לק בריח ענבים

אז היו לנו יומיים של חופשת פסח .
הבנים בבית הקטנה בגן.
הכרזנו על דיאטת XBOX ומסך , חזרנו ל20 דקות ביום מסך תודה רבה ושלום.
וראו זה פלא - הם משחקים בחצר בחדר בונים מדמיינים ומוצאים תעסוקה גם ללא מחולל הרעש בראש .
אני מתמוגגת ,עסוקה עובדת מדברת בטלפונים שולחת מקבלת עורכת מתכוננת , ומקשיבה לשיחות שלהם .

ואחד ,שלא רצה לצאת , נצמד אלי הלך איתי לתלות כביסה מצא טרמפולינה ושכח הכל..

שני בנים ואבא , זה אומר כדורגל ומכות לשם שעשוע ופלוצים וחרבות וכדורגל (כבר אמרתי ?) 
ופתאום באה לי
בת 
אוטוטו בת שלוש .

מרוקנת את הארון בכל בוקר, בוחרת בגדים ורודים ונעליים ורודות , מתווכחת ומתעקשת על כל דבר, מחזירה לי היבהובי מראה של עצמי ומעמתת אותי במפגש עם האמא שאני .
ובכלל לא רציתי בת , פחדתי שתהיה מעצבנת. תמיד הסתדרתי רק עם בנים, מה אעשה עם בת ?
יצאה אחת קולית, מנהיגה , שמדברת בלי סוף וגם עם הידיים.
יש לה מבט מצמית :

חזקה ואמיצה עומדת מולי ולא מנידה עפעף .
מתנפלת על האחים שלה אם הם מרגיזים אותה ולא מעניינת אותה העובדה שהם גדולים ממנה ב50 עד מאה אחוז של סנטימטרים .
יש לה כתר והיא לא נסיכה .

והיום רגעים של נחת. 
פתאום לעת ערב התחשק לי לק .
שמישהי תמרח לי לק על האין ציפורניים .
בקצה הרחוב שלנו נפתחה ' חנות של לק' כמו שתמרי קוראת לה .
"בואי , נלך לראות אם יש לה זמן למרוח לנו "אני מעלה הצעה וכהרף עין  היא נועלת נעליים מוכנה לצאת, יוצאת לא מחכה לי שאאסוף את עצמי ואת הארנק ..מוצאת אותה מטפסת על שער הברזל .
פרא אדם .
הולכות יחד ברחוב השקט היא מדלגת דילוגים, מתרגלות שיווי משקל על אבן השפה של האין מדרכה .
חוצות את הכביש ונכנסות אל ההיכל .הכל לבן עם מתקן תצוגה של בקבוקונים בכל צבעי הקשת .
היא מתרגשת , כלכך הרבה ורוד במקום אחד !  עוקבת בעניין רב ומקרוב על תהליך המריחה והשיוף , מבקשת להריח לק ענבים ומחכה בסבלנות שיגיע תורה .
אבל הגברת של הלקים לא בעניין , היא עסוקה והתחיל לרדת גשם והכביסה שלה נרטבת עכשיו והלקוחה של שש מאחרת.
"בואי נלך הביתה לעשות לנו חנות לק בבית" אני מציעה והיא שוכחת הכל ."אני רוצה לק שחור " מכריזה בדרך הביתה .
"חכי כאן גברת, אני אקרא לך כשיגיע תורך" אני מאנפפת אליה והיא קולטת שעכשיו אנחנו כבר בתוך המשחק .
על השולחן בסלון מכינה עמדת מניקור :

וניגשת לאמבטיה שם היא ממתינה . 

"נעים מאוד "אני מושיטה לה יד והיא מורידה כאפה מצלצלת בכף ידי ..בת אחרי שני בנים , יודעת לכפכף .

מזמינה אותה לשבת בכיסא גבוה ,

והמשחק מתחיל .

משייפת

מברישה את הג'יפה 

 ומורחת (ממש מעט)לק .

 היא שקטה ומרוכזת 
משתפת פעולה ומחייכת כשאני אומרת לה ש"יצא ממש יפה " ו"נורא מתאים לך הצבע " בדיוק כמו שאמרה לי הגברת בחנות.

