אני חושבת על הבוקר של רות,יום שישי קמה להניק את הדס ,מחשבות על תחפושות לילדים ,שישי בצהריים כולם חוזרים הביתה ,ארוחת ערב משפחתית עם תינוקת תלויה על הכתף .
ואח"כ הבת הגדולה יוצאת לפעולה בבני עקיבא. (איך היא יצאה מהבית? האם הייתה פרידה בחיבוק או סתם 'ביי' בדלת כשהיא בגבה אל המשפחה יוצאת לכמה שעות עם החברים.)
בבוקר כשרות התעוררה ובירכה 'מודה אני לפנייך '
לא היה שום סימן שהערב יהיה צמא דם ורע ,
לא היה בבוקר שישי הזה שום דבר שיגיד לה 'לא יהיה בוקר שאחרי'.
לא נרמז על אובדן של חיים .
חמש פעמים של חיים שנקטעו ועוד שלושה שכלום לא יראה בנאלי בעינהם מאותו לילה והלאה .
כל החיים .
ואח"כ הבת הגדולה יוצאת לפעולה בבני עקיבא. (איך היא יצאה מהבית? האם הייתה פרידה בחיבוק או סתם 'ביי' בדלת כשהיא בגבה אל המשפחה יוצאת לכמה שעות עם החברים.)
בבוקר כשרות התעוררה ובירכה 'מודה אני לפנייך '
לא היה שום סימן שהערב יהיה צמא דם ורע ,
לא היה בבוקר שישי הזה שום דבר שיגיד לה 'לא יהיה בוקר שאחרי'.
לא נרמז על אובדן של חיים .
חמש פעמים של חיים שנקטעו ועוד שלושה שכלום לא יראה בנאלי בעינהם מאותו לילה והלאה .
כל החיים .
אוי נועה נועה, כל הכבוד לך על האומץ לשלוח את עצמך לבוקר של רות.אלוהים ישמור.
ReplyDeleteרוניתי
ReplyDeleteבכל יכולתי אני חיה בבועה שאינה מתרגשת מאירועים חדשותיים.בהבנה שאנחנו פסיק קטן במובן הגלקטי ובזמן של כדור הארץ.אני מתרגשת מחיים ומסבל.
דם ילדים שנשפך במעשה ידי אדם,ברואים בצלם,
מוציא אותי משלוותי. קשה הרבה יותר לחשוב על טוב .
ואנחנו מחוברות בשרשרת אנושית של אמהות עד אמא אדמה.
(תחזרי אלינו עם ידע מרפא )
הצלחת לבטא את מה שאני לא הצלחתי במילים. דעי שאני חושבת על הבת הגדולה שגילתה את הוריה - ויצאה מהחדר בבהלה. המחזה הזה הרי ישאר לה בראש הרבה מאוד שנים. איך אפשר לעזור לה? איך אפשר להוציא לה את המראות הללו מהראש? כל כך עצוב לי. אני בוכה כל יום. באמת.
ReplyDelete