Showing posts with label ילדים. Show all posts
Showing posts with label ילדים. Show all posts

Thursday, August 14, 2014

״ גם בתל אביב סבבה ״ אחר צהריים אחד במוזיאון ישראל

פשוט מצויין .
מוזיאון ישראל בירושלים .
עם הילדים
*לפנות לפחות ארבע שעות , לעשות הפסקות שתיה ונישנושים יזומות לפני שהם מאבדים עניין.
*לקחת בכניסה את המכשיר של ׳הסברים לתערוכות׳ (ולהגיד יפה ׳תודה׳ לעובדת המוזאון המסורה ,שבמבטא פולני כבד הסבירה בסבלנות על תפעול המכשיר) .
*לתת להם לעבור ולבחור מה מעניין אותם לראות. ומה לשמוע .
הם הפתיעו אותי כשבחרו באולמות מלאים ״פסלים ועתיקות״ שמהם נמנעתי תמיד כשהייתי סטודנטית בבצלאל , ופעם בשבוע התגלגלתי למוזיאון למנות של השראה  (כי ככה עושים כשסטודנטים לאומנות ) . 
*לא לדלג על אגף הנוער תערוכת ״מסעות״ (לדלג על ההפעלות כי אין לי סבלנות להפעלות )
*לעשות כבור למיסטר אבדון ״אבות המזון של הצילום ״ בסדרת פורטרטים .

*לחכות עד שהאבטיח האחרון יצא מהפריים במיצב הוידאו של סיגלית לנדאואוסף הקבוע)
*לדמיין איך היה לחיות בירושלים של פעם בדגם המוקטן שלה שבחוץ .


*להתרגש מול פסל עתיק של ׳רומאי אמיתי מפעם ׳ (בארכיאולוגיה )
*לאכול גלידה בקפיטריה הקרירה , ולשתות קפה קר טעים ״זה בול מה שהייתי צריכה״ . 
*ללטף קרחת של איש ברונזה שמן וחביב . ולגלות שזה מה שהאמנית רצתה בעצם , שילטפו אותו .
*לעמוד הרבה זמן ולהתפעל מפסלים של כישוף אפריקאיים , לדמיין את רופא האליל במסכה של ג׳ק ספארו מרפא חולים .

*לא לאכול להם את הראש בהסברים . יש את ״המכשיר ״ שמסביר אם רוצים , ואומנות היא כמו בינה - כשהראש הלב והנפש על אותו ערוץ , כשמבינים ומרגישים באותו זמן .
ילדים ואומנות זה חיבור טבעי . שלנו התרגלו להגרר אחרינו באולמות גדולים להתלונן מידי פעם ולהתלהב בתדירות משתנה . להניח להם , זה הכי טוב .
*להרגיש קצת עצובה ולא לדעת למה ..מול עבודה שמזכירה נדודים ומסעות , בימים של פליטים בהרבה מידי מקומות .

*״לא לרוץ ״ ״לא לעבוד את הקווים ״
 ״לא לגעת , אפילו שזה מנצנץ ועושה חשק , תשימי ידיים בכיסים ״ 

* אם אתם בעניין של הדבר הגדול מהבמבוק - נעליים סגורות ולהיות בני שש לפחות או שלא יתנו לכם לעלות !

לטפס לעצור להסתכל סביב , להתלהב , להתפעל לגעת , להגיד
״ בואינה זה מגניב ! זה כלכך פרדס חנה הדבר הזה...תבנה לנו גם בחצר ! ״



לצלם .
כי יש לי מצלמה מגניבה שעושה פנורמות כמו שאף מצלמה לא עשתה לי אף פעם . fujifilm XT-1


*להפסיק להשוות . למלמל  ״פה יותר טוב מבתל-אביב , זה מוזאון הרבה יותר שווה ״ ולשמוע את בן השמונה עונה לך  ״גם בתל אביב סבבה , כייף שם  ! ״
מוזיאון זה תמיד נחמד ,אבל ירושלים עם הצלילות והמרחבים שלה , יותר שווה ...

*להצטלם בזוג , כי הם לא מסכימים לתמונה משפחתית ליד הפסל שאני אוהבת .
(להפסיק לאיים עליהם ש״גם אני אתחיל להגיד לא רוצה ״ הם לא רוצים?  לא צריך)


לשמוח .



