זה אלפונס אוברג,אלפונס הוא בן ארבע והוא גר עם אבא שלו .
אלפונס ואבא שלו הנחמד חיים יחד בעיר שבדית יש שלושה ספרים בסידרה את כולם אנחנו אוהבים .
את אלפונס הכרתי לפני שהייתי אמא התאהבתי באיורים וכשנולד יותם הבאתי את אלפונס אלינו הביתה.
אנחנו הרוסים עליו .
'אלפונס! נו בוא כבר, מאוחר'' קורא אבא מהמטבח.
''אנחנו צריכים לצאת לגן!''
''כן, אני בא'', אומר אלפונס, ''אני רק...''
''אנחנו צריכים לצאת לגן!''
''כן, אני בא'', אומר אלפונס, ''אני רק...''
הערב קראנו את 'אלפונס, נו בוא כבר 'הזדהיתי עם הילד שמתחיל את הבוקר בלבישת סוודר ,נזכר שהבובה שלו צריכה להתלבש ,בנתיים מוצא גלגל של מכונית שצריך לתקן, וכשהוא מחזיר אותה מתוקנת אל המדף ,הוא נזכר בספר החיות שלו ומוריד אותו לעיון ושוקע בעמוד על נחשים (זו הפרעת קשב??שואלת את עצמי כשמקריאה ,לא ,ככה זה אצל ילדים,עצמי עונה לי )..וברקע אבא שלו קורא לו למטבח ,בסבלנות הולכת ומצטמצמת עד שהוא כבר ממש כועס וצועק לו 'אלפונס נו בוא כבר '.
אלפונס הוא ילד טוב עם אבא טוב שמטפל בו ובחברו הדמיוני מולגאן . הוא לא כלכך אוהב ללכת לישון ועושה דברים בכוונה, ואבא שלו לא מתרגז , רק נרדם על השטיח בסלון בזמן שנשכב לחפש מתחת לספה את הדובי שאלפונס לא יכול לישון בלעדיו. בסוף כל ספר מתהפכים לרגע התפקידים בין אבא לאלפונס (אלפונס מכסה את אבא התשוש בשמיכה ומחליט לא לקרא לו יותר הלילה) והסיבוכים נפתרים מעצמם .
כלכך יפה ולא מושלם שזה פשוט נכס למטען התרבותי והרגשי של הבית.
No comments:
Post a Comment