Sunday, October 31, 2010

שני רוסים שמנים

נהיה כאן קצת מורבידי עם כל ימי הזיכרון שלי.
ביום שישי אחרי שירד קצת גשם נסעתי לביקור פתע ב'אוסף'
לא שתיתי קפה למרות שהציעו , דיברתי דיברנו חיטטתי הרמתי מדדתי והסתחררתי מהשפע .
תמר מדדה נעליים של גברת אספה בובות תוכים קטנות
והקשיבה לשיחה
יצאתי משם עם שלל מארצות הכפור הסיבירי
אחד -שמן רוסי שהוא גם רדיו שעובד אך לא קולט כלום.
אבל הוא כלכך חביב ותמר בטוחה שהוא בבושקה ומנסה לפרק לו את התחת .







  אחד שמן אדום - משקל מטבח מושלם
'אתה בטוח שזה לא שוקל ברוסית?זה בגרמים לא רובלים ?'
הבאתי אותו הביתה רחצתי אותו והוא חזר לזהור באדום כמו שפעם רוסיה היתה ..
מאז הילדים כל הזמן שוקלים עליו דברים :טלפונים קופסאות שימורים נעליים
ונשיקות.



יותר מחנות יד שניה - זה מסע בזמן
פתוח כל הזמן
מסבירי פנים 
אקולוגים ומשפחתיים



תמונות שבפנים

בין התמונות שלא הספקתי לצלם יש אחת :
את עומדת למעלה על המדרגות בבית שלך ושל יובל בטבעון, לבושה מכנסי טרנינג לבנים וחולצה מסתכלת עלינו יורדות אל המכונית . את קוראת לי ואני מסתובבת אלייך -פנייך עגולות ובוהקות ואת מחייכת ואומרת לי 'בעוד חודשיים נעשה מסיבה גדולה יהיה על האש ' אני מחייכת אלייך בחזרה ומביטה למעלה 'בטח שנבוא ! עם הילדים!' אני מעבירה יד על בטני ,איתי מחכה שם לתורו לצאת אל העולם.
ושתינו מביטות בעיניים.
'את יודעת ' גלית שוברת את השתיקה 'יום אחד יגיע הטלפון שיודיע לנו ' אני מבטלת את דבריה :'איזה שטויות,נראה לך אפשרי ?' התמונה הזו מתרחשת בצמת מרומזר שלוקחים בו  שמאלה ל'נשר' (אני לא מכירה את הצמת הזה אבל  זה שם)
באמת הייתי כלכך תמימה ?
באמת,ראיתי אותך ככה חולה ולא הבנתי?
כן , באמת.


תמונה אחרת :מטבח הדירה בדב הוז ,משמאל הדלת למקלחת ממול חלון המרפסת , על אדן החלון בצנצנת ריבה שקופה נובט ומטפס גרעין של אבוקדו .
 מהחלון אור מזרח נופל על הפינה הזו צבעונית ויפה .'תמיד את עושה כל דבר אסתטי'


 והנה אנחנו הולכות יחד בפלורנטין יורדות מהמשרד שבו את עובדת ,לכיוון החומוס של החתול המטפס (שהיה שודד ואח"כ הפסיק ) בטקס קבוע של מפגש  צהריים .
על מה אנחנו מדברות כל הזמן?
באחת הפעמים האלה אמרת לי לא להתחיל לעבוד כצלמת אצל מישהו אחר 'אם הם כלכך רוצים אותך סימן שתוך שנתיים יהיה לך כל מה שמושך אותם אצלך..מחשב,כסף..' באמת ,נשארתי( והיה לי הכל אפילו מחשב)
את התמונה הזו צילמתי משום מה מלמעלה ואחת מאיתנו לבושה סוודר אדום..


 ועוד אחת שאני אוהבת במיוחד כי היא כלכך מתמצתת :
באור יום ב'מרפסת' שלך אנחנו יושבות ומדברות,שתינו עסוקות בכאבינו מנחמות את עצמנו בבריחה למפגש באמצע היום. נגמר הדיסק של גונג ,את קמה והולכת אל המערכת ושמה שיר אומרת לי 'תשמעי איזה שיר יפה ' הביטלס נשפכים אל החדר .פס הקול של חיינו היה מעולה,הכל היה סביב מוסיקה וצילום .


אני עולה אלייך במדרגות עייפה ועצובה סוחבת אלבומים לעיצוב ..כשאת פותחת את הדלת אני מרימה את הראש מהרצפה ואל חדר המדרגות החשוך גם ביום  ,מתפרצת אלומת אור ובתוכם אמא ובן ,תינוק יפה עם עיני שקד ,מחייך אלי . ואני נושמת לרווחה ואומרת לך שהדבר הכי יפה והכי מחזיר לפרופורציות הוא הילד שלך היפה והזך .


ככה יש לי כלכך הרבה תמונות ומקומות שהם שלך .. ומקום כמו הכביש שנוסע צפונה אחרי יוקנעם ,הכביש שירדנו בו ימינה לכיוון בית הקברות של טבעון שמאז הוא הכביש של תמי .

הכל בתמונות הרבה זמן ומחשבות וצחוק ובכי ושותפות סוד ,ורגעים שאת כאן  נוכחת .


ופתאום כל אוקטובר סיפורים ותמונות של נשים של מחלות של בדיקה עצמית ..ואני שואלת אם זה חודש המודעות או משהו? ואומרים לי שכן.
שלא רק מחנכים,גם מזכירים ומספרים, אני מספרת .


אהובה ,
החמישה עשר בנובמבר בכל שנה הוא יום הזיכרון הרישמי , כולל עצרת במטבח והדלקת נר זיכרון .
לעילוי נשמתך המוארת שהיתה טובה והביאה הרבה אהבה ויופי אל העולם .






את עכשיו כמו כוכב מנצנץ במרחב את חזרת אל ביתי ,  עכשיו את איתי אני קוראת בשמך לבתי







Tuesday, October 26, 2010

חביתה לארוחה ערב

זה קורה הרבה
אני פותחת את המקרר להוציא ביצה
ומוצאת שם חבורת חצאי לימונים קטועים שלא הספיקו להגיע אל הטחינה
בסוף הם מצטמקים ונזרקים לפח הקומפוסט


Wednesday, October 20, 2010

אבל לאומי





'ביום הזיכרון ליצחק רבין יורד גשם' קביעה מטאורולוגית של בן שמונה . הוא אומר יצחק במילעל וזה פחות או יותר העניין מבחינתו.
אני עדיין מופתעת שהזמן עובר שעברו חמש עשרה שנים שהחיים המשיכו בזרם שלהם ואין מה להוסיף על .."מה היה יכול להיות אילו .."האבל הפרטי התחלף בלאומי הרגש האישי הפך לעוד בית ספר ע"ש רבין הפאתוס - כמו חומה שקופה של ציניות -כיסה על מה שהרגשתי אז .
בנתיים חמסין אפילו גשם לא יירד.
בערב יצאנו מהבית ברחוב שמעון התרס"י להופעה של רוקפור במועדון הטריפ ,בטלויזיה ראו אותו מדבר עם סיגריה ביד ואמרתי אל המסך: 'אוי יצחק יצחק (גם במילעל )הסיגריות יהרגו אותך..'ויצאנו.
באמצע ההופעה שמעתי כמה נערים בקהל מתחילים להעביר בינהם שמועה 'ירו ברבין' אחרי כמה שירים הגיעה תמי ,היא איחרה המון 'היו מלא פקקים בדרך הכל היה סגור' היא אמרה וכששאלתי אם היא שמעה משהו היא אמרה 'כן,ירו ברבין'..
נשארתי, ההופעה נמשכה. ר׳ רצה ללכת אני רציתי להשאר אמרתי 'כבר קרה מה יכול להשתנות,בטח סתם מנפחים את זה ,בטח לא קרה כלום ,אחרי ההופעה יהיו אותן חדשות'
שבעתי מחדשות מפיגועים מפוליטיקה רציתי לשמוע את החברים שלי מנגנים.
(חור בלבנה :'תראו מה יש לו ביד מה שמפריד בין טוב לרע ,זה אחי' )

אלי הפסיק את ההופעה ואמר שירו ברבין וזהו .
נסענו הביתה הגענו בדיוק בזמן ל 'ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה'...ומאותו רגע הכל היה אחר למשך כמה זמן ,באופן אוטומטי דחפתי קלטת לוידאו והתחלתי להקליט את השידורים .למחרת -בלילה נסענו לירושלים לעמוד בתור הארוך עד הבוקר לעבור על פני הארון . בדרך חזרה עצרו את התנועה שיירה של מכוניות שרד עברה אותנו איש אחד התחיל לקלל ואני צרחתי עליו נורא .
היה עצוב היה מחניק הרגשתי נטושה .
(כמה שנים אח"כ רקדנו בכיכר כשברק זכה בבחירות .באמת,היינו נאיביים .)
אני כבר לא רוקדת בכיכרות ולא מאמינה לפוליטיקאים הדברים ממני והלאה אני מחנכת את ילדי ומתעלמת מהשאר זה הכל משחק , משחק בחיים של אנשים. להשאיר את ההחלטות לאחרים זה חוסר אחריות אני משתדלת להחליט כמה שיותר על עצמנו ולצמצם ככל האפשר את השפעתם של ההם  עלינו ,ובכל זאת אני צריכה להסביר לילדים שלי למה ואיך מתנהלים כאן דברים ובכל זאת אני חיה במדינת אפרטהייד ומשלמת מיסים ולא ממש מורדת או יוצאת לרחוב עם שלטים פעם הייתי צועקת .
פעם הייתי .
התמונה הזו צולמה בכיכר מלכי ישראל ,לפני ש..
חלק מעבודת הגמר שלי .
אומנות מדברת בשפה פשוט אל הקרביים לעיתים יש לה כח נבואי , סה"כ רציתי להגיד שאני מחפשת בית .
ובסוף יצא שאני לא לבד ...




(חיפשתי קישורים למילה רבין לשים כאן בפוסט ומצאתי את ההקלטה של 'ממשלת ישראל מודיעה בתהדמה ' והציניות שלי התפוגגה באחת צמרמורת בגוף והלב שלי מחסיר פעימה .

Monday, October 18, 2010

אחד קפה שתיים קסם

'אנחנו עושות בדיקת ספונטניות' רות על הקו אני עם הכלים מהכיור אל המדיח ,הבית במצב  עוזרת (מסודר אבל מבולגן) 'יאללה בואו '. בדיוק כשחשבתי להתחיל לצלם את הנשים שאני מכירה מכאן  ...
מגיעות שתיים יפות ורעננות על הבוקר, בשקית נייר מרשרשים בוקרסים וקרואסונים אני על הקפה והמצלמה.
רות צריכה צילומים לאתר שלה חגית 'הספרנית'* באה כבונוס ,יש לה שעה ואח"כ פגישה .
רות היא מורה ומדריכה. עשיתי איתה מסעות בזמן ובגוף ,איתה למדתי על עצמי ועל מה שאני עוד רוצה להיות, היא פתחה בפני את קלפי הטוטם האינדיאנים שהיו לכלי יקר שימושי ומלא קסם שמשמש אותי.
 איך לצלם אותה?פנים מוכרות שישבתי והסתכלתי בהן במשך הרבה שעות ,איך לתפוס את המבט החם שלה?,רות עם הידיים הארוכות (או שהן רק נדמות ארוכות?) אצבעות שטורפות קלפים במהירות ,וטבעת אחת שתמיד נראית כאילו בלחיצה אחת מעבירה אותך מימדים .
 אני מצלמת כאן ושם וככה וככה היא מחייכת ואני רואה את הילדה שלה מבצבצת בחיוך .
אח"כ מסתכלות על התמונות ,אני אוהבת את אותן תמונות שהכי אהבתי כשצילמתי .
אפשר בפוטושופ לעשות שינויים להסתיר פצעון והעלים קמטוט או כתם צל ,ואני מפעילה את מניפולצית היופי המדומה המושלם זה שלא קיים אלא בעולם המדכא של דימויי האופנה והזוהר .סתם,כדי לראות ..

מסתכלת שוב במקור ושוב מבינה עד כמה כל סימן  בעור הוא שלנו הוא חלק מהיופי מהשלם .
ונכנסות לשיחה על הדימוי השיקרי של גוף ושל פנים שמפורסם על שלטי החוצות ודפי הכרומו , על הצרת היקפים בדוגמניות רזות ממילא ,החלקת העור המתוח ,הפיכת האישה לאנדרואיד שכמוהו אין.
הפיכת הילדות לקורבנות של שקר של אשליה אופטית מזוייפת .
הבן שלי מאמין לפרסומות הוא באמת חושב שכל מי שיש לו רכב מסוג פורד יכול לטוס למשחקי ליגת האלופות ..ואני מסבירה לו ומוצאת את עצמי משתמשת במילים מוחלטות כמו ' שקרנים'.
(הפוסט על סופר גול עוד יעלה ..אני מחפשת תמונה שתבוא איתו)

לא תיכננתי להכנס לזה..
רק רציתי להעלות תמונות  .
בתור אחת שאין לה תמונה שהיא אוהבת ומזדהה איתה אני מקנאה באחרות









Sunday, October 10, 2010

אמא טובה (מספיק טובה)

לפני שהייתי 'אמא של ' כשגרנו במקום אחר הייתי מסתכלת על ילדים ושופטת את האמהות .
היו ילדים שקראתי להם  'ילדי פרדס חנה' הם היו יחפים או בכפכפי קרוקס ,פניהם מרובבות בחול בוץ ולעיתים גם נזלת ,הבגדים שלהם היו מוכתמים בכתמי פרי ושוקו כאלה שמכבסים בחומרים אקולוגיים ואף פעם לא באמת נקיים...'
כשהייתי אמא של אחד הצלחתי לעמוד ברוב המשימות ..הנקתי פירנסתי ניקיתי סידרתי ואפילו כיבסתי את הבגדים שלו ונלחמתי בכתמים במיני חומרים .
ככל שעברו הימים סדרי העדיפויות  השתנו ובמקביל נשארו הדרישות הגבוהות שלי -שלא עמדתי בהן .
מידי פעם העברתי חבילות בגדים לאיפסון אצל הורי ואמא שלי הייתה מזדעזעת מהאפור במקום לבן בוהק ,  החזירה אותם למצב לבן, ורק אז מוסרת אותם הלאה " אני מתביישת לתת ככה בגדים" היא אמרה  ושאלתי  את עצמי ואותה -מה מביש כאן? זה שאני לא מכבסת טוב ? זה אומר שאני לא אמא טובה? למה אני נבוכה מהבגדים האפרפרים ?
ארבעה עשר ימים של כאבי גב בלתי נסבלים ששלחו אותי לשכב ולנוח .
שמונה שנים ושלושה ילדים מאוחר יותר, אני מסתכלת על תמר מסתובבת בחצר ביתנו שבפרדס חנה : היא יחפה -דורכת בבוץ ,משחקת עם האוכל של הכלב מלטפת אותו ושוכבת לצידו על האדמה , הבגדים שבבוקר היו ורודים הם עכשיו חומים באזורים רבים , פניה מרוחות בפרי סגול  קצת נזלת והן בגוון ליכלוך כללי ,ידיהמלאות חול  והיא לועסת בנחת ענבים סגולים אחרונים לעונה ,שהיא קוטפת ישר מהגפן .
העיניים שלה מחייכות אלי מתוך הליכלוך שהיא מכוסה בו ואני מבינה שככה זה הולך להיות.
שבועיים שאני לא יכולה לאסוף ,לסדר ולנקות ואני נעשית עצבנית מזה...רק מחכה שכולם יעופו מהבית כדי שאוכל לכבד את הרצפה בספונג'ה הגונה,אבל הגב שלי חושב אחרת ומכריע לטובת השכיבה מכניעה אותי. 
ואני מעלה את עצמי למשפט ומודה בפה מלא  אני נועה ואני חולת סדר ונקיון , ואני מבינה ומכירה בכך שאי אפשר שהכל יהיה כל הזמן במקום,שהרצפה מתמלאת חול משלושה ילדים שנודדים במשחקם מהחצר אל הבית ובחזרה,שאני לא יכולה ולא רוצה לרוץ אחריהם עם מטאטא כל הזמן ,שבמקום להתעצבן אני צריכה ללמוד כאן משהו .
אני לוקחת את המצלמה ומצלמת את הבלאגן ,את המרק שנשפך, את היופי שאני רואה כשאני מאחורי המצלמה.
בשבת כשכולנו יחד הבלאגן חוגג אני יוצאת לחצר להרגע מהקריזה שמצטברת לי בגרון . הילדים משחקים בחצר שולי ואני יושבים ומשוחחים שותים קפה והדברים מקבלים צורה אחרת.
חיבוקים וצחוק ואהבה רגעים מופלאים של שקט מערכתי של עונג מהמשפחה שלנו (זה כלכך הרבה יותר נעים מלכעוס כל הזמן ) . אלה החיים שלנו אלה שרציתי אלה שיש לנו ואני כלכך אוהבת אותם. ולאט לאט נכנסת ומתישבת הרגשה חדשה: רכות תופסת את מקום הקושי ,נתינה מחליקה אל המקום שיושבות בו הדרישות הבלתי אפשריות וההחמרה ,חיוך אחד קטן וגם חיבוק שאני מפנה אל עצמי הזועפת ,ומרגיעה אותה 'זה בסדר,את מספיק טובה'.
אני נועה ואני עושה טעויות .
ילדה טובה.



היורד*

הוא תפס אותנו כשיצאנו יד ביד מדיקור (גב כואב ותפוס ) רטוב ומהיר וקצר ,הוא ניקד את האבק שעל האוטו והפעיל את המגב האחורי האוטומטי , עמדנו ברחוב הרמנו את הראש והוצאנו לשון ללכוד טיפות ענקיות.
ואז הוא נפסק ויצאה השמש ושוב חזר ונפסק ושוב ונפסק. אחה"צ הוא חזר יחד עם שולי שחזר מהעבודה
רצנו החוצה , האויר היה חם ולח האדמה רטובה שמש זרחה הקשת הופיעה לרגע ויונים שללים עשו לנו מצב רוח חיובי .

* איתי: אני יודע איך קוראים לגשם הראשון- היורד

Wednesday, October 6, 2010

ילד וגיר

לפעמים זה קורה ,רגע אחד ספונטני נקודת מבט מדוייקת והכל מתארגן לתמונה .באמצע משחק כדורגל שערכנו במגרש כדורסל נעמד איתי על ציור גיר והביט אלי .

Sunday, September 26, 2010

עץ נדיב

אחת עשרה בבוקר נקישה בדלת 'כן' ..'פתוח' ..אין תשובה, 'אולי הילדים משחקים?' אני ממשיכה בעניני ושוב שומעת נקישה חלושה מהוססת. בדלת שלנו יש חלון קטן בגובה אדם ,בדרך אל הדלת אני לא רואה דרכו איש וחושבת שדמיינתי את הנקישה . 'אולי ילד' אני חושבת ופותחת .
אישה קטנה עם משקפיים ענקיות ומטפחת ראש : 'עברתי ברחוב וראיתי שיש פרי על האדמה רציתי לשאול אם אפשר אולי לאסוף מהאדמה ?'
'בוודאי בוודאי אני אעזור לך' אנחנו יוצאות אל החצר היא נעזרת במקל הליכה קשישה ללא גיל אולי בת תשעים אולי בת מאה אולי צעירה יותר אני לא יודעת . אני רוצה לצלם אותה אבל מתביישת לבקש .
היא אוהבת מנגו שמחה לאסוף פירות כמו ילדה שאוהבת ממתקים , גרה לא רחוק ממני עלתה לארץ בת 13 מתימן עם הוריה . אביה שנישא לאמה כשהיתה בת שבע לא הסכים לחתן אותה צעירה וחיכה בסבלנות .


היא מספרת לי על בעלי הבית שלנו המשפחה שבנתה אותו ונטעה את עצי הפרי 'הוא היה נפש של צדיק (אומרת סדיק )איש טוב מלאך עלי אדמות ' היה מנהל ב'מלבן' הדלת היתה פתוחה תמיד ואנשים באו '
הדלת , אותה הדלת שאנחנו נכנסים דרכה הביתה.


'זכיתם ,הנשמה הטובה שלו עדיין בבית מסתובבת בבית , הוא שמח שאתם גרים כאן '
אני שואלת אם היא גרה לבד ,היא  נשענת על המקל בכבדות שלא היתה קודם ומספרת :בנה יחידה נפטר בגיל 28 השאיר אישה בהריון 'אז יש לך נכדה ' אני מחפשת משהו משמח בסיפור שלה 'באמריקה ,הוא התחתן עם אמריקאית והילדה שם ,לא רואה אותה ,רק בטלפון ' היא נעצרת ועיניה מתמלאות דמעות 'אני בודדה' .
את בעלה לקח הסרטן.
האיסוף נמשך ואני מבינה בין השורות שהמנגו הזה הוא הארוחה שלה לימים הקרובים , אני מוסיפה ענבים סגולים מהסוכה ,הענבים שתמר אוהבת לעמוד ולאכול ישר מהגפן.
ליד הבית שלה בונים עכשיו בתים חדשים . היא מדברת על עלויות המחיה הגבוהות לצעירים היום ,לא מבינה איך אפשר לקנות בית ו'יש לכם גם ילדים וטלפון וחשמל' ...
היא חיה מ1600 ש"ח בחודש . אני חושבת על התקציב שלנו שהוא צנוע ותואם את אורח חיינו , אבל הגן של הילד עולה יותר מתקציב החיים שלה .
לפני שהיא הולכת לדרכה (מסרבת בכל תוקף לבקשתי לתת לה להסיע אותה הביתה) אני רושמת לה את מספר הטלפון שלי על פתק שיהיה אצלה צמוד ומבקשת ממנה להתקשר אלי ולבוא ,היא לא זוכרת את מספר הטלפון שלה .
'עכשיו יש לך כאן משפחה 'אני אומרת לה 'אני נעה ' מושיטה את ידי ללחיצה 'אני מזל ' היא מחזירה לי לחיצה חמה , אנחנו מתחבקות והיא מנשקת אותי .
היא מברכת אותי שוב נרגשת מהמחווה הכלכך פשוטה של מנגו מהעץ .
אני מתרגשת שמחה על ההזדמנות למפגש עם אישה ממקום אחר כלכך קרוב אלי .
כועסת על העולם על המדינה ועל מנהליה שכך נראים פני הזיקנה 1600 ש"ח בחודש ,והחורף מתקרב .


האיש שנטע לפני שישים שנים עצי פרי בחצרו נתן לנו שפע , בכל עונה החצר מתמלאת ריחות ופרי ואנחנו זוכים לאכול מהפירות ואם יש לנו ממש מזל - לחלוק אותם .
תודה למר גלמן.
תודה להורים שגידלו אותי למשפחה שמקיפה אותי ולאלוהים שנותן לנו  מפרי הארץ.

Monday, September 20, 2010

להתחיל ולסיים דבר אחד ביום


את כל הבוקר ביליתי מול המחשב
מנסה להתרכז בדבר אחד
ניסוח תמונות עיצוב
אני צריכה למצא גרפיקאית מוכשרת שתעשה את העבודה שצריך..

Thursday, September 16, 2010

משפחה מתאספת

קודם הגיע מייל מבלגיה ואח"כ שיחת טלפון על הקו פרדי מדבר אנגלית צרפתית ועברית לא כל דבר בנפרד הכל יחד ואני איתו בשלוש שפות ..
המשפחה של פרדי מתאספת בארץ לחגוג בת מצווה ואני מוזמנת לצילום פורטרט משפחתי .
בנתניה ,בחצר של פנמייה דתית לאומית ,הממוקמת בשכונה חרדית ..
אין בעיה  מטעינה את הגי פי אס 'רבי טרפון 7 ' מטעינה את הילדים אצל הורי ויוצאת לדרך ..מזל שיש לי גי פי אס אחרת לא הייתי מוצאת את המקום ,חונה ומגלה שאין ממש מקום שבו אפשר להצטלם ,לפתוח רקע ולהקיםתאורה .
אין בעיה יש שמש יש צל רק צריכה למצא מקום אסתטי ושיוכלו להכנס בו כל בני המשפחה .
חם ולח .
בהקפות של המבנה אני פוגשת אישה בכיסוי ראש עם תינוק על הידיים ,תינוק מחבר בין נשים ,נשים מתחברות בין עצמן. בחיוך,היא מגלה לי שיש גן קטן עם בריכת דגים בתחום הפנימיה
ואני שמחה למצא חלקת דשא מפלסטיק עם גשרון עץ גן שעשועים צמחיה עבותה וצל!!
המשפחה מתחילה להגיע , ראשונים הישראלים אחריהם הבלגים אח"כ האמריקאים, הצרפתים ,האנגלים ,וכולם כולם רוצים להצטלם.


חוץ ממנה ...שבורחת ואני צדה תמונה בלי שהיא תתנגד :
ההורים רצו אחרי הילדים לכולם היו דברים יותר מעניינים לעשות מאשר להצטלם ,כולם הצטלמו בסוף .
פרדי ואשתי זכו בתמונות של כל נכד לבד של כולם יחד של כל משפחה גרעינית ושל כל השבט שהתקבץ לצילום אחד,
היה מאתגר ומעייף החום לא עזר לאף אחד אבל הצלחנו במשימה ,אני תמיד מרגישה סיפוק רב בצילום משפחה לשביעות רצונם הם קיבלו בדיוק מה שהם רצו , ועוד .
המשפחה התאחדה בפעם הראשונה כל הילדים והנכדים נפגשו על אותה יבשת ואני הייתי שם לתפוס את הרגעים האלה ,לא ספונטניים אבל בצבעים חיים.
הדרך חזרה לקחה כמעט שלוש שעות ,בחיי,יכולתי כבר להיות באילת...





Monday, September 13, 2010

פתאום נהיה שקט

כל הבוקר היא הסתובבה בבית מפטפטת בשפה החדשה מרוקנת מגירות פותחת וסוגרת ארונות , ואז היה לרגע שקט .

Sunday, September 12, 2010

מתכחשת לשנה החדשה

הימים הנוראיים כבר כאן ..
הגיע הזמן להודות : התכחשתי לשנה החדשה .
ניסיתי למשוך את החופשה עוד , והזמן הקצר  בין ה30 לאוגוסט עד ראש השנה החדשה איפשר את האשליה שהחופשה המשפחתית היא הזמן האמיתי ולא מה שנקבע בשעונים ובשעות של אור שמש או ירח .
מתחילה להפרד מהקיץ ,מימים ללא דאגה ללא כובד הראש והמשקל שעל הלב עם התמודדות של תקופה חדשה .בעיקר כיתה חדשה ..מורה חדש , סדר חדש ,זרות בתוך המוכר .
קמה בשבע בבוקר (!) אל הילדים אל הקורנפלקס והחלב לרוב זה זמן מתוק ,אני מקווה שהלו"ז החדש הכולל הגעה לבי"ס בשעה 8.00 לכל המאוחר,לא יפגום בענן המתיקות של הבוקר.
ועדיין, קמה בשבע שעון מעורר !! לאחר שרוב חיים הבוגרים זכיתי לקום ביקיצה טבעית (טבעית אומר ללא שעון , זה כולל יקיצה להניק או להרגיע מחלום רע .. כל זה טבעי שעון -לא.) 
מרגישה שהשעון המעורר הוא אוייב שלי .
כח שיש להתחשב בו ולתכנן לפיו את הלילה לצמצם שעות קריאה ולבטל שעות בהיה .
מהקושי הפיזי אל הנפשי וכך אחד אל השני כמו כדור שמעיף אותי מצד אל צד.
לאט לאט נקרעים קורי החופש הגדול ,
ואני נכנסת פנימה אל החדש והמפחיד .
'לבחור נכון לאיזה קול להקשיב ומתי ,לשמור על גבולות בין שלי לשלהם,להיות חכמה להיות רכה '.
מתפללת שתהיה שנה טובה. 





