Showing posts with label אומנות. Show all posts
Showing posts with label אומנות. Show all posts

Thursday, August 14, 2014

״ גם בתל אביב סבבה ״ אחר צהריים אחד במוזיאון ישראל

פשוט מצויין .
מוזיאון ישראל בירושלים .
עם הילדים
*לפנות לפחות ארבע שעות , לעשות הפסקות שתיה ונישנושים יזומות לפני שהם מאבדים עניין.
*לקחת בכניסה את המכשיר של ׳הסברים לתערוכות׳ (ולהגיד יפה ׳תודה׳ לעובדת המוזאון המסורה ,שבמבטא פולני כבד הסבירה בסבלנות על תפעול המכשיר) .
*לתת להם לעבור ולבחור מה מעניין אותם לראות. ומה לשמוע .
הם הפתיעו אותי כשבחרו באולמות מלאים ״פסלים ועתיקות״ שמהם נמנעתי תמיד כשהייתי סטודנטית בבצלאל , ופעם בשבוע התגלגלתי למוזיאון למנות של השראה  (כי ככה עושים כשסטודנטים לאומנות ) . 
*לא לדלג על אגף הנוער תערוכת ״מסעות״ (לדלג על ההפעלות כי אין לי סבלנות להפעלות )
*לעשות כבור למיסטר אבדון ״אבות המזון של הצילום ״ בסדרת פורטרטים .

*לחכות עד שהאבטיח האחרון יצא מהפריים במיצב הוידאו של סיגלית לנדאואוסף הקבוע)
*לדמיין איך היה לחיות בירושלים של פעם בדגם המוקטן שלה שבחוץ .


*להתרגש מול פסל עתיק של ׳רומאי אמיתי מפעם ׳ (בארכיאולוגיה )
*לאכול גלידה בקפיטריה הקרירה , ולשתות קפה קר טעים ״זה בול מה שהייתי צריכה״ . 
*ללטף קרחת של איש ברונזה שמן וחביב . ולגלות שזה מה שהאמנית רצתה בעצם , שילטפו אותו .
*לעמוד הרבה זמן ולהתפעל מפסלים של כישוף אפריקאיים , לדמיין את רופא האליל במסכה של ג׳ק ספארו מרפא חולים .

*לא לאכול להם את הראש בהסברים . יש את ״המכשיר ״ שמסביר אם רוצים , ואומנות היא כמו בינה - כשהראש הלב והנפש על אותו ערוץ , כשמבינים ומרגישים באותו זמן .
ילדים ואומנות זה חיבור טבעי . שלנו התרגלו להגרר אחרינו באולמות גדולים להתלונן מידי פעם ולהתלהב בתדירות משתנה . להניח להם , זה הכי טוב .
*להרגיש קצת עצובה ולא לדעת למה ..מול עבודה שמזכירה נדודים ומסעות , בימים של פליטים בהרבה מידי מקומות .

*״לא לרוץ ״ ״לא לעבוד את הקווים ״
 ״לא לגעת , אפילו שזה מנצנץ ועושה חשק , תשימי ידיים בכיסים ״ 

* אם אתם בעניין של הדבר הגדול מהבמבוק - נעליים סגורות ולהיות בני שש לפחות או שלא יתנו לכם לעלות !

לטפס לעצור להסתכל סביב , להתלהב , להתפעל לגעת , להגיד
״ בואינה זה מגניב ! זה כלכך פרדס חנה הדבר הזה...תבנה לנו גם בחצר ! ״



לצלם .
כי יש לי מצלמה מגניבה שעושה פנורמות כמו שאף מצלמה לא עשתה לי אף פעם . fujifilm XT-1


*להפסיק להשוות . למלמל  ״פה יותר טוב מבתל-אביב , זה מוזאון הרבה יותר שווה ״ ולשמוע את בן השמונה עונה לך  ״גם בתל אביב סבבה , כייף שם  ! ״
מוזיאון זה תמיד נחמד ,אבל ירושלים עם הצלילות והמרחבים שלה , יותר שווה ...

*להצטלם בזוג , כי הם לא מסכימים לתמונה משפחתית ליד הפסל שאני אוהבת .
(להפסיק לאיים עליהם ש״גם אני אתחיל להגיד לא רוצה ״ הם לא רוצים?  לא צריך)


לשמוח .



