לגעת בזהר(ה)

חמישי בערב התיק מוכן לנסיעה לסוף שבוע אצל הורי,קבעתי צילומים בסטודיו במושב לשעה 13.00 הכל כבר מוכן רק צריכה לאסוף את הגדול מחבר ונוסעים.
ביפביפ הודעה :" שלום נעה, גילו לי עכשיו שאת אוצרת רגעים ומחר יומולדת לאימי 75 ואולי את פנויה שנשות המשפחה יבואו אלייך לסטודיו לפני הצהריים "
רביטל (כך במקור ,עם ב' )מהקבוצה של יפעת אצל אורנה ...מכירה אותה נפגשנו תחת העץ לילה אחד אחרי שיעור .
מתקשרת לשמוע במה מדובר : נשות המשפחה - בת, כלות ונכדות נפגשות,  בפעם הראשונה ללא הגברים , לחגוג יום הולדת  75 , הן יאכלו ארוחת בוקר ברמת הנדיב ורביטל חושבת אולי יצטלמו ,למרות שהן שונאות להצטלם למרות שלא בטוח אם אני יכולה ולא בטוחה איך יגיבו הבנות ולמרות ולמרות ... אותו רגע אני מבינה שלא נוסעים הערב לשום מקום  .
בזמן שרביטל מעלה את כל הספקות הרגשתי רק מתחזקת ,אני רוצה להיות שם כשזה קורה.
מייד שיניתי את הלו"ז למחר,ניחמתי את הגדול ש"בין כה הערב לא נספיק לאכול פיצה אצל סבא וסבתא ,וחוץ מזה זה אירוע מאוד מיוחד למשפחה" ,הוא מתרצה . ועכשיו כשבני הבית רגועים אני יכולה להודיע לרביטל ש"יש!" 
סיכמנו שאגיע למקום המפגש (רמת הנדיב זה מקום כלכך מקסים ממש "אוירופה" בארץ ישראל ).
הגעתי בזמן מצאתי אותן יושבות לשולחן אוכלות,יצאתי לחכות בחוץ ולהנות מהנוף,ואז הן יצאו , והתחלנו , לא היה צורך בשבירת קרח הן היו חמות ומתוקות והיתה תחושה נעימה ומשפחתית (כשאני חושבת על זה מהצד צריך אומץ להפגש בבוקר שישי עם חבורת נשים שאני לא מכירה ועוד לצלם אותן..) 


זֺהרה - בת 75 היום , מוקפת בכלותיה נכדותיה ובתה . אלגנטית ושלווה משתפת פעולה בשמחה .
צילמתי וצילמתי בחוץ ובפנים , מכוונת מציעה ומקבלת מהן רעיונות , הרכבים שונים חיוכים ונשיקות.
ובסוף ,התישבנו כולן על רצפת השיש הקרירה ,במסדרון המוביל למרכז המבקרים.
תוך צילום התחלתי לשיר 'הנה מה טוב ומה נעים' והן הצטרפו אל השיר" אני אצלם אתכן בוידאו .."  אישה זרה נעצרת לפני שהיא חוצה את המסדרון ואת הפריים , היא עומדת ומחייכת למראה החבורה "תשירו מהר היא רוצה לעבור" .

כשאנחנו נפרדות אני מרגישה התרוממות רוח ושמחה גדולה , מילות פרידה מרגשות ואינטימיות של רביטל מאשרות לי את ההרגשה ,היה כאן זמן קסום.
במוצאי שבת בטלפון היא אומרת לי שמבחינתה החוויה הייתה כלכך טובה שהתמונות הן תוצר שלה  היא מבחינתה מסתפקת בחוויה..זו מחמאה ענקית (והיא עוד לא ראתה את התמונות) אני מעלה אותן אל המחשב רואה מה יצא ומתרגשת כלכך .

*לפני הרבה שנים היתה לי מורה רוחנית אישה נדירה , הייתי סטודנטית מתוחכמת מ'בצלאל' היא ליוותה אותי בכל תחום בחיי יום אחד ,בעת שיעור, היא עצרה לרגע ,ופנתה אלי " את תצלמי משפחות בשמחתן " זה היה רגע נדיר של שיחה על מה שיהיה ולא על מה שעכשיו .

הייתי מ ז ו ע ז ע ת (שאני ? אצלם משפחות?!?!?!?) ,

המתוחכמת הנרגנת מבצלאל עוד לא הייתה בשלה נפשית להבין כמה טוב יכול להיות לצלם אנשים,משפחות .

