משעמם לו

חופשת פסח,שבעה עשר ימים של בטלה.

בשלב מסויים נמאס לו מהמחשב מהטלויזיה (תודה לערוץ ניקלודיאון של פסטיבל פרקים חדשים -אחד בכל יום )

יותר מדוייק יהיה להגיד שנמאס לי לנתק את המחשב ולהוציא את הכרטיס החכם מהממיר...

כך או כך הילד יצא לחצר שיחק בבוץ שיחק כדורגל פגש חברים ואז הוא אמר שהוא רוצה לעשות סרט ...

'סרט הפנטזיה הישראלי הראשון' הוא הכריז בקול דרמתי מחקה את קרייני פרסומות הקולנוע .

'נסיכה נחטפה ע"י הטרול ,האבירים יוצאים להצילה..האם יצליחו במשימתם? ..'הוא ממשיך בקול רפי גינת שלו.

'חמוד,זו פרסומת, אם אתה רוצה לעשות סרט אתה צריך להתחיל בהתחלה ..' הסברתי לו מה זה סינופסיס ואח"כ תסריט וסטורי בורד,הוא ניגש מייד למלאכה: כתב סינופסיס ,תסריט ,חילק את הסרט לסצינות ,צייר כל סצינה בסטורי בורד מפורט , עשה דף לכל דמות בסרט ,שירטט אותה וערך רשימת אביזרים דרושים לתלבושת. אח"כ הוא רשם כל סצינה היכן תצולם בהתאם לתנאי השטח (הבית של הורי) וכשהכל היה מוכן הוא הכניס לתיקיה מסודרת.

ואני עליתי חמישה קילו של נחת ורודה ומתוקה .

בזמן שהוא עבד על התסריט אחיו הקטן ואחותו הצטרפו ,הקטן צייר דמויות וביקש שארשום מה קורה בכל ציור 'אלה הנסיכה ליהיא והנסיכה גלי כלואות במגדל '..והקטנה לקחה דף טושים והתחילה לצייר .

ילדים יוצרים זה מראה נעים .

כמובן שצילמתי .

הוא התקשר אל בני הדוד שגרים במושב ויחד הם סיכמו על תלבושות לכל דמות ,בערב החג הם הכינו חרבות ומגינים מקרטונים שגזרו לבד וערכו חזרות. חמישה ילדים עצמאיים עוברים ממיקום למיקום מתרגלים את השורות לבושים בתלבושות.

הכל בחופש יצירה ופעולה שהתאפשר כי לא היינו שם כדי להפריע...

למחרת צילמנו את הסצינות אחת אחת ,לא לפי סדר כרונולוגי אלא כפי שהתאפשר לכל שחקן ולפי לוקיישן ,הכל יסודר בעריכה ,יותם צעק 'שקט מצלמים , רול ' 'רולינג' ענתה הצלמת 'אקשן ' הוא קרא ..

היה פשוט כייף . גילינו כמה שחקנים מוכשרים במשפחתנו:איתי הבריק בתפקיד האביר המגמגם עידו האביר המשתעל השתעל כלכך הרבה שחשבתי שהוא חוטף התקף אסטמה ,ליהיא היתה נסיכה..יפה ומצחקקת ,אבא שלי היה טרול וירטואוז ומפחיד ,והדוד ניתאי אילתר מגבת על הראש וחטף את הנסיכה לקול בכי ומחאה של אורי בנו המזועזע...

אחה"צ ישבנו לערוך את הסרט ,והגירסה הסופית מובאת כאן , טוב לא לגמרי סופית ,יש עוד תיקונים קלים של כתוביות שברחו ,אבל בעיקרון זה הסרט. ויש אפילו מוסר השכל -כל אחד יכול להיות גיבור גם אם הוא מגמגם או חולה...

אבירים וחרבות : 

שטח כבוש

באדמת החצר שלנו נולדות ערים מוקמים כפרים, וטריטוריות שלא מופו עדיין מתחילות להפתח בפני קהל .

כשקנינו את הבית החצר הגדולה היתה ברובה חול ואדמה חשופים ובהם: צמחי תבלין פראיים ושיחי נוי משנות השבעים,עץ לימון ,קלמנטינה ותפוז (שההרכבה שלו לא עלתה יפה)עץ שסק עצום מימדים ועצי מנגו משנות החמישים, כל דייר שגר כאן השאיר חותם ,או ,אולי ,את הכל נטע מר גלמן ?הבעלים המקורי של הבית ברחוב המלאכה.

הוספנו משלנו עץ תאנה תפוח ואגוז,יסמין פסיפלורה ופיטנגו ,בנינו דק מעץ (איך אומרים בעברית DECK?)שאפשר יהיה לשבת עם חברים ,בקיץ נוספה לו הרחבה והבריכה הונחה עליה.

תלינו נדנדה ועוד אחת האבא הטוב בנה מתקן טיפוס מבמבוק.

כשתמר נולדה שתלנו דשא שיהיה אפשר לשכב עליו ולהנות מהעננים ,בערוגות שתלנו ירקות .והשארנו שתי חלקות רחבות ידיים ,את אחת כובשות רגלי הילדים במשחק כדורגל , והשניה ללא צמחיה מעשה ידינו ארגז אדמה רחב ידיים שבו הילדים אוהבים לחפור וליצור מאדמה מים וקש.

אני יוצאת אל החצר אחה"צ לרעות ומוצאת בכל פעם מבנה מעניין ,רצף של בורות מקושרים בתעלות השקיה ,חומות בגובה שלושה סנטימטרים מקיפות תלוליות אדמה מהודקות מאורגנות במבנה כפרי ,והנה היום, משקיפה על הכפר, מצאתי את הגברת שנולדה בצרפת ,נשלחה בחלקים לאמריקה,רק כדי להיות מורכבת, עומדת בתוך המים,ומשגיחה על תנועת כלי השייט בנהרות ניו יורק .

הבנים מבלים שם שעות ארוכות בכל יום ובשבתות במיוחד.חופרים באדמה בונים הורסים מקימים וכובשים חיים שלמים בחלקת האדמה הלא מטופלת שלהם.

אף אחד לא יושב על הדשא ,רק אנחנו מתישבים על הדק לקפה בשבת בבוקר,והחלק הפראי הלא ממופה ,שם מתרחשת פעילות רציפה יומיומית .