הוא לא מגיע אנחנו מתמדברים (mitmadberim) חזיונות אפוקליפטיים של נביאי הזעם הסביבתיים כמו נראים בערך ככה :
ניו יורק שקועה בשלג אירופה משותקת השלג הרס לגויים את מפגשי חג המולד שלהם וליהודים גם.
ואצלנו 27 מעלות היום .
השבוע העלתי שוב את המעילים לארון הילדים , נמאס לי לראות אותם על המתלה בכניסה לבית עושים לי צפוף בעיניים מסתירים את התמונה היפה שעל הקיר מאחוריהם והכי מכל - תלויים שם כמו בדיחה עצובה שמחכה לפאנצ' שלה .
והיום , יום שלישי שלנו אנחנו מתארגנות לנסוע אל הים יותם מתקשר מבה"ס שאבוא לקחת אותו ואנחנו נוסעים שלושתנו לחוף האקוודוקט היפה .אחת עשרה ושלוש דקות .
אוטובוס תיירים כולם מצלמים ומצטלמים על רקע האקודוקט ,שני דייגים , זוג מבוגרים בסוודר וכובע הולכים דרומה על קו המים , שתי נשים בכסאות שדה מתקלים יושבות בנחת ואוכלות משהו מקופסה משותפת -זו יכולה להיות אני וחברה ..באמצע השבוע מתפנקות .ילדה צהובת שיער וחיוורת רצה על החוף בחולצה ארוכה בצבע חלמון ומכנסיים קצרים לבנים היא נראית כמו קרחון מארץ אחרת יפה וזוהרת בשמש של דצמבר.
מגיעים אל קו המים .
המים הקפואים גורמים לנו לסגת הרחק מעומק הקרסוליים אחורה לעבר החול שרק ידגדגו את האצבעות . שוכבות על החול יותם בונה ערים מחול מוקפות חומה ובהן מבנים מרכזיים ובקתות קטנות - דומה כלכך למשחק המחשב שהוא אוהב .
שלושתנו חולקים לחמניה עם גבינה צהובה שהכנתי לו הבוקר כשהתארגן לבה"ס ,היא מתיבשת במהירות ברוח החמה .הזוג המבוגר פחות סוודרים עוברים צפונה .
אני שולפת מהתיק את המגפיים הורודות שלה שטרם נחנכו כיוון שלא היתה הזדמנות לשלולית עדיין ..אז הבאתי אותן אל הים שתוכל לעמוד בתוך המים במגפיים ולהתפעל מהקסם הזה איך האצבעות לא נרטבות , היא מתלהבת דוחפת רגליים מלאות חול למגפיים הזוהרות ואני נושאת אותה אל תוך המים והיא נגנבת ...
ולי נגמרת הסוללה של 'מצלמת תיק'.
בדרך הביתה מתפתחת שיחה על האקודוקט מאין ולאן ואיך בנו אותו יותם חושב שקבוצות של עבדים במקומות שונים עבדו עד שנפגשו ולא אותה קבוצה מצד לצד.
תמר נרדמה.
אני אמרתי לו הבוקר - לא רוצה לא צריך לא תבוא בגשם וקור נעשה חורף בים ,אני לא נציב המים ולא יכולה לשנות אותך אז נעשה מה שאפשר .
לא הייתי רוצה להיות עכשיו בשלג ,יותר נעים חול חם וצדפים לבנים .
נחמד כאן .
ניו יורק שקועה בשלג אירופה משותקת השלג הרס לגויים את מפגשי חג המולד שלהם וליהודים גם.
ואצלנו 27 מעלות היום .
השבוע העלתי שוב את המעילים לארון הילדים , נמאס לי לראות אותם על המתלה בכניסה לבית עושים לי צפוף בעיניים מסתירים את התמונה היפה שעל הקיר מאחוריהם והכי מכל - תלויים שם כמו בדיחה עצובה שמחכה לפאנצ' שלה .
והיום , יום שלישי שלנו אנחנו מתארגנות לנסוע אל הים יותם מתקשר מבה"ס שאבוא לקחת אותו ואנחנו נוסעים שלושתנו לחוף האקוודוקט היפה .אחת עשרה ושלוש דקות .
אוטובוס תיירים כולם מצלמים ומצטלמים על רקע האקודוקט ,שני דייגים , זוג מבוגרים בסוודר וכובע הולכים דרומה על קו המים , שתי נשים בכסאות שדה מתקלים יושבות בנחת ואוכלות משהו מקופסה משותפת -זו יכולה להיות אני וחברה ..באמצע השבוע מתפנקות .ילדה צהובת שיער וחיוורת רצה על החוף בחולצה ארוכה בצבע חלמון ומכנסיים קצרים לבנים היא נראית כמו קרחון מארץ אחרת יפה וזוהרת בשמש של דצמבר.
מגיעים אל קו המים .
המים הקפואים גורמים לנו לסגת הרחק מעומק הקרסוליים אחורה לעבר החול שרק ידגדגו את האצבעות . שוכבות על החול יותם בונה ערים מחול מוקפות חומה ובהן מבנים מרכזיים ובקתות קטנות - דומה כלכך למשחק המחשב שהוא אוהב .
שלושתנו חולקים לחמניה עם גבינה צהובה שהכנתי לו הבוקר כשהתארגן לבה"ס ,היא מתיבשת במהירות ברוח החמה .הזוג המבוגר פחות סוודרים עוברים צפונה .
אני שולפת מהתיק את המגפיים הורודות שלה שטרם נחנכו כיוון שלא היתה הזדמנות לשלולית עדיין ..אז הבאתי אותן אל הים שתוכל לעמוד בתוך המים במגפיים ולהתפעל מהקסם הזה איך האצבעות לא נרטבות , היא מתלהבת דוחפת רגליים מלאות חול למגפיים הזוהרות ואני נושאת אותה אל תוך המים והיא נגנבת ...
ולי נגמרת הסוללה של 'מצלמת תיק'.
בדרך הביתה מתפתחת שיחה על האקודוקט מאין ולאן ואיך בנו אותו יותם חושב שקבוצות של עבדים במקומות שונים עבדו עד שנפגשו ולא אותה קבוצה מצד לצד.
תמר נרדמה.
אני אמרתי לו הבוקר - לא רוצה לא צריך לא תבוא בגשם וקור נעשה חורף בים ,אני לא נציב המים ולא יכולה לשנות אותך אז נעשה מה שאפשר .
לא הייתי רוצה להיות עכשיו בשלג ,יותר נעים חול חם וצדפים לבנים .
נחמד כאן .
מקסים וחורפי למרות מזג האויר
ReplyDeleteאי אפשר להתבלבל בילדים שלך, ישר רואים שהם מאותו בית יוצר. חוץ מלצלם מדהים את כותבת נהדר, מתי הספר?
ReplyDelete