Sunday, September 5, 2010

ריקוד בטן בבוקר

יום ראשון תשע ורבע בבוקר
השארתי את הבוקר מאחור : את בכי הפרידה של תמר ,את יותם הכועס הולך לאט לאט בשביל לבה"ס ,את איתי שמנפף לי  בשמחה לשלום מחצר הגן החדש .
את הפקק בדרך לשיעור המתח המחשבות על 'מה אני אעשה איתו' נכנסת עצובה קצת לשיעור ריקוד .
התנועות המעגליות,המים שאני מדמיינת נכנסים ומרככים את העצמות ,הקצב שמגיע מתוך הגוף ,תנועה נעימה כל אלה לוקחים את הגוף והנפש איתו למקום אחר. פתאוםמשתחררת שוכחת את המחשבות הטורדניות ,ומתרכזת בתנועת האגן שמאל ימין בשמיניות ועכשיו בצעדים ועכשיו עם מוסיקה (הרבה יא חביבי יע עייני ) והנה אנחנו חוצות את החדר בתנועה.
משהו כלכך משחרר ונעים במחול
המדריכה -הדר חפץ - מהממת אותי . איך כל תנועה שלה נראית כמו שיר מיוחד שהיא כותבת בעצמה ,תנועה קלה של היד והרחיק את השיער מפניה היא ריקוד .
יפה ועגולה ונשית.
 פעם ראשונה שאני מתבאסת שאין לי מה לנענע ,אבל הדר מבטיחה שהמים מבפנים ינענעו את הגוף ולאט ולאט אני מוצאת את המקומות הרכים הנוזלים בגוף שלי.
כל מיני נשים מגיעות לרקוד אישה בת 50 עם כיסוי ראש , אחרת בערך באותו גיל רזה קצוצת שיער תימניה שרק רוצה להתפרץ בריקוד  , בלונדינית שמנמנה עם מבטא רוסי , אחת רוחנית עם שמלה תואמת ורזון צמחוני ..
הקלישאות מתרוצצות אצלי בראש כשאני מתסתכלת עליהן מתייגת ומבינה שלכולנו יש את אותה הבטן מבפנים
אותם מים נעים בגוף
ורכות .
ריקוד בטן זה טוב לאמהות שמחפשות כמוני את הרכות שלהן .
כשאני יוצאת מהשיעור אני מענטזת . מתקשרת אל חגית האהובה לקבל תמיכהמחברה טלפונית , ומקבלת .
ואח"כ בבית
עם הדיסק של אברהם טל ,מקפלת כביסה בריקוד ..הגרוב לא חייב לבוא במזרחית .
בוקר טוב
ריקוד סל כביסה

Saturday, September 4, 2010

שטה בזמן

בחמישי בערב בליתי ב'אוסף' בקיבוץ משמרות.
אני אוהבת להיות שם ,לרוב מגיעה בשעות היום בדרך לאיסוף הילד מהגן או לביקור בוקר של קפה ושיחה עם רענן ואביב ,הפעם פתחו בערב,רעיון מצויין ,בערב כבר לא חם ואין את הלחץ הקטן הזה של 'דברים שצריך להספיק לעשות ' שמפריע לי לשקוע בחיטוט.
ובעצם באתי לשמוע מוסיקה הופעה של אמנית מקומית עם קול פעמונים ,שרון עזריה
כיוון שההופעה לא התחילה ניצלתי את הזמן לשייט ,זו ההרגשה שם לשוט בין חפצים שלכולם היה פעם בית אחר אצל אנשים אחרים ועכשיו מחכים לעין שתזהה אותם בהמון ויד שתקח אותם .
בפינת הספריה נעצרתי על קופסאות של גלויות . תוך חיטוט החלטתי למצא לי שם גלויות שישמשו לאגרות ברכה לשנה החדשה.
אני כלכך לא סובלת ולא מעריכה כששולחים לי 'שנה טובה ' בsms  מעורר בי תחושה של תור בסופר מרקט .
הגלויות הישנות בתמונות צבעוניות מלאות קסם נופשי בהרי האלפים ,יריחו ,קיבוץ חניתה ,פריז ,העיר העתיקה וקבוצה של רקדניות עממיות בחצאיות מתנפחות , שוויץ מושלגת


1970בצרפת המושלגת ,כותבת רבקה בפירוט ולבביות לעדנה ,מתארת ומספרת על חופשת סקי בקורשוול 1971 מחופשת סקי אחרת אותה רבקה כותבת לאותה עדנה : 'שלום שמנה,אל תכעסי שאני לא כותבת אני סתם עצלנית...' מה קרה שם בין רבקה ועדנה ,מה היא היתה כותבת אם היה לה טלפון סלולרי עם אפשרות לסמס ??

שער הניצחון ואישה עם בלונים ורודים גלויה מ1959 נפתחת במשפט :' לשושנה יעקב וזאביק שלום -מה פשר השתיקה הממושכת ...'
חנה כותבת שהיא מחכה כבר וסופרת את הימים לסיום שהותה בפריז .מעניין מה היא ועמנואל עושים שם?
קניתי ערימת גלויות כל אחת תגיע אל מישהו מהמשפחה השנה ,וחלק אמסגר .
באחת הגלויות תמונה של שייטים על סירה בכינרת ,רציתי אותה לאבא שלי , בתוך הגלויה מסר קצר ועצוב: 'נשיקות לילד טוב
מאבא '
1960כנרת בצפון מזרח הגבול הסורי מתקרב  עד 10 מטרים מהמים .
הגלויות מרגשות אותי .אני רוצה את כולן.
בסוף כשהתחילה ההופעה גיליתי שהאישה היפה שישבה באוסף היא הזמרת .הייתי חייבת לבחור גלויות ולצאת להופעה.
לקחתי לי ערימה של 14 גלויות ב15 ש"ח..
ממש לפני היציאה נתקלתי באוצר אמיתי -רכב החלל של באזז שנות אור בחמישה (!) שקלים לבנים,
וסלסלת קש מלאה פירות צעצוע מעץ לתמר ב10 ש"ח .
 והגלויה שממנה צחקתי בקול מצורפת כאן 
בדרך הקצרה ממשמרות הביתה סיכמתי עם השכנה אילנה שאנחנו מפסידים המון עם כל הטלפונים היום..
השנה אני שולחת ברכות עם מסר כפול אחד שלנו ומתחת של האנשים האחרים.


