל 16.
בעיני צילומים של פורטרט בגיל 12 הם רגעים של דיוק ועדינות לשבריר שנייה מתגלה בילדה הנערה שהיא תהיה ,משהו משתנה בזיק העין החיוך נראה אחר ,לרגע ,אח"כ היא חוזרת להיות ילדה . על קו הגבול הזה אנחנו מטיילות יחד וזה אושר גדול להראות לה שהיא יפה ככה כמו שהיא ,נהדרת!
בפייסבוק נטשה מתכוננת לבת מצווה של בתהּ משתפת בהתלבטויות לגבי שמלה היא כותבת :' אני לבשתי שמלה תכלת וגרבתי גרביים בצבע לבן עם נעלי סטפס'
אני שומעת את האימהות וגם את הבנות .דורות שחיו בעולם עם מושגים שונים על יופי אופנה ובאיזה גיל עושות מה (ואיקונות של עיבודי מחשב אשר אינן קיימות באמת-לפחות לא בגרסת התמונה המתפרסמת).


'מה לבשתי לבת מצווה? '
סורקת ומעלה תמונה שלי מאותו אירוע  בינואר ,בבית עם משפחה וחברים, הילדים מהקבוצה שלי הכינו הצגה מצחיקה ,השכנות הכינו עוגה עם עיטורים מטופי. היה חם ונעים.
גם לדור שלהן ,שזוכה ללעג תקשורתי המאמץ בשמחה את קשת ליבליך ושפתה, יש שכל ורצון משל עצמן . אם יקבלו את הכוונה טובה ומאזנת מאמא שלהן, ואם נדע לקבל את המצב לאשורו בעיניים פקוחות , הן יהיו הנשים של הדור הבא שימצאו את מקומן בהנהגה ובעשיה חברתית מדעית באמהות מודעת . יחד ולא נגד ולא בתחרות הורדת ידיים.כי בהורדת ידיים הבנות חזקות יותר..וביננו ,גם ככה התקופה הזו מבלבלת ולא פשוטה ונשלטת ע"י הורמונים ומחשבות מוזרות על עצמנו , זוכרות איך הייתן אז ?
ומתרקם לי בראש מקום לחלוק תמונות וחוויות :אני מזמינה אמהות להעלות תמונות שלהן מהבת מצווה ,לשלוח לי במייל
או ישר לפייסבוק , כמו שעושות הבנות .(הידעתן? רוב אלבומי הפיסבוק של בנות 12 עד 17 מלאים תמונות שהן מצלמות את עצמן ומעלות.קצת כמו שאנחנו החלפנו בגדים מול המראה עם עוד בחדר שתי חברות  ,רק קצת יותר פומבי .)
בואו נשתף ..
שנראה : איך היה פעם.
הנה שלי :


ובאותו היום באותה המושבה על אותה רשת דמיונית כותבת ענת מגל על בת מיצווש 
שידורי פרדס חנה אור לגויים



* אוצרת רגעים - צילומים לבת מצווה או סתם כי בא לך לשמוח קצת . לפרטים והזמנות 0522454032

Monday, May 23, 2011

פגישה ברשת

אני גולשת ומטיילת באתרים , דרך הפיסבוק מקיימת קשרים וירטואלים (יש יותר מידי אנשים שבמקום להיפגש אתם פנים אל פנים אני מפטפטת ברשת ומרגישים כאילו אנחנו שומרים על קשר...)
אני אוהבת לפגוש תמונות שצילמתי מציצות אלי מדפים של אנשים,חלקם מוכרים אישית ולפעמים בעמוד של סבתות אני רואה תמונות שצילמתי בהם את הנכדים, ויש חברות שצילמתי להם את העסק או המוצרים ,וככה אני משייטת בין חברי רשת ודימויים מוכרים .
העולם אינו שחור או לבן פייסבוק לא רע ולא טוב ..הכל עניין של מינון וכוונה.
הנה כמה שהשוויצו :



Saturday, May 21, 2011

טבעת של גנב צרפתי * פוסט תאום (תאומים לא זהים) עם חלי גולדנברג 'תקריב'

