Tuesday, February 22, 2011

נשיקת מצח

פתאום,תקופה שאני לא מגיעה אל הבלוג,ולא שהפסיקו לקרות דברים.
יש עשיה יומיומית שוטפת עם חידושים ומחשבות ודיבור ולימוד ,הכל ממשיך לקרות.הרבה עבודה הרבה צילומים ועבודה על אלבומים שוב ושוב מתקנת מדייקת ולפעמים קצת יותר מידי .
רק שאני לא כותבת. 
קוראת ספר מרגש 'נתניה' של דרוד בורשטיין ,ראיתי אותו על מדף החדשים בספריה מבהיק ונוצץ בעטיפת הנילון המתוחה ,מיד פעם אני קוראת להיט בזמנו . ז"א קוראת רב מכר בעודו מככב בכותרות ( בעצם,אני לא בטוחה אם גם כאן זה המקרה אצלנו במשפחה ליום הולדת של אחד ,יליד נתניה ,יצא שהוא קיבל אותו פעמיים ,אז בעיני סימן שהספר הוא רב מכר.. )שום דבר בשם הספר ובכריכתו לא הכין אותי למה שהוא .ספר מרתק עשיר ברגש וברעיונות .ספר טוב ,אני קוראת אותו לאט בלילות עם פנס מתחת לשמיכה .קוראת ומתרגשת מתקרבת אל האיש על הספסל שחולם ספר ,מחובר לילדות שלו אל העבר שלו .הקשרים שנתחברו בהיגיון של ילד ,אירועים משפחתיים ובסדר גודל לאומי  שהפכו להוא עצמו .אני מזדהה איתו עם הילד שמחבר את העולם ללא מחיצות של הקשרים חיצוניים ,כל מה שנגע בו הפך חלק ממנו . גם אני מרגישה כך.
והוא מזכיר לי גם את יותם שאוסף מידע ומערב אותו עם הרגשות הלא מעובדים שלו ..ולא ישן בלילות מפני שהוא פוחד מחומר אפל. ('לא נורא חמוד' ניסיתי להרגיע אותו בליל בעטה אחד 'אני כאן ואבא כאן אתה לא לבד '..'אבל אמא,חומר אפל יכול לבלוע את כולנו את כל כדור הארץ..'אז נשכבתי לצידו חושבת מה שחשבתי תמיד שלא אכפת לי שיכחדו החיים מעל פני הארץ כל עוד כולם יחד .)
ליותם יש חום . הוא ישן הרבה ובזמן שלא ישן הוא מדבר המון ומהר ודברים נחרצים ומוזרים ..הוא נרדם ,ישן שעתיים מתעורר ומודיע 'אני מרגיש הרבה יותר טוב' ונרדם שוב ומתעורר 'אני אזמין את יובל אלי היום 'ושוקע בשינה .
כשיש לו חום יורדות חומות של הגנה נפרצים קירות שהוא מקפיד להעמיד בינו לבין אמא שלו המנשקת,והילד שלי הרך חוזר ,אני מחבקת אותו ומגניבה נשיקה ראשונה ,בחשש מה, והנה הוא לא דוחה ולא מזעיף פנים ואני מבינה שהוא באמת חלש ומנצלת את ההזדמנות לאסוף אותו לחיבוק רך והוא מתרפק זקוק לחיבוק ולנשיקה. כשהייתי ילדה נהגתי לבקש מאמא שתמדוד ,האם יש לי חום? שפתיה היו נצמדות אל מצחי לרגע ,לפעמים אצבעות מסיטות שיער ומכינות את השטח לנשיקת החום הנשיקה שבה זכיתי בחינם ,נשיקת המצח .

יותם 39.2 מעלות צלסיוס מדידה מתחת ללשון

3 comments:

  1. נשיקת המצח. אמא שלי עד היום מודדת כך אם יש חום. אין כמו אמא בעולם.

    ReplyDelete
  2. יפיוף הבן שלך. "תקופות" שאת לא מגיעה לבלוג לכתוב - חה! יומיים בלי פוסט חדש זה באמת נסלח..

    ReplyDelete
  3. ב רונית ה בלוגים,את מבינה אותי - כבעלת נסיון.
    כל הדברים שקורים לוקחים אותי אליהם ,אני משתדלת להיות נוכחת בזמן שאני במקום.להיות בהתרחשות.וכך יוצא שאני לא רצה לספר,וכמובן שמה שטוב בזה שאני לא יורה מניפסטים,נשאר רק מה ששוקע וממתין לצאת בפוסט הלא מאולץ..

    ReplyDelete