האפיקומן הכי מוצלח

ושוב
פסח בא .

הנה זה מגיע...הילדים רובם כבר בחופשה (אבל את עוד עובדת (

ומה נעשה בחג ?
איך נוכל באמת לבלות כל המשפחה?

איך נוכל להעביר את החג בלי לריב?בלי לחנוק את תקציב המשפחתי? איפה נוכל למצוא פינת חמד בלי המוני ישראל? נצליח ליהנות כל המשפחה בחג הזה?

גם אתם מרגישים שבפסח הבילוי המשפחתי מבאס במקום לשמח?

נוסעים,נוסעים, עומדים בתורים ,ולא מגיעים אל המנוחה? אל השקט, אל זמן איכות משפחתי קטן?מה נותר מכל ההוצאות הגדולות האלה ?

איזה ערך משפחתי נותר לנו מהחופשה הזו?

מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו בעל משמעות ביחד?
מתי בפעם האחרונה לא עשיתם כלום אבל למעשה עשיתם המון יחד?
מתי בפעם האחרונה הייתם רק המשפחה וזה היה מספיק?
מתי בפעם האחרונה קיבלתם תמורה מלאה לכסף שלכם?

הנה- בא פסח .
והחלטתי לתת לכם את הזדמנות לעשות מה שמזמן רציתם ולא עשיתם. לתת לכם בילוי משפחתי שמחזיר אותנו לפשוטות, בילוי משפחתי עם משמעות. בילוי משפחתי שמחבר את כולנו יחד ונשאר כמזכרת לנצח.
יומיים אחרי החג
הכל רענן טרי ויפה .
אתם בחופש מהעבודה, הילדים בחופש מבית ספר, מזג האוויר מושלם, הכל פורח וירוק, זה זמן מושלם לתכנן יום משפחתי בטבע, יום עם פעילות שלא עושים כל השנה: סשן צילומי משפחה בחצר הסטודיו שלי.

את לא יכולה להישאר כועסת כשהמצלמה מולך, אתם לא יכולים להיות במתח כשהצלמת קוראת לכם "תתחבקו!" המצלמה מפיגה את כל הבררה, את כל השטויות הקטנות שמפריעות לנו לראות את הדברים הטובים והחשובים - כמה אנחנו ברי מזל ומאושרים שיש לנו משפחה.                                   

כמה כיף לנו לראות אחד את השני, כמה כיף לנו "לא לעשות כלום" מול המצלמה. לא צריך להתכונן במיוחד ,לא צריך לקחת יום חופש ולהלחיץ את כולם רק כי "אמא רוצה צילומי משפחה".
הנה ההזדמנות שלכם לפנק את עצמכם .

אז מה אני אומרת בעצם?
בדרך לפיקניק עוצרים אצל נעה זני :
תבואו, הצוות שלי ואני נפגוש אתכם בסטודיו הביתי שלי.
בפינת קבלת הפנים, הילדים יוכלו לשתות לימונדה ולאכול מצה עם שוקולד,ההורים יוכלו לנשום רגע לחייך ולהיות נוכחים . 

נצלם אתכם חצי שעה , בכמה נקודות של צילומי חוץ עליזים וספונטניים .חצי שעה זה המון זמן בשביל ילדים להיות בצילומים . יהיו צעצועים בחצר, יש נדנדה ובית עץ מקסים שיאפשרו לילדים להשתחרר ולהיות ילדים.

נתחבק נתנשק ותמשיכו לדרככם .

הכנתי לכם רשימת פינות חמד והמלצות לבילוי משפחתי כולן כאן באזור ,

בין דקה לחמש עשרה דקות נסיעה.
אחר כך תקבלו מאיתנו עשרות של תמונות יפות ,באיכות גבוהה שמתאימות להדפסה.
תכינו לכם אלבום, תדפיסו , תעשו לכם תמונה גדולה ,תכינו גלויה ותשלחו לכולם סתם כי בא לכם.
זה מאריך את חווית השמחה, זה מזכיר לכם כמה כייף היה באותו יום.
זה מוסיף בריאות.

כמה זה יעלה ? 600 ש״ח בלבד ! 