Tuesday, January 1, 2013

רוק & וילה

גם כשכאילו משהו קורס (או נמחק לי בטעות הבלוג..)
בעולם האמתי זה שאני בונה לעצמי , יש כל הזמן בניה.
וחיבורים .
לפני שבועיים בשישי בצהריים קיבלתי סמס "צריכים תמונות לעטיפה "
"אני צריכה חצי שעה לחשוב ושהמוסיקה תניע לי את הגלגלים" עניתי 
בכלל ,הייתי באמצע בוקר כייף אצל אדוה ברונר .קונה בגדים .
עד שהגעתי הביתה כבר חיכו לי קבצי מוסיקה . הכנסתי אוזניות לאוזניים ושישי שבת התנגן לי הדיסק החדש של רוקפור בראש.
חוצפה של רוקרים  בארץ ישראל שבה אין מקום לגיטרות חשמליות .
בשבת נסענו הוא הילדים ואני לראות את "הבית" בקיסריה . אירוע אמנות שהפתיע והדהים אותי בעוצמתו בגודלו ובכמות האנשים שבאו (וכולן מפרדס חנה..) 
לרגע הרגשתי בברלין.
חוצפה של אומנים , של READY MADE  וחומרים מחוספסים וגראפיטי . בישראל ,מדינה שאין בה מקום לאמנות .
צילמתי עם האייפון .

"אני חושבת שמצאתי לוקיישן לצילומים" עניתי ללהקה ביום ראשון בבוקר "נוסעת לצלם קצת "
וחזרתי אל רחוב הליבנה חמש ,לחצי שעה . הפעם עם מצלמה .
הסתובבתי שם בשקט כמעט לבד .


מצאנו לוקיישן .
( ואם לא יסתדר , נביא את הספה של חוג'סטה אל הסטודיו )

אין זמן :הוילה מיועדת להריסה,האירוע הסתיים והיצירות נלקחות ממנה, ואני פונה לכמה אומנים אם הם מסכימים לחכות ואם מרשים להצטלם להם ביצירה.
אתמול על הבוקר , נכנסנו אל הוילה .

מרגע שראו את הדולפין , כל התמונות בבריכה היו בנסיון להכניס את דולפין לתמונה,ואת הלהקה .שיראו אותם ושיראו אותו ושהשמש לא תתערב לנו בתמונה. 


הדולפין והספה
(הדולפין של גבריאל רענן  והנס פלדה השכן שלנו והספה של בעלה של טלי חברה שלי..יצא ככה במקרה כזה)
בכלל באנו בשביל החדר עם הציפורים 
אבל כאן השמש קובעת אנחנו מחכים לה שתזוז ותתן צל כמו בתמונה .

וכל הזמן האייפונים מצלמים .

לצלם ארבעה זה לא פשוט ,שלשיה מצטלמת יותר טוב . 
כל אחד רוצה לצאת טוב , לכל אחד יש סיפור ומקום בלהקה , וגם לי יש רצון ותמונה בראש .
בוקר שלם. 
עלינו ירדנו נכנסנו יצאנו והיינו בתוך המקום הסוראליסטי הזה.

המטבח יצא 'בריט פופ' מידי 


בציפורים האור ביאס ואי אפשר להכנס ליצירה .


הבאתי איתי רקע שחור 
כי אני אוהבת לצלם פורטרטים על רקע שחור .
פירקתי את רוקפור 


אפריים חוג'סטה שעשה לנו ג'סטה ובא לעזור עם הספה , הכין קפה שחור , ונתן לנו רשות לסובב אותה לכל כיוון .
יש מלא תמונות טובות .
תפגשו אותן בעיתונים ובפרסומים שיהיו כשייצא הדיסק החדש .
בינתיים , את זו אני הכי אוהבת 





*צילומים לפרומו ויחסי ציבור - כן ! אני עושה גם כאלה, מחוספסים
לפרטים 0522454032

Wednesday, October 31, 2012

אישה עם כנפיים


איריס אמנית רב תחומית מעצבת פנים ויוצרת . שלחה לי הודעה : הגיע הזמן לצלם !
הרבה זמן היא מחכה לרגע. 
ולאחר שהצלחנו להסביר זו לזו מה אנחנו עומדות לעשות , לאחר שהיא הסבירה את הצרכים שלה ואני הצלחתי לדייק אותם למושגים ששתינו נוכל להבין - הגיע יום הצילומים .