ואנחנו מסתכלות לעצמנו על קצות האצבעות .
מרוצות מאוד מהתוצאה .
....
ולחשוב שלא רציתי בת .
מזל שלא שאלו אותי ושלחו לי אחת דליקטס .
תודה אלוהימא 
תודה תמרולה שבחרת לתת לי צ'אנס ללמוד לאהוב  .

תודה על ניסים קטנים ולק בריח ענבים .



* מצ'עמם לכם בחופש? יום צילומי משפחה זו חוויה מגניבה בילוי משפחתי שאין דומה לו , ונשארת מזכרת לתמיד. לפרטים והזמנות 0522454032 

שק תפוזים ארבע כוסות מיץ

לצהריים היא הכינה מיץ תפוזים : 
חתכה (בזהירות )


   סחטה  
   " אני! אני ! לבד !"

 שתתה,
"מממ מתוק " 

 ועשתה "אהההה .."

אמא שלה צילמה .
באייפון ..
): 
זה נורא,  כמה שהוא זמין .

יציאת מצריים

כשהורדתי את הבנים בחורשת האיקליפטוס 
היה לי רגע זמן לצפות להקשיב ולשמוח לאללה .
הסתכלתי סביב וראיתי המון ילדים מגיל חמש עד לא יודעת איזה גיל זה כיתה ז,ח ט ?...
ומעט מבוגרים .  פיקניק 'יציאת מצריים' המסורתי של בה"ס . מלווה אותם מהאוטו למדרכה  עד שיותם מזהה את החברים והם מתאחדים , ולפני שאני שמה לב, איתי כבר עם החברים שלו שחיכו לו בכניסה למתחם .וכשאני מסתכלת עליהם צועדים חזקים בבטחון יוצאים מתחום החיבוק אל חורשת האיקליפטוס . אני נזכרת.
ילדים שנותנים בהם אמון אמתי יודעים להסתדר . 
מניחים את התיק והסדינים הישנים שהבאנו בשביל אוהל , מחליפה כמה מילים עם הגננות והולכת. 
האוויר נעים והכל מתנהל כמו פיקניק משפחתי . 
מצלמת תמונה אחת (עם האייפון ..כן..עם האייפון ) 
שמספרת את הסיפור באלף מילים שיבוא אחריה 

חופש .


אתמול היה יום כזה שבו פגשתי כמה וכמה הורים מתבלבלים מודאגים (ופגשתי את עצמי איך הייתי מודאגת ושוכחת הכל ) בטיול בשדה עם חברה, ואחר כך בלילה בתוכנית של צופית גרנט , שהיתה תוכנית עצובה מאוד . הבוקר הכל התנקז אל תמונה אחת בפיקניק אחד . 
הבחירה בחינוך הדמוקרטי היא לא וויתור - להפך היא לקיחת אחריות . שחרור מכבלים מלמד את הילדים מידתיות אחריות ועצמאות . אני לא עושה את השיעורים שלהם וגם לא מגישה במקומם עבודות, למען האמת אני לא בודקת אם יש לו שעורים , שואלת מציעה עזרה לא מתעסקת בזה , זה עניין שלו ושל המורה שלו. 
חשובים לי הדברים שלומדים בין השורות .
בחינוך הדמוקרטי הרבה פעמים מצבים חברתיים נראים יותר מסובכים ,אין שם כיתה קלאסית עם תפקידים מוגדרים והגדרות "התלמיד החכם , השובב , המופרע ..." והתגבשות חברתית מתרחשת כמו בחיים הרגילים - מעצמה .
זה לא פשוט, כשלפעמים ילד לא מוצא את עצמו מבחינה חברתית ,זה קל יותר לסבול וללמוד להתאים עצמך לקופסה שהוכתבה מלמעלה, אך המחיר יקר . ויש שהילדים שלהם בקושי נכנסים לשיעורים וזה מבהיל אותם , וצריך המון אמון, המון אמונה בדרך .
לבחור כמעט בכל יום מחדש את הדרך הזו , הלא אוטומטית.
ערה וקשובה לילדים ולחבריהם אני מתפעמת בכל פעם .מהילדים העצמאיים והעוצמתיים האלו , מההתמודדות כל אחד עם השפיצים שלו והמיוחדות שלו . איך הם גדלים ונפתחים אל העולם.
הילדים שהיינו ,הילדים שהיו הורינו, הוריהם, והילדים שאנחנו מגדלים - מגיעים בלי ספר הדרכה , הוראות ההפעלה שלנו צריכות לבוא מהלב . לא זה הפוחד החושש ששואל "את בטוחה ?" שמאיים "את עושה טעות " אלא הלב החכם היודע. זה שהיה שלי מאז ומתמיד ולמד כמה שעורים בחייו . 
רואה אבא נאבק בבת. רב איתה לוחץ עליה אומר מילים כמו "מאוכזב " מחפש אחריה בלילות , דוחה , דורש, תובעני . 
" אני רוצה שהיא תהיה מאושרת " הוא ממלמל כמו מנטרה . ואני מאמינה לו הוא באמת רוצה אבל נדמה ששכח איך.
תינוקת נולדת,כל תנועה אצבע שלה משכרת ומעוררת התפעלות . על כל גרעפס תינוקי ההורים פולטים קול אנחת רווחה , כל דבר שהם עושים הוא הישג , הם נהדרים מקסימים טובים אנחנו אוהבים אותם . הם שלמים כמו שהם .
עד ש...
עד ש - מה ? קולות מתחילים להגיע מבחוץ ומוצאים הד בספק המכרסם שבפנים " היא לא יונקת מספיק...היא הולכת מוקדם מידי .הוא לא דומה לאבא ..למה הוא אוכל צפורניים ?היא לא לבושה כמו שצריך? .." היא הוא היא והוא ולא ולא ...וכלום לא מתאים לספר ולטבלאות.
כי אין ספר טבלאות .
יש את חכמת הלב . שנדחק ונדחס והתכסה שכבות של הגנה שהיו נחוצות פעם כשהיינו ילדים.
אבל הן לא נחוצות יותר. ואפשר לשחרר את הצורך בשליטה כי ממילא היא אינה בידינו.
וכל זה מתומצת בחיוך שלהם בסוף היום הזה . כמו שהלכו חזרו שמחים מרוצים רגועים אל הבית .




ותודה לחברות שלי שהזכירו לי שהחופש שמגיע בפסח הוא כייף ,שלא צריך לקום בבוקר , לא להלחץ עם צהריים שיש זמן לעשות כלום. 
אביב 

לשמור על הסֶנטר

כשהייתי קטנה ולא רציתי ללכת לגן אמא שלי היתה אומרת "אין בעיה " 
והייתי מבלה  מול ה'טלויזיה הלימודית' , בשחור ולבן עולם מלא קסמים ותוכניות. למדתי אנגלית עברית וחשבון בגיל הגן . היתה שם מכשפה מפחידה בתוכנית האנגלית , היה המבורגר מוסיקלי אצל דר האלפבייקד , והיתה מורה לחשבון עם מקרופון תלוי לה על צוואר...
והיתה תוכנית אחת שבה שתי כפות ידיים יצאו מתוך רקע שחור וזרקו גוש אפרפר של חומר על אובניים, הידיים האלה עבדו ועיבדו את החומר בתנועות של קסם מעלה ומטה בסובוב שלא נגמר..הייתי מתהפנטת מול הידיים האלה והחימר , זה נראה רך וקל ובשליטה , והידיים היו מתכסות אפור רטוב של חימר. מדיטציה לילדה בת חמש...


כל הזמן אני אומרת "אני צלמת אבל חסרה לי יצירה עם הידיים" .
ואני מבלה אצל ליאת בסטודיו ורואה אותה בידיים לבנות מחימר וחיוך קורן מאושר .
רוצה גם . אמרתי לה .
וקבענו סשן קרמיקה אל תוך הלילה...
יצאתי מהבית עטופה סוודר ומעיל. לא לקחתי את המצלמה,התעצלתי ורציתי להיות בתוך החוויה ולא לצלם אותה (תרוצים תרוצים ובסוף התמונות באייפון )
בסטודיו התישבנו על תנור ספירלות מרובע שתינו תה והתחלנו לעבוד.
היא כידרה כדור חימר והסבירה לי איך לעשות פינצ'י לסובב ולצבוט ,"כמו קובה! " התלהבתי . והתחלתי לעבוד..כעבור כמה דקות היה לנו שתי קעריות. "תדמייני את תמר אוכלת ממנה קורנפלקס "כיוונה אותי ליאת .
ספקנית ,הבטתי ביצירה שלי העקמומית "בעומק כזה?!אפשר לתת לחתול לשתות חלב והוא יטבע.." 
צילמתי את שתיהן לשם השוואה...ושוב, ליצירה שלי יש  אופי (זה מה שאומרים כשמשדכים למישהו כונפה..)

אחר כך עברנו אל האובניים,קודם היא מדגימה זה נראה די פשוט ,אני נגנבת ומתחילה להצטער שלא הבאתי מצלמה .
הידיים שלה - מכשפות אותי ,תוך דקות מתגבשת כוס מהגוש "תני לי תני לי לנסות" אני מבקשת ובלחיצת אצבע אחת מועכת את שפתי הכלי הופכת אותו לעקום ושבור "מאפרה יפה מאוד! " אומרת ליאת ומעודדת אותי לנסות שוב...

"תחבקי את הגוש בכפות הידיים ,בעדינות,ולא לשכוח לנשום מהבטן"..

לוחצת על דוושת האובניים הגוש בידי ואני מחזיקה אותו ,זה מתחיל להסתובב מהר יותר והגוש משתולל והידיים שלי  יחד איתו ובסיבובים משוגעים אני לוחצת חזק "תדמייני שזה ילד סוער,את נשארת על מקומך, רק מחבקת אותו " מדמיינת אבל עסוקה מאוד במאבק להחזיק אותו. 
לוחצת מועכת דוחקת בו להתיישר ..אין לי סיכוי  . היא שמה את כפות ידיה על שלי והסיבוב המטורף נרגע הגוש המחובק מתחיל להרגע ולשמור על הcenter .
" יוהו " אני מרשה לעצמי לחייך "ועכשיו לאט לאט תעלי אותו למעלה כמו שהראתי לך " היא סבלנית המטפלת שלי ואני מתחילה להעלות את החומר מהבסיס מעלה מעלה, איזה כייף מידי פעם טובלת יד במים החמימים ומרטיבה את הגוש . וככה מתקדמת לאט לאט . יד ימין כואבת . 

"הוא שוב בורח מהסֶנטר " אני מתריעה לפני שהגוש יוצא משליטה..והיא מצילה אותי שוב. 
הוא מתחרבש לי ואני מתרגזת ומעיפה בתנועה אחת גושים של חמר על המורה הטובה והסבלנית . "אוי סליחה זה לא בכוונה " אני נבהלת. אבל היא לא כועסת' רגועה כמו שאף פעם לא הכרתי אף אחת .
מספרת לי איך היתה עובדת עם ילדים , כמה אגרסביות משתחררות בעבודה עם החומר. 
כמה שיעורים מציע לי הגוש הקטן הזה ...
ליאת מצלמת את עצמה מוכתמת :

אחר כך עוד קנקן תה והיא מעשנת סיגריה ובין לבין אנחנו מדברות וחושבות ומטיילות בפיסבוק "תראי אותנו כמו שתי נערות .." .
לפני שאנחנו נפרדות היא מוציאה את 'בובו' הבוב החדש שיצרה , נצר למשפחה ענפה של בובים מקרמיקה שאם מורידים להם את הראש אפשר לשים בהם פרחים או עוגיות..ונותנת לי אותו .
אני מחבקת את בובו המקסים ואותה, בא לי לבכות כי אוטוטו היא טסה לאפריקה ושוברת לי את הלב.

בובו ואמא שלו מלכת השמש

אחות של בובו -פרפרית 

הוסף כיתוב

כל הלילה חלמתי חמר וכלים 

 בבוקר תמרי שמחה להכיר את בובו שקיבלנו מליאת , היא מתרגשת ונוגעת לו בראש . והחיוך לא מש מפניה .

