תמונות שבפנים

בין התמונות שלא הספקתי לצלם יש אחת :
את עומדת למעלה על המדרגות בבית שלך ושל יובל בטבעון, לבושה מכנסי טרנינג לבנים וחולצה מסתכלת עלינו יורדות אל המכונית . את קוראת לי ואני מסתובבת אלייך -פנייך עגולות ובוהקות ואת מחייכת ואומרת לי 'בעוד חודשיים נעשה מסיבה גדולה יהיה על האש ' אני מחייכת אלייך בחזרה ומביטה למעלה 'בטח שנבוא ! עם הילדים!' אני מעבירה יד על בטני ,איתי מחכה שם לתורו לצאת אל העולם.
ושתינו מביטות בעיניים.
'את יודעת ' גלית שוברת את השתיקה 'יום אחד יגיע הטלפון שיודיע לנו ' אני מבטלת את דבריה :'איזה שטויות,נראה לך אפשרי ?' התמונה הזו מתרחשת בצמת מרומזר שלוקחים בו  שמאלה ל'נשר' (אני לא מכירה את הצמת הזה אבל  זה שם)
באמת הייתי כלכך תמימה ?
באמת,ראיתי אותך ככה חולה ולא הבנתי?
כן , באמת.


תמונה אחרת :מטבח הדירה בדב הוז ,משמאל הדלת למקלחת ממול חלון המרפסת , על אדן החלון בצנצנת ריבה שקופה נובט ומטפס גרעין של אבוקדו .
 מהחלון אור מזרח נופל על הפינה הזו צבעונית ויפה .'תמיד את עושה כל דבר אסתטי'


 והנה אנחנו הולכות יחד בפלורנטין יורדות מהמשרד שבו את עובדת ,לכיוון החומוס של החתול המטפס (שהיה שודד ואח"כ הפסיק ) בטקס קבוע של מפגש  צהריים .
על מה אנחנו מדברות כל הזמן?
באחת הפעמים האלה אמרת לי לא להתחיל לעבוד כצלמת אצל מישהו אחר 'אם הם כלכך רוצים אותך סימן שתוך שנתיים יהיה לך כל מה שמושך אותם אצלך..מחשב,כסף..' באמת ,נשארתי( והיה לי הכל אפילו מחשב)
את התמונה הזו צילמתי משום מה מלמעלה ואחת מאיתנו לבושה סוודר אדום..


 ועוד אחת שאני אוהבת במיוחד כי היא כלכך מתמצתת :
באור יום ב'מרפסת' שלך אנחנו יושבות ומדברות,שתינו עסוקות בכאבינו מנחמות את עצמנו בבריחה למפגש באמצע היום. נגמר הדיסק של גונג ,את קמה והולכת אל המערכת ושמה שיר אומרת לי 'תשמעי איזה שיר יפה ' הביטלס נשפכים אל החדר .פס הקול של חיינו היה מעולה,הכל היה סביב מוסיקה וצילום .


אני עולה אלייך במדרגות עייפה ועצובה סוחבת אלבומים לעיצוב ..כשאת פותחת את הדלת אני מרימה את הראש מהרצפה ואל חדר המדרגות החשוך גם ביום  ,מתפרצת אלומת אור ובתוכם אמא ובן ,תינוק יפה עם עיני שקד ,מחייך אלי . ואני נושמת לרווחה ואומרת לך שהדבר הכי יפה והכי מחזיר לפרופורציות הוא הילד שלך היפה והזך .


ככה יש לי כלכך הרבה תמונות ומקומות שהם שלך .. ומקום כמו הכביש שנוסע צפונה אחרי יוקנעם ,הכביש שירדנו בו ימינה לכיוון בית הקברות של טבעון שמאז הוא הכביש של תמי .

הכל בתמונות הרבה זמן ומחשבות וצחוק ובכי ושותפות סוד ,ורגעים שאת כאן  נוכחת .


ופתאום כל אוקטובר סיפורים ותמונות של נשים של מחלות של בדיקה עצמית ..ואני שואלת אם זה חודש המודעות או משהו? ואומרים לי שכן.
שלא רק מחנכים,גם מזכירים ומספרים, אני מספרת .


אהובה ,
החמישה עשר בנובמבר בכל שנה הוא יום הזיכרון הרישמי , כולל עצרת במטבח והדלקת נר זיכרון .
לעילוי נשמתך המוארת שהיתה טובה והביאה הרבה אהבה ויופי אל העולם .

את עכשיו כמו כוכב מנצנץ במרחב את חזרת אל ביתי ,  עכשיו את איתי אני קוראת בשמך לבתי