"טוב, היא מורה רוחנית מה היא מבינה באומנות?.." אמרתי לעצמי.

 מורתי היתה ,כרגיל, הרבה יותר חכמה ממני וראתה למרחקים קרוב לתוך נפשי .
אני נזכרת בזה עכשיו כשאני מאושרת מהתמונות ומהמפגש .

 אני מודה על המפגשים האלו על הכלי שקיבלתי לתת בו עוד ועוד אהבה. ולקבל...

תודה לרביטל ולנשות משפחת אופיר 

צילומי משפחה בהרכבים מיוחדים מתנה שממשיכה לתת..לפרטים והזמנות 0522454032

אוי איימי

במילותיה של אהובה עוזרי : 

אמי אמי
פתחי הדלת
כל גופי רועד
מקור

אמי אמי
פתחי הדלת
על כתפי
משא כבד 

http://www.amywinehouse.com/
ת.נ.צ.ב.ה.

אקספלורר לא אוהב בלוגר

בזמן האחרון אני מקבלת הודעות מקוראות שטוענות כי הבלוג שלי תוקע להן את המחשב..

אני לא מדענית מחשבים אבל בדקתי קצת,איסוף מידע והשוואת תוצאות הביאו למסקנה אחת : בלוגר לא נפתח טוב באקספלורר...


לטובת הנשים היקרות שמילים כאלה עושות להן חררה בראש אני מסבירה (מתוך עולמי הצר וכמו שאני רואה את הדברים..) :
דפדפן :התוכנה שאתה אנחנו מדפדפות באינטרנט.
 אקספלורר =אינטרנט אקספלורר \ , אקספלורר הוא דפדפן מיושן וכבד אבל הוא משמש הרבה אנשים שלא מתלהבים מחידושים ושינויים ,וכך קורה שבבלוג שלי יש מעל40% קוראות שמשתמשות באקספלורר, הוא מגיע עם מערכות ההפעלה של מיקרוסופט והוא לרוב ברירת המחדל של המחשב, ומי שלא אוהבת להתעסק עם ברירות מחדלים לרוב תשתמש בו. 
אבל - האקספלורר לא מציג טוב את הבלוגים של בלוגר .
בלוגר = תוכנה \פלטפורמה לכתיבת בלוגים ,היא בחינם היא קלה לשימוש והיא נקנתה לפני כמה שנים ע"י תאגיד הענק גוגל,
יחסי גוגל ומיקרוסופט הם כמו חזיר והר הבית,כמו כלה ובר אקטיבי,כמו חתול ועכבר, כמו כנסת ישראל והרשות הפלסטינאית ,לא מסתדרים , לא מפרגנים,ואפילו נאבקות זו בזו .
גוגל - שיחררה לעולם את כרום דפדפן אינטרנט כלכך מהיר צבעוני ויפה שעברתי אליו מייד, ונטשתי את דפדפן  פיירפוקס שהיה חתרני ומהיר (עד שכרום יצא) . 


חיפשתי פתרונות שונים לבעיית הצפייה והמחשבים הנתקעים , וכל מה שראיתי לא פתר את הבעיה, הציעו לי להחליף את עיצוב הדף, להשתמש בתבנית אחרת,זה היה מעצבן וזר ובסופו של דבר -לא הצלחתי לחצות את הקווים האסקפלורר המשיכה להתקע ולעצבן אותי.
אפשר שהעלאת תמונות צריכה להעשות בדרך אחרת --ישירות אל הבלוג ולא דרך אלבומים שנמצאים ברשת ,יש הטוענים כי זה פחות אקולוגי ולא הספקתי להתעמק בעניין .


אז מה שאני יכולה לבקש להציע ולהמליץ : תחליפו דפדפן ,לתמיד או רק לצורך צפיה בבלוג שלי (זה בדוק,אחת מהקוראות שהאקספלורר נתקע לה עשתה בדיקה וזה עבד מייד) 
שמרו אל כל הסימניות ואח"כ ייבאו אותן בקלות לדפדפן החדש.
יהיה לכן קל ומהיר יותר (ולא רק עם הבלוג שלי)
אני ממליצה עם פיירפוקס או כרום .
זה דורש טיפ טיפת מאמץ ממש קל שבקלים , ואח"כ הדרך חלקה ויפה יותר.


זהו,
אני מתנצלת..לא הצלחתי ,אבל עובדת על זה.