אני מרגישה רגועה באופן מוזר סבלנית ורכה כל הבוקר ,מרחפת בין משימות , אופה לחם בכדירת חמר .

ואז מבינה- זה מה שביקשתי לעצמי : לעבוד עם הידיים.

כאילו כל המתח והכעס המחשבות והבילבול זרמו מהיד אל החמר ויחד יצרו כוס עקומה , מאפרה שבורת כנף וקערת קורנפלקס לענקים . 


תודה ליאתי אהובה 
אני כבר מתגעגעת. 
:( 

" משנשפת את הפנין " הילאה רבת קסם

"בזמן האחרון לא בא לי לשתף.." אמרתי לליאת "זה קורה ,גם לי יש תקופות כאלה" ענתה תשובה מרגישה ...
"מאז שיש לי אייפון אני משתפת בקלות בפייסבוק וזהו , הבלוג אכל אותה " אמרתי אתמול לשירי .
"התחלתי לקרא אותך " אמרה לי זהר השכנה ומיד התכופפתי מרוב מבוכה, מילא שקוראים ומגיבים במייל..אבל להיות פנים אל פנים זה מביך אותי משום מה.
אז הנחתי לעצמי ולבלוג ול'כן או לא 'שיתוף . וחייתי את חיי בשקט יחסי .
חודש של ילדים חולים ואח"כ אני . ועכשיו לאט לאט חוזרים לשגרה (רק כדי שתופר שוב בחופשת פסח )
הרבה חברות וילדים ומשפחה ונכנסים ויוצאים ואופה ואוכלים ומרק וגילי פתחה קפה מול הבית שלי ורמלה לוד ובושאייף הצדקת ומיה לנדאו ושירי מפטיש בראש וליאתי נוסעת לאפריקה ומלחמה ומפגיזים אצל ההורים ..המון דברים.
והיום 
שישי בבוקר 
הילאה 

קבעתי תור בליל אמש, כשענת מגל העלתה תמונה של פולי קקאו שהילאה מרחה לה על הפנים..נזכרתי באישה המיוחדת הזו וביקשתי לי שעה תחת ידיה.

וכמו שנכנסתי ככה רציתי לשתף לספר להודיע ולצלם.
"את לא תתחילי לצלם עכשיו עם האייפון ?נכון?..."שאלה אותי ליאתי מזועזעת מהאפשרות .
אבל הייתי רק איתו אז צילמתי עם האייפון כדי שתראו ותקנאו .

הילאה רוקחת מעשבים קקטוסים ושמנים ,מיני מסכות ומרקחות יפות לעור הפנים וטעימות על הלשון .
היא מעיין של ידע וחכמת חיים ,משכילה ומשתפת במתכונים למזון רוחני וכזה שלועסים עם השניים.
כמו פרידה קאלו גם היא שכבה עשור רתוקה למיטת ילדותה , קראה את התנ"ך ואת הברית החדשה וראתה כי טוב.בגרה ולמדה מקצועות מורכבים ואת כל הידע שלה פלוס חכמה טבעית וחוש טוב למה בריא היא משלבת בשיחה ובטיפול .
אם תגיעי באוזניים כרויות (ורצוי להביא גם פנקס ועט) תצאי משם ריחנית ומלאת מידע. 
המפגש איתה תמיד פותח לי את הלב מעסה אותו ברכות ומחזיר לי את החשק לשתף לספר לגלות .

קוואקר פרחי לבנדר ויוגורט לניקוי , עברית מתנגנת במבטא פורטוגזי כבד , ידיים חמות ועדינות , חדר טיפולים שנראה כמו מטבח של קוסמת .

עיסוי פנים ואח"כ רגליים ואני שוקעת אל מיטת הטיפולים ומתעוררת מטושטשת מרוב הנאה.

אלוורה מהגינה , חימר ירוק , אכניצאה , דבש , וקינמון.

 ןלקינוח תה קינמון נענע וזנגוויל .

אני מזמינה אותה לקטוף לבנדר אצלנו בגינה.
וצועדת הביתה .

הילאה*
פתחה לי הבוקר את הראש ואת הלב.
שבת שלום. חזרתי . 