אתם תוציאו את זה על ארוחה במסעדה מזרחית בצד הדרך ,במבה ומים מינרליים לנסיעה ,
זה עולה כמו יציאה משפחתית לסרט (היי מותר להביא נישנושים מהבית לקולנוע..אתם יודעים? )
אתם תוציאו את זה על כל מיני שטויות שתקנו בדוכנים באיזה פסטיבל .
אתם תוציאו את זה ולא תזכרו בכלל על מה..
אתם תבואו לצילומים וזו תהיה ההוצאה הכי טובה שתגרום לכם הכי הרבה אושר ,בכל הפסח הזה עם עוף בשקל ברמי לוי...
אתם תצטלמו וכל המתח יתפוגג.
ועוד תקבלו אחר כך תמונות שיוכיחו לכם, שבאמת באמת היה לכם כלכך טוב וכלכך פשוט -להיות יחד.

"עכשיו את נזכרת? כבר יש לנו תוכניות" 
קבעתם כבר עם חברים? עוד יותר טוב !
תרימו להם טלפון ספרו להם על הטוויסט בתוכנית ובואו יחד! נצלם אתכם במקביל . ואחת קבוצתית.
אני מבטיחה לכם שהם יודו לכם , עוד לא היתה משפחה אחת שהצטערה על ההשקעה הזו בעצמה .

"זו המתנה הכי יפה שקיבלתי בחיים ... ויש לה ערך שנשאר הרבה אחרי..מה יקנו לי ? עוד חפץ ? עוד סוודר?.. כשכל הילדים שלי יהיו שוב בארץ אני מזמינה סשן בהרכב מלא "
כתבה לי סבתא מימה מרחובות .

"הזמן הזה היה כמו טיפול זוגי, הגענו אלייך אחרי ריב בבוקר,כל הדרך לא החלפנו מילה, ואז את אמרת לנו לעמוד יחד, ולהתחבק, והפסקתי לכעוס ".. שיתפה אותי לקוחה בסוד שהיה גלוי לעיני .

"יש לך היכולת "לצלם" רגשות, יחסים, קשרים, אהבה אמיתית בין אנשים. מי שעומד מול העדשה שלך יש לו סיכוי גבוה לחזור הביתה עם בקבוקון קטנטן של אבקה בכיס, תמצית של רגעי קסם מהחיים שלו" שוררה עינת .


אז אני מודיעה עכשיו :חול המועד פסח .בפרדס חנה
"בדרך לפיקניק עוצרים אצל נעה זני"
חצי שעה צילומי משפחה
המחיר- 600 ש"ח 
מספק המקומות מוגבל בהחלט.
אם תחכו יותר מידי הרשימה תסגר, ואז תשאלו "מתי יהיה עוד אחד כזה?" הניסיון שלי מלמד שימים כאלו נסגרים תוך כמה שעות, אז אל תחכו להזדמנות אחרת.
אנחנו כבר מגונדרים, מזג האוויר נפלא, יש כבר חופש- זו בהחלט ההזדמנות הטובה ביותר לאצור זיכרונות וחוויות בעלות משמעות.

תרימי טלפון עכשיו,
תחליטו שזו מתנה למי שמוצא את האפיקומן, תנו את זה למארחים שלכם בליל הסדר , כל האחים קנו יחד מתנה לסבתא וסבא .

לא נחה צהריים - תתקשרו . 052-2-454032 

0522454032 

חרות

זה ערב חג וכולם עסוקים , יש התרגשות קלה באויר הכנות אחרונות להתכנסות משפחתית . מה נשתנה ? קודם הטוב: השנה אני לא צריכה להוסיף תפילה שישוב הביתה הביתה כי הוא בבית (זוכרות איך היינו יחד מאוחדות בתפילה ?)
ומה לא השתנה ? היחס שלנו אל הגרים והעבדים רעבים חולים אנשים ללא פנים וללא שם , זוכרים איך היינו גרים בארץ מצריים ? 
אני מאחלת לנו שנהיה עם אחד , שנחזור לערבות ההדדית , שלא נאבד צלם אנוש שנדע לכבד את השונה הזר החלש הזקן וחסרי הישע באשר הם . 
שלא נהיה עבדים למולך הכסף החומר,והמרדף אחר מה שלא יכול לכסות על החור שנשאר בלב מילדות . שנדע לתת לעצמנו מה שאחרים לא יכולים לתת.
שנזכה לאהוב ולשמוח .
שתהיה שנה של התעוררות אל מציאות שמונחת בכף היד ונדע תמיד לבחור בטוב .
חג שמח .