ועכשיו ,שמישהו יספר על הפוסט הזה לגוגל ושיתחילו לשלם על ההפצה של כרום....

ולקינוח שיר במתנה : סופרגארס 
אני אוהבת אותם כלכך ואת הדיסק הזה הכי הרבה מכולם ,ובשיר הזה במיוחד שלטים דרכים חדשות טעויות ופחד..

את זה

היא פותחת את ארון הבגדים שלה, מרוקנת את תוכנו ובוחרת שמלה של בלרינה ללכת ל"גן" (ככה היא מתעקשת לקרא למטפלת שלה..גן ענתי) ונעלי בובה תכולות שכבר בקושי מצליחה לדחוס אליהן את כפות רגליה המתארכות 
וזה עוד בסדר כי לפעמים היא מתעקשת על חולצת פלאנל ארוכת שרוולים בלהט הקיץ .
אם הייתה לי שמלה כזו הייתי לובשת אותה כל יום! 

מחקר חדש : עקשנים מתעייפים יותר

מי שלא נח בצהריים נרדם לבסוף על הספה הפוף או כחצי עמידה בסלון...
מקבץ מאוסף ' הילד חולם '

לק

הלך השנאי של ההארד דיסק , לא עובד,מת, דיסק בן שנתיים מתוצרת WESTERN DIGITAL  עובד אחלה רק מה? השנאי מת..לא נדלק, ודווקא בבוקר יום א בו אני מחליטה להכין אלבום תמונות ללקוחה .

יצאתי לחפש שנאי בחנויות מחשבים. לא סיפור, ? כן.. מסתבר ששנתיים זה הרבה יותר מידי זמן חיים למוצר ,שאין למצא יותר את השנאי המבוקש ושבכלל ,אף חנות לא מוכרת כך סתם שנאים. עמדתי מחוץ לבאג בגן שמואל מתקשרת ליבואן שוב ושוב ושוב בכל שיחה נדרשת לחייג מספר אחר ולבסוף ,נרגנת אחת בשירות לקוחות קראה לי חמודה ואמרה לי לנסות לדבר עם סלאבה במעבדה "אולי במקרה יש לו שנאי ישן" סלאבה לא ענה.

קניתי הארד דיסק חדש של חברה אחרת, ובחנות המסמוכה קניתי לק כתום וורוד ,לשיפור מצב הרוח.

הילדים התלהבו מהצבע וביקשו למשוח את ציפורניהם בלק. איתי רצה כתום...

בערב כבר יצאתי לקנות מסיר לק ,כי יותם ירד על איתי ש"לק זה של בנות ", "לא נכון" אמרתי לו , אבל לכי תסבירי להם מי זה אביב גפן וכל מיני כוכבי רוק מיושנים שמורחים לק שחור ...

רק תמר הבת הקטנה המתוקה אהבה את הלק ושמחה בו מאוד

כלכך מאוד שביום שאחרי ביקשה גם על ציפורני הרגליים הקטנות שלה,וכך ישבנו יחד בסלון ומשחנו לקים צבעוניים על הידיים והרגליים ונהנתי עד מאוד.

*את השנאי תיקנתי לבסוף אצל צדיק אחד מפרדס חנה (צדיק צדיק ..לקח שמונים שקלים לתיקון..ומכל האחרים שתיקנו שלט לטלויזיה לקח שלושים..) קורץ משה , אלקטרונאי מוסמך עם מבטא רומני (או הונגרי ??) כבד , שעקב יציאתו המתוכננת לפנסיה לא מצא עניין בהצעתי לצלמו ולפרסם את סיפורו ..אפילו לא סתם בשם הצדיקות ושמירת מקצוע העבר של תיקון ולא רק מכירה. 

את האלבום לא סיימתי ,יש לי תוכנה חדשה ואני מתפעמת מאפשרויות העריכה המשוכללות עד ששוכחת לגמרי למה בכלל קניתי אותה..לא רק קשב אבסולוטי גם ליצירתיות אין סוף.