Monday, May 21, 2012

יום רגיל כזה

...לא היה לי זמן להתקשקש היום.
לאיש הנחמד הזה ואשתו יום נישואין ממש בקרוב .
ובתו האוהבת ביקשה שאכין אלבום לכבוד המאורע מתמונות משפחתיות שצילמתי להם בהזמנתה.
לא התעצלתי ועבדתי במרץ וריכוז כל היום .
הקבצים יצאו לדפוס ואני החלטתי לתפוס תנומת צהריים קצרה.
ממש כמו שהוא 
(אבל עם ילדונת בת שלוש ורודה וריחנית לצידי שמשחקת לי בשיער)

הצלחתי להיות מאורגנת עם הזמן. מאז שאני חותרת ומאז שישבתי עם מיה לנדאו לשיחה ,אני מפוקסת יותר על דברים ומסוגלת לארגן את היום בגמישות אסרטיבית .

אחר כך בערב אצל ליאת בחצר 
תמר ואריאל מפתחים יחסים שאינם על רקע כדורגל .
הוא מראה לה את גורי החתולים שבחצר ומזמין אותה לקטוף איתו פיטנגו
כשהוא לא מצליח להגיע אל הפרי שבענף הגבוה היא אומרת לו בביטחון "תן לי אני יכולה "
והוא כמובן מסרב ולוקח את הכיסא לנקודה אחרת של קטיף.
"טוב אני אקטוף לעצמי" היא אומרת לוקחת אל הסלסלה והולכת לשבת באוהל .
"תמרי,בואי להתנדנד איתי " הוא קורא לה ,
פתאום לפיטנגו יש טעם אחר כשאין ילדה שתסתכל עליך מטפס לכבודה על כסא ומגיע לענף הגבוה ...

" מה אם הם יתאהבו ויהיו יחד, אולי יתחתנו ואז נהיה מחותנות" אני מציעה לליאת תמונה לעתיד ורוד 
"אמא של שולי וחברתה הטובה התחתנו עם אחים ,וככה הם נשארו יחד לתמיד " 
"נהיה משפחה ונאכל יחד ארוחות ערב בשבת" ליאת מתחילה עם השטויות שלה.
ואם כבר גיסה אז ליבי ,
ואם כבר חמות אז ליאתיש .
תראו: היא כבר כובשת אותה במתיקות .


Saturday, February 12, 2011

בן חמש

יש לנו בן שהוא כולו רגש ,סוער מרגש אוהב נאהב .
הוא כמו בלי שכבת הגנה של עור ,רגיש ועיקש, מביע רגש בצורה שאי אפשר לטעות בהבנתו ,הוא יוצא אל החצר בבוקר וחוזר עם פרח סביון בשבילי ,הוא אומר שאני אמא 'טיפשת כמו נעל ' כשאני מעצבנת אותו ,'אתה האבא הכי מעצבן בעולם והאבא הכי טוב בעולם '  לאבא שלו כשיש עימות. הילד הזה ,המתוק, שאוהב באופן מוחלט שמחבק ומנשק בשפתי הדובדבן שלו (אמא,איזה טעם יש לנשיקה שלי?'  אחרי שאכל גלידת וניל ..) ,
היה היום בן חמש.
אתמול חגגנו בגן מוקף אהבה של הצוות והחברים הוא לא הפסיק לרקוד ולקפצץ לחייו אדומות מהתרגשות ושמחה גדולה שאין כמוה .
מכל התמונות שצילמנו יש אחת שאני אוהבת הכי הרבה ,כשרגליו מרחפות באויר וכולו אור ושמחה.
קסם .

