בעודי קורעת עיתונים שאספתי מבית קפה שכונתי ,ומאכילה בהם את התנור ,אני רואה מודעה לסרט חדש 'הדרך'
הלב שלי פשוט מחסיר פעימה .
הספר הזה לא יצא לי מהראש מאז שקראתי אותו ,אני שואלת את עצמי על ספרים וסרטים,מאז שאני ילדה -תולעת ספרים קטנה עם מפתח אישי לספריית המושב שנפתחה רק פעמיים בשבוע ,תדירות שלא סיפקה את צמאוני לספרים - אני לא אוהבת לראות סרט אחרי שקראתי את הספר,כמעט תמיד המעבר מדמיון לתמונה הוא ירידה בדור .
והספר הזה הוא כלכך קולנועי ולבן מקצה עד קצה - אופק .
אני מתרגשת מהתמונה שבמודעה,לא היו להם פנים כשקראתי את הספר ,רק רגשות ומחשבות בשר ודם.
פתאום אחר צהריים של יום חמישי מאכילה את התנור וחוזרת אל הארץ השטוחה ההיא אל חווית ההישרדות והבכי שחיכה לי בסופו.
*"הדרך" מאת קורמאק מקארתי, תרגום: אמיר צוקרמן, הוצאת מודן / יש אחד בספריית כרכור ....
הלב שלי פשוט מחסיר פעימה .
הספר הזה לא יצא לי מהראש מאז שקראתי אותו ,אני שואלת את עצמי על ספרים וסרטים,מאז שאני ילדה -תולעת ספרים קטנה עם מפתח אישי לספריית המושב שנפתחה רק פעמיים בשבוע ,תדירות שלא סיפקה את צמאוני לספרים - אני לא אוהבת לראות סרט אחרי שקראתי את הספר,כמעט תמיד המעבר מדמיון לתמונה הוא ירידה בדור .
והספר הזה הוא כלכך קולנועי ולבן מקצה עד קצה - אופק .
אני מתרגשת מהתמונה שבמודעה,לא היו להם פנים כשקראתי את הספר ,רק רגשות ומחשבות בשר ודם.
פתאום אחר צהריים של יום חמישי מאכילה את התנור וחוזרת אל הארץ השטוחה ההיא אל חווית ההישרדות והבכי שחיכה לי בסופו.
 |
| הדרך בארגז הגפת והעיתונים |
No comments:
Post a Comment