כשאומרים על אנשים עם ADD "אימפולסיבית" זה נשמע סוער ומרתק, זה יצירתי זו רכבת הרים. אילו חיים מענינים אלה ... אבל,זה גם לכעוס ומייד באותו רגע ,להבין ולרצות נורא לסלוח ולהשלים, זה להתרגז על אי צדק ולראות כל הזמן את הצד השני ולהבין אותו , זה להגיד ולהצטער בעוד המילים יוצאות מהפה.. הייתי רוצה לחודש ליום לשעה להצליח להיות פחות אימפולסיבית להיות שקולה ורגועה . או לפחות שתהיה אפשרות למחוק מייל ששלחתי וטרם נקרא . להיות אמפולסיבית זה חרא של דבר .
..איך חיפשתי תמונה שתגיד את כל זה .. יש תמונות של חדר מבולגן, ילדה בוכה, כוס שוקו שפוכה על הרצפה, שולחן עבודה הפוך, מגדל של קוביות, ומדורה גדולה. ואז קפצה לי זו, עם השלט הזה מטיול שעשינו ולא הפך לפוסט.
שלחתי אותה לזו שכתבתי לה מכתב אמפולסיבי. *צלמת אמפולסיבית, בצילומים זה טוב..
... יום אחד נאספים האותות והשאלות ,המפגשים המלמדים ברמז ,והבנה חודרת לתוכך מתקרבת כמו צל מאחורי ומטפסת במעלה הגרון. הכחשה 'אני ?לא ! מה פתאום? ' אח"כ הסכמה לקבל ואח"כ עצבות גדולה : מתערסלת בסבל כילדה כועסת דורשת את מנת תשומת הלב שלה, רוצה שכולם ידעו שהיא צודקת ,שצדקה כל הזמן . עד שלא רוצה את הסבל יותר . וגם ,ריטלין עושה טוב אבל המחיר שלו לנפש ולגוף יקר מידי בשבילי . כבר לא ילדה לא חלשה וקטנה ולא לבד . ואז קבלה והכרות מחודשת עם עצמך ,בעצם כלום לא השתנה למעט הידיעה ,שנותנת שם ואפיון לתופעות. מקשרת את מהלך חייך עם המידע , סולחת לעצמך ומקבלת שעשית כל מה שיכולת כל מה שידעת ,שעשית הכי טוב שיכלת . ודאי כילדה, ועכשיו כאשה כאמא . אני בוחרת לראות לקבל ולחייך אל הדברים הקטנים שיש בי, שהם שלי .אלה שרק לפני שבוע עוד קראתי להם תקלה,פנצ'ר, הפרעה (הפרעת..זה מונח כלכך מעליב) אני קוראת לה קשב אבסולוטי . קשב שמתבטא בקליטת התרחשויות בכל חוש בגוף ובעוצמה שמשאירה הרבה רעש בראש בסוף יום ,עייפות ועצבנות גם, ובלבול וחוסר החלטיות (וכל אלה ,הלא קלים ,הם מה שנשאר כשכבר אין רגשות אשמה וטינה כלפי עצמך..) לכבוד השבוע החדש אני רוצה בעין טובה לעשות רשימה ,חלקית עוד דברים יתגלו בהמשך .
רשימת הדברים המיוחדים בקשב אבסולוטי :
*כשכל תזוזה לעשיה כל שהיא (נגיד ללכת להביא כוס מים )יכולה להתפתח למקום אחר (למצא משהו מעניין במטבח ולשכוח מה היה קודם) זו בעצם נוכחות ברגע (כמה כולנו כמהים לחיי הרגע ?) *בזכות הרעש שממשיך להתקיים בראשי אחרי שכולם השתתקו והלכו לישון,ומעכב את ההרדמות המיוחלת , אני זוכה לקרא המון ספרים טובים בלילות .(השבוע: ילדי פלא/שייבון ) *אנשים מענינים ומרגשים אותי ,וקשר אינטימי מלב אל לב עם מי שרק הרגע הכרתי הוא לא דבר זר או מסובך , איזה יופי זה מסתדר עם העבודה שלי כצלמת משפחות ופורטרטים איזו הזדמנות להנות ולתת מעצמי . *המצלמה שלי (CANON 5D mark II תודה רבה) - הכלי שלי לעולם החיצון , דורשת דיוק בשבריר של שניה, דורשת פוקוס וחשיפה במידה נכונה ,היא תוחמת עבורי את כל שפע הגירויים ומבקשת ממני להיות מרוכזת מדוייקת לבחור ומהר. כל מה שאני לא מצליחה לעשות בלעדיה אני עושה איתה . *בגלל ש'אין לי עור' אני חווה את חיי בעוצמה שמעוררת את טעם החיים בכל פעם מחדש . (רשימת טוב -זוכרת?לא מתייחסת עכשיו למה שזה עושה בהפוך מהטוב..) *אני לא מסננת מה יכנס ומה לא. שומעת מריחה ורואה הכל גם מה שלא קלטתי באותו רגע ,הכל נרשם במח , אין ספור חלומות ומחשבות הכל מתקבל ומעוכל ויוצא כמחשבה חדשה ויצירתית . *יש לי שמיעה אבסולוטית אני יכולה לזהות תו דרך קו טלפון משובש ולשיר אותו בחזרה. יוהווו!!! *אני מולטי-טאסק במבנה המולד שלי ,עושה עשרים דברים יחד (ואלה שיגיעו אל קו הסיום הם בטח יהיו נהדרים..) *גמישות מחשבתית : קל לי לעבד לקבל ולשמוע צורת חשיבה חדשה ,דיעה אחרת שמוצגת בפני באופן משכנע לרוב הופכת לדעתי כעבור כמה דקות . אני תמיד רואה את שני צידי המטבע בכל דבר (כמה שזה מסבך קבלת החלטות..) *הזיכרון שלי כלכך קצר שמה שלא כתוב על פתק לא קיים בעצם איזה יופי זה שאפשר לשכוח ולסלוח ממש בקלות(יש הרואים בכך חוסר עמוד שדרה אני לא..) והכי שימושי : אני לא סובלת להתחיל סרט אם פיספסתי את ההתחלה אבל ! אני יכולה לראות את אותו סרט עשר פעמים ובכל צפייה לגלות דברים חדשים או לשכוח כלכך הרבה פרטים ולהנות ממנו שוב כאילו לא ראיתי אף פעם.
מתת האל שקיבלתי מאפשרת לי להיות מי שאני .פעם כעסתי על שאינני יכולה לעבוד במשרד לשבת בשקט ולענות לטלפונים כל היום, פעם הסתכלתי על כל מה אני לא מצליחה לעשות ,היום מסתכלת על מה שכן ובספירת הקולות אני מוצאת גאווה ושמחה להיות מה שאני היום , חיבוק לילדה הטובה ,להגיד לה שהיא עשתה אחלה דרך ושהיא אמא נהדרת ושהיא יכולה להרגע היא ב ס ד ר .
ועכשיו ...למצא תמונה אחת שתבטא את הכל . אל הספונג'ה ! (ביקשתי שיביא סנו סופר פוליש ,והביא) ..איזה כייף !!!! לצלם את שולחן העבודה שלי שבבוקר היה מסודר פיקס...
שלחתי אותה לזו שכתבתי לה מכתב אמפולסיבי.
