פרידה ממלך

הוא הגיע אלינו ביום הולדתי ינואר 99' .
אברהם מצא אותו עם עוד שני גורים בחולות של צמת גלילות . הוא היה גוש פרווה מטונפת מלאה קרציות ופשפשים רגע לפני שגווע ברעב ,לקחנו אותו לוטרינרית שלא היתה אופטימית במיוחד לגבי סיכוייו האכלנו אותו במזון מיוחד עתיר קלוריות פלינו ממנו את הקרציות אחת אחת ואהבנו אותו . והוא התחזק וגדל ושרד "נס רפואי" אמרה הוטרינרית כשפגשה אותו כעבור שבועיים .
"כשזוג מאמץ כלב זה סימן שהם מתכננים להשאר יחד "אמרה לי חברה 

"תקראו לו מלך " הציעה תמי כשראתה אותו .
קראנו לו מלך .
והוא הלך איתנו לכל מקום .

עברנו יחד מתל אביב ליפו שם היינו שוחים יחד בים כל יום , הוא אהב לקפוץ ולרוץ בחול ,לעבור בין אנשים בחוף להסתכל במבט של כלב עד שיבינו ויתנו לו חתיכה מהאבטיח שהם אוכלים , להתפלש בגופות צבי ים סחופים שמצא , ולנבוח על סוסי עגלות "האלטע זאכן" שעברו מתחת לבית .
"לי אין בעיה עם השם שלו אבל מלך יש רק אחד " אמר לי השכן ,סוחר הסמים שגר בקומה ראשונה, מצביע למעלה אל אלוהים.
"זה כלב הצלה הונגרי " אומרת לי דוגמנית אחת שפוגשת אותו בסטודיו של יקי : "תזרקי אותו למים תראי איך הוא שוחה "...
בביקוריו סבא יוסי היה ממלא את כיסיו שקדים שמלך אהב לאכול מכף ידו .
סבא אילן היה מגניב אליו עצמות עוף ואנחנו היינו מעלימים עין מההפרה של חוק "רק אוכל לכלבים ".
באוטו היה יושב בכסא שליד הנהגת מוציא את הראש מהחלון ונהנה כמו שרק כלב יכול להנות "למה הוא לא חגור?"שאל אותו שוטר על קטנוע שעצר לידי ברמזור .
2001 במסיבת החתונה שלנו מלך היה אורח כבוד קשרנו לו סרט תכול יפה ושחררנו אישור חד פעמי לתת לו לטעום מכל מה שבא לו , הוא חצה את המרפסת מידי פעם כששיפוד בפיו עובר בין בני הלהקה המורחבת שלו זוכה לפינוקים וחיבוקים מכולם,כזה מן כלב לבבי הוא היה .
הרב הג'ינג'י ביקש מכולם "חוץ ממלך"להגיד אחריו אמן , הוא מופיע על איורי הכתובה שלנו .
הוא היה הראשון שרץ לקבל את פני ונבון מספיק שלא לקפוץ על השמלה הלבנה שלבשתי .

2002 הוצאנו את יותם מהפגיה ,שאלנו את הרופאים אם מותר להחזיק כלב באותו בית עם תינוק רזה וקטן "רצוי שיהיה בבית כלב " ענה הרופא ושמחנו כלכך .

כלב הוא כמו ילד עד שנולד ילד אמיתי " אמרה לי פעם תמר שהיו לה שלושה בנים וכלב .
הוא היה כלב ,לא ילד ,אבל כלב אנושי עם עיניים טובות והמון אהבה לתת , פרווה בוהקת שחורה ולשון מחוספסת מדגדגת את כף היד .
בחורף הוא פחד מרעמים והיה מתכרבל למרגלותינו .
עברנו לגור במושב והוא יצא אל החצר ולא רצה להיכנס יותר הביתה .

רבץ בכניסה משגיח על הבית והחצר הגדולה. לילה אחד הגיעו גנבים , כשבאו מקדימה גירש בנביחות וכשניסו לחזור ,חיכה להם בחושך על מדרגות הכניסה אחורית , חיכה בשקט עד שהגיעו ממש אל סף הבית ואז התנפל בנביחות מבהילות, פתחתי מהר את החלון וראיתי אותם נסים על נפשם לאור ירח ...בלילה ההוא היינו גאים כמו הורים של ילד בר מצווה ! "כלב טוב כלב חכם "ליטפנו לו מתחת לאוזן והוא חייך .
ואז נהגת אחת עם ג'יפ דרסה אותו ,עברנו ניתוח שבו הורכבה הכתף שלו מחדש ואספו את החלקים שהתפרקו לכדי גוש משוחזר של פרווה מגואלת , תפרים מצד אל צד ,שכב על שמיכה במשך זמן מה עד שיחלים וסעדנו אותו כולל פיפי והאכלה מכף היד. נס רפואי 2 .
צולע אבל מלא מרץ הוא חזר לעצמו אט אט ,הפרווה גדלה וחזרנו אל מסלול ה"מלך - סוס !!! " קריאה שהיתה מקפיצה אותו ומעבירה אותו למוד נביחות אוטומטי..
ושנתיים אח"כ שוב -תאונת דרכים הוא לא יכול ללכת שוכב תחת שיח ובוכה ,הוטרינר הציע ניתוח נוסף העלות-5000 ש"ח החרידה את הכיס , נקבע מועד לניתוח וכאשר בא הרופא לקחת אותו הכלב קם והתחיל לצעוד "זה נס רפואי "קבע הדוקטור והלך.
ועוד ילד נולד , זוחל אליו נשכב לצידו ממלמל "ממך ממך "
ועברנו לפרדס חנה .
יום רודף יום , אלרגיה לפרעושים וחול ,סטרואידים מולטי ויטמינים של גיל 50+ מוצפנים בחמאה,אוכל מיוחד , דלקות אוזניים חוזרות ואז חירשות .
הרבה ימים הרבה שמחה ים ועוד פעם ים , כבר לא ריצה אחרי בקבוקים שזרקנו לו , כבר לא קופץ בדילוג אל המכונית אלא מרימים אותו בעדינות שלא להכאיב לכתף הפצועה .
וחורף וקיץ תספורת ,פרעושים וחוזר חלילה.
"זה יותר שטיח מכלב " אמרתי לאיש של חברת חשמל שלמראהו חשש להכנס אל החצר .
שוכב בפינות שונות בחצר היכן שיש שמש או צל , מתגרד על הדשא ונוהם , הולך אחרינו לאט לאט לטיולי בוץ בשדות . יוצא למסע וחוזר , נתפס ע"י לוכד הכלבים הפחדן ומוחזר הביתה . ולאחרונה -ישן וישן וישן.

