אורנוש ואני יום הולדת יום אחר יום.
בכל יום חמישי נפגשות לשיעור,שיחה ,צחוקים ושיתוף . אח"כ מתחת לעץ אצל אורנה אנחנו מתקרבות ומגלות עוד ועוד אחת על השניה.שתי צלמות שתי גדיות,שתי נשים שמשקפות זו לזו זו את זו, והאהבה שלנו מעמיקה .
"השנה אנחנו חוגגות יחד "אומרת לי אורנוש "סבבה אגוזים" אני עונה מידית , אח"כ עבר חודש בערך והגיע זמן יום הולדת .
מתחילות להתלבט :המוני או אינטימי ?מוסיקה וריקודים או אוכל וצחוקים ? זוגות או יחידות ? ואני לא טובה בהתלבטויות קר או חם ?קפה או תה ?עבודה או בית ? צבע או שחור לבן?אייפון או גלקסי ?
נכנסת ללחץ בגלל ש"צריך" לבשל ולהחליט ולהתארגן .
אורנוש אומרת לי לעזוב הכל ,היא מוציאה מהתיק פתק ועליו רשמה מה היא מכינה :גבינות ,זיתים ,סלטים,פשטידה ...ומה אני : מרק בטטה , לחם .
ואני מתרגשת וקצת היסטרית והיא מרגיעה אותי ,ובוכה .ואני מרגיעה אותה וצוחקת.מחליטות על אינטימי כל אחת מזמינה חברה אחת ויחד אנחנו מזמינות את השותפות לקבוצת הלימוד שלנו שאני קוראת לה "חמישי תשע ורבע -רושמות " אבל בעצם היא קבוצת "חמישי תשע ועשרים ,תשע וחצי רושמות "
ההזמנה ששלחתי במייל מסבירה הכל :
חברה יקרה
אורנה דוקטורי ואני מזמינות למפגש צחוקים ושטויות של חברות,
לכבוד זה שאנחנו יום הולדת ב5 ו6 לינואר ונחושות בדעתנו להנות מהיותנו כלות יום הולדת .
התלבטנו אם ריקודים ומוסיקה להמון השמח ,או משהו שלא ידרוש הזזת רהיטים ,ושלא נהיה מוכרחות להיות שמחות.
בחרנו באפשרות השניה .
אולי בשלב מתקדם יותר של הארה נעשה מסיבה רועשת והמונית .
בנתיים באינטימיות .
בואו ביום חמישי בערב נגיד ,תשע ועשרה 21.10
אל הבית היפה של אורנוש:
XXXXXXXX עין הים חדרה, נעשה מדורה נכין אוכל נפטפט ונצחק .
אתן יכולות להביא או לא להביא מה שבא לכן אם בא לכן.
הכל בסדר
העיקר שתבואו
ונהיה יחד.
אם מישהי יודעת לנגן גיטרה או מפוחית תביאי .
בשעה 21.00 סימסתי לאורנוש :"החברות שלי עוד מתארגנות נגיע אחרי תשע.."
ב21.15 סימסתי שוב "זה הכל בגלל יפעת "
חיכיתי שתבוא לאסוף אותי והיא ישבה בביתה ממתינה שאבוא לאסוף אותה...
הגענו ברבע לעשר... גשם ירד ברחוב אפיקי מים .
כולן כבר היו שם. היינו תשע .
היה מלא אוכל טעים ,התנור הפיץ חום נעים הבית של אורנו כולו יופי וחום .אוסף של דברים יפים שהיא מלקטת בטעם המצוין שלה.
מה עשינו ואיך בכינו וצחקנו אין מה להסביר.
ככה זה נראה :
 |
| קיבלתי מאורנו חולצה יד שניה עם לב פתוח |
פתאום שמנו לב שבמסיבת יום ההולדת הזו אין אמא שתהיה אחראית על הוצאת העוגה .
אופירה אפתה עוגת יום הולדת והביאה זיקוקים ,עדנה הגננת לקחה אחריות על הטקס שרנו "איפה איפה העוגה "וענינו"הנה הנה "כל אחת בתור בנפרד .עדנה הקפידה על חלוקה הוגנת של תשומת הלב של הילדות האחרות בין שתי כלות השמחה...
 |
| הנה הנה העוגה |
בערב לפני שיצאתי הדפסתי גלויות קטנות של תמונה מהתערוכה של silver screen
כתבתי ברכות מהירות . ותכננתי לתת לכל אחת את הגלויה שלה לפני שנפרד ,אבל הבנות קראו "ברכות ברכות" אורנה נתנה אחת בע"פ שלא השאירה עין יבשה באולם ואני התביישתי ,מה אני יכולה להגיד שיעמוד מול האמת של אורנה .
הוצאתי את הגלויות "כשהאהבה נכונה הכל נכון "
חלק מהברכות הקראתי בקול ,הייתי נבוכה מידי ,עם כולן התרגשתי והגרון נחנק,
לאחת בכלל לא הצלחתי להקריא את המילים שכתבתי לה , רק בכיתי וחיבקתי אותה.
לאחת בכלל לא הצלחתי להקריא את המילים שכתבתי לה , רק בכיתי וחיבקתי אותה.
ככה זה אצלי תמיד. ישר דמעות . כשאני מתרגשת אני מזילה דמעות :במסיבת חנוכה בגן,בטקס טו בשבט בחופות (בתור צלמת האירוע..) בפרסומות ,ועם חברות טובות.
 |
| אחת בכלל לא הצלחתי להקריא את המילים שכתבתי לה , רק בכיתי וחיבקתי אותה. |
 |
| אופירה הצעירה בחבורה ואני בשכמיות מעשה ידיה |
כמה טוב ושמחה וקלילות היינו שם , כל אישה מביאה עולם שלם .
כבר לא ילדה ,אני מתחילה להבין ,למה התכוונו נשים ששמעתי אומרות שהחיים נעשים יותר ויותר טובים אחרי גיל ארבעים.זה נכון .
נזכרתי שכשהייתי בכיתה ה' עשינו בבה"ס עבודה על שנות האלפיים, בשער ציירתי חלליות ורובוטים ,חישבתי ומצאתי שבשנת אלפיים אהיה בת 31 ," ואוו" אמרתי לעצמי "בטח כבר יהיו לי ילדים ואהיה כבר זקנה"
הייתי שואלת את עצמי שאלות על העתיד ומה יהיה. ומסכמת איתי ,שכאשר אדע את התשובות ,אחזור אל הילדה השואלת ואענה לי. ובאמת,חזרתי אלי ועניתי לעצמי את התשובות לשאלות .
כשחשבנו על המסיבה אורנו שאלה אותי "ומה עם מתנות?" "בטח בטח " קפצתי בצהלה ומיד תירצתי :"זה מאוד חשוב לדעת לקבל מתנות.."
קיבלנו מתנות נ ה ד ר ו ת !. פרפרים של אור בשרשרת, יצירות מעשה ידן של היוצרות ,ופינוקים מעולים בריח טוב.
מתנות מעולות ,מתאימות בול ,לא יכולתי להזמין יותר טוב בעצמי.
מעולות כמו החברות האלה ,כמו הקביעה שהשנה הזו היא שנת הלב .
אני נזכרת באווירה שהיתה שם בבית החם , פתיחות ואהבה ללא תנאי .
והזיכרון מתוק כמו גל חם נושא אותי .
בשנה שעברה חגגתי עם עצמי ועם חברה מהטלויזיה , השנה חברות מהחיים .
כל היום הרגשתי כאילו כל העולם (פרדס חנה ) מחבק אותי .גם את השמש שזרחה לקחתי באופן אישי.
בשלוש ומשהו לפנות מחר בבוקר ,כשקמנו ללכת ,שמתי לב אל פרידה קאלו שהביטה בנו ממקומה על הקיר .
