ומותר לאהוב

דווקא אתמול כשהעשן עוד עמד בארץ , הגיע יום מסיבת החנוכה בגן .
חג חנוכה עדיין לא נגמר, ובכל יום בהדלקת הנרות המילים 'שעשה ניסים ' כבדות לי על הלשון מתגלגלות כמו גחלים בפה.


(אנחנו נוסעים אל הגן פעמיים ביום בכביש של בית העלמין ,מימין הקברים הישנים משמאל החלקה החדשה ,'השכנים השקטים שלנו'  , זה תמיד מוזר לנסוע ולראות את הקהל מתפזר או מתאסף ,אתמול נמנעתי מלהביט . אספתי את הילדים מוקדם סגרתי את החלונות בבית ובכל זאת שמענו את הקהל שהגיע אל ההלוויה .
שעתיים אח"כ באותה הדרך נסענו אל המסיבה. בלב כבד.)

'מעבר חד' קוראים לזה בחדשות .

בדרך אל הגן איתי רץ וקיפץ מוביל אותנו בבטחון בשבילי הקיבוץ .
צילמתי אותו בחושך  מקפצץ בעליצות

 

התישבנו
ונכבשנו בשמחת הילדים ,בשמחת חג האורים .
('אני לא יכול לראות אותו עם חולצה של הפועל' אומר לי אבא שלו )
הילד  לא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב התרגשות ושמחה הוא לא הפסיק לשיר לרקוד לשחק ולעשות פרצופים מצחיקים ,הוא היה כולו אור .
נדבקנו בשמחה שלו הטהורה המתפרצת.
הפעם -פוסט אישי לגמרי עם תמונות הכי פרטיות ...
הפעם אור יקרות של שמחת הילדים  .
הילדים שלנו הילדים שלהם ההמשך כח החיים , נס .

 

האמנם

לאה גולדברג

האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך
בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך
וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב
וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן

ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב

את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם