Monday, March 19, 2012

לשמור על הסֶנטר

כשהייתי קטנה ולא רציתי ללכת לגן אמא שלי היתה אומרת "אין בעיה " 
והייתי מבלה  מול ה'טלויזיה הלימודית' , בשחור ולבן עולם מלא קסמים ותוכניות. למדתי אנגלית עברית וחשבון בגיל הגן . היתה שם מכשפה מפחידה בתוכנית האנגלית , היה המבורגר מוסיקלי אצל דר האלפבייקד , והיתה מורה לחשבון עם מקרופון תלוי לה על צוואר...
והיתה תוכנית אחת שבה שתי כפות ידיים יצאו מתוך רקע שחור וזרקו גוש אפרפר של חומר על אובניים, הידיים האלה עבדו ועיבדו את החומר בתנועות של קסם מעלה ומטה בסובוב שלא נגמר..הייתי מתהפנטת מול הידיים האלה והחימר , זה נראה רך וקל ובשליטה , והידיים היו מתכסות אפור רטוב של חימר. מדיטציה לילדה בת חמש...


כל הזמן אני אומרת "אני צלמת אבל חסרה לי יצירה עם הידיים" .
ואני מבלה אצל ליאת בסטודיו ורואה אותה בידיים לבנות מחימר וחיוך קורן מאושר .
רוצה גם . אמרתי לה .
וקבענו סשן קרמיקה אל תוך הלילה...
יצאתי מהבית עטופה סוודר ומעיל. לא לקחתי את המצלמה,התעצלתי ורציתי להיות בתוך החוויה ולא לצלם אותה (תרוצים תרוצים ובסוף התמונות באייפון )
בסטודיו התישבנו על תנור ספירלות מרובע שתינו תה והתחלנו לעבוד.
היא כידרה כדור חימר והסבירה לי איך לעשות פינצ'י לסובב ולצבוט ,"כמו קובה! " התלהבתי . והתחלתי לעבוד..כעבור כמה דקות היה לנו שתי קעריות. "תדמייני את תמר אוכלת ממנה קורנפלקס "כיוונה אותי ליאת .
ספקנית ,הבטתי ביצירה שלי העקמומית "בעומק כזה?!אפשר לתת לחתול לשתות חלב והוא יטבע.." 
צילמתי את שתיהן לשם השוואה...ושוב, ליצירה שלי יש  אופי (זה מה שאומרים כשמשדכים למישהו כונפה..)
אחר כך עברנו אל האובניים,קודם היא מדגימה זה נראה די פשוט ,אני נגנבת ומתחילה להצטער שלא הבאתי מצלמה .
הידיים שלה - מכשפות אותי ,תוך דקות מתגבשת כוס מהגוש "תני לי תני לי לנסות" אני מבקשת ובלחיצת אצבע אחת מועכת את שפתי הכלי הופכת אותו לעקום ושבור "מאפרה יפה מאוד! " אומרת ליאת ומעודדת אותי לנסות שוב...

"תחבקי את הגוש בכפות הידיים ,בעדינות,ולא לשכוח לנשום מהבטן"..
לוחצת על דוושת האובניים הגוש בידי ואני מחזיקה אותו ,זה מתחיל להסתובב מהר יותר והגוש משתולל והידיים שלי  יחד איתו ובסיבובים משוגעים אני לוחצת חזק "תדמייני שזה ילד סוער,את נשארת על מקומך, רק מחבקת אותו " מדמיינת אבל עסוקה מאוד במאבק להחזיק אותו. 
לוחצת מועכת דוחקת בו להתיישר ..אין לי סיכוי  . היא שמה את כפות ידיה על שלי והסיבוב המטורף נרגע הגוש המחובק מתחיל להרגע ולשמור על הcenter .
" יוהו " אני מרשה לעצמי לחייך "ועכשיו לאט לאט תעלי אותו למעלה כמו שהראתי לך " היא סבלנית המטפלת שלי ואני מתחילה להעלות את החומר מהבסיס מעלה מעלה, איזה כייף מידי פעם טובלת יד במים החמימים ומרטיבה את הגוש . וככה מתקדמת לאט לאט . יד ימין כואבת . 

"הוא שוב בורח מהסֶנטר " אני מתריעה לפני שהגוש יוצא משליטה..והיא מצילה אותי שוב. 
הוא מתחרבש לי ואני מתרגזת ומעיפה בתנועה אחת גושים של חמר על המורה הטובה והסבלנית . "אוי סליחה זה לא בכוונה " אני נבהלת. אבל היא לא כועסת' רגועה כמו שאף פעם לא הכרתי אף אחת .
מספרת לי איך היתה עובדת עם ילדים , כמה אגרסביות משתחררות בעבודה עם החומר. 
כמה שיעורים מציע לי הגוש הקטן הזה ...
ליאת מצלמת את עצמה מוכתמת :
אחר כך עוד קנקן תה והיא מעשנת סיגריה ובין לבין אנחנו מדברות וחושבות ומטיילות בפיסבוק "תראי אותנו כמו שתי נערות .." .
לפני שאנחנו נפרדות היא מוציאה את 'בובו' הבוב החדש שיצרה , נצר למשפחה ענפה של בובים מקרמיקה שאם מורידים להם את הראש אפשר לשים בהם פרחים או עוגיות..ונותנת לי אותו .
אני מחבקת את בובו המקסים ואותה, בא לי לבכות כי אוטוטו היא טסה לאפריקה ושוברת לי את הלב.
בובו ואמא שלו מלכת השמש
אחות של בובו -פרפרית 
הוסף כיתוב
כל הלילה חלמתי חמר וכלים 

 בבוקר תמרי שמחה להכיר את בובו שקיבלנו מליאת , היא מתרגשת ונוגעת לו בראש . והחיוך לא מש מפניה .
אני מרגישה רגועה באופן מוזר סבלנית ורכה כל הבוקר ,מרחפת בין משימות , אופה לחם בכדירת חמר .


ואז מבינה- זה מה שביקשתי לעצמי : לעבוד עם הידיים.

כאילו כל המתח והכעס המחשבות והבילבול זרמו מהיד אל החמר ויחד יצרו כוס עקומה , מאפרה שבורת כנף וקערת קורנפלקס לענקים . 


תודה ליאתי אהובה 
אני כבר מתגעגעת. 
:( 






3 comments:

  1. נפלא ומרגש!!!
    כשראיתי במייל את הנושא "לשמור על הסנטר"נתקפתי בהלה מה כבר קרה מי לא שמר על הסנטר ואילו תמונות אני הולכת לקבל? כמה תפרים ?ועד כמה חמור? טוב אני יודעת שזה קצת לא נורמלי ושאני חרדתית אבל את יודעת עמיחי כשהיה בן שנה בערך חתך את הסנטר והיה סיפור...פתחתי את המייל בחרדה גדולה ומה גדולה היתה שמחתי,כשעוד לפני קריאת הטקסטים ,התגלו לעיני תמונות שלך כשחיוך של אושר מרוח על פנייך, בובות צבעוניות מקסימות,ותמרי המתוקה ביותר מחייכת ומאושרת. אנחת רווחה...וקריאת הטקסטים וזה כבר סיפור נוסף...ועוד משהו קטן איניזוכרת אם זו היית את או הילה שעוד כשהיית קטנטונת ביקשה אובניים האם יש כאן סגירת מעגל?...

    ReplyDelete
  2. איזה כייף! אני גם רוצה...
    העלית לי חיוך ענק!! תודה, תמר

    ReplyDelete