קיטש

קיבלנו שלושה ימי חול  יחד.

הקטנה ואני .

היא חולה ואני משמשת משענת ,ממוללת את שיערי באצבעותיה הדקות ונרדמת עלי.

אני עושה לה אמבטיה חמימה ומשחקת איתה בחדר ,עוטפת אותה בחום ואהבה.

הלילות ללא שינה,נרדמות יחד בבוקר.

אני מתעוררת לפניה ויוצאת בשקט מהמיטה ודקותיים אח"כ היא מתעוררת . צריכה להשאר לקרא במיטה כל הבוקר אם אני רוצה שהיא תמשיך לישון..רעיון לא רע.

לא התרגשתי מהמחלה שלה ומהחום ,עד שביום ב' היא התעוררה משנת הצהריים כשהיא קודחת ורועדת בכל הגוף,בתוך עשרים דקות (מתוכן עשר של התברברות ברחובות קיסריה הישוב הכי לא ברור בארץ) הגענו אל רופא הילדים החדש שלנו דר' בדר .הרופא הטוב לימד אותי להבחין בין וירוס לחיידק -כשהחום עולה ויורד מעצמו וכשיש רעידות בכל הגוף -זה חיידק.הוא נתן לי מרשם לאנטיביוטיקה ואת זכות הבחירה האם ומתי להתחיל ושלח אותנו לבדיקות דם מחר בבוקר כדי לדעת בוודאות מה צריך לעשות .באותו ערב כשאנחנו לא מצליחים להוריד את החום גם לא בעזרת נובימול מתקבלת החלטה -אנטיביוטיקה . בהתחלה היא נלחמת ומתנגדת וצריך חצי בכח ובהרבה שיכנועים לטפטף את הנוזל הדוחה אל פיה ,בבוקר כשהחיידק מתחיל לסגת והיא מרגישה יותר טוב היא כבר לא נאבקת -עומדת במטבח אדומת לחיים ומושיטה פה דובדבן אל המזרק,בולעת ואומרת 'בננה' (כי אמרנו לה שזה לא כלכך נורא שיש לזה טעם של בננה..שקרנים)

וזה עובד ,כמו איש מערות שמגלה את האש אני מתפעלת מקוטל החידקים.כשמתקשרת ניצה מהמרפאה של הדר' הטוב להגיד לנו להתחיל במתן אנטיביוטיקה אני מעדכנת שכבר התחלנו והיא אומרת 'טוב מאוד'.

לעשות בחירות נכונות בשביל הילדים זה לא קשה רק דורש הקשבה ודיוק פנימי ,לא להתנגד למה שהגוף מבקש.

הבוקר כשסוףסוף יכולתי לחזור לעבוד אני מוצאת במחשב את התמונה הישנה הזו ,מהקיץ .

כשהיתה יונקת והיינו נרדמות חבוקות.