Sunday, September 4, 2011

מלכת הלבבות

דפני ליף היא הסימן שלו חיכינו ,
מתוך השורות יצאה עמדה ושאלה :"למה?" 
מתוך המחאה נולדה אישה חזקה בינתית ,, מגש הכסף של "הנס של קיץ 2011
למחאה הרבה הורים ,והיא האמא שלה . היא מביאה את הלב  מדברת ועושה , המילים שיוצאות מפיה נכנסות  כמו תדר רוטט מהמקרופון אל מליוני לבבות ויותר .לא 400 אלף , מליונים ,כל אלה שלא הגיעו אל העצרת וצפו בה בערוצי התקשורת .
היא מאחדת ומקרבת במקום להפריד ולדחות . היכן שמישהו מנסה להרע לזרוע טינה להעלות מן האוב מטעני עבר ,היא זורעת אהבה והקשבה ואנושיות .
לאורך כל הדרך עד כה שמירה על כללים על רצון להיטיב . 
והיו התלכלכויות  ,טעויות של בני אדם דרישות וכעס , והן לא חשובות באמת .
הדג נחש על הבמה להקת המחאה שמסריה זורמים אל ילדי, המטען התרבותי של הדג נחש יש לו משקל וחלק בהתעוררות , המילים שלהם פתאום הפכו להיות כח ולא רק זעם ויאוש ,אתמול על הבמה היו לנביאי התקווה .
אני מרגישה שיש רוח של פיוס, כאילו עברנו למקום של רצון לבחור בטוב.
וככה דפני פותחת הלבבות  עומדת על הבמה ומאשרת , יש תדר חדש:


"אנחנו בוחרים להיות כאן, אנחנו בוחרים להיות במקום טוב, בחברה צודקת, אנחנו רוצים לחיות בחברה, כחברה - לא כאוסף של בודדים " (מתוך הנאום שלה ,ומי שיש לו טענות על אורכו שישתוק)


אייל גולן , עומד מול הקהל העצום .פתאום במקום לראות  בו את כל הדברים שאני חושבת על המוסיקה שלו ועל מה שהיא מייצגת , אני רואה את ההתרגשות שלו , מעבר לתלבושת לקעקוע ולדעות הקדומות יש ניצוץ שמאיר . חישמל שם את כולם. והרים חפלה .
כל הקוטרים שלא נראה להם אייל גולן בסוף העצרת - פיספסתם , זו בדיוק הרוח החדשה : כולם יחד .
אף אחד לא שווה יותר או פחות .
אתמול שמעתי בפעם הראשונה את השיר " מי שמאמין לא מפחד" כן המילים מגובבות בחוסן חן  ,אבל הפזמון ..לשמוע ולראות את הקהל העצום שר "מי שמאמין לא מפחד" ,זו קריאה לפתיחת השמיים ,זה חודש אלול זמן  להתקרבות .


ואני רוצה להגיד תודה רבה לדפני ליף וליבה הפתוח .
אני רוצה לחבק את האמא והאבא שגידלו וחינכו אישה כזו ולתת לה בוסה באמצע הפנים.






הקרדיט לתמונה היפה : עודד קרני 
רוצה לצלם אותה , חצי שעה אחת על אחת .





1 comment: