"בשבוע שעבר,בשבת ,היינו בעיר גדולה והיה לנו כייף . אני מציע שגם בשבת הקרובה ניסע לעיר גדולה,הפעם לחיפה . נטייל ברחובות נאכל במסעדה ונלך לחנות של מכבי חיפה ..."
כך הוא מגיש לנו רעיון לבילוי משפחתי .
שבוע לפני כך ברצף של בילבול וחיפוש מקום לאכול בו צהריים מצאנו את עצמנו נוסעים מרמה"ש ("מה רע בעדנה??" ) לנמל תל אביב. הארד קור של הארד קור מלכודת תיירים מקום ראשון בתחרות למקומות בילוי עמוסים בחופשת סוכות עממית.
חיפשנו חניה אח"כ חיפשנו שוב ושוב ושוב מקום לאכול (בגילי'ס היה מקום אבל שם אני לא אסכים לאכול גם אם ישלמו לי -הוא חרא של בנאדם והתקופה השחורה והקצרה שבה מלצרתי אצלו במסעדה בירושלים זכורה לדראון עולם,אני מקווה שפעם כשהוא יהיה זקן וחלש מישהו יטרח להתייחס אליו כמו שהוא התייחס אל צי העובדות הכנועות שלו ).
הכל היה מלא עד אפס מקום ואנחנו 12 יצורים רעבים שרמת העצבים שלהם עולה ומתגברת עם הבטן המקרקרת.
בסוף התישבנו בטיגוניית "פיר 23" אכלנו המון קלאמרי ברצלונה (כמובן שהילדים נדלקו על השם ובחרו במנת ברצלונה) וצ'יפס שמנוניים היה טעים לילדים ולי ,ונרגענו.
אח"כ היה יותר קל וכולם התחילו להנות
לא היתה לי מצלמה רק אייפון של גיסתנו ובלקברי של הגיס .(האינסטגרם ,בגללה אני אקנה בסוף אייפון -מי נוסע לאמריקה יביא לי אחד?)
הייתי חכמה ומראש דאגתי לאלחוש הADD ,ולמזלי יש לי בן זוג שהוא אלוף בארגון ואין לו קשיי ריכוז במקומות הומים.
כך שהצלחנו ממש להנות מהבילוי הדו משפחתי.
זה היה בשבוע שלפני...
והנה -יותם מציע חיפה ואנחנו ממילא מתכוננים לנסוע דרומה מחניתה לפרדס חנה, אני מגלה שיש פסטיבל רחוב הופעות וכל מיני קישקושים בחיפה בשישי שבת. נסענו.
יש את הכביש הזה שחוצה את חיפה ,אני מכירה אותו לפחות שלושים שנים ,ואף פעם לא נסעתי בו כשאין בו חפירות תיקונים מסלולים נוספים או עבודות בכביש..משהו מיוחד מזכיר את נתיבי איילון רק יותר מכוער.
חנינו על מדרכה כי לא היה שום מקום חניה מאורגן ,פסטיבל רחוב יש -מתחמים יש -חניה אין.
הלכנו אבא אמא ושלושה ילדים . הרחובות מוצלים ואני עם משקפי שמש, בכל דקותיים אחד מהם עוצר לשתות או ללעוס,או שנפתח הסנדל , רוצה כובע לא רוצה כובע,או שהיא רוצה ידיים,או שהיא רוצה במבה בעצם ביסלי בעצם ידיים .
והלכנו עוד,ראינו אנשים מחופשים לפסלים (נראה לי דביק כל האיפור הזה) ,דוכנים שמוכרים שטויות ,חברה שעושים "בום בום קחיק קחיק פפקפפק " עם מיקרופונים ויוצאת להם מוסיקה ,בחור עם גיטרה חשמלית וחולצה משובצת שר במלא גרון לקהל החולף,אחת שנעלה עצמה בתא זכוכית והיא עכשיו מכונת מוסיקה אנושית,המון דוכנים לממכר בירה (מה יש להם לחיפאים מאלכוהול?) מעיין הבירה היה פתוח בשבת(!) אבל יותם אמר שהוא לא אוכל שם ,שפעם הוא ניסה ולא היה לו מה לאכול..רצינו ג'קו המקורי יש שם איקרה מצויינת . וכל הזמן הזה אני נעה בין מתח להנאה בין עומס חושי לסקרנות בלתי נלאית , מזל שיש לי ילדים טובים,שלא עושים ענינים ובן זוג שמטפל בהם במקומות הומים .
מיצינו. אני כבר לא רוצה ג'קו שזה ממש סימן לחומרת המצב: על איקרה אף פעם לא ויתרתי .
חזרנו אל המכונית הראש שלי מלא עד אפס מקום ,מאוזן עד אוזן עמוס בקולות עמומים ומחשבות .
ואני עייפה עייפה רוצה רק שקט .
שולי מסיע אותנו מחפשים משהו לאכול, אני לא רוצה לצאת מהמכונית וכל המשפחה יושבת ואוכלת במכונית במזגן בשקט היחסי.
איזה כייף באוטו!
אח"כ בבית אני מנסה לנמנם והראש ממשיך להפריע לי ,מחשבות וקולות מתרוצצים שם ומפריעים את מנוחתי.
ואני מבינה ומנסחת לעצמי שוב - מקומות הומים דורשים הכנה :אלחוש לחושים שלי ,שרוצים עוד ועוד ,יותר ממה שאני מסוגלת לעכל.
ולמרות שאני כבר גדולה וזווית הראיה שלי אחרת אני מרגישה כמו קטנה על כביש מהיר :
ואוו, איזו עייפות .
