בגילגול הבא

לילה כולם נרדמו אני על הספה נהנית מהשקט הנדיר , בטלויזיה מופע רוק "Rock and Roll Hall of Fame 25th Anniversary" (ערוץ אחד שידור חוזר..)
על הבמה U2 המצ'עממים בגיבוי אחד אחד אומנים גדולים.
ואז עולה אל הבמה מלך המלכים של הרוק מיק ג'אגר . ואני מגבירה עוד קצת שלא להפריע את מנוחה הישנים שואבת את הצלילים כמו מגרדת שאריות מיונז מצנצנת מתרוקנת .
רוק מרגש אותי ,לא יודעת מה יש שם בגיטרות ,בעוצמות, שמרגש אותי עד דמעות .
בהופעות אני עומדת קרוב לרמקולים לחטוף את הבאסים ישר לבטן מוציא ממני את כל הכעסים שהצטברו , גם כשאני לא כועסת (ואני לא כועסת כבר הרבה זמן ) רוק מוציא ממני את המיץ הרגשי . 
ומיק ג'אגר יותר מכולם מביא אותה בהופעה אנרגתית , יש על מי לסמוך על אבינו שעל הבמה. 

היה לילה בקיבוץ  הוגו (הבן דוד הצרפתי החתיך) ואני זיפזפנו ואני משועממים בין הערוצים ונפלנו על שיר סיום של מופע אחר 'אואזיס '. כשאואזיס יצאו כבר הייתי זקנה ולא התעניינתי במה שהיה להם להציע ,אבל הביצוע הזה העיף אותי בהתרגשות למקומות אחרים ,רחוקים מהשקט הלילי מהקיבוץ המשפחה הילדים האמא שאני והשקט שאני מבקשת מכולם כל הזמן..
"in my next life i want to be a rock star " 
אמרתי לבן דוד הצרפתי באנגלית .