Friday, December 10, 2010

שבת

לילה אחד חשבתי שאני צריכה לתעד דקה אחרי דקה ערב אחד ,יום אחד בחיי,לראות כדי להאמין לעצמי בעצמי.
למחרת קראתי שיש פרוייקט אינטרנטי מתרקם:שעתיים ביום אחד. שש עד שמונה 'שש,בדיוק חוזרים מההצגה בתאטרון שמעבר לחצר השכנים ' 'יהיה חשוך לצלם בחוץ את ההליכה חזרה ..' בשש כשבאתי לאסוף אותם מההצגה התבאסתי שאין לי מצלמה כי מסתבר שהפסדתי הצגה מצחיקה מאוד,ברבע השעה שהייתי שם לא הפסקתי לצחוק כולה 'פרדיננד הפר..' נהיתה הופעת סטנד אפ מצחיקה ביותר .
 אמא של יהונתן החבר של איתי שהזמנתי להצטרף אליו להצגה מתקשרת היא מחכה ליד הבית 'אנחנוכבר באים' שולי מתקשר 'איפה אתם?' 'בחצר של הנס חוצים את הכביש אנחנו בבית ' נכנסת הביתה ונזכרת שלא צילמתי . 
מתחילה לצלם הבית הפוך שש בערב זו השעה הכי לא פוטוגנית והכי קשה ביום .
מצלמת ואוספת :גרב, סווטשירט ,חולצה ,נעליים, נעליים (זה השגעון של תמרי) פאזל מעץ, קוביות ,פליימוביל וכל זה רק מהסלון...מצלמת ארוחת ערב, מצלמת קיפול, הולכים למקלחת מגלה שיותם כיסה את עצמו בקעקועים של קבוצות כדורגל, מצלמת ,מנגבת מלבישה שולי מספר סיפור מכינה בקבוק 'לכו כבר לישון' ..ונזכרת שהערב יש האח הגדול (ישששש....)בתשע וחמש דקות קורסת על הספה אין לי כח להרים את השלט ולהדליק את הטלויזיה.
זה היה שש עד שמונה יום רביעי.

בחמישי בבוקר מקבלת הודעה 'אל תשכחו היום בין שש לשמונה לתעד...' 'היום ? זה היום לא אתמול ??? סבבה !!!

יום חמישי שש בערב :
חזרנו מבנימינה הילדים ואני,במטבח מחכה לי חבילת חמאה 200 גר' מסתכלת עלי כבר שבוע מחכה להפוך לעוגיות טחינה. 
יאללה מתחילה ללוש את החומרים,במקביל הבנים מבקשים לראות 'ביפביפ' בטלויזיה תמר רוצה 'טלטאביז' תסתפק ב'רואד ראנר' . 
לשה לשה מחליטה לעשות מהבצק נחשים להקפיא ולחתוך עיגולים, מכינה לתמר דיסת קווקר עם תפוח וקינמון כי היא רעבה ובוכה... 
שולי נכנס 'אבא !!' כולם רצים אליו .
מכניסה אל הפריזר ארבעה נחשי בצק ,מגישה לתמר את הדייסה שכבר התקררה מזמן והיא צורחת מרוב רעב.. שולי שותה קפה תמרי אוכלת הבנים בטלויזיה .
ואו,שלוש דקות של שקט.
מתחילה לקצוץ בצל ,שולי והילדים משחקים בחדר., 
הוא מתחיל לאסוף :גרביים ,חולצה, סווטשירט ,נעליים,נעליים ,נעליים גרב, פאזל עץ ,פליימוביל,קוביות וכל זה רק מהסלון...
'בנים בואו לערוך שולחן' 'אוף אנחנו עבדים בבית הזה ' 'חכו חכו כשאני אתחיל לתת לכם עבודות פרך'
עורכים את השולחן :שלוש צלחות וסכין ומזלג אחד..תודה רבה ,מוסיפה שלוש צלחות וסכו"ם לכולם.'אמא יש לי בשבילך הפתעה' יותם מגיע עם מעטפה בשבילי אני פותחת -בפנים דף מקופל פותחת אותו 'בוווו' כתוב שם הפתעה !'תשעה בדצמבר עבדתי עלייך! 'ליותם יש הומור מיוחד כמו לבוב ספוג..
מוציאה מהפריזר את נקניקי הבצק, 'קקי' תמר אומרת ומצביעה עליהם זה באמת נראה כמו קקי ..חותכת עיגולים יפים.
(רעיון מצויין להקפיא קקי לעיגולים) מכניסה לתנור שתי תבניות מלאות עוגיות 180מעלות עשרים דקות .
ארוחת ערב :הבצל במחבת מצרפת אליו ירקות ממה שהיה במקרר (חייבת לעשות קניות ) וכמה שהיו בפריזר עם חצי פחית חלב קוקוס יהיה מזה משהו טעים .
טוסטים עם גבינה צהובה ,חביתה ומלפפון לבנים ,מקושקשת לתמר ,מחממת מרק אפונה מאתמול בשבילי ,הירקות שבמחבת יחד עם אטריות שבישלתי שלוש דקות במים רותחים לשולי ולי .
מתישבת לאכול .
'מה נשרף?'שולי שואל .העוגיות ,זהו הלכו חמישים עוגיות קטנות מחמאה ,טחינה מלאה אורגנית  ושלוש כוסות קמח מלא ...ססאומו .
אני עוצמת עיניים ומנקרת ליד שולחן האוכל ,שולי מציעה לקחת את הילדים לקיבוץ לשישי שבת שאני אוכל לישון ...נשמע מתוק  'תהיה סופה אני לא בטוחה שכדאי שתהיו על הכביש במזג אויר כזה ' מתחילה עם החרדות שלי..'אני אכין לנו תבשיל בשר עם ירקות שורש ויין, ועוגיות חדשות ,ומרק בצל או עגבניות לשבת ..ולילדים שניצל'..אני מפהקת .
בסוף הארוחה איתי רוצה לכתוב מילה על המקרר הוא מחטט בקופסת האותיות וכותב
שבת .
אוי, שבת שתבוא כבר האהובה .