כל הדרך לכפר סבא חשבתי על הרשימה הארוכה שאיריס שלחה , על המון גם וגם שהיא רוצה לצלם, ועל כל הבלבול והשאלות שהיא העלתה .
ידעתי שכדי שיהיו לה תוצרים שיווקיים בסוף יום הצילומים ,צריך לחבר בין המחשבות והדמיונות שלה לעין שלי לקונקרטיות של זמן ומקום , מחלום לויזואליה .
ידעתי שיש כאן אישה שעושה המון דברים יש לה עסק מורכב שבו יש שרותים ומוצרים,
שיש כאן פרסונה יוצרת שיש לה חותמת אישית ומיוחדת .
שאת כל זה אני רוצה לתפוס בשבריר שניה .
בקליק אחד .

זה תמיד תהליך כזה , מתחיל במייל או טלפון מהוסס ועובר בשיחות רשימות ותכנונים , הסברים ושאלות והכנות ליום צילומים .
ואז אני מצלמת , מתבוננת ומבררת עם עצמי :מה הכי מחמיא למוצר שאני מצלמת ?
איך אפשר להעביר בתמונה את כל מה שאני קולטת ?
איך להציג את היוצרת ?

הגעתי אל ביתה המטופח שהוא גם הסטודיו שלה , פרשנו רקע , הרמתי תאורה , ומתחילות לעבוד : היא מניחה את יצירותיה אחת אחת על הסט ואני מצלמת. מבקשת עוד זוית מחפשת את הסיפור שמאחורי הפסל מנסה להבין אותו .
מצלמת.
כך אנחנו עובדות בסמוך ובשיתוף פעולה. 
אלה לא מוצרים אלה חתיכות מהלב שלה שהיא מניחה כאן על השולחן ואני נוהגת בהן בכבוד .


אני קוראת לה לבוא לראות מה אני עושה ,והיא מציצה בתמונות ומאשרת מיד, מניחה לי לעשות מה שנראה לי שצריך .
איזה כייף זה כשסומכים עלי .
האתגר הוא לא רק לתקתק ולהספיק הכל, אלא  ליצר כמה שיותר חומרי עבודה שיווקיים בשבילה .
התמונות צריכות לשקף לא רק את היצירות אלא גם את היוצרת -במקרה הזה : נקיון אלגנטי , רקע חלק , תאורה מחמיאה.
התוצרים של יום צילום אחד צריכים לשמש אותה בפלטפורמות שיווקיות שונות : אתר , חנויות אינטרנט , פוסטרים וחומר מודפס ,פייסבוק . וכל מה שהיא תחליט .

לאחר שצילמנו את המוצרים, אנחנו עולות לחדר שבחרה לצלם תחת הכובע של מעצבת פנים .
היא משאירה אותי בחדר והולכת להתלבש לקראת החלק הכי מאיים של היום :צילומי הפורטרט שלה .
אני מצלמת את החדר מחטטת בקירות אוספת השראה לחדר של תמרי שייבנה עוד לפני בית המקדש השלישי..אם רק נמצא זמן לשבת על התוכניות .

איריס חוזרת יפה ונרגשת בשמלה אלגנטית ונעלים על עקבים . ואנחנו יודעות שזה החלק הכי קשה לה - להצטלם .
זה החלק שהכי קשה לרוב הנשים שאני מכירה, ובשבוע שעבר כשעמדתי מול מצלמה של מישהו אחר הרגשתי מה זה להיות המטרה..מלחיץ מאוד .
אנחנו מסכימות על דבר בסיסי יש צורך דחוף להחליף את תמונת הפורטרט שלה בפיסבוק. התמונה צריכה להיות ברורה יותר מתקשרת יותר וצבעונית , התמונה צריכה להיות היא : מקצועית אלגנטית ומדוייקת .
היא עושה המון דברים ואני רוצה לתפוס את האמירה היחודית לה .
ואני מתחילה לצלם . מחפשת את האור הכי מחמיא את המבט שהכי אומר "איריס "
ואני מוצאת - יש המון תמונות יפות ומלאות חיים . ויש אחת שכשאני מצלמת אותה אני אומרת לה :זהו ! יש לנו ! תפסתי אותך - התמונה שבה אפשר לראות איך היא תכף מתחילה לרחף באויר.
תמונה שתופסת את הרוח שבחומר. כמו היצירות שלה היא אישה שעומדת על האדמה עם כנפי דמיון ענקיות.


