לא כן ולא חם -מדורת השבט החדשה

לא צריכים אותם יותר ! לא לווין ולא כבלים לא חבילת "בסיס "במאות שקלים בכל חודש,לא בהייה אוטומטית במסך מתוך ערפול חושים ועייפות.
הלפטופ הישן שלי כבר לא יעיל לעבודה שלי . חיברתי אותו בכבל אחד למסך הטלויזיה ובחוט אחר למגבר ,ויש לנו כל מה שצריך בטלויזיה שלי  .
גשום וקר בחוץ ובבית חם , לפנות ערב שישי , אני מדליקה את ערוץ היוטיוב הנבחר ,המוסיקה מתפזרת בבית ואוספת אותנו אחד אחד אל הסלון .מהשירים והקליפים אנחנו עוברים לראות סרטוני אנימציה שעשינו ,סרטונים שאחרים עשו, סרטונים טובים תוצרת הארץ וגם חינוכיים.. צוחקים מהשטויות שלנו ונזכרים בימים טובים ,ובאחד פתאום מופיע מלך, "הי הנה מלך"אנחנו מתרגשים ...

קנינו מקלדת ועכבר אלחוטיים בזיל הזול , המחשב המשפחתי יושב בסלון על מסך גדול ואני מגלה שאני צריכה משקפיים...
יש יו טיוב,וערוץ 23 -הילדים מוקסמים מהתוכניות שאנחנו אהבנו -רגע עם דודלי מככבים .
ואת יס דוקו ,וכל ערוץ שמשדר בטלויזיה משדר גם ברשת ,זה חוקי וזה חינם ובעיקר זו בחירה ולא כליאת שווא מול מסך מהבהב .
לשבת בערב מול טלויזיה זה כמו לשמוע גלגל"צ  (על הפנים
" לא צריך יותר יס "אני אומרת לשולי  "לא.." הוא עונה "צריך יס סטימר..."
וערוץ 10 נותן לי להתעדכן במעללי המעושרות .
רק כדורגל אין. אין כדורגל ברשת ..

בגילגול הבא

לילה כולם נרדמו אני על הספה נהנית מהשקט הנדיר , בטלויזיה מופע רוק "Rock and Roll Hall of Fame 25th Anniversary" (ערוץ אחד שידור חוזר..)
על הבמה U2 המצ'עממים בגיבוי אחד אחד אומנים גדולים.
ואז עולה אל הבמה מלך המלכים של הרוק מיק ג'אגר . ואני מגבירה עוד קצת שלא להפריע את מנוחה הישנים שואבת את הצלילים כמו מגרדת שאריות מיונז מצנצנת מתרוקנת .
רוק מרגש אותי ,לא יודעת מה יש שם בגיטרות ,בעוצמות, שמרגש אותי עד דמעות .
בהופעות אני עומדת קרוב לרמקולים לחטוף את הבאסים ישר לבטן מוציא ממני את כל הכעסים שהצטברו , גם כשאני לא כועסת (ואני לא כועסת כבר הרבה זמן ) רוק מוציא ממני את המיץ הרגשי . 
ומיק ג'אגר יותר מכולם מביא אותה בהופעה אנרגתית , יש על מי לסמוך על אבינו שעל הבמה. 

היה לילה בקיבוץ  הוגו (הבן דוד הצרפתי החתיך) ואני זיפזפנו ואני משועממים בין הערוצים ונפלנו על שיר סיום של מופע אחר 'אואזיס '. כשאואזיס יצאו כבר הייתי זקנה ולא התעניינתי במה שהיה להם להציע ,אבל הביצוע הזה העיף אותי בהתרגשות למקומות אחרים ,רחוקים מהשקט הלילי מהקיבוץ המשפחה הילדים האמא שאני והשקט שאני מבקשת מכולם כל הזמן..
"in my next life i want to be a rock star " 
אמרתי לבן דוד הצרפתי באנגלית .

תרבות צריחה (*וכמה היא עולה)

מחאת האוהלים תפסה אותי מוכנה , התרגשתי מהסיכוי שאל סדר יומנו יעלו נושאים חשובים ומהותיים , שמחתי לשמוע עוד אנשים ,כמוני ,יוצאים ומספרים על כלכלת המשפחה בימים אלו , אמהות צועדות עם עגלות וילדים , דרישה שעולה ומבקשת תנו לחיות .
חשבתי שהאי-פוליטיות תעלם כי אי אפשר לנתק את מצבנו החברתי הכלכלי והמוסרי ממצבנו המדיני .
פוליטיקה הפכה למילה מטונפת מבישה , דמוקרטיה הפכה למסחטת המון עובד לטובת מיעוט שליט , להגיד על מישהו שהוא פוליטיקאי זה עלבון.
וזה לא צריך להיות כך.
בין החיים הציבוריים לאישיים נוצר נתק , נתק ממהות המדינה והפוליטיקה לחיי האנשים שחיים במדינה זו ,נתק מעצמנו, אולי יאוש מנסיונות כושלים להשפיע אולי עייפות מלראות את הסיאוב  , שנאת חינם ,שנאת הזר ,
וכל הזמן מפמפמים לנו את הפחד ,
מתפרנסים מהפחד וחיים על החרב.
האמנם? חיים על החרב ? 
" וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי"   חֲיִי חיים מלאים - לא : הסגרי בד' אמותייך ,צרי בועה של חברים סביבך ,הנמיכי טוס וקווי לטוב 
לראשונה לא אויב מבחוץ מאחד את ההמון . התעוררות לחזור למהות עממית  לאחדות גורל, לאחריות כלפי האחר (במושב קראו לזה -ערבות הדדית -אין את זה יותר במושב) . ככה נראית המחאה העממית הכוללת את הרופאים ,העובדים הסוציאלים, ואלה שקולם לא נשמע :העובדים הזרים, עובדי קבלן " אקונומיקה בלי כפפות והמגב בצד" ,כל מי שסובל ומשתדל לחיות.


