ספירת מלאי - תמונות באייפון

איך בערב יש רוח קלה שבקלות, מתחזקת ,בהתחלה היא רק קצת אוויר שזז ובתוך ימים היא כבר בלתי ניתנת להדחקה .
איזה כייף שראש השנה .
עם תום החופש הגדול (היה מהמם כייף ומשפחתי , כל יום פוסט ! )
חזרתי ליצירה .
ערב ראש השנה .
כל השבוע אני מכינה ברכות ושולחת בדואר, אחת אחת עם ברכה אישית לאנשים שצילמתי השנה , לחברים, למשפחה .
אוספת תמונות מתאימה למילים.
כי עכשיו אני ממש מרגישה את זה מתקרב בשמחה גדולה אני רוצה להפרד מהשנה שהיתה ולקבל את החדשה , קלה ושמחה
לא אוהבת סיכומים וחשבונות , בואו נשחק משחק :
מה מספרות התמונות שעל האייפון ? מה הדברים שצילמתם כי חשבתם ששוה לצלם אותם?
מה רציתם לזכור?
זה מה שהתמונות שאצלי מזכירות לי

שהשנה היתה שנת הים : מאפריל (שהוא ראש השנה השני) ועד עכשיו , החתירה ההכרות עם אנשי הים וההתאהבות הסוחפת עם כח גדול ומסעיר , זו היתה המתנה הכי טובה שנתתי לעצמי מאז שנולדתי 

חברות , וכמה זה טוב .

הדברים היפים שממתינים להתגלות : יצירה בכל מקום : כתם אור על שולחן מטבח ,עפרונות מחודדים לפני ציור

כלכך הרבה תמונות של אוכל יש לי בטלפון..

תמונות מימים שחיפשנו מים לטבילה 

טיולים קטנים לערים זרות לשדות מוכרים :קצת מוזיאון ,קצת גן שעשועים ,קצת חומות וקצת שטחים פתוחים .
ים המלח, ים תיכון אכזיב,אשדוד , מקצה לקצה באמצע.

והיו גם ימים כאלה : של חולים מצוננים מבואסים , של רכבת שיצאה ולא עליתי עליה , נמלים קרציות והדברה לא מוצלחת , נפילות פציעות, ושוקו שנשפך. ודברים שלא קניתי , כמו השמלה הוורודה , ואיפה היא היום? ...

הם מתוקים חכמים ומלאים דברים טובים, והכי אהובים כשהם ישנים ...

והתמונות של משפחות ועסקים שצילמתי ולא יכולתי להתאפק..הייתי חייבת להרים את הטלפון עליהם ולצלם.

ויש עוד הרבה, אבל זה מספיק. 
לעצור כשיש טעם של עוד...
רק אותנו אין מי שיצלם. 
גם אנחנו עושים תמונה משפחתית באייפון
סנדלרים - הם תמיד יחפים 

שתהיה 
שנה טובה.
זה לא הרבה לבקש זה לא קשה לעשות.


*וזה לא מאוחר לעשות צילומים של המשפחה שלכם, של היצירה שלך, של הדברים החשובים ביותר בחיים.
לפרטים והזמנות - אחרי החג 0522454032 

......ולב עולץ- פוסט המשך

זה פוסט המשך
פעם ראשונה שיש כזה ..
פשוט רציתי להראות כמה הן יצאו מתוקות ויפות
בדיוק לשנה החדשה.
אז מה הספקתי היום (אין זמן לסיכומי שנה)
אמש נולדה לאחותי ובן זוגה תינוקת קטנה ,הבוקר מיהרתי ברכבת לראות אותה (מתוקה ויפה ממש כמונו..)
התפללתי שלא יהיו עיצומים והבטחתי לתפוס את זאת עם השער המוחלק ולהרביץ לה ,אם משהו ימנע ממני לחזור בזמן לאיסוף מהגן .
באתי רחרחתי נישקתי התרגשתי התמוגגתי התאהבתי וחזרתי ברכבת . (נסיעה ברכבת זה זמן מיוחד להתבוננות והקשבה :שתי נשים מתאפרות במומחיות ומפטפטות ברוסית, אישה אחת מברכת את כולם בשנה טובה בטלפון , חייל מתקשר לאמא שתאסוף אותו ברכבת ...)
הגעתי בדיוק בזמן להספיק לארוז כמה "מתוקות" לחלק בגן ולחונך האהוב איתמר , הכל בלחץ ובטיסה לגן , איתי חילק לכל גננת ואיחל שנה מתוקה והקול שלו והשפתיים הוורודות היו התגלמות הברכה  . את איתמר לא מצאנו היה חם והמתוקות החלו להנמס ואני התחלתי להזיע ולהיות קצת יותר עצבנית משאני יכולה לסבול את עצמי...
חזרנו הביתה הכנתי צהריים , השכבתי את תמרי לישון , ארזתי עוגייה אחת לתת לחברה שגרה קרוב לביה"ס , ונסעתי לאסוף את יותם משיעור רובוטיקה (היה כייף הוא אמר לי כשנכנס לאוטו ,כמה שמחתי לשמוע שההתעקשות ההורית על שיעור התגלתה כמוצדקת)
ועכשיו סיימתי להכין עוד 17 אריזות צלופן מנצנצות קשורות בסרט . רק 17 שנות טובות והרבה יותר מכך נשים אהובות וראויות לבונבון .
מסתדרת אותן לצילום , אני רואה כמה הן חמודות ושלמות : אחת עקומה ,לכל אחת מקל אחר ,כל אחת בגודל אחר ,זו עם קינמון וזו בלי , זו בשלולית מתוקה של שוקולד וזו לא , שלמות עם עצמן. יש מה ללמוד מעוגיות !
נחלק אותן היום ומחר בבוקר .
תודה לאסתי הקונדיטורית לכל הנשים המקסימות המפרגנות שהגיבו וצחקו והשתתפו במשימה (רגשית)
לבלינג בלינג על הבלינג
לאלוהים על כל אלה ועוד .
שנה מתוקה