ואנחנו טסות יחד לסטודיו לתמונה אחרונה שהיא רצתה ולא ידעה איך : באנר לפיסבוק המקצועי של עיצוב פנים .
אנחנו מגבבות את כל הניירות והעטים ,סרגל אחד ושתי מניפות צבעים , וברגע האחרון איריס זורקת פנימה את המשקפיים שלה "שיראו שזו אישה".. אני עולה על השולחן ולוחצת "קליק "

יצאה נורא מסודרת ומבויימת התמונה..אילוסטרציה - מהירה -ומדוייקת לאישה שאתה ביליתי את הבוקר.
ככה היא עובדת - אפילו את מניפת הצבעים היא פורסת  נורא יפה ..
צילומי מוצר, צילומי אומנות, צילומי אילוסטרציה ,וצילום פורטרט
גם וגם וגם .
החשש של 'תפסת מרובה לא תפסת' שהיה בתחילת הסשן התפוגג כלא היה ,
זה לא כמה מהר אני מצלמת ומה ההספק , זו היכולת להבחין בפרטים , לקלוט שפה אסתטית ולתרגם אותה לחומר שיווקי כזה שיתאים ללקוחה שלי בדיוק.
תמונות שהיא תשמח להשתמש בהן. והרבה תמונות להמון פירסומים.
ואת ה-כל הספקנו
וגם, קיבלתי חיבוק של שמחה מהאישה שיש לה ידי אומן וכנפיים של חלום .



*אם גם את מרגישה שהגיע הזמן לתת לעסק שלך מקום של כבוד - התקשרי 0522454032



Saturday, May 5, 2012

הילד מתגעגע

את הבוקר פתחתי בים .
חתרנו לים הפתוח מעבר לסלעים ולשובר הגלים ,במים הצלולים ראיתי מלא מדוזות קטנות קטנות , להקות דגים משתזפים בשמש , והמון אנשים שמגיעים אל הים בשבת על הבוקר חותרים שוחים מחייכים מאוזן לאוזן .
(וכמה ארסים על אופנועי ים...)
לא יכולתי לתת לעצמי מתנה יפה יותר מההחלטה על קורס חתירה בסאפ .
ויש לי מדריכה מעולה שכל הזמן אומרת לי שאני נהדרת ו"יש לך את זה " אני בוחרת לקבל את המחמאות .
בכל החלפה נאה של המשוט או חתירה מעוגלת ויפה היא מעודדת אותי במילה טובה. אני נעשית זקופה יותר .
בצהריים נסענו לתל אביב. 
עודד ידעיה הזמין את המשפחה לשיח גלריה בתערוכת היחיד החדשה שלו .
ברגע שנכנסתי כבר שמחתי שלא התעצלתי ובאתי . . . מסתבר שאני אוהבת אומנות בכל ליבי ,
ואין כמו שיח גלריה,לשבת ולהקשיב לאומן היוצר לשמוע ולשאול שאלות.
ישבנו שם, משפחת לוין וה'רוסים של ימימה' בחלל גלריה קונטמפוררי
"מאוד קונטמפוררי , ממש ניו יורק בשלהי שנות השמונים . שזה עכשווי בתל אביב..." .
שבת בצהריים יושבים ומדברים על אומנות . עם הילדים . איתי יושב לצידי בידיו כדורגל (שהבאתי לו כדי שיוכל לשחק בזמן שאנחנו מקשיבים) מאזין בשתיקה לשיח, שומע מילים כמו "הפגנה, בילעין, טכניקה , פוטושופ ,דימוי,אמת,אובייקטיביות, מציאות , שטחים ,.."
ואחרי זמן ארוך כשעודד מסיים את דבריו הוא אומר לי בשקט " הוא לא הסביר את התמונה של האיש הירוק " 
ביקשנו לשמוע על האיש הירוק 
ואיתי למד מושג  חדש "רעול פנים " 