*ככה כתבתי את הפוסט: ביד אחד כשתמרי יושבת עלי משחקת לי בשיער, נרדמה..
*צודקת ליאת האייפון = חרא של מצלמה (אבל מכשיר נהדר!!ועוד לבן..) 

*מספר הטלפון שלה 0504521479
* על הילאה אפשר לקרא אצל רונית  אצל ענת  והכי טוב לפגוש באופן אישי.

הנה כאן גם אפשר לשמוע אותה ואת העברית המתנגנת שלה "משנשפת את הפנין" 

אדר

פורים הזה..שנהפך מיום אחד לשבוע ,
שהתארך כמו מסטיק צרכני מופרז. והגיע לשיאו המתוק היום. היה שמח וטוב .
לא התפוצצה אף בועה היה נח נעים ומקסים.
אף ילד לא נאבק בתהליך בחירת תחפושת ,ועד הרגע האחרון ההחלטה האם להתחפש היתה פתוחה לגמרי.
והם הראו לי איך שוב , אפשר תמיד להרחיב עוד את הלב והקשב.
זה מתחיל כמה שבועות לפני פורים , סבתא שואלת למה הם מתכננים להתחפש ? ומה אפשר לעזור ולהכין . ואני כרגיל בוהה ומגמגמת ש"אה..אה..עוד לא חשבנו על זה..אה..מתי פורים ?..." 
אני כבר יודעת שלא משנה מה ואם יבחרו , הכל יכול להשתנות ברגע . 
והתחפושות לא מעידות כלום אלא על מה שהם רוצים ללבוש .
...אה-הא..
אם ככה למה היה לי כלכך קשה להתחפש ל'אמא התקתקנית ' שתיכננתי להיות ליום אחד ?...

הפורים הזה שיש לי כלכך הרבה חברות ששונאות אותו, אבל אני אוהבת .
התרגשות מלווה בחשש היציאה מהבית בתחפושת . 
צריך להיות אמיצה כמו אריה לצאת מהבית לבושה סדין ולראשי פיאה נוכרית של סבתא פרידה .

הפורים הזה שיכול להטריף הורים וילדים שמבלבל ומבהיל ,של לבדוק עד כמה אני באמת שונה מהתדמית שלי.
שיש בו הרבה הזדמנויות למתח וחרדות לעלות אל פני השטח .
הזדמנות להגיד ולחשוב 'אבל כלכך רציתי ש..' 
שעור גדול להורים בנתינת אמון בילד ובבחירה שלו.
היא לבשה בבוקר שמלה של רקדנית ושמחה בה מאוד "רוצה לראות איך אני מסתובבת? "
כשהגענו אל הגן לא רצתה אותה . לבשה לרגע והורידה עוד לפני שנכנסנו. ולא היה עניין ולא היה 'צריך ' ולא 'אבל הכנתי'...
(מזל שהיה "הכנתי" בגדים להחלפה...)
אחר הצהריים כשבאתי לאסוף אותה יצאנו מהגן, ביד אחת תיק ובשניה שמלת רקדנית זוהרת ורודה.
היא הסתכלה על השמלה ואמרה 'אמא אני רוצה ללבוש אותה עכשיו ' לרגע עבר לי 'עכשיו? עכשיו נגמר פורים '..אבל הוא לא יצא מהפה שלי .
והלבשתי לה את השמלה. הלכנו יחד ברחוב ביד אחת תפוז והשניה בידי .

זה היה פורים כזה.
של תחנות קליעה למטרה ומשלוחי מנות עם ופלות מתפוררות באריזת המסטיק.
וילדים ויצירות משפחתיות , והזדמנות להביע עולם פנימי ,או לא . 
פורים של היפוכים .
הביישן הוא אייפון שכולם נוגעים בו , והקטן רוח רפאים שחורה . 
"אמא , תורידי לי את האיפור הוא לא מוצא חן בעיני "
טוב חמודי רק קודם תן לי לצלם...

*צילומי ילדים , לא רק בפורים לא רק ילדים .
את הילדים של כולן אני מצלמת באהבה רבה .
לפרטים והזמנות 0522454032