*לפרוייקט שש עד שמונה ב'אמהות אובדות'


Wednesday, August 11, 2010

לאבד לרגע ולקבל בחזרה

בשבריר של רגע ,
גן שעשועים ליד חדר האוכל איתי משחק על הדשא יותם מסתובב בקרוסלה .פתאום איתי מחליט לשנות כיוון ורץ במהירות אל הקרוסלה המסתובבת  הוא מחליק חוטף בומבה משתטח על רצפת הבטון.
למרגלותי .
אני מרימה אותו במהירות ומחבקת הוא בוכה צורח כואב .
אבא שלו מגיע ומרים אותו ומחבק אותו הולכים לשבת על הדשא .יותם בורח מהמקום בריצה. תמר נשכחת על ספסל שולי ואיתי על הדשא.
ואז ברגע אחד האירוע היומיומי הופך דרמטי : איתי משתנק גופו מתקשח והוא נעלם אל תור עירפול עילפון ,עיניו לא סגורות ולא פקוחות ,אני רואה רק את הכחול של העיניים עמום עמום ,הוא לא נושם ולא מגיב לקריאותנו .
אימה .
שולי קורא לו ומנסה לעורר אותו אישה אחת שופכת עליו מים אני צועקת עליה 'לא להטביע אותו!' . 
מתחילה לרוץ לכיוון קבוצת אנשים שעומדת שם וצועקת בקול לא מוכר 'מהר טלפון אני צריכה אמבולנס' המשפט הזה מזניק קבוצת אבות לכיוון הדשא כולם רצים מבוהלים ואני עומדת שם הילד שלי איבד את ההכרה עיניו הכחולות פקוחות וריקות ממבט ואין לי מה לעשות עם זה אין לי מה לעשות.
'הוא התעורר' צועקים לי .
הוא ער חיוור ומזיע מחבק את שולי ובוכה .
אח"כ אספנו את כולם .
רופא בדק את אותו הוא בסדר לא קיבל מכה בראש(זו תופעה מוכרת,מסתבר הקושי בגפיים והעילפון - תגובה לכאב ובהלה). הרופא תושב הקיבוץ בו אנחנו מתארחים קיבל אותנו בביתו .'אם זה רופא איפה חדר המשחקים שלו?' איתי שואל ואנחנו מבינים שהילד חזר.
הערב המשיך כאילו כרגיל ,רק נוסף מבט בוחן על הילד שלנו מוודא ששוםתופעה מאיימת לא מתרחשת.
ועוד דבר ,לא היו ריבים וכעסים . ערב שבו הלב מודה בלחש על מה שיש על שלושה ילדים בריאים שרבים ואוכלים שוקולד במקום ארוחת בוקר ,שמשאירים את הכדור במגרש ומתווכחים מי יביא אותו , ילדים של 'הוא מציק לי' שכלכך מתסכלים עם הריבים שלהם,שלפעמים אני רק רוצה שהם ילכו כבר לישון ויהיה קצת שקט.
שלושה ילדים רגילים לגמרי . אהובים .
והלכו לישון וסיפור ופיפי ועוד פיפי ועוד רגע בסלון .
ורק התמונה של שולי על הדשא מחזיק בידיו את איתי המעולף לא נותנת לי מנוח.
הלילה הזה כולו תודה .