Saturday, August 23, 2014

שתי טרופיות וקורקינט - באקסטרים

סופשבוע שאני ילדה מאומצת של זוג חברים .
״אחרי האוכל, אפשר לעבור בסקייטפארק של זכרון ? אני רוצה לצלם פנורמות ״
חברה שלי היא אמא מאמצת טובה , ואומרת לי ״כן״ על כל בקשה שלי .
(*פנורמיות , צריך להדפיס כדי לראות אותן )

עצרנו בצהרי יום שבת בסקייטפארק . חם שמש לוהטת לח . אנחנו צופים מלמעלה על חבורת ילדים על קורקינט עושים תרגילים .
(״אריאל ״אני פונה אל האבא המאמץ   ״קורקינט זה הדבר , סקייטבורד זה לזקנים כמונו ״)
שני פריימים מלמעלה ואני צוללת אל ברכות הבטון הצבעוניות ויורדת לתוך הפארק .
״סליחה אפשר לשאול לאן זה הולך ?״ הם שואלים אותי על התמונות שאני מצלמת.
״זה בשבילי  אני צלמת ״ 
״אה ״ הם מפטירים וממשיכים .
איזה מתוקים ! אני רואה אותם כאן בחופש הגדול יום יום כל היום , מתאמנים מתמידים נופלים וממשיכים , אני מתה על ילדים כאלה .
הם מלאים אנרגיה שצריכה לצאת מחפשים אתגרים בעולם שטוח . ואני גם מזדהה איתם , גם אני חייבת להוציא את המרץ בצורה יצירתית אחרת כולם סובלים ...
איזה כייף לילדים של זכרון , שיש להם פארק .


אצלנו בפרדס חנה יש רק קניונים מרכזי קניות ומרכזי קניות בבניה...אז אני מקנאה בילדים של זכרון יעקב .
חצי דקה אחרי שאני מתחילה לצלם הם מתחילים עם תרגילים אל המצלמה , יש עניין משותף.

״צלמת צלמת ״הם קוראים לי מהצד השני של הבריכות  ״רוצה שנקפוץ לכיוונך ?
אני מתלהבת ״כן !״ ואז האמא שבתוכי מוסיפה ״אבל זה משהו שאתם עושים תמיד ? ״
שלא יסתכנו בגללי.

איזה ילדים מגניבים
״תעשו משהו ביחד , שניים שלושה יחד !״


הם בני 12 ו13 מתאמנים יחד ככה כל הזמן , קסדות ומגינים , תיק ושקיות טרופית .
ככה אנחנו נהנים לנו יחד הם קופצים ואני מצלמת .
ואז הם מוסיפים אתגר לפחד ומביאים את ה״כתום ״ קיר הפרדה מפלסטיק כתום . קיר הפרדה של כבישים. 
״רוצה שנקפוץ מעליו ותצלמי ?״
נו, מה ? ברור שרוצה 
עד שהם מתעייפים ויושבים לשתות , זהו איבדו עניין במצלמה , ככה זה ילדים מגניבים , לא מעניין אותם חוץ מהגלישה.  

אני מוסרת להם את מספר הטלפון שלי ומבטיחה לשלוח להם בווטאסטפ את התמונות . 
״מה את עושה עם התמונות ? את צלמת ? ״ הם שואלים שוב פעם
״אני צלמת אקסטרים ״ . ואנחנו נפרדים . 
אז ההורים של הילדים האלה - איזה ילדים מתוקים גידלתם !
וראשי ערים ומועצות בארץ - שימו לב לדור הזה , הילדים האלה צריכים מקומות להנות בהם.
בלי מבוגרים.
תשקיעו בעתיד של כולנו .