כך הוא מגיש לנו רעיון לבילוי משפחתי .
שבוע לפני כך ברצף של בילבול וחיפוש מקום לאכול בו צהריים מצאנו את עצמנו נוסעים מרמה"ש ("מה רע בעדנה??" ) לנמל תל אביב. הארד קור של הארד קור מלכודת תיירים מקום ראשון בתחרות למקומות בילוי עמוסים בחופשת סוכות עממית.
חיפשנו חניה אח"כ חיפשנו שוב ושוב ושוב מקום לאכול (בגילי'ס היה מקום אבל שם אני לא אסכים לאכול גם אם ישלמו לי -הוא חרא של בנאדם והתקופה השחורה והקצרה שבה מלצרתי אצלו במסעדה בירושלים זכורה לדראון עולם,אני מקווה שפעם כשהוא יהיה זקן וחלש מישהו יטרח להתייחס אליו כמו שהוא התייחס אל צי העובדות הכנועות שלו ).
הכל היה מלא עד אפס מקום ואנחנו 12 יצורים רעבים שרמת העצבים שלהם עולה ומתגברת עם הבטן המקרקרת.
בסוף התישבנו בטיגוניית "פיר 23" אכלנו המון קלאמרי ברצלונה (כמובן שהילדים נדלקו על השם ובחרו במנת ברצלונה) וצ'יפס שמנוניים היה טעים לילדים ולי ,ונרגענו.
אח"כ היה יותר קל וכולם התחילו להנות
לא היתה לי מצלמה רק אייפון של גיסתנו ובלקברי של הגיס .(האינסטגרם ,בגללה אני אקנה בסוף אייפון -מי נוסע לאמריקה יביא לי אחד?)
 |
| כאן ליאה ואני אוכלות יחד מנה של ופל בלגי עם המון קצפת ומשמינות מנחת |
הייתי חכמה ומראש דאגתי לאלחוש הADD ,ולמזלי יש לי בן זוג שהוא אלוף בארגון ואין לו קשיי ריכוז במקומות הומים.
כך שהצלחנו ממש להנות מהבילוי הדו משפחתי.
זה היה בשבוע שלפני...
והנה -יותם מציע חיפה ואנחנו ממילא מתכוננים לנסוע דרומה מחניתה לפרדס חנה, אני מגלה שיש פסטיבל רחוב הופעות וכל מיני קישקושים בחיפה בשישי שבת. נסענו.
יש את הכביש הזה שחוצה את חיפה ,אני מכירה אותו לפחות שלושים שנים ,ואף פעם לא נסעתי בו כשאין בו חפירות תיקונים מסלולים נוספים או עבודות בכביש..משהו מיוחד מזכיר את נתיבי איילון רק יותר מכוער.
חנינו על מדרכה כי לא היה שום מקום חניה מאורגן ,פסטיבל רחוב יש -מתחמים יש -חניה אין.
הלכנו אבא אמא ושלושה ילדים . הרחובות מוצלים ואני עם משקפי שמש, בכל דקותיים אחד מהם עוצר לשתות או ללעוס,או שנפתח הסנדל , רוצה כובע לא רוצה כובע,או שהיא רוצה ידיים,או שהיא רוצה במבה בעצם ביסלי בעצם ידיים .
והלכנו עוד,ראינו אנשים מחופשים לפסלים (נראה לי דביק כל האיפור הזה) ,דוכנים שמוכרים שטויות ,חברה שעושים "בום בום קחיק קחיק פפקפפק " עם מיקרופונים ויוצאת להם מוסיקה ,בחור עם גיטרה חשמלית וחולצה משובצת שר במלא גרון לקהל החולף,אחת שנעלה עצמה בתא זכוכית והיא עכשיו מכונת מוסיקה אנושית,המון דוכנים לממכר בירה (מה יש להם לחיפאים מאלכוהול?) מעיין הבירה היה פתוח בשבת(!) אבל יותם אמר שהוא לא אוכל שם ,שפעם הוא ניסה ולא היה לו מה לאכול..רצינו ג'קו המקורי יש שם איקרה מצויינת . וכל הזמן הזה אני נעה בין מתח להנאה בין עומס חושי לסקרנות בלתי נלאית , מזל שיש לי ילדים טובים,שלא עושים ענינים ובן זוג שמטפל בהם במקומות הומים .
מיצינו. אני כבר לא רוצה ג'קו שזה ממש סימן לחומרת המצב: על איקרה אף פעם לא ויתרתי .
חזרנו אל המכונית הראש שלי מלא עד אפס מקום ,מאוזן עד אוזן עמוס בקולות עמומים ומחשבות .
ואני עייפה עייפה רוצה רק שקט .
שולי מסיע אותנו מחפשים משהו לאכול, אני לא רוצה לצאת מהמכונית וכל המשפחה יושבת ואוכלת במכונית במזגן בשקט היחסי.
איזה כייף באוטו!
אח"כ בבית אני מנסה לנמנם והראש ממשיך להפריע לי ,מחשבות וקולות מתרוצצים שם ומפריעים את מנוחתי.
ואני מבינה ומנסחת לעצמי שוב - מקומות הומים דורשים הכנה :אלחוש לחושים שלי ,שרוצים עוד ועוד ,יותר ממה שאני מסוגלת לעכל.
ולמרות שאני כבר גדולה וזווית הראיה שלי אחרת אני מרגישה כמו קטנה על כביש מהיר :
No comments:
Post a Comment