 
 שולחן העבודה - כתמיד מופת של סדר ונקיון

ידיים שמאליות / מתנה לראש השנה

מידי פעם עוד מפעמת בי אשלייה של אישה מטבח . מטבח מתוקתק מעוצב מלא אוכל ומאפים , כל הבלוגים שאני עוברת בהם מוציאים אותי מדעתי ומהמקום הנח בו אני ממוקמת. מידי פעם אני עושה את הטעות הטפשית ומנסה להכין משהו חדש, לא מסתפקת בהנאה שביצירה של מישהי אחרת. אני אומרת לעצמי "היי את זה גם אני יכולה לעשות" 
קראתי בבלינג על מומחית לתופינים אסתי ידידיה ,שמציעה מתכון למשהו מתוק קטן ונחמד ,כדור עוגת דבש מצופה בשוקולד לבן..נשמע טעים וקל והתמונות מאוד משכנעות . ובא לי , פשוט בא לי גם .
לקח לי יותר משבוע לאסוף את כל המוצרים .
בפעם הראשונה קניתי שוקולד לבן חפיסה אחת והילדים גילו אותה לפני שאני גיליתי שצריך שלוש חפיסות למתכון..השוקולד חוסל.
לא ידעתי שהם אוהבים שוקולד לבן...
אח"כ חיפשתי מקלות כאלה עגולים יפים כמו בתמונות של התופינית , לא מצאתי בסוף נסעתי לחנות ייעודית באזור התעשייה של קיסריה מצאתי שם שיפודי במבוק שהם יותר בערך מבדיוק , וקניתי כל מיני שטויות שאין לי מה לעשות איתן כמו מנדולינה מקצועית לחיתוך ירקות(אני מאמינה שבזכותה נאכל כאן המון קולורבי בקרוב..) .


היום החלטתי להתחיל במלאכה לעשות מקצה אחד לראות איך יוצא ולקוות לעוד אחד של שיפורים .
איך יצא ? 
אני אביא כאן את המקור ואת מה שיצא ..תוכלו לשלוח לי פרחים ולחלק לי שבחים על עמידה במשימה .

תמונה מקורית של המומחית לתופינים

נכון שזה נראה טוב? 

ואפשר לחלק כאלה לגננות לשכנה החדשה לסבתות לחברים ..

כדי שלא יהיו פיספוסים העתקתי על דף נקי את המרכיבים ,

בתור התחלה שמתי בקערה חבילת שוקולד לבן והפעלתי את המיקרו ככתוב בהוראות,אלא שלא הפסקתי את הפעולה כעבור 20 שניות (מי באמת קוראת הוראות?) , תמרי התעוררה וביקשה משהו לשתות פניתי אליה ושכחתי מהשוקולד ,ועד שלא עלה ריח של צמיג שרוף לא הבנתי שזה השוקולד. מוציאה מהר 
"אוי ,שיט שיט , אההה זה חם " זרקתי את הקערה אל הכיור ומילאתי במים , הריח ממלא את המטבח שוקולד שרוף זה מגעיל .

