* טקסט בנושא טעון : הוזמנתי לכתוב לניוזלטר של 'נשים מצלמות 'על צילום הריון 'אני לא צלמת הריון '..כך זה התחילה השיחה . ואז חשבתי קצת ועוד קצת על הנושא זה מה שיצא :

הוזמנתי לכתוב משהו על צילומי הריון, צילום נשים וצילום עירום... אני מנסה לכתוב רק מילים טובות על הנושא.

שניני התקשרה אלי בוקר אחד 'אני בהריון, שמנה ושונאת את איך שאני נראית חשבתי שרק את תוכלי להציל אותי, לצלם ולהוציא אותי יפה, מה את אומרת? אפשר לקבוע צילומים?'

'אה.. לא צילמתי אף פעם אישה בהריון... אממ... אני רגילה לדוגמניות... אבל תבואי נראה מה נעשה'.

היא באה יפיפייה זוהרת וגדולה. התחבקנו, פיטפטנו והתחלתי לצלם קצת ככה וקצת אחרת, מחפשת ומוצאת תנוחה טובה שמסתירה שם ומדגישה פה...' יצאו לשני פורטרט של אישה בהריון.

איך יצא? מקסים מרגש והכי כייף היתה התגובה הנרגשת שלה. היא אהבה את התמונות ואת עצמה בתמונות ואני קיבלתי את ברכתה להשתמש בתמונות כדי להדפיס כרטיס ביקור חדש עם -צילומי פורטרט בהריון .

זה היה לפני שבע או שמונה שנים (היום תחת כל עץ רענן מאחורי מצלמה דיגיטלית עומד סטודיו לצילומי הריון), זכיתי לצלם הרבה מאוד נשים בהריון מאז ואח"כ עם הילדים ועוד הריון ועוד ילדים – אוצרת רגעים במעגלי החיים.

אני לא צלמת הריון, אני מצלמת באותה אהבה ודרך אותם מסננים של עין לב ומצלמה, את כל מי שעומד מולי לצילום. במיוחד אני אוהבת לצלם נשים (ואת הגורים שלהן), מזדהה ובוחנת דרכן את עצמי.

אישה מצלמת אישה, יש כאן ריקוד איטי שמתחיל בבחירה: היא מתקשרת כי בחרה אותי, ועכשיו בידי מונחים האמון שלה וציפיותיה. כשהיא נכנסת אל הסטודיו, תוך כדי ההתארגנות לצילום אנחנו מדברות, אני מקשיבה לה ומסתכלת בה. וכך נמשך קשר שהתחיל בשיחת טלפון שהיא יזמה .

הקשר האישי, השיחה וההכרות חשובים לי מאוד כדי לצלם פורטרט, כדי להבין מי עומדת מולי .

עכשיו דמיינו שהיא עומדת מולי מעורטלת עם בטן עגולה וחדשה... אף נפוח, לפעמים בחילות מטרידות אותה, כואב הגב, הגוף שלה הוא משהו שהיא לא מזהה, פתאום יוצא הפופיק - זה שחיבר אותה פעם לאמא שלה, הנה הוא כאן מתוח אל החוץ.

איך מרגישה אישה הרה עם ההריון שלה? עם הגוף שלה? איך היא מקבלת את השינויים?

וכל זאת רק על הגוף ומה עם הנפש? מה עם החלומות, המחשבות והתקווה שמתעוררים?

האם את כל זה אפשר לצלם?

אני מתחילה לצלם ותוך כדי כך אנו מבררות בעדינות מה הציפיות שלה? למה היא באה להצטלם?

כל אישה והסיבות שלה. גם אם זה פורטרט לאתר מקצועי - כל אישה רוצה תמונה יפה (גם אני ...), אחת שתרגיש שהיא מזדהה איתה מייצגת אותה, שתראה איך שהיא נראית מבחוץ וגם קצת מבפנים.

מה אנחנו מכירות יותר טוב? את הפנים או החוץ? אני למשל אין לי דימוי בראש של איך אני נראית.

כצלמת אני עיוורת למתרחש במראה...

זה לא פשוט לצלם אישה הרה ולעמוד בסטנדרטים של צילום ושל האסתטיקה שאליה אנחנו חשופות ביומיום.

אנו מופגזות בצילומים מרוטשים של גיבורות תקשורת ודוגמניות שאפילו הן, יפות כל כך, לא דומות במציאות לדגם המתוח, המהוקצע, החלק משיער ומכתמי עור, מצלקות ונמשים שמציגים לנו יצרני הפוטושופ.

אז איך לצלם אישה שהבטן שלה עגולה וגדולה לבנה ובוהקת לרוב משאר הגוף אשר מייצרת הפרשי צמצמים בתאורה...?

התשובה היא שאין דרך אחת נכונה שמתאימה לכולן. כל אישה מקבלת את המקום שלה ואיתה אני עובדת בשיתוף, מכוונת את התאורה ואת התנוחה שלה, ערה לתנועות הטבעיות שלה ומחפשת שם את התמונה היפה ביותר: אחת רכה ועגולה, אחת עם קעקועים, רוקרית, קולית עם גופיית סבא ומכנסי ג'ינס קרועים, אחת נסיכה רוסיה עם חוש אופנה מפותח, אחת סוערת יפיפייה, מהממת עם עצמות לחיים של כוכבת קולנוע, אחת ביישנית שקיבלה את הצילומים במתנה, תאומות שבאו יחד, אחיות לצילום, הג'ינג'ית היפה שהזכירה לי את הולנד, אותה צילמתי בתאורה רכה טבעית של ורמיר, אישה שיש לה כבר ארבעה ילדים השאירה את כל המשפחה בבית ובאה להיות שעה וחצי לבד איתי...

זה בודאי לא סרט נע, שבו כולן באותה תנוחה עטויות אותם בדים, כובעים ושאר אביזרים. אני לא אוהבת צילומי שטאנץ עם אותה תאורה, אותו כובע, אותה שרשרת בכל האלבומים של כל הנשים. מן 'ראית אחד ראית את כולם'.

אבל, הבטחתי מילים טובות אז הנה כמה מילים טובות:

אישה, יפה בכל צורה וגודל, הבריאה היא נס צריך לדעת להסתכל לאהוב (ולהחזיק מצלמה)