Tuesday, December 16, 2014

טיפול זוגי



אלי חזר לרוקפור . אחרי עשור פלוס של פרידה ,אבל יותר שנות חברות ושורשים עמוקים , מישהו הצליח לחבר אותם יחד .
כששמעתי את החדשות שיפשפתי את אוזני ובאתי לחזרה , לראות במו עיני .


בלוקיישן יצרני ביום וגיהנום עלי אדמות בלילה, בעולם התחתון של שדרות הר ציון , חדר חזרות חשוך .
דחפתי את המצלמה אל הקצה .
ללא מטרה מוגדרת . פשוט הייתי חייבת, אחרי שצילמתי את התמונות הראשונות שלהם כשהיינו בני עשרים והם לבשו חולצות פרחוניות , דרך ההקלטות של האיש שראה הכל  . זה כן ביג דיל שהם שוב יחד כי כשהם נפרדו זה היה כמו גירושים ואני רוצה לשמוע ולראות אותם יחד, כדי להאמין .


יש לילד שלנו חבר ממש טוב , אח , אפון תואם . בארוחת ערב  הם ישבו מולי ושמתי לב שהם לא אוכלים, כי כל הזמן כשאחד מהם דיבר השני הניח את המזלג והביט בו והקשיב לו בריכוז .
״פיצחתי את סוד הזוגיות הטובה שלהם ! הם ממש מקשיבים אחד לשני ״ סימסתי לאמא של החבר.

אותו דבר להקה .
מקשיבים אחד לשני
כל הזמן מישהו מסתכל על מי שמדבר .
   


כמה טבעי הביחד , יש בו נינוחות של קילומטרז׳ חיים משותף .
כולם עכשיו הורים , כולם יודעים מה זה לקום בבוקר וכולם היו במסיבות חנוכה בגן .
הם מנגנים אני מנענעת את הרגל , יש רעש מוסיקלי שלא מפריע לי ,להפך זה מתגבר על זה שבראש, עושה לי להתרכז .


ויש את הרגע הזה שהוא מחפש את הצליל שיש לו בראש:


אני תופסת את אלי לתמונה אחת בכוך של פינת התה .
אין מקום להכניס את כולם בפריים , וגם חושך מצריים .



וכל הזמן בחוץ זונות טרנסג׳נדריות מהשטחים .
צבעוניות בוטות וצעקניות , שמשכו אותי החוצה להסתכל , הרמתי מצלמה לקליק אחד .


״טוב , לא נראה לי שאני אקח פה סטודיו ...״
סיכמתי איתי אחר כך , כשליוו אותי לאוטו (ונקלענו לקטטת זונה עם לקוח , כולל ספרי פילפל ,צרחות והרבה קללות )
נסעתי בחזרה לנמנמת היפה שבה אנחנו גרים .
למחרת בבוקר באוזניים מצפצפות אני לוקחת את הילדה לגן .



**כל הכרטיסים לשתי ההופעות הראשונות נמכרו ,אבל יהיו עוד .
ובאופן כללי אין מה להיות ציניים , רק לשמוח שהם שוב יוצרים יחד .




2 comments:

  1. נראה טוב
    בטח גם נשמע טוב

    ReplyDelete
  2. אני חושב שהתשוקה למוזיקה טובה לעולם נגמרת, רק צריך לחדש אותה ולא להתייחס אליה כאל מובן מאליו, טיפול זוגי אמיתי לחברי הלהקה היוצרים יחדיו, יכול להחזיר נשכחות אל ראש הסדר שלנו בקלות רבה. אנחנו תמיד משתוקקים ליצירות טובות..

    ReplyDelete