לא כולם שם היו "סמולנים" לא כולם אומנים . כולם בעלי מכנה משותף: משפחה .
כזו או אחרת דם או חברות . משפחה .
אין הפרדה בין הפוליטי לאישי . ואין "צילום אובייקטיבי " ברגע שאדם בוחר להסב תשומת לב זו אמירה .
הוא יכול לדבר על אהבה או על כיבוש על כתם צבע או חתול דרוס . 
בעקבות פרס "היצירה הציונית" שניתן השנה לאומנים "ציוניים" אני לא יכולה שלא להקיא מול ההגדרות המטופשות האלו.

אחר כך נסענו לאכול יחד צהריים .
על גשר שלוש עצרנו והראתי לאיתי את מגרש החניה בו צילמתי את התמונה של השחיינית .
מעל הגשר מתנשא בניין רב קומות.
אנחנו עומדים ומביטים בו עד למעלה "גורד שחקים " זו עוד מושג חדש שאיתי לומד .
"אם מישהו נופל מהמרפסת למעלה -הלך עליו " הוא קובע כשהוא מנסה להרים את הראש ולראות את השמיים שמעל גורד השחקים.
הוא מנסה לחשב כמה אנשים גרים בתל אביב ,הוא חושב שהיא לא עיר יפה שיש בה יותר מידי בניינים .

"בתל אביב יש מעל ארבע מאות אלף תושבים "אנחנו קוראים בויקיפדיה .
"ובישראל ?"
7.8 מליון עונה סבא .
בגן המשחקים ברמת השרון הוא כבר מרגיש יותר בנוח .

איתי מתגעגע לאבא שלו ולאח הגדול שלו .
ביום חמישי הם ארזו 

 יותם הכין רשימות :

ועלו למטוס לברצלונה
ל"משחק  הבית האחרון של ברצלונה בעידן פפ " כפי שניסח זאת יותם 

מתנת יום הולדת 10 כפי שניסחו סבא וסבתא שלו ששלחו אותם לחוויה המגבשת.
מאז הם מתקשרים שלוש פעמים ביום, לדווח ולשתף. ולנו אין סבלנות לשמוע איך כייף להם . 
אנחנו כאן עסוקים משתדלים להנות . "מה הם מתקשרים כל הזמן ?!?"אנחנו רוטנים .
אבל, בדרך הביתה במכונית החשוכה איתי מבקש את השיר "אי פולינג "
הוא מתגעגע לאבא שלו . והשיר הזה עצוב כמו הגעגוע .
אנחנו נוסעים ומקשיבים קולו השביר של אדי ודר ממלא את הברלינגו : 

כשהשיר נגמר הם מבקש אותו שוב .
" הוא אומר שהוא נופל אל האדמה " מזכירה לי תמר שפעם תרגמתי להם את השיר .
"הלוואי שהם היו נוסעים לשלושה ימים ולא ארבעה, ואז מחר הם כבר היו חוזרים בעוד יום אחד "..
ונרדם .


Friday, May 27, 2011

זמר עם שמלה של בת





בן חמש שוכב בחדר מקשיב לדיסק של הדג נחש ומצייר , אני מזהה שאלו הדמויות שלהם מהקליפ של 'אני מאמין' עומדים על ריבועי בטון בתחנה המרכזית .
השיר נגמר הציור נמשך עד שהוא מתרגז כי 'הזמר יצא עם שמלה כמו בת ' בוכה וצועק בכאב של אומן מתייסר ,זה לא מספיק לו . מוחק ומתחיל שוב. 











Monday, June 28, 2010

מתנה לאישה שיש לה הכל


לא היה לי ספק מה לתת לה מתנה:
תמונה .
משבת אחת שבה השתעשענו הן על המיטה בסלון ואני עם המצלמה החדשה שלי.
קולאז' נקי ויפה על קנבס גדול שתלתה במשרד שלה ,
מתנה בלתי נשכחת .





*צילום משפחה ופורטרט , מתנה שלא נגמרת . לפרטים והזמנות 0522454032