בבלוג של חלי גולדנברג מתהווה פרוייקט לא מוצהר 'סיפורי טבעות 'אני קוראת את הסיפורים המרגשים ,טבעת אחת שם אני מכירה באופן אישי.
פעם לפני אחת עשרה שנים נסענו לילה אחד בחזרה מחניתה ,האביר הכלב ואני  ,שלושה באוטו הירוק . באזור יוקנעם תוך כדי שיחה רומנטית הוא אמר 'חשבתי לשמור את זה לזמן אחר אבל זה נראה לי זמן מתאים ' והוציא מכיסו שקית ניילון ובה טבעת קטנה ה טבעת . 
הטבעת של סבתא חנה שהספקתי להכיר ונפטרה באותה שנה .
וזה סיפור הטבעת: 


בתחילת שנות החמישים ,קבוצת יהודים פריזאים שחזרו לחיים שעל פני האדמה עוסקת ביצור סריגים (פבריקון טריקו  ...בצרפתית זה נשמע טעים ) 
אברהם רודי ,אב לשלושה(שניים שלו ואחד בנה של אחות אשתו,שנותר לבדו אחרי המלחמה ) נוסע לקנות צמר עבור  הסורגים .העסקה אמורה לספק לכולם צמר לעונה שלמה ,קניה סיטונאית בהנחה גדולה, החלפת מזומנים ברווח נקי לפרנסת המשפחה . 
אברהם רודי נוסע לצפון צרפת  נפגש עם סוחר הצמר מעביר לידיו את השטרות ,והסוחר מסתובב ובורח מהמקום דרך דלת צדדית..
 'אבא לא ידע מה לעשות ' מספרת שרה בתו 'מצד אחד הוא צריך לדווח לכל שותפיו על כשלון העיסקה ומהצד השני העיסקה היתה ,איך לאמר ,לא הכי חוקית מבחינת שלטונות המס בצרפת...' שותפיו החליטו לוותר על העסקה מחשש השלטונות ואברהם שחש את משקל הגזלה על כתפיו ואשר חוש הצדק שלו היה מפותח לא השלים עם הגזרה: התלונן במשטרה קיבל יעוץ משפטי ויצא לחפש אחר הגזלן ברחבי צרפת.
במסעו היה נע ונד ובכל מחוז אליו הגיע רכש  קנקן מקומי לאוסף הקנקנים של אשתו (חלק מהקנקנים נמצאים עד היום במטבח של שרה ) 
המסע נמשך חודשים ספורים, מלווה בחששות ונלחם בייאוש מגיע בסופו אברהם רודי לדרום צרפת ,שם נלכד הגנב עם פילגשו . את הכסף בזבז הגוי מזמן, נותרו מכונית שקנה לעצמו ושתי טבעות יהלום: אחת של אשתו ואחת של הפילגש . אברהם ,יהודי הגון, חלק עם שותפיו את השלל הזעום ולאשתו חנה הוא הביא טבעת יהלומים דקה ועדינה חרוטה בעבודת יד , הטבעת של הפילגש .


הטבעת של סבתא חנה אישה מסורה אמא פולניה מקורית , טבעתה של הפילגש , היא הטבעת שעשתה ממני אישה מהוגנת...






Friday, May 20, 2011

חורף קיץ בארונות









מערימת הבגדים המיועדים למסירה, היא הוציאה חליפת חצאית וחולצה מכוערת(אבל במצב טוב) הוסיפה לחליפה גרבי חורף אדומות,וכפכפי קרוקס סגולות.
הושלם המראה הצועני ועכשיו אם מישהו יראה אותה..מה הוא יחשוב עלי???

הילד חולם

יום שישי 
הוא חוזר מהגן ואף פעם לא אוכל איתנו צהריים , משחק בחדר, עסוק .
נכנס יוצא פותח סוגר שותה כוס מים
'אני הולכת לנוח אתה מצטרף אלי?'  'אני לא עייף ' תמיד אותו דיאלוג של צהרי יום שישי .
כשאנחנו קמים , תמיד תמיד מוצאים אותו ישן .




יש לי אוסף תמונות שלו ישן בשישי אחה"צ (לפחות בחצי מהתמונות הוא במדי ברצלונה ..)