*צלמת אקסטרים  -   דברו איתי * 0522454032 *


* ותודה רבה לפוג׳י ישראל שאיפשרו לי לצלם כל הזמן כי יש עכשיו יש לי מצלמה קטנה ומפציצה בתיק .יום אחד אני אשב לכתוב את הסיפור המלא ..
אבל בנתיים תהנו ממה שהמצלמה הזו עושה לי Fujifilm -XT-1

Thursday, August 14, 2014

״ גם בתל אביב סבבה ״ אחר צהריים אחד במוזיאון ישראל

פשוט מצויין .
מוזיאון ישראל בירושלים .
עם הילדים
*לפנות לפחות ארבע שעות , לעשות הפסקות שתיה ונישנושים יזומות לפני שהם מאבדים עניין.
*לקחת בכניסה את המכשיר של ׳הסברים לתערוכות׳ (ולהגיד יפה ׳תודה׳ לעובדת המוזאון המסורה ,שבמבטא פולני כבד הסבירה בסבלנות על תפעול המכשיר) .
*לתת להם לעבור ולבחור מה מעניין אותם לראות. ומה לשמוע .
הם הפתיעו אותי כשבחרו באולמות מלאים ״פסלים ועתיקות״ שמהם נמנעתי תמיד כשהייתי סטודנטית בבצלאל , ופעם בשבוע התגלגלתי למוזיאון למנות של השראה  (כי ככה עושים כשסטודנטים לאומנות ) . 
*לא לדלג על אגף הנוער תערוכת ״מסעות״ (לדלג על ההפעלות כי אין לי סבלנות להפעלות )
*לעשות כבור למיסטר אבדון ״אבות המזון של הצילום ״ בסדרת פורטרטים .

*לחכות עד שהאבטיח האחרון יצא מהפריים במיצב הוידאו של סיגלית לנדאואוסף הקבוע)
*לדמיין איך היה לחיות בירושלים של פעם בדגם המוקטן שלה שבחוץ .


*להתרגש מול פסל עתיק של ׳רומאי אמיתי מפעם ׳ (בארכיאולוגיה )
*לאכול גלידה בקפיטריה הקרירה , ולשתות קפה קר טעים ״זה בול מה שהייתי צריכה״ . 
*ללטף קרחת של איש ברונזה שמן וחביב . ולגלות שזה מה שהאמנית רצתה בעצם , שילטפו אותו .
*לעמוד הרבה זמן ולהתפעל מפסלים של כישוף אפריקאיים , לדמיין את רופא האליל במסכה של ג׳ק ספארו מרפא חולים .

*לא לאכול להם את הראש בהסברים . יש את ״המכשיר ״ שמסביר אם רוצים , ואומנות היא כמו בינה - כשהראש הלב והנפש על אותו ערוץ , כשמבינים ומרגישים באותו זמן .
ילדים ואומנות זה חיבור טבעי . שלנו התרגלו להגרר אחרינו באולמות גדולים להתלונן מידי פעם ולהתלהב בתדירות משתנה . להניח להם , זה הכי טוב .
*להרגיש קצת עצובה ולא לדעת למה ..מול עבודה שמזכירה נדודים ומסעות , בימים של פליטים בהרבה מידי מקומות .

*״לא לרוץ ״ ״לא לעבוד את הקווים ״
 ״לא לגעת , אפילו שזה מנצנץ ועושה חשק , תשימי ידיים בכיסים ״ 

* אם אתם בעניין של הדבר הגדול מהבמבוק - נעליים סגורות ולהיות בני שש לפחות או שלא יתנו לכם לעלות !

לטפס לעצור להסתכל סביב , להתלהב , להתפעל לגעת , להגיד
״ בואינה זה מגניב ! זה כלכך פרדס חנה הדבר הזה...תבנה לנו גם בחצר ! ״



לצלם .
כי יש לי מצלמה מגניבה שעושה פנורמות כמו שאף מצלמה לא עשתה לי אף פעם . fujifilm XT-1


*להפסיק להשוות . למלמל  ״פה יותר טוב מבתל-אביב , זה מוזאון הרבה יותר שווה ״ ולשמוע את בן השמונה עונה לך  ״גם בתל אביב סבבה , כייף שם  ! ״
מוזיאון זה תמיד נחמד ,אבל ירושלים עם הצלילות והמרחבים שלה , יותר שווה ...

*להצטלם בזוג , כי הם לא מסכימים לתמונה משפחתית ליד הפסל שאני אוהבת .
(להפסיק לאיים עליהם ש״גם אני אתחיל להגיד לא רוצה ״ הם לא רוצים?  לא צריך)


לשמוח .