יעל תלתלים

בכל יום הייתי אוספת את יותם מהגן ויחד היינו צועדים הביתה , לפנינו על המדרכה הייתה צועדת ילדה עם ראש מרשים, מלא תלתלים פרועים מקפצים מסתחררים על ראשה.
עקבתי אחריה, הקשבתי והסתכלתי , היא היתה עליזה מלאת ביטחון ותמיד ניהלה שיחות ערות עם חברותיה , חוזרות מבה"ס בעצלתיים,כל הדרך היורדת אל המושב השכן . הילדה עם התלתלים היתה כלכך יפה ומלאת ביטחון עצמי שהייתי חייבת להגיע אל אמא שלה ולדבר איתה.
יום אחד האישה עם השיער הישר העזה ופנתה אליה,שאלתי לשמה ,יעל, וביקשתי לצלם אותה , היא נתנה לי את מספר הטלפון של אמה . שוחחתי איתה באותו יום , רציתי להבין איך מגדלים ילדה כלכך מתוקה וסומכת על עצמה, עם ראש כזה מלא תלתלים ,בעולם שבו אידאל היופי הוא שיער חלק מיושר לקרשים רצוי בלונדיני .לתת חופש לרעמה החיה על ראשה ללא כל נסיון לחנוק אותם תחת מכבשי שיער או לאסוף אותם לקוקו . ובעיקר איך ילדה אחת יכולה להיות כלכך שלמה עם עצמה ? 
מסתבר שיעל היא פשוט כזו , מתולתלת ללא כל תסביך.
הזמנתי אותה להצטלם.
זה היה לפני חמש שנים ,מאז עזבנו את המושב ועברנו למושבה ושכחתי כבר מיעל וראשה המתולתל עד שראיתי את התמונה שצילמתי אותה בפייסבוק, אפילו לא זוכרת איך הגעתי אל הפיסבוק שלה אבל שמחתי לראות שהיא נשארה אותה יעל תלתלים מקסימה ומיוחדת.
יומיים אח"כ כתבה אריאלה רביב על ראש התלתלים של ילדתה .
מסתכלת על אחיינית בת תשע (!) מגהצת את שערותיה במכשיר , שומעת על בתה של חברה שמאחרת לבי"ס בכל בוקר בגלל מנהג הגיהוץ ..
 כמה מאמץ מושקע בלהראות אותו הדבר.
הזמנים משתנים .
הנה תמונות של יעל תלתלים .

הוסף כיתוב

הוסף כיתוב

הוסף כיתוב

                  

וניל

לצאת מהבריכה ולשבת על המדרגות עם גלידה וניל בגביע 

הילד חולם (2)

בצהרי שישי מצאתי אותו על הספה בסלון מתחת לתמונת העצים שצילמתי בחולה , 

חולם .

בשבת בבוקר הצעתי טיול ,הם רצו , אחה"צ כשהיו מוכנים לצאת  לי כבר לא התחשק ,אבל נכנסתי לאוטו ונסענו רבע שעה מהבית.
יער עופר 
יערות הכרמל (בחלק שלא)
בדרך על צלע הר וילה מזכוכית של מישהו עשיר מכרם מהר"ל: "זה כמו בני ציון אבל חור ...ובנוף ממש יפה"
אני תוהה על הסיבות שמביאות מושב אחד להפוך ליהלום נדל"ן ומושב שכן נותר עני ומרוט נוצות כמו הלולים הנטושים שבו .
לא משנה,עולים בשביל יוצאים מהמכונית.
משחקים בכדור אוספים אצטרובלים ונוצה אחת מדגדגת, מוצאים שביל ויוצאים לטיול רגלי קצר,קטן מוביל (כשהגדול לא בשטח פתאום יש לו מקום להוביל ולהחליט )
הולכים בשביל עוקבים אחר הסימון הוא לךומד מהר מאוד איך למצא ואיך לפענח את שפת הסימנים של קק"ל ,בוחר בסימון אדום לבן ולפעמים חוזר אל כתום לבן כחול  .
בסוף המסלול מרחוק חניון וגן שעשועים קורצים לנו ,
ולפני הגן בקצה השביל 'פינת הקקה'  בין כמה שיחים ניירות טואלט וקקי , כמו סימון שבילים ככה ניירות טואלט תמיד מסמנים את הדרך,זה כלכך מגעיל וכלכך סימלי . מצד שני,אנשים חייבים לעשות קקי .
בגן השעשועים מזכרות מיום הולדת שנחגג כאן :בלון אדום קרוע ,עוגת קצפת על שולחן ,ושתי לחמניות עם חור (לנקניקיה) מתיבשות על שולחן פיקניק נטוש.