יציאת מצריים

כשהורדתי את הבנים בחורשת האיקליפטוס 
היה לי רגע זמן לצפות להקשיב ולשמוח לאללה .
הסתכלתי סביב וראיתי המון ילדים מגיל חמש עד לא יודעת איזה גיל זה כיתה ז,ח ט ?...
ומעט מבוגרים .  פיקניק 'יציאת מצריים' המסורתי של בה"ס . מלווה אותם מהאוטו למדרכה  עד שיותם מזהה את החברים והם מתאחדים , ולפני שאני שמה לב, איתי כבר עם החברים שלו שחיכו לו בכניסה למתחם .וכשאני מסתכלת עליהם צועדים חזקים בבטחון יוצאים מתחום החיבוק אל חורשת האיקליפטוס . אני נזכרת.
ילדים שנותנים בהם אמון אמתי יודעים להסתדר . 
מניחים את התיק והסדינים הישנים שהבאנו בשביל אוהל , מחליפה כמה מילים עם הגננות והולכת. 
האוויר נעים והכל מתנהל כמו פיקניק משפחתי . 
מצלמת תמונה אחת (עם האייפון ..כן..עם האייפון ) 
שמספרת את הסיפור באלף מילים שיבוא אחריה 

חופש .


אתמול היה יום כזה שבו פגשתי כמה וכמה הורים מתבלבלים מודאגים (ופגשתי את עצמי איך הייתי מודאגת ושוכחת הכל ) בטיול בשדה עם חברה, ואחר כך בלילה בתוכנית של צופית גרנט , שהיתה תוכנית עצובה מאוד . הבוקר הכל התנקז אל תמונה אחת בפיקניק אחד . 
הבחירה בחינוך הדמוקרטי היא לא וויתור - להפך היא לקיחת אחריות . שחרור מכבלים מלמד את הילדים מידתיות אחריות ועצמאות . אני לא עושה את השיעורים שלהם וגם לא מגישה במקומם עבודות, למען האמת אני לא בודקת אם יש לו שעורים , שואלת מציעה עזרה לא מתעסקת בזה , זה עניין שלו ושל המורה שלו. 
חשובים לי הדברים שלומדים בין השורות .
בחינוך הדמוקרטי הרבה פעמים מצבים חברתיים נראים יותר מסובכים ,אין שם כיתה קלאסית עם תפקידים מוגדרים והגדרות "התלמיד החכם , השובב , המופרע ..." והתגבשות חברתית מתרחשת כמו בחיים הרגילים - מעצמה .
זה לא פשוט, כשלפעמים ילד לא מוצא את עצמו מבחינה חברתית ,זה קל יותר לסבול וללמוד להתאים עצמך לקופסה שהוכתבה מלמעלה, אך המחיר יקר . ויש שהילדים שלהם בקושי נכנסים לשיעורים וזה מבהיל אותם , וצריך המון אמון, המון אמונה בדרך .
לבחור כמעט בכל יום מחדש את הדרך הזו , הלא אוטומטית.
ערה וקשובה לילדים ולחבריהם אני מתפעמת בכל פעם .מהילדים העצמאיים והעוצמתיים האלו , מההתמודדות כל אחד עם השפיצים שלו והמיוחדות שלו . איך הם גדלים ונפתחים אל העולם.
הילדים שהיינו ,הילדים שהיו הורינו, הוריהם, והילדים שאנחנו מגדלים - מגיעים בלי ספר הדרכה , הוראות ההפעלה שלנו צריכות לבוא מהלב . לא זה הפוחד החושש ששואל "את בטוחה ?" שמאיים "את עושה טעות " אלא הלב החכם היודע. זה שהיה שלי מאז ומתמיד ולמד כמה שעורים בחייו . 
רואה אבא נאבק בבת. רב איתה לוחץ עליה אומר מילים כמו "מאוכזב " מחפש אחריה בלילות , דוחה , דורש, תובעני . 
" אני רוצה שהיא תהיה מאושרת " הוא ממלמל כמו מנטרה . ואני מאמינה לו הוא באמת רוצה אבל נדמה ששכח איך.
תינוקת נולדת,כל תנועה אצבע שלה משכרת ומעוררת התפעלות . על כל גרעפס תינוקי ההורים פולטים קול אנחת רווחה , כל דבר שהם עושים הוא הישג , הם נהדרים מקסימים טובים אנחנו אוהבים אותם . הם שלמים כמו שהם .
עד ש...
עד ש - מה ? קולות מתחילים להגיע מבחוץ ומוצאים הד בספק המכרסם שבפנים " היא לא יונקת מספיק...היא הולכת מוקדם מידי .הוא לא דומה לאבא ..למה הוא אוכל צפורניים ?היא לא לבושה כמו שצריך? .." היא הוא היא והוא ולא ולא ...וכלום לא מתאים לספר ולטבלאות.
כי אין ספר טבלאות .
יש את חכמת הלב . שנדחק ונדחס והתכסה שכבות של הגנה שהיו נחוצות פעם כשהיינו ילדים.
אבל הן לא נחוצות יותר. ואפשר לשחרר את הצורך בשליטה כי ממילא היא אינה בידינו.
וכל זה מתומצת בחיוך שלהם בסוף היום הזה . כמו שהלכו חזרו שמחים מרוצים רגועים אל הבית .




