Wednesday, April 6, 2011

זה בסדר?

ושוב,חשש ופחד וספק בבחירות שאנחנו עושים בשביל הילדים ,האם בחרנו נכון?
אני קשובה ולומדת ולא פוחדת לשאול ולא פוחדת לקבל תשובות,ומידי פעם עולה שוב אותו ספק ישן בכל פעם בצורה אחרת הוא מגיח אלי מהאפלה ומבהיל אותי 'BOO'
חברה הפנתה אותי אל  של שי אור  ,
את הבת שלו זכיתי לפגוש כשהייתה שנה אחת איתנו בכיתה ב' , נהדרת עוצמתית פתוחה ושובבה . 
בתור אחת שלא זזה הרבה מעבר לגבולות המחשב והמקלדת חיפשתי אותו ברשת ומצאתי אתר ,
ואני רוצה לצטט את הטקסט שעשה לי להרגע ולחייך הבוקר : 
להיות ילד זו בחירה ללכת אחרי אבא ואמא שמובילים אותי. 

אפילו שנשמתו ענקית ואינסופית ואפילו שהוא יודע בתוכו הרבה דברים שאנחנו שכחנו, ילדנו בוחר ללכת כאן, במסע הזה בעולם החומר – בעקבותינו. לא משנה לו מי אנחנו ומה מנחה אותנו, כל עוד הוא ילד הוא בוחר בשביל שלנו. לכן, מתחת לכל השאלות והתשובות שעולות - לפנות ימינה או שמאלה, לנזוף או לחבק, לגור בעיר או בטבע - יש שאלה שמשפיעה יותר מכל: "מה המסע הזה בשבילנו?" 
האם זה מסע מאיים ומפחיד בארץ עוינת, 
או טיול מהנה במולדת, בבית. ילדנו יכול להאמין שהגיע הביתה, למקום מוגן תומך ושופע רק כשאנו, הוריו, מאמינים שהעולם הזה (כמו שהוא) הוא מקום מוגן ושופע ותומך בשבילנו. כמה שלא נגונן עליו ממערכת החינוך, מהחמאס, מהקמח הלבן, מהאלימות בכבישים, מכלי התקשורת או מהדוד הצעקני שלו, אם אנחנו בתוכנו חווים את העולם הזה כמקום מאיים, אז כזהו גם עולמו של ילדנו. אפשר לנסות להגן עליו מהכל. אי אפשר להגן עליו מפנינו. מהאמונות שמפעילות אותנו, מהאמת שלנו.
אז איפה אתם חיים, אמא ואבא?  

הוא ניסח את זה  יפה,אנחנו כלכך עסוקים בלשמור להגן ולחזק אותם ,ומה בבית?מה בלב שלנו?
החלטתי ללכת לסווט כדי לעבור דרך הפחד ולא פחדתי, ראיתי שאני יכולה עוד ועוד ,יותר ממה שחשבתי בגבולות הראש והנשימה הצרים. 
יש עוד מה ללמוד ולעשות ,ועוד אמונה בחיים לכוחם ,ועוד לימוד ועוד אהבה לתת לעצמי ולאחרים.
ואיזה יופי שעולה החשש כדי שאוכל ללמוד ממנו , ואעז לפתוח את הדלת לדברים חדשים להיכנס ולהראות לי שהעולם טוב .
קדימה -לעבודה.


וכאן השיר ששרה אלי המתוקה  בדיוק כמו שאני - זה קל להגיד וקצת יותר מורכב לעשות...
באהבה לכל האמהות והאבות שהיו פעם קטנים וגדלו.













2 comments:

  1. דליה ארוסיApril 6, 2011 at 4:35 PM

    אני מאמינה כי הפחדים הם לא דבר נורא כ"כ. יש להם תפקיד חשוב- הם מגנים עלינו. הם גורמים לנו לעצור ולחשוב במקום לפעול אימפולסיבית. הבעיה יכולה להיווצר לדעתי, כשהפחדים מתחילים להגביל אותנו. כשהם עוצרים אותנו. כשהם מפריעים לנו או לסובבים אותנו בחיי היום יום. שהפחד הופך לסיוט לפוביה. תחשבי איזה כיף לפעמים כשמפתיעים אותך מאחור- לרגע מפחדים... אח"כ ההרגשה די טובה.. ממשיכה ליהנות מהכתיבה היוצרת שלך :-)

    ReplyDelete
  2. אורנה דוקטוריApril 6, 2011 at 4:36 PM

    מרכיב שהופך לחלק קובע ומשפיע. אני אוהבת את שי מאוד.

    ReplyDelete