"מה את עושה ?" היא מתעניינת " גם אני רוצה ,אני רוצה להכין עוגת בננה " "לא עכשיו ,היום עוגת דבש " "לא,עוגת בננה " "לא ,עוגת דבש " "לאאאאא עעעעעוגגגגת בנננננה " היא צורחת , בתמורה אני מרידה אותה ממשטח העבודה והיא יוצאת זועפת אל החצר לשחק בבוץ .
טוב שקניתי שלוש חבילות שוקולד , חצי מחבילה מספר שתיים מומסת בהצלחה  חלקית : יש גושים שמתגבשים לפירורים ואי אפשר למזוג אותם לתוך התערובת. מזל שיש לי תבניות קרח קטנות בצורת לב אני דוחסת לשם את השוקולד , מחר הילדים יקבלו אותן . 
חצי שני של חבילה שניה נמס הפעם זה מצליח!! מערבבת הכל יחד ,
ומכניסה למקרר לעשר דקות . 
המקרר מלא אין מקום חייבת לפנות מקום לקערה .
ביד אחת אני מתחילה לדחוף ולמקם קופסאות וסירים , קופסה עם טחינה נופלת מהמדף העליון נוזלת על הדלת על הרצפה ומכתימה את השמלה האדומה שלי 
"כוס אמו כוס אמו כוס אמו של הטחינה המזדיינת הזאת " אני שואגת ,והולכת להביא את המצלמה . 
כורעת ומתחילה לנגב ,קודם גליל נייר (לא) סופג אח"כ סמרטוט .
"כוס אמו בן זונה " חייבת להגיד עוד משהו...מכניסה את הקערה למקרר . 

בנתיים משטח העבודה נראה ככה :

כעבור חמש דקות אני מוציאה את התערובת ומתחילה לכדר כדורים ,
 הראשונים יוצאים גדולים ואני חוששת שהתערובת לא תספיק ,אז אני מקטינה אותם , ורק לקראת סוף המלאכה אני מגלה שהקונדיטורית כתבה כדורים בקוטר 2 ס"מ ...

אחרי קירור נוסף הגיע שלב המקלות היפים .
כאמור מקלות כמו שלה לא מצאתי אז התחלתי במקלות המיוחדים שקניתי ולאחר מחשבה קצרה החלטתי לקחת שיפודים רגילים ולשבור אותם, יצא יותר טוב. ועדיין נראה מעפן.

בשלב הבא אתן לתמונה לדבר 

 טוב, זה לא ממש מצליח לי הכדורים נופלים מהמקלות , לא מספיק קירור כנראה, האצבעות שלי מרוחות שוקולד ויש לי כבר הרעלה סוכר מכל הליקלוקים.
"אמא אני רוצה אפרסק " איזה תיזמון ..עוצרת רוחצת ידיים וחותכת נקטרינה , הצלחתי לבלבל אותה היא לא מבחינה בינהן. 
"הנה מתוקונת"  "אני לא מתוקונת אני תמרי החמודה " היא חייבת להגיד משהו .

הכדורים שלי משאירים סימני החלקה ,למרות ההוראה המפורשת לנער היטב את השוקולד שלא תווצר שלולית קטנה , נוצרות אצלי שלוליות גדולות ומריחות , לא נורא את זה אפ'חד לא רואה .

זהו , סיימתי , אני מרוצה, מרוחה ,ומסריחה ,הרצפה דביקה והילדים רוצים פיצה לארוחת ערב - יש אלוהים. 
כדי לנחם את עצמי אני מכינה לי עדשים עם בצל ופסטה .ואוכלת שתי צלחות ענקיות .

כששולי עובר בדרך מהמטבח לסלון לקרב כדורגל באקס בוקס הוא רואה את הכדורים שלי "ממי,איזה יופי !" הוא מתפעל
ואני חושבת לי בשקט שהוא לא ראה את המקור המושלם אז זה נראה לו יופי.
אין מקור מושלם
בתנאים שלי עשיתי ממש הכי טוב שיכולתי ואין לי בעיה עם זה .
חסרים בלוגים שיראו איך זה עובד באמת . את הליכלוך את הכיור מלא כלים את משטח העבודה המרובב , ולשמוע את כל המריבות הבכי הצחוק והצעקות של אחר צהריים אחד בבית עם שלושה ילדים.
הנה, הקונדיטורית עשתה טיפול פוטושופ לתמונות העוגיות המושלמות שלה...
אפילו ג'וליה רוברטס היפה - חוטפת פוטושופ לפנים  .
אין עולם מושלם יש רק תמונות מרוטשות וחצאי אמת .


מחר אעטוף את המתוקים בצלופן אקשור בסרט סאטן ורוד עם נקודות לבנות ונתחיל לחלק אותם יחד עם ברכת "שנה טובה"
ועדיין לא הכנתי כרטיס ברכה משפחתי ..