שנה טובה

Tuesday, August 31, 2010

לחזור

חזרנו הביתה , אחרי עשרה ימים בקיבוץ ועשרה ימים במושב,חזרנו אל פרדס חנה .
הנסיעה הביתה היתה כלכך חלקה ומהירה שפיספסתי את היציאה מכביש שש (שילוט מחורבן) והוספתי לנו חצי שעת נסיעה לשעה שכבר נסענו.בדיוק יותם ואני דיברנו על אהבה ..כמעט עשרים יום שלא מצאתי את עצמי מאחורי ההגה..
הילדים היו נרגשים ,יותם אמר שהוא מרגיש צורך לבכות ובכה בשיטוט בין החדרים 'על החופש שנגמר ' ,נכנסנו פתחתי את כל החלונות הדלקתי מבער עם שמן לבנדר לתת לאויר קצת איוורור ,יצאנו אל החצר לשחק ,נכנסנו הביתה לסבב ,יצאנו לאסוף מנגו מהעצים ,חזרנו הביתה לאכול אותם ,יצאנו להתאמן בכדור בסיס ,חזרתי לפרוק תיק,ככה בזרימה נינוחה הילדים ואני הלוך ושוב פנימה ואל החוצה, עד הערב כשהאיש שלנו חזר .והיינו שוב יחד חמישתנו .אוכלים ארוחת ערב לשולחן הקטן המשפחתי שלנו עם השטויות שלנו.
הייתי ממשיכה  את החופש.
היה לנו טוב להיות יחד כל הזמן .
זה דבר שצריך להתרגל אליו ,החופש הזה. להצליח לעשות כלום.
בהתחלה מתכננים תוכניות אח"כ מצמצמים אותן ומדללים ועושים רק מה שבאמת מחשק ,איזה עונג!
לרבוץ שעות על המרפסת ולא לעשות בעצם כלום - אם נתעלם מהארוחות החלפות חיתול לשים סרט לכבות סרט לעזור לפתוח את לעזור לגזור להפריד מריבות לפתוח ארטיק לנגב פנים דביקות ..ולהתלונן על זה כל הזמן אבל בלב לדעת שתיכף יבוא ספטמבר ונתגעגע לכל רגע כזה .
התברכנו במשפחות בקיבוץ ובמושב ,בבני דודים אוהבים ובמיקום טוב של טבע וחופש (בריכה ומקרר ארטיקים)
בימים של משפחתיות צמודה אני מצטערת שאנחנו גרים רחוק ,הקשר היומיומי כלכך כייפי.
והוא לא יחזור לקיבוץ ואני לא אחזור אל המושב...
את היום האחרון לחופש נבלה בבית , רק אני והילדים נהנה מעוד קצת מהביחד שלנו ללא הסעות ולוחות זמנים לפני שהגל הגדול של היומיום לוקח אותנו איתו ,לעשות כלום עוד יום אחד אחרון .
באסה שנגמר .

בן שמונה

הוא היה בן 32 שבועות שקל קילו ותשע מאות גרם כולו עור ועצמות ובעיננו הוא היה פלא.
הוא נולד ביום רביעי ואני פגשתי אותו ביום שישי .ארוז בשמיכות מחובר לצינורות סביבנו מכשירים מצפצפים אני בכיסא גלגלים ואחות שאומרת לי לא לפחד לקחת אותו בידיים .הניחו אותו בידי וחוויתי אושר מושלם.
המסע שהחל ב28 לאוגוסט נמשך ובדרך אנחנו עוברים יחד ולומדים ואוהבים וכואבים וצוחקים .
הוא אוהב לתכנן ימי הולדת מרוב התרגשות הוא מתחיל לדבר על איך ומה יהיה, ושבוע לפני האירוע כבר אי אפשר לקבוע כלום כי הוא 'עסוק' בלתכנן ...אז כדי להרגיע אותו ישבנו וכתבנו את התוכנית מה כל אחד צריך לעשות (סתבא להזמין עוגה ,סבא ללכת איתו לקנות הפתעות ותותח קונפטי ,הוא מתקשר להזמין ,אבא לעשות על האש)
התוכנית כללה מפגש בשעה 16.30
משחק כדורגל
שחיה בבריכה להתרעננות
משחק כדור בסיס
ארוחת ערב
עוגה ומתנות
מסיבת פיג'מות ושינה משותפת בסטודיו של טיפות .
היה חם ,גיהנום,כולם רצו לנוח צהריים אז דחינו ל18.00
שיחקנו כדורגל צחקנו והזענו
נכנסנו לבריכה להתרעננות
בישלנו ואכלנו
עוגה נרות ומתנות - הדודה הילה הכינה לו מתנה שכשהוא פתח אותה הוא צרח מהפתעה ואושר : חולצה עם הדפס של תמונה שהיא עיבדה וזכתה לחיבוק
הדודים הביאו לו ספר מקסים ומקל גשם . האח הקטן קנה לו חליפה של ברצלונה במשחקי חוץ ...
אח"כ הצענו להם מיטות למסיבת הפיג'מות
הילדים הגדולים ירדו אל המסיבה ..ואני ירדתי עם המצלמה לצלם , מצאתי את ליהי מדופרסת בת בין שלושה בנים שעסקו בעיקר בהתגוששות אוהבת.


אחרי שעה כולם חזרו והצענו שוב מיטות הפעם על המזרנים שהעלנו מלמטה,עכשיו בסלון  שיוכלו לישון יחד כי למטה הם לא רצו  ..ובסוף יותם ואיתי התגנבו אל החדר שלנו והלכו לישון שם ..
והיה כלכך כייף !
בלי הרבה ענינים בפשטות, יחד,כדורגל ועוגה.
הוא יכול להפיק אירועים ויודע לנווט שתהיה מסיבה כייפית .
בסוכות - חגיגה בקיבוץ.
בקרוב ילד אחר של ה28.8 יחזור הביתה מהשבי -
אמן

Saturday, August 28, 2010

כשמצלמה של14,000 ש"ח נשארת ללא השגחה

בלילה השארתי את המצלמה שלי מונחת במטבח אצל הורי ...וזה מה שקרה כשהילדים והילדים בנפשם לקחו אותה כשישנתי כל הבוקר ..
זה מצחיק אבל רק כשזה במסה ובעיקר את עצמנו .
מוקדש באהבה למשפחה שלי - בית משוגעים (כל התמונות כאן בקישור).