Wednesday, May 11, 2011

עצמאות על הדשא

..'הולכים לחדר אוכל?' ..
השאלה הזו וחשש מהול בה ,עולה בכל שנה לפני יום העצמאות.
השנה גם .
עשור ומשהו שאני חיה עם קיבוצניק לשעבר , מסיבת יום העצמאות בקיבוץ היא סוג של טראומה משפחתית קולקטיבית ..התייצבות מעוקמת פרצוף משתקפת משולחנות סמוכים , מוכרחים להיות שמח. אחת חברת קיבוץ צווחת במיקרופון ומבקשת שנשב אל השולחנות הארוכים ,אשר משנה לשנה נעשים פחות חגיגיים ויותר ריקים (יתרון במקרה של חדר האוכל בקיבוץ ,כמה שפחות אוכל על השולחן פחות סיכוי להתאכזב בטעימה) ואח"כ מדליקים זיקוקים שממלאים את החלל עשן מחניק ואז שרים כמה שירים מישהו קורא מקמה חגיגית ושולי עובר למצב 'אין לי כח להנות 'ואנחנו מסתלקים .
השנה - לא .
השנה הבנתי שאם להיות עם הילדים במסיבה כללית עם אנשים מלבדנו עדיף כאן : קצת תוכן , הרבה רצון פשטות ותקלות טכניות ,קצת ביחד הרבה חיוכים צפיפות נסבלת, 'חברים ,נרים כוסית לכבוד מדינת ישראל ' נרים חמש שש יין פטישים ,שישחררו אותו כבר אמן ,'הורים להשגיח על הילדים ' דגלים דגלים ונפש יהודי הומייה. 
וחוץ מזה ,איפה עוד הם יזכו לראות את אמא שלהם  נוערת בשירה : 'איפה הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן' ?
שירי יום העצמאות עם הטקסטים שהפכו נכס צאן ברזל אבל כלכך לא רלוונטיים לעולמנו כשירי פלמ"ח שוביניסטיים גבריים
(לא,באמת אין לי איפה להחביא סטן ורימון בחזייה אני באמת מצטערת..)
החלום נגוז ומתרקמת מציאות של חיים שמנסים בכל יכולתם להיות נורמליים.
אמא לשלושה שואלת את עצמה שאלות על מוסר על אמונה וסמל .וזה לא פשוט ,האמת אינה קלה או נוחה לעיכול ומי אומר שיש אמת אחת?
אבל הבוקר לשלוש שעות על הדשא מול חדר האוכל הרגשתי בבית.
אם כבר יום העצמאות אז בחניתה על הדשא .
פשוט ומקסים.
תחנות : קליעה למטרה ,ברכת גומי לדוג בה דגי פלסטיק, טרמפולינה,מתנפחים ,באולינג מאולתר בירידה של החניון החדש,קיר טיפוס, צמר גפן מתוק ,פופקורן ,וכמה ארגזים של ארטיקרח עוברים בין החוגגים . 
מסורת בחניתה -טורניר כדוריד -הגברים מציגים יכולת פיזית (מתדרדרת עם הגיל..) משחקים ומזיעים וסביב סביב יושבות נשות השבט אמהות ובנות זוג ,ובנות זוג פוטנציאליות, עוקבות אחר המשחק. מחול חיזור מיוזע שמהווה תחליף לחגיגות האהבה המקראיות בשחת ..
יום העצמאות בקיבוץ, אין את התחושה הדוחה שיש במקומות רבים של ..'בואו נראה כמה כסף אנחנו יכולים להוציא מההורים של הילדים..' הכל של כולם ,בקטן בצניעות, ארטיק קרח למי שרוצה ואין תורים ודוחק ועצבים ,רק חופש ושמחת העצמאות המתחדשת. חזרה למידה לנורמליות :יורדים מהמגדל מרחיבים את תחום החומה (בונים בתים חדשים ויפים ,בניה ביטחונית נגד טילים)
וברקע על צלע ההר עמדות (נטושות ?) של חיזבאללה..