*אני מצלמת הרבה יותר טוב משאני אופה , צילומי משפחות ועסקים תמונה לאתר ולפרופיל העסקי 
לפרטים והזמנות 0522454032

שנה טובה

השנה החגים מגיעים מאוחר..ויש לי זמן להכין לכל מי שרוצה ברכת "שנה טובה " או מתנה לסבתא ולסבא -תמונה מודפסת על קנבס , או יומן להורה העובד עם תמונות יפות של הילדות שלו ,שיהיה געגוע ויחזור הביתה מהר..
אני יושבת כל בוקר ומבלה על המחשב עם משפחה אחרת שצילמתי .
היו כמה משפחות שקיבלו אותי כמתנה השנה הזו, אני לא מגיעה עטופה בסרט אלא בברלינגו שלא ראה מכון שטיפת מכוניות כבר חודשים (את מי זה מעניין לנקות את האוטו?) 
אבל המתנה שנשארת היא הרבה יותר מוצלחת מכל ואזה או סט סכו"מ שימושי מיובא מסין או וינה..
זו מתנה שנשארת לתמיד.
זה נעים להיות מתנה זה נעים להיות אחראית על זיכרונות מתוקים .

שטה בזמן

בחמישי בערב בליתי ב'אוסף' בקיבוץ משמרות.
אני אוהבת להיות שם ,לרוב מגיעה בשעות היום בדרך לאיסוף הילד מהגן או לביקור בוקר של קפה ושיחה עם רענן ואביב ,הפעם פתחו בערב,רעיון מצויין ,בערב כבר לא חם ואין את הלחץ הקטן הזה של 'דברים שצריך להספיק לעשות ' שמפריע לי לשקוע בחיטוט.
ובעצם באתי לשמוע מוסיקה הופעה של אמנית מקומית עם קול פעמונים ,שרון עזריה
כיוון שההופעה לא התחילה ניצלתי את הזמן לשייט ,זו ההרגשה שם לשוט בין חפצים שלכולם היה פעם בית אחר אצל אנשים אחרים ועכשיו מחכים לעין שתזהה אותם בהמון ויד שתקח אותם .
בפינת הספריה נעצרתי על קופסאות של גלויות . תוך חיטוט החלטתי למצא לי שם גלויות שישמשו לאגרות ברכה לשנה החדשה.
אני כלכך לא סובלת ולא מעריכה כששולחים לי 'שנה טובה ' בsms  מעורר בי תחושה של תור בסופר מרקט .
הגלויות הישנות בתמונות צבעוניות מלאות קסם נופשי בהרי האלפים ,יריחו ,קיבוץ חניתה ,פריז ,העיר העתיקה וקבוצה של רקדניות עממיות בחצאיות מתנפחות , שוויץ מושלגת


1970בצרפת המושלגת ,כותבת רבקה בפירוט ולבביות לעדנה ,מתארת ומספרת על חופשת סקי בקורשוול 1971 מחופשת סקי אחרת אותה רבקה כותבת לאותה עדנה : 'שלום שמנה,אל תכעסי שאני לא כותבת אני סתם עצלנית...' מה קרה שם בין רבקה ועדנה ,מה היא היתה כותבת אם היה לה טלפון סלולרי עם אפשרות לסמס ??

שער הניצחון ואישה עם בלונים ורודים גלויה מ1959 נפתחת במשפט :' לשושנה יעקב וזאביק שלום -מה פשר השתיקה הממושכת ...'
חנה כותבת שהיא מחכה כבר וסופרת את הימים לסיום שהותה בפריז .מעניין מה היא ועמנואל עושים שם?
קניתי ערימת גלויות כל אחת תגיע אל מישהו מהמשפחה השנה ,וחלק אמסגר .
באחת הגלויות תמונה של שייטים על סירה בכינרת ,רציתי אותה לאבא שלי , בתוך הגלויה מסר קצר ועצוב: 'נשיקות לילד טוב
מאבא '
1960כנרת בצפון מזרח הגבול הסורי מתקרב  עד 10 מטרים מהמים .

הגלויות מרגשות אותי .אני רוצה את כולן.
בסוף כשהתחילה ההופעה גיליתי שהאישה היפה שישבה באוסף היא הזמרת .הייתי חייבת לבחור גלויות ולצאת להופעה.
לקחתי לי ערימה של 14 גלויות ב15 ש"ח..
ממש לפני היציאה נתקלתי באוצר אמיתי -רכב החלל של באזז שנות אור בחמישה (!) שקלים לבנים,
וסלסלת קש מלאה פירות צעצוע מעץ לתמר ב10 ש"ח .
 והגלויה שממנה צחקתי בקול מצורפת כאן 

בדרך הקצרה ממשמרות הביתה סיכמתי עם השכנה אילנה שאנחנו מפסידים המון עם כל הטלפונים היום..
השנה אני שולחת ברכות עם מסר כפול אחד שלנו ומתחת של האנשים האחרים.


שנה טובה