פתאום (נהיה) קיץ

יום ראשון לחופשָגדול
חשבתי שאפשר לקום לאט ,בשבע וארבעים השעון צילצל .
הבנים, לבושים אכלו שתו משחקים בחדר מחכים לי שאתעורר..הקטנה ישנה אחרי שהסתובבה בבית מחמש ואני רצה אחריה מחזירה אותה אל המיטה.בסוף נרדמה בשבע ואני לא מוותרת על דקת שינה נרדמתי איתה .
לקחנו את הזמן, פיזרתי אחד לגן אחת למטפלת והגענו אל הקיטנה ב08.18 חשבתי שיהיה שם בלגן של יום ראשון שאני חכמה מגיעה אחרי המהומה (וחוץ מזה האחראית אמרה לי הטלפון "זה חופש לא חייבים להיות בשמונה")
כמו שאומרת חברה התאכזבתי לטובה :
בחצר בה"ס הזר אין  ילדים ,רק הורים מגיחים מחדרים ואולמות לא מוכרים,הגדול מוביל אל עבר אולם הספורט, שם יושבים בשורה מאורגנים ושקטים קבוצת הוקי רולר בליידס . 
נזפתי בעצמי קלות והבטחתי לו שמחר נגיע בזמן , יצאתי לחפש את האחראית כדי להזמין לו לחמניה בלי כלום מתוך המבחר (שוקולד גבינה לבנה או חומוס) .
וחזרתי אל הבית הקריר שטרם הפנים את החום שבחוץ.
אחה"צ שיחקו כדורגל בחצר "איך נחלק עשר קבוצות לשלושה שחקנים?" שומעת אותם תוהים בפני קושיית חלוקת קבוצות בטורניר שלהם (?)"טוב כל אחד יקבל שלוש קבוצות וזה מספיק "פתרו את הדילמה ויוצאים לבעיטות אחד על אחד .פתאום היא מופיעה,עירומה , מתלוננת שלא נותנים לה להיכנס אל הבריכה ושגם היא רוצה , "מה בריכה? הם משחקים כדורגל " אמרתי לה ויצאתי החוצה, מוצאת שלושה בנים במים צועקים לה שהיא לא יכולה להיכנס כי אין מי שישמור (החינוך עובד)
אז יצאתי ,עם מצלמה לשמור ולהנות מהם .
פתאום -נהיה קיץ .

ביער

מסיבת סיום בחצר

התאספנו בחצר של לאל
 מחצלות על האדמה ושולחן כיבוד אחד. הבאנו מים ומיץ ענבים (ברגע האחרון במכולת של 'תשבץ 'החלטתי לא להיות צדיקה ולהביא מיץ ממותק אחד ולא רק מים ) .
בקצב אחיד טיפטפו לשטח הורים אחים ושבעה עשר בוגרי ובוגרות כיתה גימל.
התישבנו על מה שהתגלה מאוחר יותר כבמת ההופעה המתוכננת ,וכדי לא לעשות יותר מידי בלגן הוחלט שהחלק האומנותי יתקיים על המחצלות בעוד המשפחות מפוזרות סביב , מן אמפי תיאטרון בחלקת אדמה שבין הבתים . הכי נח אמפי .

מסיבת סיום של כיתה ג איתמר התחילה כשאיתמר הקריא מתוך 'קאיטוש המכשף' (ספר שהקריא לילדים במפגשי הבוקר) חלק שמדבר על הפער בין המילוליות של עולם המבוגרים לתפיסתה אצל הילדים. קטע שהאיר לי שוב את נקודת המבט האחרת של ילד על העולם כמה שונה ומבהיל הוא יכול להיות כשלוקחים דברים באופן מילולי .
כשמסיבת סיום נפתחת בקטע של יאנוש קורצ'אק את יודעת שהגעת למקום טוב.

שירונים (דף אחד עם שלושה שירים) חולקו הילדים עמדו עם איתמר בשורה ושרנו יחד את ' אה או אה או ' של גזוז "נתקענו עם השיר כמו חתן עם הכלה"..שרים כולם ומיכלי ואני מרימות גבה זו אל זו'"זה סנדרסון" אמרתי לה..