ותודה לחברות שלי שהזכירו לי שהחופש שמגיע בפסח הוא כייף ,שלא צריך לקום בבוקר , לא להלחץ עם צהריים שיש זמן לעשות כלום. 
אביב 

די דיינו

בכל פעם שמגיע חג,וחופשה משפחתית מתחילה לדרוש את תשומת ליבנו ,אני עוברת כמה שלבים: ההתעלמות מלוח השנה -לא מתכננת תוכניות .לא מכירה בחג המתקרב, ממשיכה בשיגרה .אתרי החדשות וההורות מתחילים לפמפם את שלל הבילויים המצפים למשפחות בחג : טיולים ,פסטיבלים ופעילות מיוחדת להורים וילדים קרי :הליכה קצרה בשביל מסומן הליכה חזרה לחניון עצירה במסעדה מזרחית בליסה ונסיעה חזרה בנוף היפה. פסטיבלים : דוכני מכירה של שטויות עומס בחניה המוני הורים וילדים מחפשים מה לעשות עם עצמם, הפעלות שכוללות דוכן יצירה(לבנות ) שבדיוק כשהגענו נגמרו בו חומרי היצירה , גדי וארנבת מרוטים עד אובדן חושים בפינת הליטוף ,ורמקולים רועשים מנגנים גלגל"צ למנגינת ליבי ,מזכירים לי את איימי השלטון הקומוניסטי בסין.
ואז, מגיע ערב החג ואנחנו עושים מה שעושים בערב חג :ארוחת ערב עם הורי או הוריו ,הרכב משפחתי בסיסי נעים וטוב.
ואז אני אומרת לו :יש שלושה ימי חופשה צריך לתכנן משהו .
אנחנו מחליטים לעלות לקיבוץ ומשם לטייל בכל יום מסלולון קצר ים או יער .
ואנחנו מגיעים אל הקיבוץ ועושים בעיקר כלום : הילדים מציירים ,משחקים במחשב ,יורדים למגרש לשחק כדורגל ,טיול בקיבוץ ,גן שעשועים נדנדה נדנדה מגלשה ,חזרה הביתה לארוחת צהריים ,מנוחת צהריים ,נימנום על ספה עם ספר ,יציאה לחצר ,גן שעשועים, יותם הולך למרכול לקניות חוזר עם שני יוגורט וחמישה פסק זמן.
 'מחר 'אנחנו אומרים 'מחר ניסע לעכו לטייל בעיר העתיקה נראה את אולמות האבירים ונאכל אצל אבו כריסטו (אורי בורי זה לא בתקציב משפחתי..) .
למחרת כשקמנו בבוקר,מצאנו את יותם עם חום גבוה ,משתעל .תמר משתעלת ,ואיתי בשלהי ההשתעלות ,כולם מנוזלים . נוסעים לנהריה לרופא מחכים שעה וחצי בתור אח"כ בפקקים מחפשים בית מרקחת,קונים תרופות ואני קונה גם שלושה ספרים חדשים?ליותם ספר ההמשך לדרקון הראשון שלי וסטיבן הוקינג החדש ,לאיתי ספר השירבוט -שיצייר וידמיין כאוות נפשו. מאה ושמונים ש"ח בסטימצקי נהריה.
שלוש שעות בנהריה וחוזרים לקיבוץ. נוסעים דרך הים כל הדרך משמאלנו הוא מנצנץ בירוק וכחול מרהיבים ,באכזיב משפחות משכשכות במי בריכות 'איזה כייף להם 'אני חושבת .
בבית לוקחים תרופות אוכלים משהו ,טיול קצר ברגל לבקר חברים בדרך חזרה גן שעשועים נדנדה נדנדה מגלשה ,וחזרה הביתה למנוחת צהריים.
וכך חוזר חלילה. ואנחנו כבר לא מתכננים טיולים או גיחות, מקסימום התכתבות עם חברים שהגיעו לאזור מת"א ורוצים לצאת לבלות 'פאב הפרה בשבי ציון ?'הם מציעים ..'למה לא? ' אני עונה . בעשר וחצי יוצאת מהחדר בו הרדמתי את שני הקטנים ,גדול נרדם לבד במיטתו ,כולם שרועים על הספות רואים סרט צרפתי .
אני מבינה שפאב הפרה כבר לא יקרה הערב..לוקחת את 'לפני המקום /חיים באר 'נשכבת לקרא ,קמה לבדוק באינטרנט כמה שמות שהוא מזכיר בספר,קוראת קצת את ועל אצ"ג וחוזרת אל חיים באר על הספה בסלון, ואחרי כמה עמודים קמה שוב לבדוק בגוגל כמה שמות שהוא מזכיר שם.'מה את עושה?' הוא שואל 'הספר הזה מעורר כלכך הרבה מחשבות שאני חייבת לבדוק על מה הוא מדבר ' .
נרדמת ליד הקטנה חולמת אותיות פורחות באויר .