תחי מדינת ישראל 





Tuesday, May 10, 2011

עצמאות צעד אחר צעד

התכנסנו ארבע נשים וסיכמנו שנכתוב על עצמאותנו. 
'אבל ,אני לא יודעת מה לכתוב'...אמרתי 'תמיד הייתי עצמאית ' איך להגדיר תחושה מולדת?
'תעלי תמונה 'אמרה לי ליאת היזמית. 
ביום העצמאות, על הדשא בחניתה, תמר מטפסת לבד אל מתקן גבוה ,אני עומדת למטה מביטה בה .מצד אחד סומכת עליה מצד שני עם יד אחת על הדק המצלמה -מצלמת מהר שלא תיפול ,שלא אהיה שם לקלוט אותה.
לא נפלה.
הסתכלתי עליה :מטפסת צעד יחף אחר צעד. 'אני, לבד' זה המוטו של בת השנתיים שלנו .
ככל שהיא מתפתחת שתינו במקביל חוות את העצמאות שלנו ,אני מחזירה לי אותה והיא מגלה ודורשת אותה.
חג עצמאות שמח  .


' איחוד נשים ' העצמאות שלהן כפי שהן כתבו עליה  :ליאת , נויה ,ענת , 

Wednesday, May 4, 2011

אביב בארבעים

לפעמים כשאני מתחילה להתקרב אל צמת חדשה ,שביל לא סלול שמבצבץ תחת רגלי , אני  נעצרת .
במקום להסתכל בשמחה אל הנוף החדש ,אני  נבהלת ,שוכחת מי אני .
 למזלי חיי מזמנים לי מפגשים ותמונות שמזכירים לי :מי אני ,מה אני עושה ,מה אני אוהבת לעשות ,מזכירים לי שכבר טוב. 
המשפחות שאני מלווה הן מתנה שאין כמותה .
כמה משמח להיכנס אל בית משפחה ולראות תמונות שצילמתי להם . לפגוש יצירה שלי על המקרר ,לראות תמונה גדולה תלויה על קיר משפחתי והמון קטנות באלבומים,במסגרות.
(לימור הראתה לי ,תמונה שצילמתי בחופתם ,תמונה קטנה ממוסגרת שהניחה בחדר השינה. לא רואים את פניהם  והפריים  הזה מרגש אותם, ואותי)

המפגש המחודש עם אותן משפחות עם אותם אנשים בתוכן, מספק הזדמנות לראות מה התחדש וכמה השנים עשו עימנו חסד.
כן,הזמן שעבר היה טוב אל כולנו ,זוגות הפכו משפחה תינוקות גדלו לילדים וחלק מהילדים כבר כלכך גדולים שהם כבר גבוהים ממני בראש ,כל קמטוט ושערה לבנה שלנו הרווחנו ביושר ,והם מוסיפים תווים של אישיות לפנים המצטלמות .
המפגש תמיד אינטימי- כאילו לא עבר זמן, האהבה ממשיכה להתקיים ביננו ,וזו זכות גדולה ושמחה גדולה בשבילי להיות המתעדת שמייצרת עבורם ביטוי ויזואלי לחייהם  .

בשבועות האחרונים צילמתי שתי נשים מקסימות שאני אוהבת מעמקי ליבי ,בנות גילי פחות או יותר עם ילדים בגילאים  יותר מפחות ,את שתיהן צילמתי פעמים רבות.
שתיהן הרות ,לשתיהן לא קל - הסרעפת לחוצה וקשה לנשום ,
ושתיהן כאלה נשים מרשימות והן עושות את זה כמו גדולות . 
באתי אל כל אחת מהן הביתה, בשעות שיש אור ונינוחות מקסימלית וצילמתי ופיטפטנו והמתקנו סודות וצחקנו צחוק שהרעיד לי את המצלמה . 
הריון אחרי גיל ארבעים זה מקום אחר , פריחת הגוף במלואה ,אביב מתעורר
(ככה זה נראה בתמונות ,אני יודעת שכבד וקשה ,והסרעפת לחוצה כבר אמרתי ..)
אני מקדישה את האביב לנשיות לאמהות לאהבה ! 
ואת הבוקר לשתי הנשים המופלאות תמי ולימור .








* צילומי משפחה והריון , בביתכם בנחת ובאהבה רבה - לפרטים והזמנות 0522454032

הרבה מילים


רוב מילים ומחשבות ,אני משתוקקת לתימצות 
האייקו  שירה יפאנית מזוככת .




לבד —

עומד בתוך הפריחה

הברוש
[באשו]