עד שאתמול בבוקר בפינת המחשב אני שומעת אותו מילל ובוכה ,שולי מתקשר :"הכלב לא בסדר הוא לא זז מהמקום והוא בוכה כל הזמן ..תראי מה איתו " אני ניגשת אליו .
הוא שוכב מכורבל ,אני נוגעת בו והוא פוקח עיניים ,האוזניים שלו נפולות וקשות הבטן שלו קשה האף יבש ועיניו שקועות ,אני משקה אותו מים בכף ידי, מלטפת מנשקת לו את האף .
מתחת לפרווה הגוף רוטט ברעד לא רגיל.
מתקשרת אל הוטרינרית "את מבינה שזה כנראה יהיה הביקור האחרון שלו אצל וטרינר ?" היא שואלת קולה נמוך שקט ומלא אמפטיה ,אני מנסה לשמור על פאסון, והיא מתחילה עם הפרטים היבשים " יש לי תור בחמש " "לא לא" אני מהססת "יותר מאוחר הכי מאוחר שאפשר " קובעות לרבע לשבע .
"אתם תרצו לקחת אותו או שאזמין חברה שמפנה את הגופה ? "  "אנחנו נרצה לקבור אותו בחצר " אני עונה ומשתנקת.
יוצאת אליו שוב.
אני לא בטוחה האם זה המעשה הנכון? האם אנחנו רשאים להחליט בשבילו? אולי נשאיר אותו ככה , שימות בזמן שלו ? מכסה אותו בשמיכת פוך . קשה לי להפרד .
כל הזמן כשאני מול המחשב הוא מעבר לקיר מציצה אליו מהחלון בודקת אם הוא עוד נושם .
מבשרת לילדים לאט במידה שלהם "מלך מאוד חולה " אני אומרת לאיתי , הוא יוצא אליו מחבק ומלטף בעדינות מרחיק ממנו את החתול הסקרן "אני חושב שהוא ימות היום " הוא אומר לי כשהוא חוזר מהביקור .
יותם בוכה ,אני בוכה איתו .
כששולי חוזר מהעבודה הוא יוצא אל החצר לכרות קבר , בחרנו פינה ליד הגדר מתחת לקומפוסט .
הזמן נוזלי וקר , אני יודעת שמתקרב הרגע .
בשש וחצי שולי קם לצאת "בואו ילדים,להפרד ממלך " אני קוראת להם .אנחנו יוצאים אליו מקיפים אותו מלטפים מחבקים ומנשקים , אנחנו בוכים יחד , שולי מרים אותו הוא חלש ,ראשו שמוט .עטוף בשמיכה בדוגמת פרה  שאיתה יקבור אותו אח"כ "שלא יהיה לבד " .
עוד נשיקה אחרונה על האף ומבט אחרון בעיניים הטובות האלו שאני מכירה כלכך הרבה זמן.
והם הולכים .
ארוחת ערב עצובה."אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדיו "בוכה יותם , איתי מחרה אחר אחיו ובוכה קצת גם, תמרי לא מבינה מה קורה "מלך היה חולה והוא לא יחזור מהרופאה "היא אומרת לסבתא בטלפון .
שולי חוזר וקובר אותו , אני לא אומרת לילדים כלום .
בבוקר הם יוצאים אל החצר,אני מוצאת ששמו פרחים ליד הקבר. 

זה רק כלב , במשך השנים שהיה איתנו איבדנו אנשים ונולדו חדשים, הוא שרד ונשאר והיה לו טוב.
עד שלא היה לו טוב יותר .
"בגן עדן של כלבים יש עצים מעצמות ונחל שאפשר לשחות בו ,ושמיכות ענקיות לבנות ומכונה שבנויה מהרבה כפות ידיים וכשכלב נשכב על השמיכה המכונה מדגדגת אותו בבטן והוא נהנה " ככה איתי מדמיין את זה .