אח"כ אתנחתא קומית - משחק פנטומימה קבוצתי ,היינו צריכים להמחיז אירועים מהשנה החולפת,הקבוצה שלנו 'משחק בגן ציון ' -הלא הוא גן התוכים הסמוך לבה"ס ,היתה הכי טובה... ההורים נופפו בידיים והילדים דימו משחק בגן שעשועים ,היינו אגוז קשה לפיצוח ,יותר קשה מקבוצת ' מסע בעקבות הפיצה' או קבוצת 'טיול בים '... הנושאים מציגים תמונה מדוייקת של שנת לימודים בדמוקרטי :טיולים,משחקי חברה ,למידה טבעית מתוך מה שמתרחש ,וקבוצת ילדים שבכל מפגש איתם אני מתרגשת מחדש לראות כמה הם יפים ,כמה אין בהם אלא רצון לשמוח .כמה הם טובים .
בנתיים כולם נהיו רעבים והלו"ז המתוכנן שונה לטובת הפסקת אוכל : אכלתי לחם עם גבינת שום שמיר הילדים קיבלו פיצות (שהרוויחו ביושר במשימה השנתית מסע בעקבות הפיצה) וקינחתי בעוגת שוקולד עם המון סוכריות צבעוניות .
ועכשיו לחלק האומנותי הילדים הכינו הופעות

חבורת 'הפיצוץ השחור' שהחליפה את שמה לחבורת' הדמוקרטים ' נתנה קטע ראפ קצר (ללא מערכת הגברה וצפצופי פידבק או פלייבק) שיר אהבה לאיתמר החונך שלהם ,לחן שירה ומילים שכתבו לבד ללא התערבות מבוגרים אחד תופף על שני שרפרפים ירוקים וכולם שרו יחד "אי אי איתמר אתה חונך נהדר " 

זה מצב מצויין כאשר האומנים והקהל נהנים באותה מידה -להקת הדמוקרטים 

חיבוק קבוצתי לאיתמר הופך לערימת ילדים 

שני שירים נוספים שרו בנות מהכיתה שירים על חברות וילדות והתבגרות .

לסיום חילק איתמר לכל ילד תעודת הצטיינות: במשחק למידה הנאה השקעה ויצירה (מה עוד נבקש?)  ומתנה : קוביה הונגרית .
ואנחנו קראנו ברכה קצרה ונתנו מתנה לאיתמר זוגתו והתינוקת החדשה שלהם.
היה סופר כייף !!
יש דברים שיכולים להתקיים רק במקום בו הלב פעם את עצמו בכנות .
חונך שמלווה אוהב, ויוצר קשר עדין וקרוב עם הילדים בכיתה שלו .
תהליך החניכה דומה לטווית חוטים דקים ,רשת מתווה אישיות, חלומות מטופחים באהבה ולא נרמסים תחת משטר ה'מיצב' .
כמו שנת הלימודים ככה מסיבת הסיום - אינטימית קרובה ומרגשת הרבה בלגן וחופש ,ספונטניות והתארגנות מובנית - כל דבר במידה ,מקום לכל אחד תחת השמיים הפתוחים .
ובערב כשהקשבתי לילדי העצוב מסביר ש"הזמניות של הפרידה מבה"ס לא מפחיתה את הצער "חיבקתי אותו ואמרתי לו שזו זכות להיות  במקום בו הוא נמצא.
כמה טוב .



*מכיוון שאת המצלמה שלי שכחתי בבית שאלתי מרונית את שלה 
,תמונות לפוסט יגיעו ביום אחר כרגע בוער לי להודות     זכיתי לפטפוט שישי בבוקר ולקחתי את התמונות .

תמונות מחזור

דפנה המורה מכיתה א' התקשרה אלי :'יש לי בקשה תגידי לי אם זה מוגזם'..'אני רוצה שתצלמי את כיתות א לסוף שנה ,אני יכולה לצלם לבד ,אבל אני רוצה רק את התמונות שלך ' דפנה היתה החונכת שלנו בכיתה א וב' היא חתיכת דמות חינוכית אמיצה ומיוחדת שאני יכולה רק לאחל לכל ילד כזאת חונכת ,ועוד יותר -לכל הורה .
אני אוהבת אותה וחוץ מזה היא ביקשה כלכך יפה.."רוצה רק את התמונות שלי" בטח שאני מסכימה... 
קבענו צילומים מייד סימסתי לאיתמר החונך שלנו השנה ,שאלתי אם גם הם רוצים להצטלם  'מצויין, יצאה לנו תמונה לא משהו בשבוע שעבר..' הוא ענה .
וככה יצא שבאמצע היום הגעתי  לבי"ס ,לצלם את הילדים .
קבענו בשטח האסור - חורשת איקליפטוסים שבה היו משחקים הילדים ,עד שלפני שנתיים הגיעו פקחי משרד החינוך(או איזה גוף אחר) ודרשו לגדר ולסגור את השטח הקסום שהפך להיות ' השטח האסור' .
הכי כייף בשטח האסור.

