פיקניק בלבבות

פעם אם היו מזמינים אותי לפיקניק של נשים הייתי מקבלת חום או כאבי בטן ומוותרת. העדפתי את החברים שלי הבנים שמענו יחד מוסיקה ודיברנו שטויות בלי סוף. אבל זה היה לפני שנהייתי אמא ואישה לפני שעברנו לפרדס חנה רבתי .שהיא ירושלים של נשיות .

"פעם אם היו מדברים איתי על פיקניק נשים על העצמה נשית .. הייתי אומרת תודה ,לא " בערך במילים האלו פתחה ענת מגל שלנו את החלק האמנותי בפיקניק שהזתה לנו והביאה אל הפועל בעזרת חברות שלה .

זה היה אירוע שעשה לי כלכך הרבה שמחה בלב וכלכך הרבה אהבה היתה בו, שאני זקוקה לתמונות ,כי המילים ישמעו קלישאה .

יש מפגשים שמשנים את תפיסת העולם .

זה בא עם הגיל ועם הנשים הנכונות שמקיפות אותך. צריך לבחור טוב לדעת לסמוך ולשמוח (והנה אני כבר נשמעת כמו פוסטר ניו אייג')

ענת יצאה לדרך בלי לדעת לאן זה יוביל אותה והיא עשתה את המסע מתחילתו עד סופו ובדרך פתחה ב365 מפתחות של זהב את הלב ל365 סיפורים רגילים מיוחדים מרתקים של נשים .

וכשאת עושה דברים ככה יודעת לא לדעת סומכת על הדרך וסקרנית , את אמיצה ומגיעה למקומות .

תמיד כשאנחנו נפגשות אנחנו מופתעות מרוב שמחה יוצא לנו אההה כזה..הנה ענת באההה טיפוסי . 

 בדוכן נמכרו יצירות של הנשים המשתתפות(גם הגלויות שלי היו שם,מלא אמרו שהן נורא יפות ושמחתי)
תרומה לעמותת רוח נשית  קניתי לי פוסטר של הנהדרת אורית עריף כי הוא מקסים כי אני אוהבת קומיקס וכי יש בו סצינה של ילד נודניק ואמא שלו שמוכר לי כלכך..

מצאתי את הבנות 

ואז התחיל החלק האמנותי אז השתדלתי להקשיב ...

היו שם דברים מעניינים ונאמרו דברים יפים.

 צעקתי "אמן" לאישה שאמרה שהגאולה תבוא דרך הנשים , הפנמתי את דברי הפעילה הפוליטית שביקשה להתפקד לכל מפלגה שנבחר ונזכור להשתמש בקול שלנו ,התפעלתי מהרקדניות, בחיים לא הייתי עולה ככה על במה לרקוד.

 בכיתי שלוש פעמים .

כשענת עלתה אל הבמה לפתוח את האירוע , כשלילך דיברה והזכירה לנו שצריך את ה'למה' ומוצאים את ה'איך',

וכשדריה הקטנה עלתה אל הבמה רקדה ורקדה ותוך כדי שצילמתי אותה הבנתי עד כמה היא נמצאת בתוך הריקוד בתוך הרגע משוחררת וחפה מכל שכבת הגנה. ושוב התחלתי עם הדמעות..

נשים ונשים 

וחיבוקים וצחוקים נדדתי ממקום למקום , ובכל פעם כשנעצרתי לפטפט בסוף עשו לנו "שששש..." 

אני לא מבינה, איך תמיד זה קורה דווקא לי שבסוף עושים לי "ששש.." ?
ובכלל לא דיברתי ,המורה, זו היא לא אני ! 

 ובתוך כל השמחה הזו התקשרה איריס המורה שלי לגלישה
"היי,אני בפיקניק עם עוד 200 נשים " אמרתי לה "רק נשים?" היא תהתה.."כן"
" איזו עוצמה ,אה ?" היא קלעה בול.
"אז איך הים?" שאלתי אותה והיא דיווחה וקבענו למחר בבוקר , לחתור טיול ארוך .
"אני נורא מחכה לזה כבר, שתדעי " אמרתי לה

ואלה ילי ונויה שעזרו להקים את החלום . את ילי אני מכירה עוד מימי רוקפור ,
ונויה , נויה , לא משנה זה המון המון דברים יפים יחד.
(והבת שלה המדליקה עשתה לי טוב בלב מהרגע שהגעתי אל הפיקניק ,כשהיא ניגשה אלי ,ליטפה לי את הקרחת ואמרה שהיא אוהבת אותי ואת התספורת שלי עוד לפני שאנחנו מכירות ...נו לא למות מאושר?)

"צריך משאית כדי לחזור הביתה עם כל השמחה הזו,מזל שבסוף הכל נכנס לברלינגו .."
סימסתי לענת לפני שנרדמתי לשנת צהריים של שישי מקסים.

הנה כאן למטה כל התמונות , צילמתי מעט ,ממש אחת אחת כמו פעם כשצילמתי בפילם

http://noazeni.pic-time.com/-365

 נשיקות לבנות