שיעור בחשבון ונשימה

הגענו לכיתה ג' ופתאום יש שעורי חובה ופתאום שיעורי בית והילד מפריע בשיעור והמורים מורים כמו בבה"ס שהייתי בו ילדה , ופתאום אני מוצאת את עצמי עומדת בתחתונים בצהרי היום צועקת על הבן שלי בטון פיצ' גבוה כלכך שתיכף אני אתפוצץ.
והכל בגלל שיעורי בית .
אני מתעצבנת ומייד מצטערת שאמרתי שאזרוק את הספרים לפח שלא יילך יותר לבי"ס .
חצי שעה לפני כן בשקט ובשלווה הבטחתי  לו שאני איתו באש ובמים ,והסברתי שכדי לשנות את המערכת צריך לפעול מבפנים ולא להפריע בשיעור גם אם משעמם לו. ומשעמם לו .והוא שונא חשבון חושב שהוא טיפש ולא מבין.
התיסכול שלו מדביק אותי והופך לכעס, אני מתנצלת על הצעקות ומבקשת להתחיל מחדש .
הוא מכין לנו משחק קופסה שהוא חושב שאני אוהבת ואנחנו משחקים ולא מדברים על שיעורי בית בחשבון .
אני מרגישה מתוסכלת וכועסת , הפכתי לשוטרת שיעורי בית לשוטרת נוכחות בשיעור ,ולא לשם כיוונתי ולא רציתי להגיע למקום הזה.
לקח למורה שלנו מכיתה א ב שנתיים להראות לנו שאפשר לסמוך עליו שיש לו מידה וחוש ללמוד בקצב ובאופן שהוא רוצה . וכלכך הייתי מאושרת וגאה בבה"ס הליברלי ,בילד שמלמד אותי שגם מחוץ לשיעור הוא לומד .
ועכשיו  כולם באותה חוברת באותו עמוד .
ואני מתפרצת עליו כשבעצם מה שאני באמת רוצה לעשות זה להתנער ולהתחיל הכל מהתחלה .
ואז אני מוצאת לוח שבו הוא עשה לעצמו תירגול חשבון והוא אומר לי 'אמא הבנתי כל מה שהייתי צריך לדעת זה מה זאת אומרת תרגיל כפל'
מקבלת שוב חיזוק למה שהאמנתי בו כל הזמן : בית ספר דמוקרטי -זה כן מתאים לכל ילד ,זה כן צריך להיות חוזה של כבוד בין הילד המורה וההורים,לא צריך להיות בכפיה ,כל אחד בקצב שלו , עם הרבה כבוד והדדיות ,עם בחירה ואחריות ומחויבות .
'אתה רואה'אני אומרת לו אחרי כמה דקות כשאנחנו מחובקים 'לפעמים צריך להגיע לקצה של מריבה להוציא את כל הכעסים החוצה כדי לעבור למקום חדש של הבנה'