כיתה ג איתמר 2011

אח"כ כבר נסעתי להביא את תמר מהמטפלת (שתמר מתעקשת לקרא לה 'גן ענתי'..) הקדמתי בעשר דקות,מצאתי אותם שלושה ילדים בשתי גיגיות עושים אמבטיה של אחרי טיול וארוחת צהריים ,רצתי אל האוטו להביא את המצלמה וגם שם צילמתי תמונת מחזור .

קשב אבסולוטי

... יום אחד נאספים האותות והשאלות ,המפגשים המלמדים ברמז ,והבנה חודרת לתוכך מתקרבת כמו צל מאחורי ומטפסת במעלה הגרון. הכחשה 'אני ?לא ! מה פתאום? ' אח"כ הסכמה לקבל ואח"כ עצבות גדולה : מתערסלת בסבל כילדה כועסת דורשת את מנת תשומת הלב שלה, רוצה שכולם ידעו שהיא צודקת ,שצדקה כל הזמן .
עד שלא רוצה את הסבל יותר . וגם ,ריטלין עושה טוב אבל המחיר שלו לנפש ולגוף יקר מידי בשבילי .
כבר לא ילדה לא חלשה וקטנה ולא לבד .
ואז קבלה והכרות מחודשת עם עצמך ,בעצם כלום לא השתנה למעט הידיעה ,שנותנת שם ואפיון לתופעות. מקשרת את מהלך חייך עם המידע , סולחת לעצמך ומקבלת שעשית כל מה שיכולת כל מה שידעת ,שעשית הכי טוב שיכלת .
ודאי כילדה, ועכשיו כאשה כאמא .
אני בוחרת לראות לקבל ולחייך אל הדברים הקטנים שיש בי, שהם שלי .אלה שרק לפני שבוע עוד קראתי להם  תקלה,פנצ'ר, הפרעה (הפרעת..זה מונח כלכך מעליב) 
אני קוראת לה קשב אבסולוטי .
קשב שמתבטא בקליטת התרחשויות בכל חוש בגוף ובעוצמה שמשאירה הרבה רעש בראש בסוף יום ,עייפות ועצבנות גם, ובלבול וחוסר החלטיות  (וכל אלה ,הלא קלים ,הם מה שנשאר כשכבר אין רגשות אשמה וטינה כלפי עצמך..)
לכבוד השבוע החדש אני רוצה בעין טובה לעשות רשימה ,חלקית עוד דברים יתגלו בהמשך .


רשימת הדברים המיוחדים בקשב אבסולוטי  :


 *כשכל תזוזה לעשיה כל שהיא (נגיד ללכת להביא כוס מים )יכולה להתפתח למקום אחר (למצא משהו מעניין במטבח ולשכוח מה היה קודם) זו בעצם נוכחות ברגע (כמה כולנו כמהים לחיי הרגע ?)
*בזכות הרעש שממשיך להתקיים בראשי אחרי שכולם השתתקו והלכו לישון,ומעכב את ההרדמות המיוחלת , אני זוכה לקרא המון ספרים טובים בלילות .(השבוע: ילדי פלא/שייבון )
*אנשים מענינים ומרגשים אותי ,וקשר אינטימי מלב אל לב עם מי שרק הרגע הכרתי הוא לא דבר זר או מסובך , איזה יופי זה מסתדר עם העבודה שלי כצלמת משפחות ופורטרטים איזו הזדמנות להנות ולתת מעצמי .
*המצלמה שלי (CANON 5D mark II תודה רבה) - הכלי שלי לעולם החיצון , דורשת דיוק בשבריר של שניה, דורשת פוקוס וחשיפה במידה נכונה ,היא תוחמת עבורי את כל שפע הגירויים ומבקשת ממני להיות מרוכזת מדוייקת לבחור ומהר. כל מה שאני לא מצליחה לעשות בלעדיה אני עושה איתה .
*בגלל ש'אין לי עור' אני חווה את חיי בעוצמה שמעוררת את טעם החיים בכל פעם מחדש .
(רשימת טוב -זוכרת?לא מתייחסת עכשיו למה שזה עושה בהפוך מהטוב..)
*אני לא מסננת מה יכנס ומה לא. שומעת מריחה ורואה הכל גם מה שלא קלטתי באותו רגע ,הכל נרשם במח , אין ספור חלומות ומחשבות הכל מתקבל ומעוכל ויוצא כמחשבה חדשה ויצירתית .
*יש לי שמיעה אבסולוטית אני יכולה לזהות תו דרך קו טלפון משובש ולשיר אותו בחזרה. יוהווו!!! 
*אני מולטי-טאסק במבנה המולד שלי ,עושה עשרים דברים יחד (ואלה שיגיעו אל קו הסיום הם בטח יהיו נהדרים..)
*גמישות מחשבתית : קל לי לעבד לקבל ולשמוע צורת חשיבה חדשה ,דיעה אחרת שמוצגת בפני באופן משכנע לרוב הופכת לדעתי כעבור כמה דקות . אני תמיד רואה את שני צידי המטבע בכל דבר (כמה שזה מסבך קבלת החלטות..)
*הזיכרון שלי כלכך קצר שמה שלא כתוב על פתק לא קיים בעצם איזה יופי זה שאפשר לשכוח ולסלוח ממש בקלות(יש הרואים בכך חוסר עמוד שדרה אני לא..)
והכי שימושי :
אני לא סובלת להתחיל סרט אם פיספסתי את ההתחלה אבל ! אני יכולה לראות את אותו סרט עשר פעמים ובכל צפייה לגלות דברים חדשים או לשכוח כלכך הרבה פרטים ולהנות ממנו שוב כאילו לא ראיתי אף פעם. 


