ים שלנו

בכיכר לפני הקיבוץ אני מרגישה ששוב עולה לי הלחץ 'האם השומר הרע יעצור אותנו בכניסה?' 

מתרגזת על עצמי .

אחרי שנים של כן ,היה 'לא' אחד מגעיל ומאז בכל פעם שאני מתקרבת אל השער ,הבטן שלי מתכווצת קצת.

'ססאומו ,מה אני רוצה ?ללכת עם התינוקת שלי לחוף הים?למה זה צריך להיות עניין מסובך של חניה ותחינה?

הים -ים תיכון והוא של כולנו ושל אף אחד, לא?אז למה הקיבוצניק שבשער לא נותן לנו לעבור???'

אני מדברת אל עצמי בקול רם 'זה נהיה מלחיץ ומעצבן שאת נלחצת'

שמאלה לשער הקיבוץ ,הנה השומר ,הוא עומד ומדבר עם מישהו מסתכל עלינו ,אני מחליטה להתעלם מקיומו ולהמשיך לנסוע.

דקה אח"כ אנחנו עומדות ומסתכלות על זה :

חולצות נעליים וסנדלים עומדות ומסתכלות 

החוף ריק  אין איש מלבדנו .

תמרי אוספת אבנים ובריצה ברווזית ממהרת אל המים לזרוק אותן .

גל ועוד גל מגיעים אל החוף ומרטיבים לנו את הרגליים ,

צעד ועוד אחד לתוך המים בעקבות האבן שזרקה-והיא מתיישבת בלבוש מלא כולל חיתול, כולה בתוך המים .

טוב שהבאתי מגבת ותפוח .אני מחלצת אותה מהבגדים הרטובים והקרים .

איזה סתיו מקסים,רוח נעימה ושמש נעימה והכל בדיוק במידה המושלמת.

יושבות לאכול יחד תפוח

 

מרחוק על החוף מתארגנת קבוצת ילדים נכנסים אל המים עם סירות קייאק צהובות , כמו שורה של ברווזים אחרי המדריך משיטים וצועקים אליו שיחכה . אני מקנאה בילדים , מתנדנדים על הגלים השקופים . 

שוכבות על החוף . הכל מלא צדפים ואבנים קטנות מצע מושלם לשכיבה .

מאחורינו מגיחה פתאום שמנמנה בלונדינית וחברותית ביותר  כלבת לברדור נשכבת לצידי ואנחנו מלטפות אותה.

'איזה קסם' של אמיר לב מתנגן לי בראש .

איזה קסם ,שתינו .

בעשר וחצי , אנחנו מתקפלות .