תמונה אחת מדכאת ...
מתכון לקציצות של סבתא נילי :
בשר טרי וטוב שליש שליש ושליש - אנטרקוט , חזה עוף , חזה הודו אדום . ביצה או שתיים,קישוא או תפוח אדמה , פירורי לחם (אני שמה גם פירורי נבט חיטה ) פרוסת לחם אחת רטובה סחוטה פטרוזליה , שום, מלח פלפל. לטחון יחד ללוש לטגן לבשל ברוטב אדום או רוטב חום.
פחות מזה לא הולך .
אני קונה בשר ומבקשת שיטחנו במקום , שוברת פנימה ביצה ותבלינים לשה חשה מוסיפה מה שצריך מאלתרת מקבבת עוטפת בפירורי לחם ומטגנת ומטגנת ומטגנת (החלק הכי משעמם בבישול) או מקבבת ומבשלת ברטבים שונים .
והם זוללים בשמחה ישר מהמחבת " זה חם,תעשי לי פווווו"
ופתאום יום אחד זה נפסק .
גדול :"לא אוהב יותר קציצות"
קטן :"אני לא רעב " ( חכמי משרד החינוך הורו לנעול את כיתות הגן, ולא לתת לאמהות להוציא משם את הילדים לפני השעה 14.00 איתי ,שהתרגל לאכול ב13.00 ארוחת צהריים חמה בגן הקודם שלו, תוקע סנדביץ' בגן ולא אכל ארוחה חמה מאז האחד בספטמבר)
מזל שיש שישי שבת לאכול בבית .
קטנה : הולכת לגן גורמה שם מבשלים אוכל טעים (כשהגננת היא שפית לשעבר ב'לילית' האגדית ,זה מתבקש...)
והיא גם חובבת בישול ,אוכלת כל מה שמציעים לה .
השבוע נפל דבר בביתנו , קניתי קציצות מוכנות קפואות .
היה יום קשה ,איתי היה בבית ,הייתי מאוד עסוקה ופתאום קראו לי מהגן לבוא לקחת את תמרי וכל התוכניות השתבשו. הגיע זמן הכנת צהריים יותם ביקש סלמון עם סויה ,איתי ביקש שניצל אמיתי (להבדיל משניצל תירס) בחופזה אני אורזת אותם לאוטו לפני שאוספים את יותם נוסעים אל הקצב לקנות חזה עוף טרי ,האיש שעומד לפני בקופה מחזיק שקית שקופה מלאה שניצלונים בצורת כוכב (בחיים לא קנינו שניצלונים מוכנים)אני מהרהרת באפשרות ..שואלת "מאיפה זה?" וטסה אל המקפיא בו מאוחסן האוכל המוכן . אין שניצלונים יש קציצות עוף ..אני לא יכולה לעמוד בפיתוי לוקחת סיכון וקונה שקית קציצות .
כשאני מגישה אותן הם טורפים אותן בשמחה ואני לא יודעת אם לשמוח או להעצב ,כי מצד אחד איזה כיף שלא צריכה להכין אוכל ואפשר לקנות מוכן ,ומצד שני מי יודע מה יש שם בתוך הקציצות וכמה האכילה מזינה באמת?
אני שואלת את עצמי שאלות לגבי תזונת תושבי הבית , האם להסכים לקנות חומוס מוכן ופסטרמה לוותר על הכנתם בבית ?לשחרר אותי מהמעמסה הזו של בישול אוכל טרי בכל יום ?ולהיות בנחת שיאכלו מה שהם רוצים ?
או להתעקש? להמשיך להכין הכל לבד ?
אוכל ,אמא ,אהבה, נתינה ,הזנה ובריאות, כולם קשורים יחד בקשר בלתי נראה אך יציב .
האוטומטיות שבקשר בין אמהות לבישול מעצבנת אותי , ואני מתחילה להתגמש לעגל פינות לתת להם להנות , ללמוד להרפות מהאחיזות הישנות ומההתנגדות . אם כשאני קונה לו פלאפל אני האמא הכי טובה בעולם בעיניו למה לא בעצם?
כרגיל עניין של מידה .
ובנתיים ,
ככה זה נראה :
פסטה בלי כלום וקציצות קנויות (יש בהן הרבה מאוד לחם ומעט עוף..)
ארוחת ערב שישי : צלחתו של איתי
הצלחת של יותם :
ורק תמרי , אוכלת מרק עם שקדים ומלקקת את הקערה .
טוב , בתור אמא שאוכלת על דבר עם מיונז ..אין לי אל מי לבוא בטענות
יאללה
קונים קציצות ופסטרמה !!!