חופשה משפחתית לא חייבת להיות הפקה וטילטול .אני בעד לא לתכנן ולא לעשות יותר מידי ,זה הכי מאתגר ויצירתי .
כמו הדיון שהתחיל עם חברה שגרה בקיבוץ על לגדול במקום כזה או בעיר , שהתחבר לי אל הדיון הקודם שהיה לנו על לשעשע את הילדים או לתת להם למצא תעסוקה בעצמם.
ואני מגיעה שוב אל המסקנה שמחכה לי כמעט בסוף כל חופשה :הפנאי שלנו הקדוש הפך מוצר צריכה.
חברות מזהות את הפחד של ההורים מלהיות עם ילדיהם , עסקים קלטו שאנחנו חוששים מהפנאי שלנו.וממהרים להציע סיפוקים מידיים באצטלה של זמן איכות .
הפכנו מוצרי צריכה- אנחנו והזמן שלנו, בוהים מסוממים באירועי הראווה , עומדים הלומי רעש בפקקי סוף היום . העיקר שהילדים התעייפו ונרדמו במושב האחורי.
יש מקום שמחכה אחרי הפחד ,אחרי ה'משעמם לי ' יש מקום שהוא כולו נוכחות בזמן .
הדרך אל המקום הזה עוברת בשביל צר ולא מסומן , השביל שביננו -אינטימי משפחתי עולה ויורד , כדי לעבור אותו משאירים מאחור את ה'צריך' מתעלמים מהקולות שאומרים שבמקום אחר כולם נהנים ,ורק אנחנו לא. פותחים דלת ויוצאים לשכונה ,לגן שעשועים ,הולכים ברגל ,קוראים ספר יחד במיטה באמצע היום , חסדים קטנים של פנאי .
והעיקר לא לפחד כלל .
חג שמח.

שוקולד עם מצה או מצה בשוקולד?