במוצאי שבת של הצעדה הגדולה טרחתי והדלקתי טלויזיה בשמונה בערב לראות חדשות , קראתי לילדים לבוא מהשולחן להיות עדים לרגע . התרגשתי . 
הילד שלומד בבית ספר דמוקרטי מקשיב לשיח בבית , מודע להתרחשות , ומתעניין . מיד מתחיל לסמן מטרות ולשאול איך נדע כשזה יצליח ? ואיך זה יגמר ...
עניתי לו שבשבילנו עצם האפשרות לקום ולקרא בקול רם על העוולות . היא שיעור חשוב לחיים שלנו .
משהו השתנה בשיח ,הדרישה לחיות חיים פשוטים יותר ,ובמידה שמתאימה לנו נעשתה לגיטימית  הפוקוס על נושא הומאני חברתי שנוגע באמת ביום יום של כל אחד מאיתנו .
פתאום קלטו כמה צעירים שנרדמנו בשמירה..דורות שלמים עבדו כדי להקים מדינה ולאט לאט בביטחון גמור הוקם כאן גטו יהודי מבוהל ,אבל עם צבא חזק. המדינאים הפכו לעסקנים של עיירה קטנה בפולין אלא שמי ששימש בעבר בתפקיד הגוי הטיפש הם אנחנו -מעמד הביניים אלה שלא סמוכים על שולחן המדינה ולא חוגגים על חשבונה ,אלה שמפרנסים את שתי הקבוצות האחרות .
והפחד משמש אותם כדי למכור לנו :מוצרי צריכה ,אשליית אחיזה בחיים , גדרות , מחסומים ומלחמות יש ברירה (מלחמות אין ברירה זה סיפור אחר)


לא יעזור כלום המחאה עממית הפתרונות פוליטיים.


שיצליח לכולנו    א - מ - ן 

מקהלת העבדים העבריים :

זמן אחים

חיבה משותפת לסרט
זמן אח ואחות .

קפיטל סי

חברה חדשה שאימצתי לי ,קוראים לה קטי (אני די בטוחה)

היא בערך בגילי בלונדינית עם פן בשיער ,בית פסטלי  ומתוקתק  בפרוורים, ילד אחד בן 14 ובעל שמנמן שמעצבן אותה כמעט בכל פעם שהוא מתחיל לדבר...

היא חולת סרטן ,נשארו לה כמה חודשים לחיות .
בפרק הראשון היא מעיפה את בעלה מהבית ,לאחר שמצאה את עצמה מחשבת את כל הזמן שביזבזה על ללכת אחריו ,לסגור ארונות ולהרים את הגרביים שלו מהרצפה,ומגיעה למסקנה שהיא רוצה את הזמן הזה בחזרה .
מכיוון שאי אפשר להחזיר אותו היא נפטרת ממטען עודף גוזל זמן..
וחוצמזה היא לא ממש מצליחה לספר לו שהיא אוטוטו מתה .

קטי היא אישה כלכך מושלמת מצויירת בצבעים אמריקאים זוהרים ואני מצליחה להתרגש ממנה ומהדברים הקטנים שהיא מרשה לעצמה עכשיו , 
אני הרוסה עליה !!!

אם היינו יודעות כמה זמן נשאר לנו מה היינו משנות? 

כנראה שלא הרבה ,או אולי הכל ? 

סתם מבאס שאנחנו בנויות ככה - לראות את האור רק מתוך המנהרה ...

ביום ההולדת שלי חגגתי בבוקר עם פרק בסדרה במקום לעבוד..הפרק התחיל בסצינה שבה קטי אוכלת עוגה ענקית שקנתה לעצמה ליום הולדת ,עוגת חתונה ,כי הוניל עם אגוזים שהיא אוהבת הכי טעים כשהוא בא בצורת עוגת חתונה .

בנות ,פרגנו לעצמכן חברה חדשה היא לא תשאר כאן עוד הרבה ...

*צילומי מסך מהמחשב שלי - תודה showtime