מתכון לקציצות של סבתא נילי :
בשר טרי וטוב שליש שליש ושליש - אנטרקוט , חזה עוף , חזה הודו אדום . ביצה או שתיים,קישוא או תפוח אדמה , פירורי לחם (אני שמה גם פירורי נבט חיטה ) פרוסת לחם אחת רטובה סחוטה פטרוזליה , שום, מלח פלפל. לטחון יחד ללוש לטגן לבשל ברוטב אדום או רוטב חום.
פחות מזה לא הולך .
אני קונה בשר ומבקשת שיטחנו במקום , שוברת פנימה ביצה ותבלינים לשה חשה מוסיפה מה שצריך מאלתרת מקבבת עוטפת בפירורי לחם ומטגנת ומטגנת ומטגנת (החלק הכי משעמם בבישול) או מקבבת ומבשלת ברטבים שונים .
והם זוללים בשמחה ישר מהמחבת " זה חם,תעשי לי פווווו"
ופתאום יום אחד זה נפסק .
גדול :"לא אוהב יותר קציצות"
קטן :"אני לא רעב " ( חכמי משרד החינוך הורו לנעול את כיתות הגן, ולא לתת לאמהות להוציא משם את הילדים לפני השעה 14.00 איתי ,שהתרגל לאכול ב13.00 ארוחת צהריים חמה בגן הקודם שלו, תוקע סנדביץ' בגן ולא אכל ארוחה חמה מאז האחד בספטמבר)
מזל שיש שישי שבת לאכול בבית .
קטנה : הולכת לגן גורמה שם מבשלים אוכל טעים (כשהגננת היא שפית לשעבר ב'לילית' האגדית ,זה מתבקש...)
והיא גם חובבת בישול ,אוכלת כל מה שמציעים לה .
השבוע נפל דבר בביתנו , קניתי קציצות מוכנות קפואות .
היה יום קשה ,איתי היה בבית ,הייתי מאוד עסוקה ופתאום קראו לי מהגן לבוא לקחת את תמרי וכל התוכניות השתבשו. הגיע זמן הכנת צהריים יותם ביקש סלמון עם סויה ,איתי ביקש שניצל אמיתי (להבדיל משניצל תירס) בחופזה אני אורזת אותם לאוטו לפני שאוספים את יותם נוסעים אל הקצב לקנות חזה עוף טרי ,האיש שעומד לפני בקופה מחזיק שקית שקופה מלאה שניצלונים בצורת כוכב (בחיים לא קנינו שניצלונים מוכנים)אני מהרהרת באפשרות ..שואלת "מאיפה זה?" וטסה אל המקפיא בו מאוחסן האוכל המוכן . אין שניצלונים יש קציצות עוף ..אני לא יכולה לעמוד בפיתוי לוקחת סיכון וקונה שקית קציצות .
כשאני מגישה אותן הם טורפים אותן בשמחה ואני לא יודעת אם לשמוח או להעצב ,כי מצד אחד איזה כיף שלא צריכה להכין אוכל ואפשר לקנות מוכן ,ומצד שני מי יודע מה יש שם בתוך הקציצות וכמה האכילה מזינה באמת?
אני שואלת את עצמי שאלות לגבי תזונת תושבי הבית , האם להסכים לקנות חומוס מוכן ופסטרמה לוותר על הכנתם בבית ?לשחרר אותי מהמעמסה הזו של בישול אוכל טרי בכל יום ?ולהיות בנחת שיאכלו מה שהם רוצים ?
או להתעקש? להמשיך להכין הכל לבד ?
אוכל ,אמא ,אהבה, נתינה ,הזנה ובריאות, כולם קשורים יחד בקשר בלתי נראה אך יציב .
האוטומטיות שבקשר בין אמהות לבישול מעצבנת אותי , ואני מתחילה להתגמש לעגל פינות לתת להם להנות , ללמוד להרפות מהאחיזות הישנות ומההתנגדות . אם כשאני קונה לו פלאפל אני האמא הכי טובה בעולם בעיניו למה לא בעצם?
כרגיל עניין של מידה .
ובנתיים ,
ככה זה נראה :
פסטה בלי כלום וקציצות קנויות (יש בהן הרבה מאוד לחם ומעט עוף..)
ארוחת ערב שישי : צלחתו של איתי
הצלחת של יותם :
ורק תמרי , אוכלת מרק עם שקדים ומלקקת את הקערה .
טוב , בתור אמא שאוכלת על דבר עם מיונז ..אין לי אל מי לבוא בטענות
יאללה
קונים קציצות ופסטרמה !!!
No comments:
Post a Comment