יותם אורי ובורי

יותם היה תמיד ילד עם חוש טעם מיוחד
עד גיל שבע הוא אכל דברים בצורה מיוחדת - את הפלאפל רק מסביב ,שניצל בצורת כוכב -רק את השפיצים ,תפוח מסביב רק את הקליפה ועוד ועוד..
הוא מצא את ספר הבישול של אורי בורי אצלנו בבית והתחיל קורא בו כמו בספר פרוזה טוב. הצילומים וההסברים על סוגי הדגים וחיות הים השונות עיניינו אותו.
הייתי מוצאת אותו יושב בסלון מרותק קורא את הספר ,בעיקר את 'מילון הדגים' .
ליום הולדת 8 הוא ביקש לאכול את ארוחת הטעימות המפורסמת של אורי בורי.
חיכינו בסבלנות עד שיגיע חודש אוגוסט נסענו לחופשה בקיבוץ וביום שישי אחד הזמנו שולחן צופה אל הים (בדקנו שזה יום שאורי מגיע למסעדה רצינו לוודא שיותם יוכל לפגוש את אורי )השארנו את הקטנים עם סבתא שרה ונסענו לעכו .


יותם בחן את המקום התרשם מהנוף ומהתפריט  הכל נראה לו יפה וטוב חוץ מהקירות המקולפים שלטעמנו הוסיפו חן למקום ולדעתו היו סתם מוזנחים ..בנתיים הוא טעם מכל מנה שהגיע אל השולחן נהנה במיוחד מסרטנים ברוטב שמנת ואצות ים.
וביקש להתקשר אל סבא וסבתא לדווח להם על הארוחה


לקראת סוף הארוחה הגיע אורי בעצמו ,ניגש אל שולחננו וביקש להכיר את יותם הנרגש .
הוא הצטלם איתו 'ליותם צמח שיער מוזר..'


אורי התגלה כאיש חביב ללא פוזה מיותרת ,בסנדלים וזקן ארוך פשוט ומחומר גלם איכותי  וטוב -כמו האוכל שהוא מבשל.
יותם נתן ל את הספר לחתימה ואורי כתב לו הקדשה מקסימה :'ליותם לוין
אני מקווה שתהנה מאוד מהספר
כשתגמור לקרא ולנסות את התבשילים אני מזמין אותך ליום אחד לעבוד איתנו במסעדה ולהראות לנו מה למדת
עלה והצלח
בידידות
אורי '
אח"כ כשנפרדנו כשאורי חזר והזמין את יותם לבוא לבשל איתו צהריים 'באיזה יום שאמא ואבא יטיילו בשוק של עכו ואתה תבוא לבשל איתנו'
יותם, שיודע להכין בעיקר שניצל וקורנפלקס עם חלב (קודם החלב ואח"כ מוסיפים בכל פעם קצת קורנפלקס שלא יאבד את הקריספיויות שלו..), כמעט התעלף מאושר.
וכל הדרך חזרה הוא חלם איך הוא ילמד לבשל מהספר ויבוא יום אחד למטבח של אורי בורי .
וממש לפני שהוא נרדם הוא עוד הספיק להגיד ' הלוואי שהמסעדה תצליח והם ירוויחו הרבה כסף ויוכלו לצבוע מחדש את הקירות המתקלפים...'


* רוצות אלבום מזכרת מהטיול המשפחתי ? לפרטים והזמנות 0522454032 

Sunday, August 22, 2010

הנסיכה האביר והבנות

בשנים שצילמתי חתונות זכיתי להכיר המון אנשים מקסימים,
נטלי ויניב הם מהזוגות האלה שהתאהבתי בהם מהמפגש הראשון ,נסיכה אצילית יפיפיה כמו שצלמות אוהבות  והאביר החתיך טוב הלב שלה . הם התחתנו במקום מקסים ביער אורן עם קבוצת חברים שהולכת יחד מילדות ,כולם גדלו בכרמיאל . החתונה היתה אירוע שאנחנו זוכרים (כל הצוות כולו ) היה שמח ומרגש רקדו עד הבוקר .
את החבורה הזו המשכנו ללות חתונה אחרי חתונה בכל פעם זוג נוסף התחבר ולסיכום חתונה של האחד שמהחתונה הראשונה הכריז 'אני הבא בתור ' שעד שהגיע הנסיכה המיוחלת שלו הספקנו להזדקן בכמה שנים , והנסיכה שלו -שני-היתה שווה את ההמתנה .
חבורה כזאת שנעים להפגש איתה בכל אירוע .
נטלי שלחה לי הודעה בפייסבוק : בובה, מה נשמע? טוב, אני לא עומדת בצילומים שלך... ונזכרתי שחשבנו לתאם מועד שלא יצא לפועל- אז אולי הקיץ? מה את אומרת?
כמובן שקבענו .
התוכנית היתה לטייל במושב ולצלם ..גל החום המגעיל שהגיע שינה לנו את התוכניות ...
בסטודיו הממוזג רדפתי אחרי דני ואביגייל הבנות המתוקות בעלות דיעה מוצקה ורצונות משלהן (?)מוזר...דילגנו ממקום למקום ניסינו לצאת לצילומים על הדשא הבנות התייעפו קצת וחזרנו לסטודיו .
משפחה כלכך יפה קשה לפספס ..
מה העיקר? שיש לי מזל להכיר ולאהוב אנשים כלכך מקסימים שחוזרים שוב ושוב להצטלם ולהאיר לי את היום בזכרונות מתוקים ובהנאה צרופה של מפגש.
תודה משפחת טל .