מתת האל שקיבלתי מאפשרת לי להיות מי שאני .פעם כעסתי על שאינני יכולה לעבוד במשרד לשבת בשקט ולענות לטלפונים כל היום, פעם הסתכלתי על כל מה אני לא מצליחה לעשות ,היום מסתכלת על מה שכן ובספירת הקולות אני מוצאת גאווה ושמחה להיות  מה שאני היום , חיבוק לילדה הטובה ,להגיד לה שהיא עשתה אחלה דרך ושהיא אמא נהדרת ושהיא יכולה להרגע היא  ב ס ד ר .


ועכשיו ...למצא תמונה אחת שתבטא את הכל .   אל הספונג'ה ! (ביקשתי שיביא סנו סופר פוליש ,והביא) ..איזה כייף !!!!
לצלם את שולחן העבודה שלי שבבוקר היה מסודר פיקס...

ושיר : 

א.אוברג והדילמה האנושית

זה אלפונס אוברג,אלפונס הוא בן ארבע והוא גר עם אבא שלו .

אלפונס ואבא שלו הנחמד חיים יחד בעיר שבדית יש שלושה ספרים בסידרה את כולם אנחנו אוהבים .

את אלפונס הכרתי לפני שהייתי אמא התאהבתי באיורים וכשנולד יותם הבאתי את אלפונס אלינו הביתה.

אנחנו הרוסים עליו .

'אלפונס! נו בוא כבר, מאוחר'' קורא אבא מהמטבח.
''אנחנו צריכים לצאת לגן!''
''כן, אני בא'', אומר אלפונס, ''אני רק...''

הערב קראנו את 'אלפונס, נו בוא כבר 'הזדהיתי עם הילד שמתחיל את הבוקר בלבישת סוודר ,נזכר שהבובה שלו צריכה להתלבש ,בנתיים מוצא גלגל של מכונית שצריך לתקן, וכשהוא מחזיר אותה מתוקנת אל המדף ,הוא נזכר בספר החיות שלו ומוריד אותו לעיון ושוקע בעמוד על נחשים (זו הפרעת קשב??שואלת את עצמי כשמקריאה ,לא ,ככה זה אצל ילדים,עצמי עונה לי )..וברקע אבא שלו קורא לו למטבח ,בסבלנות הולכת ומצטמצמת עד שהוא כבר ממש כועס וצועק לו 'אלפונס נו בוא כבר '.

אלפונס הוא ילד טוב עם אבא טוב שמטפל בו ובחברו הדמיוני מולגאן . הוא לא כלכך אוהב ללכת לישון ועושה דברים בכוונה, ואבא שלו לא מתרגז , רק נרדם על השטיח בסלון בזמן שנשכב לחפש מתחת לספה את הדובי שאלפונס לא יכול לישון בלעדיו. בסוף כל ספר מתהפכים לרגע התפקידים  בין אבא לאלפונס (אלפונס מכסה את אבא התשוש בשמיכה ומחליט לא לקרא לו יותר הלילה) והסיבוכים נפתרים מעצמם .

כלכך יפה ולא מושלם שזה פשוט נכס למטען התרבותי והרגשי של הבית.